זהר א, דף קעד ע"א קב"ה ה' שמיה לא ישתנה.
זהר א, דף קעד ע"א איהו דכתיב אני ה' הוא שמי שהי' מורה שאינו ענין שאחר שאמר אני ה' מאי הוא שמי אלא כלו' עם היות שפעמים אני פועל הדינים איהו שמי לא ישתנה מפני כך שמי הרי הקדמה זו מוקדמת ששם יהו"ד לא ישתנה אפי' שיפעול דינים.
זהר א, דף קעד ע"א וחמינן וגו' כלו' שהקדמה זו אינה קבועה שהרי אתקרי שמיה אלדי"ם דהיינו שם בן ד' בנקודת אלדי"ם.
זהר א, דף קעד ע"א והוא דינא בכל אתר א"כ היאך אמר ששם יהו"ד לא ישתנה והרי נשתנה אלא יש לנו בהכרח לומר להעמיד שתי ההקדמות האלו שהענין תלוי במעשה התחתונים וכשאמר הכתוב אני ה' הוא שמי אמר בעוד שיזדככו התחתונים. אמנם אם ירשיעו ישתנה שמו ויהפכוהו הרשעים לדין והנה מכאן ללמוד אל יעקב האחוז במדה זו כאשר הוא בקדושה בא"י יקרא ישראל כשם יהו"ד וכאשר הוא בין שנאין נק' יעקב כשם ה' בנקודת אלדי"ם. ועתה כאשר אמ' הכתוב לא יקרא הוא כאומ' הוא שמי.
זהר א, דף קעד ע"א והא אנן קרינן ליה והוא בעולם הבא. ומה דאמרת לא יקרא וגו' הורה הכתוב בהפך דאמר וישב יעקב בארץ וגו'. הא בקדמיתא אתמר ירצה וישב כשהי' נק' יעקב ונתיישב עד שקראו ישראל. ובזה נתקן פסוק וישב ומה שהקשה אנן קרינן ליה יעקב היינו במה שפי' שדומה לשם ה' וכמה דקב"ה איקרי לזמנין וגו' כפי פעולותיו ואינו אסור ג"כ אינו אסור לקרא ליעקב בשם יעקב משום דלזמנין וגו' והכל בספירות ומה שקשה לך מלת לא יקרא שמורה שממש אסור קריאתו היינו לאתיישבא בשמא דא.
זהר א, דף קעד ע"א א"ל אי הכי בשלמא למאי דסליק אדעתין מעיקרא לא יקרא לצמיתות שלל הכתוב ניחא ואברהם לא יקרא עוד אברם אלא לדידך דאמרת לאתיישב' אי הכי אברהם נמי נימא הכי ואינו.
זהר א, דף קעד ע"א ואפי' בזמנא חדא סגי הענין כי שם אברם גרוע וצריך לסלקו מכל וכל ואברהם שלם אמנם יעקב שלם בספירת הת"ת כשהיא פועלת במלכות בדין ושם ישראל נעלה למעלה להיות מרכבה לת"ת אפי' בבחינה זו המתעלת עד החכמה ולזה בזמנא חדא סגי ויורה לנו מעלתו כ"ש לזמנין וגו' ומה שישראל בתמידות נקראים בני ישראל ולא בני יעקב ומה גם מיציאתם ממצרים ואילך הטעם הוא מדאתעטרו בנוי בדרגין ידיען וגו' דהיינו שזכו לחסד בכהני וזכו לגבורה בלואי והם מתעלים אל הת"ת בדרגין עילאין שש קצוות עליונות חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים נתעלה עליהם ישראל אביהם כדין אתעטר בשמא דא תדיר וגו'.
זהר א, דף קעד ע"א עד הוו אזלי וגו' הא אתמר דכד מיתת רחל וגו' הענין שהשכינה היא מתתקנת בי"ב לא פחות ולפי זה עיקרם י"ב גבולים ובעת מולד בנימן אינו חשוב והי' ראוי שיהי' עכוב עד שיגדל בנימן ויהי' לו איזה חשיבות וז"ש אמאי מיתת רחל מיד ששכינה לא נתקנה עד שגדל ובעוד שלא גדל הי' אפשר שתחיה רחל ולא תדחה. ותירץ כי אין השכינה משתלמת בשלימות כל זמן שרחל הגשמית בעלת הבית אלא אחר שתדחה ואז שכינה שוכנת בישראל ותהי' רוחנית מתגלית במקום הגשמית בלי לבוש אשה גשמית וז"ש למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות. ושנית למהוי אם הבנים דהיינו בינה שמחה וזה כאשר יש לבוש גשמי השכינה רוחני וכאשר השכינה היא הגשמית ארצה מתגלית הבינה היא הרוחנית בתוכה דהיינו לעולם שתי מדרגות זו בתוך זו.
