זהר א, דף קפז ע"א תא חזי מה כתיב ויוסף אברהם וגו' זה יובן מפ' חיי שרה דף ק"ל מדרש הנעלם כי אברהם היא הנשמה. ואו' ויוסף ויקח אשה הוא סוד הגלגול שלוקח גוף א' הינקרא קטורה כי גוף הראשון כבר נקבר בארץ.
זהר א, דף קפז ע"א ת"ח ההוא גופא וגו' פירש או' וה' חפץ דכאו שר"ל שה' חפץ לטהרו כי תרגום טהור דכיא והוא כי עד עתה נפשו לא טהורה במה שלא עסק בפריה ורביה והחיצונים אוחזים בו על שהוא ממינם מסורס שאינם פרים ורבים כמ"ש פ' משפטים סוף דף ק"ח וריש ק"ט. ועתה בעי וחפץ לדכאו ר"ל לטהרו. ואו' אם תשים חוזר לנקבה והתיו חוזר לנקבה נסתרת כנודע בדקדוק. ואמר כי אם הנשמה תרצה לשים אשם על נפשו ר"ל כמו מי שמביא אשם על חטאתו לתקן עצמו מחטאתו כן אם נשמה זו תרצה להתקן אז ירא' זרע ר"ל הב"ה יזמין לה טיפת זרע שתחול ותכנס בו פעם אחרת בגלגול לתקן אשר עוות פעם ראשונה ועתה בפעם זו השניה יאריך ימים מה שלא האריך פעם ראשונה כי נתקצרו ימיו על שלא השתדל מאד בפריה ורביה. ועוד יהי' לה לדבר אחר כי גם התורה שהיה יודע פעם ראשונה גם עתה יצליח בה ויזכור כל אותה התורה הנק' חפץ אשר בתחלה נתעסק בה דוגמת מ"ש לעיל דף קפ"ה כי אחרי מות האדם אז לעתיד לבא יזכור האדם ויזכה להשיג כל התורה שנתעסק בה בימי חייו. והנה אומ' אי ההיא נשמתא בעיא לאתתקנא. זה יובן מזוהר שיר השירים כי הרשעים קודם בואם לעה"ז גם שם היו במורדי אור מכעיסים את ה' והוא דרוש נעלם ולכן תלה כאן תיקון הנשמה ברשותה אם היא בעיא לאתתקנא כי אי לא בעיא תצטרף עם החיצונים ותכרת לעד. ואמר כי גם שיתעסק בתורה כל ימיו ולא אשתדל בפריה ורביה אינו זוכה ליכנס לפרגוד והיא המלכות והטעם כי מלכות נק' בור וכשיסוד משפיע בה נק' באר כי אז נובע מים חיים ואם האיש הזה עסק בפריה ורביה הנה גם למעלה גרם שיהי' המ' באר ולא בור ואז זוכה ליכנס בה בצרור החיים. אמנם אם לא גרם להיותה באר רק הניחה בור אז אינו זוכה ליכנס בתוכה כי מי שהוא צדיק אשר משפיע כמו יסוד עולם הנק' צדיק אז ירש ארץ היא מלכות כמ"ש פ' ויחי דף רי"ו ע"א על פסוק ועמך כולם צדיקים וגו'.
זהר א, דף קפז ע"א ת"ח שוא לכם וגו' פסוק זה ביאורו כמו מ"ש שלמה יש אחד ואין שני וגו' וביאר על מי שאין לו זווג רק הוא יחידי בלתי אשה והם משכימי לקום ולעמול ולהתעסק לקנות ממון והם מאחרי שבת ר"ל מאחרים לישא אשה ואומר עדיין יש זמן לקחת אשה המאחרים ליקח אותה כי האשה נק' שבת מלשון שבת הנרמזת בנקבה וגם כי היא שבות ונייחא לאיש כמשז"ל אדם מביא חטים חטים כוסס וגו' כי לא יש לאיש יותר מנוחה מן האשה והנה אותו לחם שאוכל הוא בעצבון כי מי שיש לו בנים שמח במה שבניו יאכלו עמו אמנם מי שאין לו בנים תמיד עצב וכל ימיו מכאובים בעה"ז ומכ"ש בעה"ב. ואו' כן יתן לידידו חוזר אל האמור כי הוא אמר כי איש הזה אוכל לחם העצבים אמנם מי שיש לו בנים אוכל לחמו בשמחה בעה"ז ואמר כי לא די זה בלבד אלא ג"כ כן יתן וגו' כלו' כמו שבעה"ז שמח בלתי עצבון עם בניו כך בעה"ב יתן לו ה' שנה טובה והוא סוד הנאת העה"ב כד"א ושכבת וערבה שנתך. והנה נקרא האיש העוסק בפריה ורביה ידידו של השי"ת והסוד כי מצינו כי סוד היסוד נק' ידיד ודוד לגבי מלכות ושניהם נק' דודים בעת הייחוד כמ"ש פ' ויקרא דף ד' ע"א. ועתה פי' פסוק יש אחד וגו' שהוא ע"ד פסוק שוא לכם וגו' הנ"ל ואמר כי זה הוא אחד ר"ל שאין לו אשה רק הוא יחידי בלא בת זוגו. אמנם אין פירושו כשאר מקומות כמו אחד היה אברהם וכמו כמעט שכב אחד העם שר"ל המיוחד שבעם אמנם כאן הוא לשון גנאי ולא לשבחא וז"א לאו יחידאי כדקא יאות וגו' ואין שני ר"ל שאין לו אשה הנק' סמך כמ"ש דורשי רשומות שלא נכתב אות סמ"ך מבראשית עד ויסגור בשר תחתנה לרמוז שהאשה סמך לאדם והשאר מבואר. וביאר או' ומחסר את נפשו מטובה כי האכילה אשר אוכל היא הנאת הגוף לא הנאת הנפש אמנם נפשו אדרב' חסירה מטובת הנאת העה"ב כנודע למי שלא עסק בפריה ורביה עכ"ל הרח"ו נר"ו:
זהר א, דף קפז ע"א והרמ"ק זלה"ה כתב. ואכיל ושתי ואזדווג וגו' פי' שעוסק במצוה דהיינו אכילה ובתורה דהיינו שתיה.
זהר א, דף קפז ע"א ת"ח כמה חביבין אינון מילי דאורייתא וגו' הכוונה שאפי' שנראה שסוד הגלגול אינו גופי תורה ומה לנו בסוד זה עכ"ז הב"ה כלל בתורה כל פרטי הנמצאות כולם עליונות ותחתונות ולכך כל גניזין עילאין ותתאין יהב בה ומתוך התורה יתחכם האדם בכל המציאות שהכל נתן הב"ה ליש' וז"ש וכלהו אתייהבו ליש' בשעתא דקבילו וגו' ולכך יש לנו לדרוש בתורה וסודותיה כל הפרטים כולם ונאות לנו לדעת סודותיהם עם היות שנראה לכאורה שאינם צורך לתורה.
זהר א, דף קפז ע"א ת"ח שוא לכם וגו' ואמרו לעבידתייהו שהי' ראוי לפרש משכימי קום בת"ח שקם בחצות הלילה לעסוק בתורה וזה אינו לפי שמלת שוא הוא בחיצונים והתורה ח"ו אינה שוא לזה פי' לעבידתייהו והטעם שהעוסק בתורה תורתו יהנה לו לענין נפש ורוח אמנם לענין הנשמה ליכנס נשמתו לפנים מהפרגוד דהיינו עולם הנשמות לא יכנס מפני שאין הנשמה נכללת בפרגוד אלא בסוד הזווג העליון לקשר קב"ה ושכינתיה וכיון שלא נכנס בעולם הזה בייחוד העליון לא יכנס לעולם הבא בפרגוד עולם הנשמות אמנם חוץ מהפרגוד ינוח בג"ע תחתון למטה מהיצירה שאין שם זווג וזה נ"ל בפי' דבריו באו' לא עאל בפרגודא ולא אמר ונכרתה הנפש ההיא מלפני כדקאמר לעיל במי שלא זכה לבנים שאלו הם שוא משכימין לעבידתייהו צורכי העולם.
זהר א, דף קפז ע"א ואין שני דהיינו סמך שהיא האשה וקרא מפרש ולפעמים האדם הוליד בנים ומתה אשתו ואינה עמו והוא בלא סמך אמנם יש לו בנים ואלו אינם בכלל זה.
זהר א, דף קפז ע"א דיוקים שמיה שהוא תמורתו.
זהר א, דף קפז ע"א לאיתאה ליה לתקונא פי' לפדותו. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קפז ע"א והרא"ג ז"ל כ' מאן דלא זכי בהאי אתר וכו' משל הוא מי שאינו מצליח במקום א' ישנה מקומו וילך למקום אחר ויצליח וכן בנמשל האיש הזה לא הצליח בגוף זה יתגלגל בגוף אחר ויזכה. כגוונא דא אעא דדליק וכו' ענין זה עקרו בפרשת שלח לך דף קס"ח ושם הביא משל זה על ענין צדיק ורע לו וכבר זכרנו שאין זה מן הזוהר והראי' אומר ר"ל בר נש וכו' ופירש דבריו ולא השלים לפרשם והוא מה שאמר יבטשון לי' ופי' הוא ימיתוהו מן השמים ויחזור ויתגלגל ויתתקן ע"י היבם וזהו ויסלק נהורא ביה וינהיר. ת"ח כתיב לא תהו בראה לשבת יצרה כלומר א"ת למה תחזור הנשמה הזאת להתגלגל מאחר שנפשו אותה ויעש ואיהו דאפסיד אנפשי' דלא עסק בפריה ורבי' ימחה שמו כענן כיון שהוא לא הניח בן שיזכיר שמו לז"א ת"ח לא תהו בראה לארץ הלזו אלא לשבת יצרה ובגין דא דלשבת יצרה עביד ליה לבר נש כדקא יאות כלומר עשאו מתוקן כדי שיפרה וישגה ויקיים לשבת יצרה כמ"ש ז"ל אשר ברא אלהי"ם לעשות כלומר עד כאן בראן הב"ה מכאן ולהלאה הם יעשו מעצמם וזה האיש היה לו לפרות ולרבו' ונמנע ממנו ועכ"ז להיו' שהב"ה טוב ומטיב לבריות חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ומגלגלו כדי שיתוקן וז"ש וקב"ה עביד טיבו עם עלמא לתקנם. וי"ג כדקא אמרן במקום כדקא יאות והוא קרוב לפי' הנז'. ת"ח מה כתיב ויוסף אברהם וגומר הכריח צורך הגלגול מהפסוק ויוסף אברהם דהיינו הנשמ' כנזכר בסתרי תורה בריש פ' לך לך שהנשמ' נק' אברהם כנז' שם ויקח אשה היינו גוף אחר שנתגלגלה נשמה זו בו. ושמה קטורה שמתקנת הנשמה הזאת מעשי' בהיותה בגוף הזה האחר כקטורת וזהו קטורה וז"ש אתת לאתתקנא כמלקדמין היינו כשבא' בפעם ראשונה לעולם שבאה מתוקנת ומלובנת בלי שום לכלוך אלא שהוא במעשיו טנפה. ת"ח ההוא גופא וכו' בא להכריח עוד צורך הגלגול והו' באו' וה' חפץ לפי שחפץ בו ה' לדכאו ולכך החלו כדמסיק. ואמר ההוא גופא פי' שלא זכה לבנים הנז' לעיל כתיב ביה וכו'. האי קרא אית לאסתכל בי' פי' שהוקש' לו בקרא וכי בשביל שחפץ בו מדכאו ומייסרו אתמהה ותירץ ואמ' שמלת דכאו היא מלה מתורגמת והיא מלשון דכיו שהוא תרגום של טהרה וז"ש אמאי חפץ כלומר אמאי חפץ בו לגלגלו פעם אחרת ע"י דפריקיה כנזכר לעיל ותירץ בגין דיתדכי ר"ל לטהרו מעונותיו ולתקנו ושיעור הכתוב וה' חפץ לטהרו ולכך החלו כלומר החליאו לגלגלו פעם אחרת. אם ישים אשם נפשו מבעי ליה שכן התחיל ע"ד נסתר ואם ישים הב"ה ויהיה פי' שיאשים נפשו על שנכנס לההו' עלמא בלא בר שבגפו יבא תיקונו הוא יראה זרע וגומר כדלקמיה א"כ מאי אם תשים. אלא לנשמתא אהדר מלה ואתי שפיר אומ' אם תשים בתי"ו שהוא כינוי לנקב' נסתרת ופירושו כך אם תרא' הנשמ' בעצמ' שחטאה לפני קונה שלא נתעסקה בפריה ורביה בעה"ז ורוא' בעצמ' אשמה מה יעשה ויתתקן יראה זרע וגומר. בעיא לאתתקנ' וכו' הוא פי' למלת אשם שכן כתיב איש כי יחטא ואשם ובא ליתקן יביא את קרבנו וגומר וכן זה שראה את עצמו אשם ורוצה לאתתקנא כדקא יאות יראה זרע וגומר. ואיהי זמינא לאעלא בההוא זרע וכו' היא משוטטת ורואה באיזה צד יתתקן אמר שתיקונה הוא שכשהיא משוטטת ורואה זרע ר"ל שרואה זווג אחיו עם אשתו שמיבמה א"נ זווג שבין איש לאשתו אז תכניס עצמה בההוא זרע כדי שתשוב ותתגלגל ותבנה ואז בעשות' את כל אלה כדין מובטח הוא שיאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח כדמפרש ואזיל. ת"ח אע"ג. דבר נש וכו' נפקותא דקא נקט מקרא דכתיב וחפץ ה' בידו יצלח דכיון דחפץ ה' בידו יצלח דהיינו אורייתא בא אחר שירא' זרע ויתתקן נראה דוקא אחר שיראה זרע חפץ ה' בידו יצלח אבל לא קודם. א"כ נקטינן מהכא דאע"ג דבר נש אשתדל וכו' ומקוריה ומבועיה וכו' לית ליה אתר לאעלא בפרגוד' אחר שלא רצה לישא אשה כלל ולא אשתדל בפריה ורביה כלל אמנם אם כבר נשא ולא הוליד בנים כמו רבי יוחנן אית להו חולקא לעלמא דאתי כדבסמוך. דבירא ומקורא כחדא אינון וכו' פי' בירא מלכות ומקורא דנביע בגוויה הוא היסוד ואין ראוי להיות' זה בלא זה. ואוקימנ' בפ' ויצא דף ק"נ. דכל מלה ומלה דאורייתא אית בה רזין עילאין וכו' הקדים הצעה זו להיות דפשטי' דקרא לא משמע דקא משתעי באינון יחידים דקאמ' עכ"ז רזא איהו ומסיני מתנה דבהאי משתעי קרא. אלין אינון יחידים בלא אשה כדמפרש ואזיל. איהי נייחא לגבי' כדרז"ל בב"ר במאי עוזרתו א"ל אדם מביא פשתן פשתן לובש חטים חטים אוכל א"נ שמונעתו מן החטא ושיעור הכתוב שוא לכם משכימי קום ומאחרים לישא אשה הנותנת להם שבת ומנוח כדי לעסוק במלאכתו ולהיות' עמלים בעסקיהם הם מאחרי שבת. דא הוא דמקוריה מברך כלומר מי שהוא נשוי אשה ומקורו נובע בנקבתו. יהב לי' שינה כמשז"ל נפשם שבעה והם ישנים. כד"א ושכבת וערב' שנתך כלומר שתשכב ר"ל כשתמות וערבה שנתך לפי שהבנים הם מגינים עליו ואינם טורדין אותו ממנוחתו וכמ"ש לקמן אשרי הגבר וגומר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער בזמנ' דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלוי וכו' וז"ש בגין דאית ליה חולקא וכו' ויתהני בההוא עלמא כדקא יאות. לאו יחידאי כדקא יאות כלומר אין פירושו שהוא יחידי שאין לו קרובים אלא דאיהו בלא זווגא. דלית עמיה סמך כלומר אותו העזר והסמך שאמרה תורה אעשה לו עזר אין לו וזהו ואין שני כלומר אין לו השני שלו עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קפז ע"ב ר' חייא בעא האי דאיהו זכאה שלימא וגו' שלא נכרת מטעם עבירה ח"ו שא"כ הוא גרם לעצמו שנכרת בעונו. גם אשתדל באורייתא שאינו זכאי בעל מלאכה אלא בעל תורה וגם נשא אשה וז"ש בגין דאשתדל בה ולא זכה לבנין וגו'.
זהר א, דף קפז ע"ב ועובדוי מצותיו לעול' הרוחות ותורתו לעולם הנשמות הם מגינים.
זהר א, דף קפז ע"ב בביתי ובחומותי היינו בעולם הבא שיש לו בית מקום הנשמות. ובחומותי מקו' הרוחות והנפשות שהם שני חומות יצירה ועשיה חומות לבריא' שהנשמות מהבריאה והרוחות מהיצירה והנפשות מהעשיה. יד במלכות במקום הבנות. ושם בת"ת שם העליון במקום הבנים. ומפני שהיסוד אינו נפתח ע"י עכ"ז חק עולם אתן לו דהיינו היסוד הנמשך נהר דנגיד ולא פסיק והכל מפני שנאחזים בבינה דהיינו עולם וז"א בגין דאלין אית לון חולקא לעלמא דאתי. ובין כך ובין כך ירצה מעת שמת זה שאין לו פדיון עד עת שמת זה שאינו צריך פדיון יש להקב"ה אוצר ידוע שבו מושב אלו הנשמות והיינו הנקראים נשמתין אזלין ערטילאין בתיקונים.
זהר א, דף קפז ע"ב בגיניהון אית להון אגר טוב וגו' מיד בעלותם מפני שהניחו בנים סתם אמנם אח"כ כשמוסיפין הבני' תורה ומצות מתעטרו' שם האבות ממעשה הבנים כנודע וז"ש ובגיניהון ירתי וגו' שהאבות יורשים הבנים שם כמו שהבנים יורשים האבות בעה"ז כך האבות יורשים הבנים מדי יום ביום.
זהר א, דף קפז ע"ב נטע אילנין הם הנשמות שכל א' דמות עץ החיים העליון ונטיעתם בחומר הזה אפי' כמה זמנין עניינו אותם דלא אצלחו הצלחה הראוי' אמנם לא קלקלו שאם קלקלו יש גבול לנטיעתם כמו שאמרו בתיקונין שאם הרשיע ונכרת אינו נוטע אלא ג' פ' כאומרו פעמים שלש עם גבר.
זהר א, דף קפז ע"ב דלא יתפרש גזעא משרשיה ירצה שהאח עושה חומר לאחיו להתלבש בו ומפני שזה החומר הוא נמצא מחומר אביו לכך הוא מסוגל זה לפדיונו משאר החומרים טפות בני אדם וז"ש דלא אתפרש גזעא משרשיה. והם ג' בחינות. הא' המגולגל בפדיון אחיו שהוא חביב לפני הב"ה שעליו צותה תורה.
זהר א, דף קפז ע"ב ובג"כ כתיב עליהם ושבח אני את המתים שאינם מתים עתה אלא שכבר מתו בלא בנים ועתה מצליחים בבנים מן החיים אשר הם חיים היינו השני המגולגל סתם בלי פדיון אלא שמתגלגל ע"י מה שהזמין לו הב"ה פדיון והיינו שהם נקראים חיים מפני שהם חיים ע"י עידון ששבו לימי עלומיהם בסוד הגלגול ואלו נקראים חיים שעושים בנים ומצליחים אמנם אילו היה להם כמה עכוב עד שנמצא להם פדיון ולזה אמר מן החיים שאין חיותם בקלות אלא אשר הם חיים עדנה . אמנם טוב משניהם מי שבא ולא יצטרך לחזור שהוליד בנים ועשה כדי צורכו וז"ש וטוב משניהם אשר עדן וגו' ירצה מגולגל לא היה שלא נתלבש וחזר לימי עלומיו כדפי'. והטעם לזה מפני הטורח התלוי במגולגלים שהם סובלים עון אשר עוותו בגלגול הקודם וז"ש ולא סביל חובין קדמאי ולא זו בלבד אלא שמיד נח מזעף העולם וחרדת הגלגול וז"א בגין דקב"ה יהיב ליה אתר וגו' וזכה מיד אל העולם הטוב והמנוחה. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קפז ע"ב והרח"ו נר"ו כתב ר' חייא בעא וגו' ותירץ ר' יוסי כי ודאי אם היינו יודעין אנחנו שהוא צדיק גמור לא היה צורך אל היבום אמנם להיות שאין מכיר במעשה האנשים כי אם השי"ת לכן אנו צריכין לעשות לאשתו שתתייבם ואם הוא היה בלתי צדיק א"כ כהוגן היה היבום ולצורך ואם היה צדיק גמור אין היבום מפסיד כי יועיל למי שהשתדל לעסוק בפריה ורביה ולא יכיל וכבר אמרנו לעיל כי תקנתו היא ענין היבום ואם אירע שלא היה לו אח לייבם א"כ מה יעשה והנה לכן תקן לו השי"ת מקום זה כי אם הי' האיש ההוא צדיק ולא תצטרך האשה ליבום מצד בעלה יועיל לזה האיש אשר השתדל ולא יכיל ואין לו אח ויתגלגל באשה זו. ואמר כי זה נרמז בפסוק כי בעיר מקלטו וגו' והענין כי האיש ההוא שהשתדל ולא יכיל ולא שבק אח ליבם אשתו הב"ה מכין לו מקום בנוקבא דטינרא עד דאשכח אתר דפרוקא כנז' פ' משפטים ריש דף ק"ו והנה ממתין זה באותו עיר מקלטו עד מות חסיד א' הוא כהן הגדול ואז מתיבמת אשת כהן הגדול ונכנס שם ושם אשכח פרוקא דיפרקיניה. והנה צדיקים אלו בחייהן לא זכו לבנים ובמיתתן זכו לבנים. וצריך לידע זה כי הנה האשה יולדת אותן ואחיו הולידן וא"כ היכי קראן בניו אמנם זה יובן מפ' משפטים דף ק"ב כי האיש המת מניח לעולם ניצוץ א' מנפשו ורוחו בבטן אשתו נמצא כי גם בניו הם ודי בזה. ועתה ביאר פסוק הסמוך לו האומר כי כבר סיפרנו רעת מי שאינו עוסק בפריה ורביה אמנם הנושא אשה ומשתדל אז יש להם לו ולאשתו שכר טוב בעמלם וז"א טובים השנים שהוא מי שנשא אשה יותר מן הא' שלא רצה לישא אשה. והנה ק' כי איך אומר כי זה טוב מזה ואינן נכנסין בסוג א' לומר זה טוב מזה נר' כי זה ג"כ טוב הוא רק שזה טוב מזה. אמנם הענין כמ"ש אחורי דף זה כי אע"ג דאשתדל יומם ולילה ומבועיה קאים למגנא לא עייל לפרגודא והראי' מחזקיה מלך יהודה. נמצא כי יש טוביות א' בזה והוא כי עסק בתורה כל ימיו רק שלא אשתדל בפריה ורביה ועכ"ז יותר טוב הוא מי שהשתדל בפריה ורביה אע"ג דלא עסק כ"כ בתורה ונתן טעם אשר יש להם שכר טוב וגו' ר"ל כי העוסק בתורה ואין לו בנים לא עייל לפרגוד ולא תועיל לו תורתו אמנם העמל ומשתדל בפריה ורביה אעפ"י שאין בו כ"כ מעשים עכ"ז זוכה לעה"ב בשביל בניו הנק' עמל כמ"ש ז"ל ואת עמלינו אלו הבנים. וגם אפשר שנק' עמל כי אין לך עמל כגדול בנים ולזון אותם ואת האשה אשר ילדתם ובזה נתרצה הקושיא מאו' טובים השנים מן הא'.
זהר א, דף קפז ע"ב בא אל אשת אחיך וגו' אמר כי ודאי שכל השבטים יודעים כל התורה היו ואו' בא אל אשת וגו' הוא מצות היבום וזה נר' מדבריו באו' והקם זרע כלו' עיקר ביאתך אל אשתו אינה משום עצמך רק להקם זרע לאחיך המת והוא סוד היבום וז"א ועיקרא דמלתא והקם זרע וגו'. וביאר והקם זרע הוא כי הנה האדם עץ השדה הוא ובהיות ענף א' מהאילן נושא פרי תמיד בהמשך זה יורה חיבורו אל האילן כי יונק ממנו ועושה פרי אמנם כשיבש ויפרד מגזעו אז לא יעשה עוד פרי וכן האדם שאינו עושה פרי זה יורה כי נפרד מגזעו ולכן צריך להקם אותו הזרע שנתייבש ונראה שנפרד משורשו צריך להחזירו כדי שיעשה פרי ויתחבר אל שורשו ויינק משם הלחות לעשות פרי. (חסר כאן כי מצאתי מחוק).
זהר א, דף קפז ע"ב ובגין כך כתיב ושבח אני את המתים וגו' פי' הענין נלע"ד כי ג' זמנים ומציאיות הם א' מי שמת עתה פעם א' וכבר מת פעם אחרת נמצא כי תחלה בא נפשו פעם ראשונה ומת וחזר לבא פעם שניה ותיקן נפשו וחזר ומת ואלו הם דברי ושבח אני את המתים כלו' את המתים עתה ושכבר ג"כ מתו פעם אחרת. ויש חלוק' שניה והיא כי באו פעם ראשונה ומתו וחזרו עתה פעם שניה אמנם עדיין הם חיים באופן שלא מתו כי אם פעם ובאו ב' פעמים וז"א מן החיים כלו' שהם חיים עתה בעולם אמנם אינ' חיים מפעם ראשונה רק עדנה כלו' לשון עדנה שחזרו לבחרותם כפעם הראשונה כי באו בגלגול והנה למה שחלוקה ראשונה כבר מתו גם פעם שניה אחר תיקון נפשם יותר משובחים הם מן אותם שעדיין הם חיים מפעם השניה שבאו בגלגול כי אפשר יעוותו דרכם ויצטרכו להתגלגל עוד פעם שלישית מש"כ באותם שמתו צדיקים כבר מפעם שניה. אמנם יש מדרגה שלישית והיא יותר גדולה מכולן והיא אשר עדן לא הי' כלו' שכלל ועיקר לא הוצרך לבא בגלגול רק מפעם ראשונה בלבד שבא כבר נתקן והלך לו לבית עולמו כדיק וישר ולא הוצרך לבא כלל לידי עדן וגלגול וזה גדול מכולם. באופן כי הגדול מכולם הוא הבא פעם ראשונה ונשלם ומת ואין צורך לבא עוד כלל. ויש למטה ממנו והוא מי שלא נשלם בפעם ראשונה ובא פעם שניה ונשלם ומת ואין צורך לבא עוד. ויש למטה מכולם והוא מי שבא בפעם ראשונה ולא הושלם והוצרך לבא פעם שניה ועדיין הוא חי כי זה אין אנו יודעים אם יצטרך לחזור בגלגול פעם שלישית עכ"ל:
זהר א, דף קפז ע"ב והרא"ג זלה"ה כ' ואי תימא דבגין דייכול וישתי יתיר ויעבד משתיא בכל יומא תדיר הוא אומר דלית לי' ליבא לאשגחא ולומר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה כלומר מתוספת טובה ומרדף אחר התענוגים אלא שיאכל וישתה ויתעדן כרצונו אינו דהא נפשא לא אתהני וכו' ואיך יאמר ומחסר את נפשו מאות' הטובה ודאי אין הנפש מתהני' מטוב האכילה והשתיה והתענוגים. אלא ודאי איהו מחסר לנפשי' מטובה דההוא עלמא ולזכות באורה דההוא עלמא. ת"ח כמה חס קב"ה על עובדוי וכו' שאפי' רשע כזה אין הב"ה רוצה שיאבד לנצח זכרו אלא שיחזור ויתגלגל ויתתקן. רבי חייא בעא וכו' א"ר יצחק עלייהו וכו' רבי יצחק אתא לאוסופי על ר' יוסי דר' יוסי לא קאמר אלא הרחקת הנזק שכן אמר אורייתא ועובדוי קא מגינן עליה לההוא עלמא והוסיף עליו ואמר שלא זו בלבד אלא הקרבת התועלת דאית לון חולקא לעלמא דאתי כגון ר' יוחנן וכו' אינם דברי ר' יצחק דר' יצחק הוא תנא קדם אליהם שנים הרבה לר' יוחנן ור' חזקיה שהיו אמוראים אלא שהאחרונים מעתיקי השמועות כשהיו רואים ענין השייך אל הדרוש ההוא היו מזכירים אותו בכלל כגון זו וכיוצא בו הרבה. ובס"י גרסי עלייהו דאינון זכאי קשוט וכו'. אי הוה שלים גרסי'. ובין כך ובין כך אתר זמין לה בעלמא ה"ג ופי' אותם הימים שיש משעה שנפטר האיש הזה שמת בלא בנים ולית ליה פרוקא עד שימות האי זכאה באיזה מקום הוא עומד אמר אתר זמין ליה וכו' שהוא נקרא עיר מקלטו שנקלט שם ממארי דדינין הרודפים אחריו וז"ש כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול דהיינו הצדיק הזה שאינו צריך שתתייבם אשתו. בנין זמינין אינון לצדיקייא היינו התורה והמעשים כמו שאמרו לו לר' יוחנן כנז' במדרש רות מהזוהר. א"נ כיון שאשתו של צדיק זה מתייבמת שלא לצרכו אלא לצורך אחרים לתקן נפש האיש ההוא נחשב האיש ההוא לצדיק הזה לבן מאחר שאשתו ילדתו וכ"ש אם נשאר חלק מנפשו של צדיק בקרבה כנזכר בסבא שנמצא שהאיש הזה שנתקן נתקן על ידו ג"כ והוי לו לבן הרי שבחייהון לא זכו ובמיתתהון זכו: אלין אינון דמתעסקין בהאי עלמא לאולד' בנין הוא פי' למלת בעמלם שכן הבנים נקראים עמל ע"ד אומרו ואת עמלינו אלו הבנים וכו':
זהר א, דף קפז ע"ב הוו ידעין דא כלומר דין היבום ועקרא דמלתא כלומר וג"כ היו יודעים סוד הדבר. א"נ ועקרא דמלתא והקם זרע בגין וכו' כלומר וסוד היבום הוא בגין דההוא זרע וכו': לאתתקנא מלה וכו' כי הנשמה הזאת היא הולכת ערטילאי ומשוטטת בעולם ואין לה תיקון אלא שכשרוא' הזרע שנזרע מאחיו בבטן יבמתו יכנס שמה ובזה מתתקן כנזכר לעיל יראה זרע יאריך ימים. ולמגלם גולמה מלת והקם קא פריש דהיינו התגלמות הגוף הנעש' מהזרע ההוא וז"ש והקם זרע כלומר הקם שיהי' לזרע ההו' התקוממות והתגלמות לתיקונ' וכו'. דלא יתפרש גזעא משרשי' כלומר למה אני מצוה לך שתקים אתה הזרע לאחיך לפי שאתה מינו ושורשו ואין ראוי שיתתקן אלא ע"י שרשו. ואפשר דמלת לאחיך קא דייק דהוא כפל שהיל"ל והקם לו זרע. אלא ה"ק בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע ולמה אתה ולא ע"י אחרים הטעם הוא בשביל שהוא אחיך וז"ש דלא יתפרש גזעא משרשי' וכו': הה"ד ואדם על עפר ישוב בס"י לא גרסינן ליה ולגירסת הספרים הכריח הדבר ואמר שכן כתיב ואדם דהיינו אותה הנשמ' שהולכת ערטילאי כשרואה אותו עפר ואותו החומר דהיינו אותו זרע אחי' באשתו ישוב אליו להתתקן ולהכנס בו וזהו על עפר ישוב. א"נ האי דקאמר דלא יתפרש גזעא משורשי' הדר כלפי השכינה שהנשמ' הזאת היא חלק אלוה ממעל והיא גזע א' המסתעף מהשורש דהיינו השכינה ובהיות' בלא בנים נעתקת הנשמה הזאת ממנה ונמצא הגזע מופרש ומובדל מהשורש וביבום הזה נתקן שתחזור הנשמ" הזאת להדבק ולהשתרש בשרש' העליון וז"ש ולמגלם גולמ' לתיקונ' דלא יתפרש גזעא משרשי' והכריח הדבר מקרא דכתיב ואדם על עפר ישוב שהיא השכינה כנזכר בפ' בלק דף ר"י ובתיקונים דף קי"ד כלומר ישוב להתאחז ולהתקשר בההוא עפר עליון כי עד עתה לא הי' אחוז בה: וכד מתתקנן וכו' אלו המגולגלי' אחר שנתגלגלו ונשאו נשים והולידו בנים אלין משתבחין וכו'. בגין דקב"ה אתרעי בהו כי ע"י הגלגולים הללו מצטרפים ומתטהרים מעונותיהם. שכבר מתו. שכבר מתו דייקא מן החיים אשר הם חיים עדנה מאי עדנה ה"ג. וה"פ שכבר מתו דייקא פי' שכבר מתו ונתגלגלו בעולם ונתתקנו כגון זה הערטילאי שנתקן ע"י אחיו ועתה אפי' שהוא בחיים חיתו כבר מתו ואלו הם שמשתבחין בההו' עלמ'. מאי עדנה כד"א אחרי בלותי הית' לי עדנה ר"ל מן החיים אשר הם חיים עתה ועתה הם בלויים וזקנים שעתידים לחזור ולהתגלגל ולחזור לימי עלומיה' ויתעדן בשרם כבשר נער קטן ושיעור הכתוב ושבח אני את המתים דהיינו המגולגלים שכבר מתו ועתה נתגלגלו ונתתקנו מן החיים אשר הם חיים עתה שעדיין לא נתתקנו ולא נתגלגלו ועתידים הם להתגלגל ולהיותם עדנה כלומר היותם ילדים בבשר מעודן וז"ש ישוב לימי עלומיו והטעם שאלו כבר נתקנו ואלו עדיין לא נתקנו וכן פי' בפ' חוקת דף קפ"ב: דלא שב לימי עלומיו ראשון ל"ג בספרים ישנים: וטוב משניהם את אשר עדן לא הי'. שניהם היינו הב' הנז' ההוא דלא שב לימי עלומיו וכו' אלא שבפעם ראשונה שבא לעולם תכף קנה עולמו והשלים נפשו ולא הוצרך להתגלגל ולא סביל חובין קדמא דכיון דלא עשאן או אם עשאן קבל יסורין בעה"ז באופן שכשנפטר נח נפשי' כמ"ש לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח שלא תצטרך להתגלגל. וזה בגין דקב"ה יהב לי' אתר מתתקנא וכו' כי כמו שהוא נתקן נתנו לו מקום מתוקן: עכ"ל הרא"ג ז"ל: