זהר א, דף קצו ע"א ר' חייא אמר פרעה בעי לנסאה וגו' לתת לו קשר שיחלוק עם התנאים הקודמים נאמר שר' חייא בא לתת טעם למה שאמר אלהי"ם יענה את שלום פרעה מפני שידע יוסף שפרעה בעא לנסאה נתפחד בזה שראה אותו מתחזק ברעה מצד כחו העליון השר הממונ' עליו שבא עם יוסף בנסיון כדמפרש ואזיל לכך הטיבו ואמר אלדי"ם שהיא מדת המלכות יענה את שלום פרעה ישפיע על השר כדי שישלימהו ויטיבהו ויבין יוסף חלום פרעה ולא יכשל בו כיון שבא בנסיון. ואפשר שרמז נו באומ' תשמע חלום לפתור אותו ממש החלום תשמע ותוכל לדעתו אפי' שלא יאמרו לך אתה מעצמך תשמעהו ולכך נסהו בבלבול החלו' כדמסי'.
זהר א, דף קצו ע"א אחרי הודיע אלדי"ם היינו מלת אלדי"ם יענה דקאמר אחרי היית צופה חלומי שהרי אותו שם אלדי"ם שזכרת הודיע אותך את כל זאת דהיינו את כ"ל מקום החלום דהיינו ביסוד זא"ת המלכו' שהחלום הולך אחר הפ"ה שהיא המלכות ולכך ידעת חלום מצד כל וידעת פשריה מצד זא"ת ולא שפרעה ידע המדות ח"ו אלא אמר ידעת חלמא וידעת פשריה והתורה מפרש דהיינו כל זאת כדפי':
זהר א, דף קצו ע"א ליליא מ' במדרגות הדין ומדרגות החשיבות למטה וגבריאל תחתון.
זהר א, דף קצו ע"א מראה למראה הדינים שכן גבריאל כח הדין מהגבור'.
זהר א, דף קצו ע"א ת"ח מה כתיב והנה כבוד אלהי ישראל וגו' קשה דפסוק והנה כבוד אלהי יש' הוא בסוף יחזקאל ובקרא דא לא כתיב מראה כלל והוצרך לומר מה כתיב בתריה וגו' קשה אמאי לא מייתי קראי דמרכבה דריש ספרא כדפי' ר' שמעון בתיקונים ודאית בהון עשר מראות. עוד דהכא לא דריש אלא שית וא"כ קשו קראי אהדדי. לכך נראה שהם שני מיני מראות הא' חזו דיממא והם עשר מראות והיינו ריש ספרא כדפי' ר' שמעון בתיקונים. הב' חזוא דליליא והם שית מראות והיינו אומרו מה כתיב וכמראה וגו' שהם וכמראה א' המראה ב' כמראה אשר ראיתי ג' ומראות ד' ה' כמראה אשר ראיתי וגו' ו' והם מהמלכות וז"ש וכל אילין מראו' אינון שית. עם היות שיש אחרות שהם עשר ואינם כאותם העשר מפני שהם חיזו דחיזו דהיינו מלכות ועוד יש מדרגה למטה מהם שיתראו הם בו דהיינו גבריאל בענין שיש חיזו לחיזו דהיינו מדרגות האצילות נראה במלכות דהיינו חיזו לאחזאה גוונין דלעילא והיינו עשר מראות וז"ש ואתחזון בההוא חיזו כולם יחד עשר ספירות ויש מראות המלכות שישתלשלו מהמלכות בכסא ומהכסא ביצירה וז"ש וחיזו אית לחיזו וחיזו לחיזו דא על דא וכולהו קיימין בדרגין ידיען אב"י ויש בכולם שש מראות דהיינו שש מעלות לכסא ששה היכלות שבהם נראים שש קצוות ושלטי היינו שהם מראות לנביאים שהב"ה מראה בהם פעמים לבדם ושליטתם בלילה דהיינו מלכות מצד החשך והדין.
זהר א, דף קצו ע"א ובהו מתפשטין כל חלמין דעלמא בהשתלשלות המדרגות של החלום.
זהר א, דף קצו ע"א ואלין אינון מדרגות החלומות כגוונא דלעילא עלייהו בבריאה ובאצילית דהיינו דלעילא עלייהו. וכאשר יתפשט החלום שפי' עד החיצוני כעין נבוכדנצר יתפשט משם ע"י ההתפשטות אל המדרגות ולזה יוכל דניאל ע"י א' מן המדרגות העליונות הכשרות הנקראות חזוא דליליא לידע מה שראה נבוכדנצר למטה כיון שהחלום בא חותם בתוך חותם ולכך דניאל צופה בחותם העליון מה שצפה נבוכדנצר בחותם התחתון:
זהר א, דף קצו ע"א ובגין כך פקדיה יקשה לו כיון שאין מעלתו כ"כ מה ראה פרעה להעלותו במעלה ההיא לזה אמר שלא מיד פרעה אלא מיד הב"ה על צדקתו כדמסיק ואזיל:
זהר א, דף קצו ע"א בגין לשלטאה שאם למכנש עבורא הי' משלח נאמנים ומביאים לו אלא העיקר לשלטאה שיקבלוהו כולם לאברך ע"י הכרוז ואגב אורחיה למכנש:
זהר א, דף קצו ע"א ור' אלעזר אמר לקבלו אינו צריך שאחר שהומלך בעיר המלוכה לא היה צריך יותר אלא דוקא למכנש שלא היה אוסיף אלא דוקא במקום גידולו שלא ירקב והיינו או בכל אתר בגין וגו':
זהר א, דף קצו ע"א ת"ח כגוונא דא קב"ה אמר לאברהם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: הנה הענין הזה פשטו ברור אמנם נסתרו הוא כי אין ישראל נכנסים לגלות במצרים אלא להוציא משם אוצר נחמד שהם נצוצות השכינה המפוזרות בכל האומות ונשמות שנתפזרו בדורות כולם ונשקעו בכל שר ושר תחת ממשלת השרים וצריך שיתגלגלו ויתאיו כולם למצרים כדי שיהיו נכללות בישראל וכשבא יוסף למצרים לא היו שם כי אם שתי נשמות שהוליד שהם אפרים ומנשה שתי משפחות קדושות מתתקנות שם אמנם שאר הנשמות מתפזרות תחת יד השרים לכך גלגל הקדוש ברוך הוא רעב בעולם בענין שכל השרים נזונו מתחת יד שרו של מצרים ונשתעבדו לו והביאו כסף וזהב דהיינו זהב מצד הבינה נשמה וזהב גשמי גורם לרוחני וכסף מחסד רוח וע"י שהשרים נתרוקנו מכסף וזהב גשמי למצרים נתרוקנו כסף וזהב רוחני ונתקבצו הנשמות ונצוצות שכינה שבשרים במצרים ונאסף הרכוש הגדול ואח"כ גלה ליעקב במצרים עם עיקר שכינה ועיקר נשמות כדי שיתוספו עליהם אותם הנשמות ויולידו שם ששים רבוא נשמות טהורות נקיות מכל סיג בסוד הגלגול ואילו נעשה זה ע"י גשמי טמא ח"ו לא הי' סיוע מן הקדש לכך גלגל הב"ה שהי' ע"י יוסף הצדיק נחל מבוע הנשמות וז"ש ובג"כ יוסף דאיהו צדיק איהו גרים עותרא וכולא ע"י טהרה למזכי לון לעלמא דאתי בגשמי וברוחני ע"י הקדושה כענין שכסף חסד וזהב בינה נמשכים ע"י יוסף יסוד במלכות לישראל והיינו ראה חיים מהבינה ע"י החסד עם האשה מ' ע"י היסוד כדמסיק ואזיל. הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קצו ע"א והרח"ו נר"ו כתב. אלא הכי הוא בגין דדרגין כסדרן אתיין וגו'. ענין זה אפשר לומר כי אם תדייק בחלום פרעה תמצאהו יותר מדוייק עם פתרון יוסף ממה שהוא מדוייק עם סיפור דברי פרעה אל יוסף את חלומו ואין צורך להאריך בו: ואפשר לומר כי הנה מלשון פרעה היה נראה כי סדר דרגין עלאין הם ז' פרות טובות בקדושה וז' פרות רעות בטומאה ואח"כ ז' שבלים טובות בקדושה הם ואח"כ ז' רעות בטומאה והודיע לו יוסף כי אין כן סדר הדרגין רק ז' הפרות הטובות וז' שבלים הטובות הם למעלה בקדושה ואחריהם יבאו ז' פרות רעות וז' שבלים רעות בטומאה ואין הסדר ז' פרות טובות וז' רעות ואחרי ז' פרות רעות ז' שבלים הטובות ואח"כ ז' רעות כי הז' פרות וז' שבלים כולם הם ביחד בקדושה וזהו סוד פסוק יוסף ז' פרות הטובות וז' השבלים חלום א' הוא כלו' הם בסדר במקום א' בקדושה ואח"כ השבלים והפרות הרעות הם יחד בטומאה. וז"א בגין דדרגין כסדרן קא אתיין. והנלע"ד לומר ג"כ כי לא לחנם נשנה החלום בפרות ובשבלים ואעפ"י שתירץ יוסף ועל השנות החלום וגו' לא מפני זה נכחיש כי למעלה הם ב' דברים ותחלה הם ז' פרות ואח"כ ז' שבלים. ועיין לעיל דף קצ"ד ע"א ונראין משם דברים הנ"ל. וכן נראה הענין למעיין כי יש הפרש בין פרות שהם בעלי חיים ויש להם מעלה יתירה משבלים שהם צומח ולכן ז' פרות הם סוד ז' נערות הראויות לתת לה כנז' שם דף קצ"ד וזה כי השכינה נק' פרה וז' נערותיה נק' פרות. וכן בערך בחינה אחרת שבה הנק' חטה יש לה ז' נערות הנק' ז' שבלים של חטים ואין להאריך בדרוש הזה:
זהר א, דף קצו ע"א ר' אלעזר אמר כנש יוסף עיבור בכל אתר וגו' פי' משז"ל כי הארץ מקיימת פירותיה וזהו אוכל שדה העיר נתן בתוכה אמנם אם הי' מכניס כל התבואה באוצר א' היה נרקב ולכן כתיב ויעבור בכל ארץ מצרים ואפילו בשדות ובכל עיירות ארץ מצרים הלך שם לכנוס תבואה ולאוצרה במקומה ששם נתגדלה וכבר ידעת כי ארץ מצרים הוא כל תחום מצרים כנודע וכן זהו פי' ארץ כנען ובזה אתי שפיר מ"ש ויעבור בכל ארץ מצרים עכ"ל:
זהר א, דף קצו ע"א והרא"ג ז"ל כ' רבי חייא אמר וכו' מלתא באפי נפשה היא. פרעה בעא לנסא' ליה ליוסף ואחלף ליה חלמא וכו' ומ"מ מתוך דברי ר' חייא נראה שהחילופים שהי' פרעה מחליף היה באופן סדר המדרגות ורמוזים בפסוקים והענין שפרעה רצה לנסותו אם היה בקי בסדר המדות והחליפה לו בספרו לו את חלומו חלום הפרות הטובות והרעות והשבלים הטובות והרעות דהיינו היכלות הקדוש' למעלה שהם הפרות הטובות והיכלות הטומאה למטה שהם הפרות הרעות וכן הסדר בשבלים שאחר היכלות הטומאה היו באים אחריהם ז' מדורין של הקדושה ואחריהן ז' מדורין של הקליפה כנזכר לעיל שהשבלים הם סוד המדורין ויוסף השיבו שטעות הוא בידו שאין סדר המדרגות כך אלא היכלות הקדושה ומדורין שלהם מסבבים אותם והיכלות הטומאה ומדורין שלהם מסבבים אותם וכך הוא הסדר היכלות הקדושה ומדוריהון קדושים לבד והיכלות הטומאה ומדוריהון טמאים לבדם וז"ש ואחלף ליה חלמא וכו' וז"ש ג"כ בסמוך וחמא לי' דטע' א"ל לאו הכי אלא הכי הוא בגין דדרגין כסדרן אתיין וכו'. וז"ש לו שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה חלום א' הוא כלומר הפרות הטובות והשבלים הטובות הולכים כסדרן שבלין אחר הפרות דהיינו מדורין קדושים אחרי היכלות קדושים ושבע הפרות הרקות והרעות ושבע השבלים הרקות וגו' הם שני רעב כלומר כלם בקליפ' במקום הרעבון שהם היכלות טמאים ומדורין טמאים שלהם עמם וזהו הסדר לא כמו שאתה אמרת והחלפת המדרגות כנז'. ואסתכל בכל מל' ומל' ה"ג:
זהר א, דף קצו ע"א הה"ד ויאמר פרעה אל יוסף וגו' והענין דקשיא ליה אומרו אחרי הודיע וגו' אין נבון וגו' וכי מה ראה לומר זה אי משום הפתרון מי אמר לו שיהי' כן אולי יכזב והיל"ל אם יהיה כן אין נבון וגו' לז"א הה"ד וכו' כלומר במה שאמרנו יובן זה הפסוק בלי שום קושי והוא אחר שפרעה החליף לו סדר המדריגות והוא היה מכחישו כנז' ואח"כ הוד' לו ואמר אחרי היית וכו' ודאי אין נבון וחכם כמוך כי כמו שצדקו דבריך בחלום יצדקו בפתרון. ובג"כ אמר את כל זאת החלום והפתרון אחר שהיית אחרי וידעת החלום ידעת הפתרון. ואפשר דקרא הוא דקא דייק דקאמר אין נבון וחכם כמוך שמאחר שידעת החלום שאחרי היית הבנת דבר מתוך דבר כדרך הנבון וחכם ובזה ידעת פשרי' ושיעור הכתוב אחרי היית שמאחר שהודיע אלהים אותך את כל זאת הסדר כמו שהיו ולכן אין נבון וחכם כמוך שמתוך החלום הבנת דבר מתוך דבר ופתרת החלום אבל אחרים דלא הוו אחרי ולא ידעו החלום כסדרו לא היו יכולים לפתור שלא היה להם מקום להבין דבר מתוך דבר. ולס"א דגריס אמת את כל זאת ידעת ואיך ידעת פשריה שיעור הכתוב כך הוא אחרי היית כשראיתי החלום ולכך את כל זאת ידעת אבל הפתרון שלא גלו מהיכן ידעתו ומאחר שפתרת אותו ודאי מחמת רוב החכמה והתבונה שבך ולכך אני גוזר ואומר אין נבון וחכם כמוך שהבנת הפתרון מתוך החלום. כלא חלמ' ופשרי' כדניאל וא"כ למה קצר הכתוב בשבחו של יוסף הי"ל לספר בשבחו כדניאל. דהא יוסף מלת דהא ל"ג. דרגין ידיען גרסי' ול"ג בדרגין. וכלא קאמר ליה ה"ג. ודא גבריאל דאיהו חזווא חיזו מן חיזו ר"ל גבריאל הוא מראה מה שבתוך מרא' אחר דהיינו השכינה הנק' מראה כנז' בויצא דף קמ"ט.
זהר א, דף קצו ע"א ת"ח מה כתיב הכריח איך גבריאל הוא חיזו מן חיזו שלא הוא בלבד אלא כמה חזוון יש שהם חיזו לחיזו שהם שית דרגין דחיזו שכן כתיב והנה כבוד אלהי ישראל היא השכינה בא מדרך הקדים להתגלות ולהתראות ולא נתראה אלא ע"י שש מראות כדמפ' ואזיל כמראה המראה וכו'. וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת את העיר וכו' כצ"ל: והשתא אתי שפיר האי דקאמר כל אלין מראות אינון שית הא כיצד וכמראה א' המראה ב'. כמראה ג' ומראות הרי ה'. כמראה אשר ראיתי הרי ו' מראות. כל אלין מראות אינון שית דאינון מראות כלומ' דאיקרון מראות וכל א' נק' מראה. וחיזוא דחזוא כלו' אותו חיזו דחזווא שאמרתי לך לעיל דהיינו חזווא גבריאל ואיהו חיזו מן חיזו אחר דהיינו שכינה החיזו הזה שהיא השכינה יש לה למעלה כמה מעלות מגבריאל עוד חיזו אחר לאתחזאה ביה גוונין דלעילא שהוא סוד תלת גוונין דאתגליין שהם חג"ת במקומם שהם מעולם הזכר המתגלים ומתראים במלכות כנזכר ענין זה בארוכ' בפ' וארא דף כ"ג וזהו תלת גוונין דאתחזיין דקאמרן. ואתחזון בההוא חיזו אלו תלת גוונין עילאין אתחזון בההוא חיזו שהוא תלת גוונין שבמלכות. ואית חיזו לחיזו כלומר ומלבד אלו השש מראות אית חיזו לחיזו וחיזו לחיזו שיורדים הדברים מחיזו לחיזו עד בואם לעולם השפל כנזכר בארוכה ענין זה פ' פקודי דף רמ"ח ואיקרון חיזו דלילי' לפי שהחלום הוא בלילה אלו המראות הממונים על החלום נק' על שם הזמן שהם שולטים ולאפוקי מאותם שית דרגין דנבואה שממשלתם ושליטתם ביום ובלילה. ובהו מתפרשן כל חלמין דעלמא שכמו שיש שית דרגין דנבוא' מאתר דנביאי קשוט עד גבריאל שהוא דרג' דחלום כנז' בארוכ' בפ' ויצא כן יש שית דרגין דחלום וז"ש ובהו דהיינו שית מראות אלו האמורים מתפרשן כל חלמין דעלמא ואלין אינון כגוונא דלעילא עלייהו כלומר אלו שית מראות דאינון דחלמא הם כגוונא דשית דרגין דנבואה דלעילא שהם עומדים עלייהו. וי"ס ישנים דגרסי' דא גבריאל דאיהו חיזו מן חיזו וכו' כל אלין אינון שית דרגין דאינון מראות וחיזו דחיזו חיזו אית ליה לאתחזאה ביה וכו' ופירוש גירס' זו כפירוש גירס' זו ודוק: אבל יוסף לאו הכי אלא מגו מילוי וכו' ה"ג וחסר בספרים. מגו מילוי דפרעה המחולפים. אסתכל בדרגין וראה שהי' מחליף. וקאמר לא כך חמית אלא כך חמית כדלעיל: בגין דקב"ה וכו' מאי שייך כלומר מעלה זו לפתרון זה אלא לא היה בשביל הפתרון אלא מדילי' נטל מדה כנגד מדה. המחשבה דלא חשב וכו' ופליגא עליה במדרש אבכיר דקאמר כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונהקרר' אמתו וכו'. לב שלא הרהר ויקראו לפניו אברך וא"ת מאי האי לגבי האי ואפשר לומר שכשהאדם רואה את המלך. וכורע על ברכיו להשתחוות לו נכנס פחד בלבו. א"נ הלב הוא מלך והוא לא הרהר בו לעבירה יקראו לפניו אברך דין אבא למלכא. א"נ כל ההנהגה מתנהג ע"י מחשבות הלב ולכך המלך אינו מולך אם לא יהיה לבו כפתחו של אולם ושלמ' יוכיח א"כ זה שלא הרהר בלבו והנהיג עצמו שלא ליכשל כמרז"ל לזה ינהיג העולם ויקראו לפניו אברך דין אבא למלכא. ויצא יוסף וגו' מ"ט וכו' מלת כל קא דייק ולמה הוצרך לכך ותירץ. בגין לשלטא' ופירוש בכל ארץ מצרים בכל העיירות והכפרים שידעו שהוא השר והשופט עליהם ועוד בגין למכנש עבורא ולכך ויעבור בכל ארץ מצרים בכל תחומי הארץ. ר' אלעזר וכו' בגין דלא יתרקב נתן טעם לדברי ר' חזקיה ואמר שהטעם שהוצרך לעבור בכל תחומי ארץ מצרים ולא שלח שליח לפי שהיה צריך למכנש עיבור בכל אתר והיו משימים בו מאותו עפר שבאותו מקום ומעמיד התבואה מלירקב כדפי' רש"י ז"ל ולכך לא הובטח בשליח כדי שלא יערבו תבוא' בתבוא' ויתרקב אלא הוא בכבודו ובעצמו ולא היה זז משם עד שהי' אוצר באוצרות התבוא' ועפרה בתוכ' להעמיד'.
זהר א, דף קצו ע"א אר"ש כל מה דעבד וכו' לעיל קאי דקאמר ובג"כ פקדי' על כל ארעא דמצרים בגין דקב"ה מדילי' דיוסף קא יהיב לי' פומא וכו' שנר' שבשביל פתרון החלום ועל שלא עבר העביר' עלה במעל' זו והוקש' לו אעיקר' דדינא פירכא ולמה לו להב"ה להחריד כל החרד' הזאת ז' שני שבע וז' שני רעב כדי לגדל את יוסף הרב' פתחי' היו לו יתב' לגדלו ולרוממו על כל ארץ מצרים. ותירץ כל מה דעבד קב"ה כלא איהו לגלגלא גלגולין וכו'. לקיימא קיומא גזירת בין הבתרים כדמפרש ואזיל. ולבתר אייתי לי' לבר נש בעלמא ואשכח מזונא כגוונא דא קב"ה אמר וכו' ה"ג ול"ג ת"ח. אקדי' אסוות' גרסי' עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קצו ע"ב עם האשה אשר אהבת דא כ"י בגין דבה כתיב אהבה ולפי זה אשר אהבת ירצה שמשכת עליה משך אהבת חסד במעשיך וירצ' לפי זה ראה חיים שהם חיי הבינה במלכות ע"י קשרה בחסד כדפי':
זהר א, דף קצו ע"ב כל ימי חיי הבלך המלכות נקראת הבל וז"ש בגין דהא אתקשרת בחיים עם היות שהיא עלמא דמותא כנודע עתה כבר נקשרה בבינה כדפי' ונתקן המיתה שבה והנה באומרו ימי חיי הבלך שלל שלא נחשוב חיי העולם הזה הכלה לחיים וז"ש דהא עלמא דא לא שריין בי' חיים. או אפשר שעל המלכות ממש קאמר דאיהי עולם החיים אימתי בסוד הייחוד דהא עלמא דא מלכות בהיותה נפרדת למטה בסוד גלותה כדמסיק בגין דאינון חיים מתעכבין למטה מהת"ת ואינם מגיעים למלכות וז"ש ולא מטון הכא אינון נהורין דההוא שמשא בעת הפרוד לזה הזהיר על הייחוד וז"ש ואסתלקו מעלמא מיומא דאתחרב בי מקדשא שאין יחוד והיינו חשך השמש לא השמש עצמו אלא בצאתו אח' שיצאו מאורי אורו יחשכו שם למטה ממנו וז"ש מאי חשך השמש דסליק נהוריה ומנעו למטה ממנו שלא יגיע אל היסוד וז"ש כד"א הצדיק אבד שהוא ג"כ אבד אורו הבא לו מן השמש.
זהר א, דף קצו ע"ב ובעי סיהרא למיעל בשמשא דהיינו המלכות העול' בשש קצוות ואח"כ למיעל שמשא בסיהרא דהיינו שכל שש קצוות יאירו בה ותתייחד עם הת"ת:
זהר א, דף קצו ע"ב כי היא חלקך בחיים ובעמלך כל המצות והתורה בדא סלקי ונחתי זה כל האדם והעסק כנודע:
זהר א, דף קצו ע"ב דא נשמתיה ומעשה הנשמ' הם צדקה וכשרון ודאי:
זהר א, דף קצו ע"ב דא היא אשה מ' וכל מה שיוכל האדם לעשות בזווגם יעשה ודאי כדפי' ולכולהו פירושי מאי דקאמר כל אשר תמצא ידך ירצ' כל זמן שמסור בידך דהיינו כל זמן שהוא בעלמא דין.
זהר א, דף קצו ע"ב מ"ט בגין וגומר היינו לישנא דקרא כי אין מעשה וגומר:
זהר א, דף קצו ע"ב ואית עובדין וגומר ירצ' יש עוד יתרון בעול' הזה שאין לבד העולם הזה למעשה ועולם הבא לאכול שיש מעשים בעולם הזה לאכול בו ולא יחסרו מן העה"ב דבר וז"ש וכלא אשתאר בשלימות מפני שהקרן קיימת וגומר והיינו כנגד המלכות שיש לה ג"כ חלק אחיזה בעולם הבא. והיינו אומרו ת"ח יוסף זכה וגומר איהו לקיט כולא סוד ה' חסדים מצד החסד ומצד השמאל אמר כל עותרא ביה קיימא.
זהר א, דף קצו ע"ב קב"ה בינה עבד ליה לצדיק שליטא וגומר שכל הספירות משפיעות בו והוא כלי לזון כל התחתונים: והנה הבינה אית ליה רתיכא עילאה חגת"ם והבינה כסא על המרכבה וחכמה אדם על הכסא. וכן המ' נקראת כסא על החיו' ונק' מרכב' המשנ' ויסוד שולט על מרכב' המשנ' אשר לו לקב"ה:
זהר א, דף קצו ע"ב אברך קשירו היינו סוד יאהדונה"י ובהם סוד הברכה והקשר ובהם סוד הנהגת כל הנמצאות מהרמ"ק ז"ל:
זהר א, דף קצו ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. מאי חשך השמש וגומר פי' כי הוא אמר כי צריך לחבר המלכות הנק' חלקך עם החיים הבאים מן השמש ולזמנין לא מאטו תמן נהורין דשמשא משמע כי השמש עצמו לעולם לא יחסר אורו ואדרב' הוא הביא פסוק א' הסותר את דבריו והוא חשך השמש בצאתו משמע כי הוא עצמו חשך ולזה ביאר ע"ד מה שביארנו הצדיק אבד דדייקינן מיניה מדלא קאמר אלא אבד ולא קאמר נאבד משמע אבד למטרוניתא דיליה אבל נהורא דידיה לעצמו לא נאבד וכן זהו חשך השמש כי חשך לאחרים אבל הוא בעצמו ודאי דנהיר דאי לאו הכי הל"ל נחשך כנודע ולפי שאין רע יורד מלמעלה לז"א כי אין הכוונה כי החשיך למלכות ושלח בה חשך דאם הוא אור מתנוצץ היאך יחשיך אמנם מניעת האורה יקרא חשך וזה אמר דסליק נהוריה ולא נהיר:
זהר א, דף קצו ע"ב ות"ח כתיב וירכב אותו וגו' פי' כי הנה ב' כסאות הם כסא דיעקב וכסא דוד הם ת"ת ומ'. והם חסד וגבורה ונצח והוד הם ד' חיות של כסא יעקב והיא מרכב' עליונה. ויש מרכב' תתאה ונק' מרכבת המשנה והיא המלכות בהיכלותיה כנודע' ואמר כי להיות שע"י הצדיק אתזן עלמא ואפי' המלכות אתזנת בגיניה כנודע וא"כ מי שהוא צדיק רוכב על מ' הנק' מרכבת המשנה. וז"א קב"ה. עביד ליה לצדיק שליטא בגין דמיניה אתזן עלמא. ואמר דקב"ה אית ליה רתיכ' עלאה ורתיכא תתאה. והאי רתיכא תתאה איהי מרכב' המשנ' וז"א ואיהי מרכבת המשנה. ואמר כי להיות שיוסף זכה במדרג' צדיק לכן וירכב אותו במרכבת המשנה וז"א ויוסף הצדיק אקרי כלומר כי הלא יוסף הצדיק כנודע וא"כ ליה אתחזי למהוי רכיב על מרכבת המשנה וגו' כי כמו שיסוד הנק' צדיק רוכב על המלכות כן האיש הנק' צדיק על שמו.
זהר א, דף קצו ע"ב ת"ח ויקראו לפניו אברך וגומר פי' כי כבר ידעת כי סוד כריעת האדם בתפלתו היא בסוד היסוד כי זהו סוד כל הכורע כורע בברוך כי ממשיך את היסוד עד המלכות להקימה מנפילתה ולכן כיון שהוא היה במדת היסוד לכן היו כורעים אליו וזהו ויקראו לפניו אברך דוגמת היסוד אשר כל הכריעות הם אליו וז"א וכולא כרעין לגבי אתר דא. עכ"ל:
זהר א, דף קצו ע"ב והרא"ג ז"ל כ' ת"ח בג"כ יוסף וכו' חזר והוקש' לו ולמה הי' ע"י יוסף וכי המבלי יוסף לא הי' יכול הב"ה לגלגל גלגולי' לקיים מראת בין הבתרים לז"א נעשה ע"י יוסף בגין דאיהו צדיק ששמר אות ברית קדש והוא מקושר ביסוד הנקר' גבאי צדקה כדלקמן ר"ח והוא כדמיון העשיר הנותן לעני ולכך גלגלו העושר ע"י עשיר וכן לקמן בסמוך מה כתיב וילקט יוסף את כל הכסף והכי אתחזי דהא ההוא נהר דנגיד וכו' וכלא למזכי לון לעלמא דאתי חזר והוקש' לו ואעיקר' דכלא פירכא ולמה נגזר מעיקר' הגלות ותירץ בגין למזכי לון לעלמ' דאתי והענין כי נשמות ישראל שנכנסו בגלות מצרים היו נשמות מגולגלות מדורות ראשונים מדור המבול והפלגה נשתעבדו בחומר ובלבנים ואותם שנדונו במי המבול ולא ניצול רק נח בתיבה הם אותם הילדים שהושלכו ליאור ולא ניצול רק משה בתוך התיב' ואנשי סדום הנאמר בהם הוציאם אלינו ונדעה אותם והוכו בסנוירים הם אשר מתו בתוך שלשת ימי האפילה נמצאו כל אותם הגלגולים לברר וללבן נשמו' הפושעי' ולצרפם לשיזכו לחיי העולם הבא וזה שרמז כאן באומרו וכלא למזכי לון לעלמא דאתי.
זהר א, דף קצו ע"ב פתח ואמר ראה חיים וגומר. ואוקמוה בפ' קרח דף קע"ז. אלין חיין דעלמא דאתי הכונה ת"ת הנקרא חיים המקושר בבינה ומאותה בחינ' צריך האדם להשפיע אל המלכות ופי' הפסוק ראה אתה בן אדם והסתכל והשתדל להמשיך הת"ת הנקרא חיים ליחדו עם אשה אשר אהבת שהיא המלכות: דזכא' הוא בר נש דזכי בהו באותם חיים דהיינו להתקשר בת"ת כמ"ש בפ' משפטים זכה יתיר וכו'. בגין דבה כתי' אהבה כלומר תדע שבכנ"י הכתוב מדבר ולא באשתו ממש בגין דבה וכו' כלומר באשה הזאת כ"י מצינו כתוב בה אהבה מה שלא מצינו באשתו ממש דכתיב אהבת עולם אהבתיך עולם היינו מלכות כנודע וכתי' גבה אהבה ור"ל באותה אהבה שאני אוהב לעול' מלכות כן אהבתיך ונמצא דבר הלמד מענינו. ואימתי אוהב אותה בשעתא דסטרא דימינא אחיד בה שמשם נמשך לה האהבה. וא"ת ומי יאמר שכן אוהב את ישראל וי"ל שכן אמ' ע"כ משכתיך חסד שמהפועל שפעלתי עמך תבחן האהבה שאהבתיך. בגין דאיהי אתקשרת בחיים כלומר למה אני אומר לך שתרא' חיים עם אשה אשר אהבת לפי שכל ימי חייה הבל ולכך כשקושרין אותה באותם החיים העליונים היא מתקשרת עמהם והיא מחזרת להתקשר עמהם. ואיהי עולם דחיין שריין בי' פי' מלכות היא עולם שכשקושרין אותה עם אותם החיים אותם החיים שריין בה דהא עלמא דא לא שריין בי' חיי' מחמת עצמה בלתי מסעדים ועוזרים אלא ע"י הצדיקים שממשיכי' אותם החיים אליה ואז שריין בה וזולת זה לא שריין בה חיים כלו' כדי להשפיע לעולמו' ולכן נקר' בכל הזוהר אילנא דמותא אבל כשהיא מקושרת עם הת"ת כל חיין דעלמא שריין בה להשפיע לכל העולמות וז"ש כל ימי חיי הבלך בגין דאיהי אתקשרת בחיים וכו' והשתא הבלך כמו ערכך הכף מיותרת והוי כאלו אמר כל ימי חיי הבל ור"ל כל ימי חיי האשה הזאת הם הבל. א"נ הבלך היא השכינה הנק' הבל בכל הזוהר ואעג"ב דקראה אשה השתא קראה הבלך ותרתי משמע הבלך היינו השכינה וג"כ להורות על העדר ימי חייה בזמן החרבן שאתה היית הגורם שיהיו חייה הבל ולכך אנכי מצוך לאמ' ראה חיים עם אשה דהיינו החיי' העליוני' מאחר שאתה גרמת כנזכר. א"נ דעלמא דא היינו חיי העה"ז ממש שהם כלם הבל ולכן תביא מאותם החיים העליונים. בגין דאינון תחת השמש ולא מטאן הכא אינון נהורין וכל עוד שאין נצוצי וזהרי השמש הזה אינן מגיעים אליה נקראו ימי חייה ימי חיי הבל שכן אין אור ללבנה אלא מה שמקבלת מהשמש וזש"ה אשר נתן לך תחת השמש וזה דווקא בזמן החרבן כדמסיק כי בעוד שב"ה היה קיים היו ימי חייה חיים נצחיים וקיימים ולא היה צריך סעד ממך. חשך השמש נחשך לא כתי' אלא חשך לאחרים דהיינו לאשה הזאת הנז' וז"ש דסליק נהוריה ובזה לא נהיר למי שהי' ראוי להאיר. כד"א הצדיק אבד כלומר ודכוותי' נאבד לא כתי' אלא אבד למטרוניתא ור"ל אבד אותה שהלכה בגלות ואינו מאיר לה כמו שהי' רגיל. כי הוא חלקך בחיים וכו' כלומר זה חלקך בכל עמלך בעה"ז שלעול' תחבר השכינה עם החיים ת"ת וז"ש דא הוא שמשא בסיהרא ועיין בפ' קרח דף קע"ז. למיעל בהו כלומר על ידם. א"נ שבעלות האדם עד הבינה כמ"ש זכה יתיר יהבין לי' מסטרא דאבא ואימא אז נעשין הת"ת והמ' כמין מעלות ומעבר לעלות בהם וז"ש למיעל בהו לעלמא דאתי. בגין דיתתקף בה בההו' עלמא ה"ג. ולומר מכאן ולהלא' אעביד עובדין טבי' דודאי אין מעשה וכו' ה"ג. ולג"ס דגרסי השתא ר"ל השתא דאתינ' להאי שאני רואה שאין שום דבר מועיל כי אם המעשים הטובים מכאן והלא' אעביד וכו' לא יזכי לבתר בההוא עלמא ואוקמוה מאן דלא אתקין גיורין בהאי עלמא ה"ג. דיכול מנייהו הכא שהם הפירו'. וכל' אשתא' והקרן קיימת לעה"ב: לאתזנ' בלא וא"ו גרסי'. וחטאתי לאלהים מלכות דהיינו אשה: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים דהיינו השמש והירח והככבים האמורים לעיל בקרא נתנם שישפיעו השפעתם ברקיע השמים דהיינו יסוד להאיר על הארץ מלכות ברקיע השמים ובג"כ יוסף לקיט כלא וכל עותר' בי' קיימא וכלא איהו כדקא יאות ה"ג וחסר בספרים: וקב"ה אית לי' וכו' פי' הבינה. רתיכ' עילאה חגת"ם. רתיכא תתאה היא מלכות בפני עצמה מרכבה לבדה לג' אבות כנזכר בפ' וירא דף צ"ט וז"ש איהי מרכבת המשנה. ויוסף הצדיק איקרי נתן טעם למה לו נאה לרכוב על מרכבת המשנה הזאת לפי שנק' יוסף הצדיק שהוא קשור ואחוז ביסוד עולם על ששמר אות ברית קדש ולכך לי' אתחזי למהוי רכיב וכו'. אשר לו לקב"ה בינה. וכלא איהו ברזא עילאה כלו' כלא דלתתא איהו ברזא עילאה למהוי כגוונא דלעילא צדיק יסוד עולם רוכב במרכבת המשנה למעלה יוסף הצדיק רוכב במרכבת המשנה למטה.
זהר א, דף קצו ע"ב ויקראו לפניו אברך. קשירו דאתקשר פירש אברך מלשון משנה המבריך את הגפן שהיא מלשון קשירה מין במינו וכן היסוד קושר ומבריך הת"ת עם המלכות. וכלא כרעין הו' פי' שני במלת אברך ופירושו כלא כרעין לקבל אתר דא דהיינו היסוד כדי לקבל ממנו כנזכר בפ' ויגש דף ר"ח. וכלהו אודן לגבי' הוא פירוש ג' במלת אברך מלשון ברכה והודא' וכן מלת ברוך הוא ביסוד כנזכר בתיקונים דף קכ"ב וזהו ונתון אותו לשבח עלכל עלמא. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קצז ע"א ת"ח מלכותא קדישא לא קביל מלכותא וגומר כלומר אינה משתלמת לשלוט בכל הנמצאות בהשפעתה ולכך ירד יוסף ונכלל בכל האצילות דהיינו וילקט וגומר ואחר שנשתלם רדפה שכינה אחריו כדי להמצא עם האבות כדפי'.
זהר א, דף קצז ע"א שקיל לכל אורייתא ככל האצילות כדפי'.
זהר א, דף קצז ע"א מהאי גיסא ומהאי גיסא מטולא גומר הענין ששלום האומות הוא ע"י היות השר העליון אשר להם עולה ושואב שפע מהקדש ואין לך משא למעלה כי אם כניסת השרים או החיצונים פנימה אל הקדש והם נכנסים לשתי עניינים הא' לקבל דין לעשות דין על יש' או לקבל שפע להם למזונם ובכל איזה דרך מאלו הדרכים שיכנסו מטולא איהו כיון שסוף סוף הם נכנסים וכאשר יהי' הדין על האומות הוא פריקת המשא ואם הוא דין על ישראל הוא סבל המשא הקשה הזאת דהיינו כניסת החיצונים וכבר אפשר לתקן לדרך זו אם יבא על שלום האומות סבל המשא ואם יבא על טוב ישראל יהי'. לפריקה:
זהר א, דף קצז ע"א אלא לאחזאה וגומר הענין שהבינה נוטה שמים ת"ת המתפשט להגיע למלכות ויוסד הארץ הקושר המלכות עם היסוד ועד כאן הוראה על הבינה העושה אלו העניינים ויוצר רוח אדם היינו המלכות שהיא אוצר לכל הנשמות לתתם באדם ורצה להראותם על הבינה והמלכות בנבואה זאת. ודרגא ידיעא היא המלכות.
זהר א, דף קצז ע"א אלא רזא איהו בתרין סטרין כדמפרש בקרבו בשני פירושים או בקרבו המלכות או בקרבו האדם והם שני סודות כדמפרש ואזיל:
זהר א, דף קצז ע"א מההוא נהר דנגיד ונפיק אפשר שהוא היסוד המשפיע זרע הנשמות במלכות ואפשר שהוא הבינה והכל עולה לענין א' שנעקרות מהבינה ונמשכות בסוד שפע מהיסוד למלכות והיינו נפקי ופרחי וגומר. והנה בצאתם מהזכר יהיו דקות אין בהם צורה המתגלמת כמציאותה בנקבה ולפי זה המלכות היא יוצר רוח אדם בקרבו וצורתו היינו דיוקן הנשמה שהיא מתגלמת להתעבות מהאצילות אל הבריאה ויצירה לתת אותה באדם למטה והרי סוד א'. הסודהב' בקרבו ממש וגומר כדמפרש ואזיל שהנשמה מתלבשת ברוח ורוח בנפש ונפש בצלם ואותו הצלם מצוייר שיעור המגביל לפעולות הנשמה והרוח והנפש והוא שיעור האדם אחר עומדו על תכונת גופו ודעתו שלימה אמנם בעוד הולד נוצר הצלם מתצמצם ונכנס בטיפה ההיא עד התמתחה והתציירה ואחר התציירה עד צאתה לעולם ואחרי צאתה לעולם עד גדול שעור קומתו השלימה עד כ' שנה וכן עד עומדו על שלמות דעתו במדות הנפשיות והיינו יוצר רוח אדם בקרבו של אדם והנה לפי זה אין יוצר חוזר אל הרוח שהרי הרוח נוצר אלא חוזר אל הגוף המתצייר שהרי הרוח נשלם מלמעלה ומתצמצם בתוכו וזהו או' ואי תימא יוצר מהו וגומר ופירש שאמר יוצר בערך שהרוח מתצמצם בתוך הטיפה ואחר שהוא מתצמצם שם אין כחו מספיק להתפשט ולצייר הגוף ולהוציא אבריו מן הכח ההוא אל הפועל אלא בעזר האל ית' שופע עליו ועל עזר זה הנשפע נא' יוצר כדפי' וז"ש בגין דההוא וגומר:
זהר א, דף קצז ע"א ת"ח כד ההוא רוחא וגומר כגוונא דאיהו בר נש וגומר הענין שמתפשט הגוף במציאיות רבות עד היותו בן אדם שלם בכל קומתו כן בכל אותם המציאיות יעברו על הרוח המתלבש בתוכו שתחלה יתלבש בטיפת הזרע ומהזרע יתחיל להשתנות ממציאות אל מציאות וכדי לצאת מכח זה לפועל