זהר א, דף קעד ע"א ובה שרייא לעילא בבינה ובה תלוי הענין לנטלא בית דירה בעולם התחתון להנהיג העולם ולהשגיח ואין העליון תלוי בשיגדל בנימן אלא מיד שנולד מיד נשלם ועמד במדת חלקו בשכינה דהיינו צד המערב.
זהר א, דף קעד ע"א וע"ד בנימן הוה תדיר אפי' בשעת מולדתו תדיר הוא במערב ולזה מיד שנולד השלים המקום ובשע' קלה קבלה השכינה מרכבתה וביתה שלא הי' בנימן למטה אז בחזקת נפל כדי שתמתין עד תיקונו וז"ש ולא בסטרא אחרא ולזה ביה שרייא בבנימן תלוי לאתתקנא בי"ב שבטין והענין כי עם שכולם תקון שכינה נקוד' משכן השכינה להגלות אל התחתונים הוא מערב בנימן ואו' וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודע' בארעא. ירצה כי הג' דגלים במזרח דרום צפון משפיעים ומושכים למערב כנודע. ועוד שלישית ורזא דא דאגב חדא תרתי שמיתתה דין ליתקן השכינה להתקשט למטה מפני שמדרג' ראשונה לשכינה היא דין כדמפרש ואזיל והיינו דומיא לבני אהרן במשכן והיינו שיש בה דין וצריך להשפיע הדין בצדיק דוגמת יסורים של אהבה וכאשר הצדיק או הצדקת לוקה מיד היא מתמתקת ויש לה תיקון מלמעלה להתיישב שהרי הדין או הפגם שבה השפיעו למטה. והיינו בסוד המדרגות ממטה למעלה להתיישב ברחמים ובאומות מתחיל ברחמים ומסיים בדינים כדפי':
זהר א, דף קעד ע"א ר' יהודה פתח ואמר טוב ה' וגו' ירצה אין כוונת הכתוב שטוב ה' להתחזק בו דהא פשיטא אלא סתם נק' טוב ה' ואמר שהספי' זו הנקראת טוב ה' מתקשרת עם המ' הנקראת מעוז ולזה אמר למעוז דא הוא תוקפא דאית ביה ישועות מפני שיש עז בגבורה ומעוז בבינה וכאן מעוז במלכות כאו' ומעוז ישועות והיינו ה' ספירות שהם במלכות שהם ה' עלין תקיפין דשושנה שהם ה' אצבעות דיד ימינא דכוס דברכה והיינו מעוז דאית בי' ישועות ששאר המעוזים אין בהם ישועות והעד ומעוז ישועות משיחו שהמלכות נקראת משיח וירצ' עתה שנקשר הת"ת בבחינת טוב עם המלכות בבחינת מעוז ביום שיקומו האומות לעשות צרה לישראל והנה קשר הת"ת במלכות תלוי בעסק התורה והיינו פתיחת דבריו מאן דאתתקף וגו' וכדמסיק התרפית וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קעד ע"א והרח"ו נר"ו כתב. וכולא בדרגין ידיען. תבין ענין נאה בענין שינוי השמות יעקב ויש' ולא כן באברהם והוא כי אברהם הוא ברזא דחסד ותדיר הוי ברזא דחסד אבל יעקב הוא ת"ת פעמים אקרי יש' והוא בסוד שם ה' דאיהו רחמי דאיהו מצד החכמה ששם ג"כ שם ה' הרומז במלת חכמה כ"ח מ"ה היא שם ה' העול' מ"ה כנודע ואז נק' יש' כי שם נק' יש' בחכמה י"ש רא"ל רל"א שערים וי"ש עולמות.
זהר א, דף קעד ע"א וכד מסטרא דאימא דאתקריאת אלדי"ם אז כאמה בתה ונק' מלכות אלדי"ם ואז הוי דינא ולכן נק' אז יעקב הרומז במלכות. עכ"ל:
זהר א, דף קעד ע"א והרא"ג ז"ל כ' אני ה' הוא שמי כלומר לעולם שמי ה' שמורה פעול' הרחמים ומה שנקר' אלהים הוא כד אסגיאו חייבין כלומר מצד המקבלים שהם המעוררים ואפי' באותה שעה שנפעל עליהם הדין אין בו שינוי ית' כי אפי' באות' שעה רצונו ית' לרחם אלא שהם מצדם עושים שהב"ה שהוא רחמים יעש' כגבור הפועל דין אבל לא גבור ממש כי אינו משתנ' אלא שמרא' את עצמו כגבור ולכך אמר כגבור כאיש מלחמה. אתקרי שמי' אלהים והוא דינא בכל אתר ואמרו בתיקונים שהטעם אמאי הוא דינא והוא שבשם זה שלטא ה' על י' מורה התגברות הנקבה שהיא דין על הזכר ולכן הו' מורה דין. לא הוה בין שנאין או לא הוה בארעא אחרא ה"ג ותרתי קאמר ודמוכח בסמוך. וכלא בדרגין ידיען כי שם יעקב הוא רומז במלכות כדאי' בפ' ויגש דף ר"י ובפ' בלק דף רי"א ושם ישראל רומז בת"ת שי"ר א"ל כנזכר. לאתיישב' בשמא דא אלא פעמים כך ופעמים כך וכן תמצא בפסוק א' קורא אותו יעקב וקורא אותו ישראל. א"ל והא כתיב ולא יקרא עוד את שמך אברם ה"ג ול"ג אי הכי כלומר הרי באברהם שנאמר בו ולא יקרא כמו שנאמר ביעקב ושוב לא נקרא אברם אלא לעולם אברהם א"כ נראה שפירוש ולא יקרא רוצה לומר כלל לא יקרא. וכד אתעטרו בנוי בכהני וליואי היינו מה שכתוב בדברי הימים כשסדרו המשמרות של כהנים ולויים שם נזכר בשם ישראל דכתיב בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. הא אתמר וכו' בפ' ויצא דף קנ"ח. נטלי בית' מאן דאצטריך פי' השכינה שנכנסה במקומה של רחל לאתתקנא בי"ב שבטין שהם סוד י"ב בקר שהי' עליה' והשכינה מתתקנת בהם לפי שהם בהיכלות ובהם נחתם תפלות ומעש' התחתונים הנכללים זה עם זה ונעשים נקודה חדא בהיכל קדש הקדשים ואז השכינה מתקשטת בהם והם סוד מ"ן וזהו שרמז כאן באומר לאתתקנא. אמאי מיתת רחל מיד כלומר מאחר שהדבר הזה היה תיקון אין ראוי שמהתיקון יצא קלקול ועוד היות מיתתה תיכף ומיד אמאי. למהוי ושינת' כדקא יאות כי בעוד שהיתה רחל בעולם והיא עקרת כבית לא היתה השכינה מתעטרת בי"ב שבטין בעצם כדקא יאות אבל כשתמות רחל ותחזור נשמתה אל המלכות כי כן כל נשמתין דנוקב' בסתרה' יתבין ועל ידה תחזור המלכות להיות' היא עקרת הבית ונמצא שמי שהיתה עקרת הבית למטה תהיה ממש עקרת הבית למעלה שכן רחל תחתונה היא ברחל עליונה אבל אם לא תמות ולא תחזור נשמת רחל אל המלכות לא תוכל המלכות לאתתקנא בהו כדקא יאות וז"ש ולמהוי אם הבנים כלומר שתהיה המלכות אם הבנים שהם י"ב שבטין ומלת שמח' בספרים ישנים ל"ג ליה: ובה שריא לנטלה בית' ולאתתקנא ה"ג ופי' בה שריא כלומר בה ברחל התחילה המלכות ליטול ביתא ותתתקן בהו דהיינו במיתת' כנזכר. ואד"ג וביה ופי' במות שבא על רחל והכל א': וכן אד"ג במקום שריא תליא והכל א'. ה"ג וע"ד בנימן הוא הוה תדיר במערב פי' הדגל שלו היה במערב שבנימן ביסוד כיוסף וע"ד כלומר לכך בנימן שהוא בנה של רחל הוא במערב דהיינו רמז ייחוד היסוד עם המלכות ונמצא שהייחוד והתקון בא מצד מיתת רחל שאז כשמתה נולד בנימן שהוא בעל הייחוד. ובי' שריא פי' בבנימן שריא לאתתקנא המלכות בתריסר שבטין לפי שהוא השלים מנין הי"ב ואז נשלם התיקון ובי' שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא שכן שאול שהיה המלך הראשון על ישראל היה מבנימן. א"נ וביה דלעיל ודהכא אהדר למציאות המות שגרם במיתת רחל דשריא שכינתא לאתתקנא בתריסר שבטין והמות של שאול גרם דישתמודע מלכותא דרקיעא בארעא כדמפרש ואזיל ורזא הכא וכו' כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא שריא בדינא וכו' עד דאתער דינא בשאול וכו' ולבתר אתיישבת מלכותא. ונתן הטעם לזה ואמר ורזא דא בכל שירותא וכו' על דרך אומרם כל התחלות קשות והוא שבכל זמן שהשכינה רוצה לגלות פעולותיה וענייניה שולט המות קודם וכן אירע לשאול כדלקמן. ת"ח כל שירותא תקיף וכו' הכריח בפי' מ"ש והוא כי הרי שבר"ה אתער שמאלא דיצחק שהוא תחלת סוד הייחוד ולכך הוא יומא דדינא שאז נגזרים כל הגזירות כמ"ש היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אחר שסוד השמאל נתקשר ועשה פעולתו בא הימין להתקשר והוא נייחא סליחה וכפרה וכמו שבר"ה שהוא ראשית ותחלת הייחוד הוא דין כך הכא בענין תיקון וייחוד השכינה בשנים עשר שבטין קודם שתתתקן הוכרח להיות דין. וכמו שבראש השנה הדין שבא הוא כפי עובדוי כך הכא ברחל ושאול כפי עובדוי פגעה בהם מדת הדין וע"י נעשה אח"כ הייחוד שבמיתת רחל נטלא ביתא ואתתקנת ובמיתת שאול אתיישבת מלכותא דהיינו ייחוד ותקון שנעשה למעלה כדי להעמיד מלכות בית דוד למטה. לבתר אתגלי תוקפא כי מאחר שמדת הדין הקשה התחילה לפעול דיניה לא שכיך עד דשצי כלא והענין שכל עוד שהב"ה הולך וזוכר מה שעשו בישראל חרון אפו הולך ובוער ומגדיל המדורה ועל כל דבר ודבר שעשו להם לוקין עליה כפלים עד שנכרתים מן העולם וזהו יריע אף יצריח כגבור המתקומם בכעסו שבנקמו נקמתו מריע.
זהר א, דף קעד ע"א ויהי בצאת נפשה כי מתה וגומר רבי יהודה פתח וכו' בגין דתוקפא דקב"ה איהו תוקפא כי חוזק שאר הנמצאים אינו חוזק כי אין להם חוזק מעצמם אלא מה שמקבלים מלמעלה ואם לא ישפיעו להם חוזק לא יהיה להם קיום אבל הקב"ה אין תוקפו וחוזקו תלוי בזולתו ולכן תוקפא דקב"ה איהו תוקפא. טוב ה' כד"א טוב ה' לכל פי' הת"ת נקרא טוב ה' והטובות שלו משפיע ליסוד הנקרא כל וזהו טוב ה' לכל. למעוז דא הוא תוקפא דאית ביה ישועות בריש פ' בראשית פירש כי המלכות נקרא כוס ישועות על שם אותם חמש ישועות עליונים שהם חמש תרעין וידוע כי מדת הדין הקשה אין בה ישועות כי כל ישועה הוא מצד ימין כמ"ש ותושיעני ימינך ולז"א למעוז דא הוא תוקפא וכו' כלומר הגם כי מלת מעוז הוי גם כן בגבורה אבל האי מעוז דהכא הוי במלכות שהיא תוקפא דאית ביה ישועות דהיינו חמש ישועות עליונים והכריח כן מדכתיב ומעוז ישועות משיחו הוא כלומר שהפ' אמר כן כי משיחו דהיינו מלכו' הוא מעוז ישועות. ושיעור הכתוב טוב ה' שהוא ת"ת צריך לייחדו עם המעוז שהיא המלכות הכוללת אותם ישועות כשהיא יום צרה כי בייחוד שניהם אם עת צרה היא ליעקב ממנה יושע: עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קעד ע"ב כביכול יהיב תוקפא וגו' אל הכולל שכינה מתחזקת בעבורו לכל העולם כולו ובהפך בהפך כדמסיק ואי איהו אתרפי וגו' והעד מפרטיות האדם בעצמו מעצמו אל עצמו דהיינו אומרו ת"ח בשעתא דבר נש וגו' אזיל באורחוי דאורייתא ולא שיהי' מתנהג בתורה מצד א' ומעקש דרכיו מצד ב' אלא כל אורחוי מתתקנן.
זהר א, דף קעד ע"ב אלא ודאי אצטריך וגו' לא שאינו יודע אלא שמעוררין רחמיו ע"י היותם מלמדין זכותו שהספי' העליונות תלויות בתחתונים וכפי מה שיעוררו רחמים ודין יתעורר למעלה.
זהר א, דף קעד ע"ב יפול מצדך אלף לפי הנראה מדבריו דדריש הכי שיש אלף לצד שמאל של אדם ורבבה לצד ימינו ואותם אלף הם קדושים ויפול ירצה שהב"ה מורידם מלמעלה למטה ואותם האלף השמאליים תשע מאות ותשעה ותשעים קדושים וא' טמא דהיינו יצה"ר והכריח ראשונה שהוא בשמאל מאומ' אלף מצדך וכתיב ורבבה מימינך והכריח אח"כ מלשון א' מני אלף דהיינו יצה"ר וז"ש אבל אחד מני אלף וגו':
זהר א, דף קעד ע"ב ועכ"ד לא אהדר בריקניא שלא נתעורר הדין עליו אלא מצד חיובו אלא שרובו צדיק ולכך יצה"ר עבד לו מלמד זכותו ועכ"ז הדין שנתעורר לא אהדר בריקניא שאין כח חיצונ' כולו מתרצה עד שיתנו לו תמורתו.
זהר א, דף קעד ע"ב אלא בזמנא דסכנה שאז מתעורר הדין עליו והשטן קטיגורו נשמע ופועל אם מוצא עון או עולה איזו שתהי'. הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קעד ע"ב והרא"ג ז"ל כ' ת"ח מה כתיב בא לתת טעם מי הביאו לאדם ליום צרה ואמר מפני שנתרפה מן התורה כדמפרש ואזיל. והיך יתקף בר נש בקב"ה מאן דאתתקף באורייתא אתתקף בקב"ה וכל מאן דאתתקף באורייתא אתתקף באילנא דחיי כביכו"ל יהב תוקפא וכו' הכי גרסינן בס"י וחסר בספרים. יהב תוקפא וכו' הוא מקביל לצר כחכ' כדמפרש לקמן. דחיק לה לשכינתא ה"ג פי' מלת צר מלשון צר ומצוק ר"ל דוחק והכונה שמטבעה של שכינה להציל האדם מצרותיו אבל זה שנתרפה מן התורה כביכו"ל דוחק לה לשכינה שהיא מצטערת על הענין להצילו רק שהוא מצד מעשיו הרעים לא נתן לה מקום שיצילהו. וקרא לשכינה כחכה לפי שהיא חילא דעלמא כי היא הנותן כח לכל העולם לעשות חיל. אתרפי מאורייתא ואזיל באורחא דלא כשרא. כלומר כיון שלא למד אינו עושה. ואפי' נשמתי' וכו' איהו מארי דבבו הכא פי' מלת צר מלשון צר ואויב שנשמתו של אדם שהיא כחו ושוכבת חיקו מתהפכ' לו לאויב. אזיל באורחי אורייתא הוא מקביל למה שאמר בשעתא דבר נש אתרפי מאורייתא. וכל אורחוי מתתקנן הוא מקביל למה שאמר ואזיל באורחא דלא כשרא ובא ר' אבא לאשמועינן שכמו שהמתרפה מהתורה ומצותי' יש לו קטיגורין כן העוסק בשניהם יש לו סנגורין.
זהר א, דף קעד ע"ב ת"ח בהאי קרא תשכח וכו' מסקנא דשינוייא הוא כדמפרש ואזיל. דא הוא מלאך דממנא וכו' לקמן מפרש שהוא היצה"ר. בסטר שמאלא שכן יצה"ר הוא בצד שמאל להשמאילו בכל דרכיו. ודא הוא סטר שמאלא פי' שזה צדך דקאמר הוא צד שמאל והכריח כן מדקאמר סיפי' דקרא ורבב' מימינך ש"מ מצדך דריש קרא הוא צד שמאל וז"ש וכת' ורבב' כלומר מדכתיב: מאינון דהוו לסטר שמאל' ה"ג ופי' הפ' כך הוא אם יש עליו מלאך מליץ א' מאותם העומדים בצד שמאל שהם אלף שהם כת דסטר אחרא שהוא היצה"ר ר"ל שאחד זה הוא יצה"ר ויחוננו וגו':בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו היינו שינוייא דקושיין שאין הכוונ' שעולה למעלה הקטיגור או הסניגור להודיע מה שעשה ח"ו כי הכל גלוי וצפוי לפניו אלא לפי שאחר שקטרג הוא נוטל רשות ממנו יתב' ויורד ונפרע ממנו לכך הוא עול' נמצא שמציאו' העלי' הוא ליטול רשו אבל להיות שאין נותנין לו רשות אלא אחר שלמד עליו קטיגוריא לכך עולה ומקטרג כדי שאח"כ יתנו לו רשות וכן כשהאדם הולך בדרכי קונו אותו הקטיגור בעצמו שהוא היצה"ר בעצמו עול' ומלמד עליו סניגוריא ואחרי דברו משיב הקב"ה פדעהו מרדת שחת כדמפרש ואזיל א"כ אין העלי' להודע' אלא או ליפרע ממנו ברשות שנוטל או להצילו מרעתו וענין זה נתבאר בפ' בא אל פרעה. וההוא יצה"ר איהו עבד ה"ג בוא"ו. כמא דאתמר בפ' זו בדף קס"ו. ועכ"ד לא אהדר בריקנייא וכו' כההוא עובדא דר' יוסי דפקיעין דאיתא בפ' בלק דף ר"ה דיהבו תחותי' תליסר גברי. בגין דאקדים חובוי דההוא בר נש פי' היצה"ר שהוא הוא הקטיגור כנזכר כיון שעול' להיות סניגור לזה כדי שלא לשוב ריקם מזכיר עונות של אדם אחר כדי שיכנס במקומו וז"ש בגין דאקדים ר"ל קודם שעול' מוליך עמו חובוי דההוא בר נש כדי שאם הב"ה יאמר פדעהו לזה מרדת שחת יאמר תכף הקב"ה או היצה"ר בעצמו מצאתי כופר תחתיו וז"ש ואיהו כופר על האי הה"ד וכו'. אם רעב שונאך דהיינו היצה"ר שהו' רעב ותאב לאכלך ולכלותך האכילהו לחם דהיינו מעשה המצות שהם גשמיי' כלחם ואם צמא השקהו מים שהיא התורה שהיא דקה כמים שע"י הלחם והמים שאת' קדמתו יתהפך לאוהב לך. ועל היצה"ר אתמר ה"ג ולא גרסי' האי. צר כח כ"ה בגין דאתקרב וכו' כביכו"ל מיצר ודוחק כחה של השכינה הנקרא בעת התקרב הקליפה אליו לקטרג לפי שאין רצונו ית' שלפניו חנף יבא. ואתחלש חילה בה"א גרסי' ופי' חיל' כחה של שכינה. וכן מ"ש עאקו דדינא באלף ט"ס הוא אלא דדינה בה"א והי' דינה בת יעקב. ות"ח לית מקטרגא וכו' הוקשה לו בפסו' אומ' טוב ה' למעוז ביום צרה וכי ביום צרה הוא טוב אבל בשאר יומי לא היל"ל טוב ה' למעוז סתם ויהיה משמע לעולם לז"א לית מקטרגא וכו' לפי שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה א"כ אז הוא טוב יותר ויותר שהטוביות שלו פועל לפי שהשטן עומד על ימינו לשטנו והקב"ה מצילו מש"כ בשאר יומי אף שהוא אז ג"כ טוב למעוז. עכ"ל הרא"ג ז"ל: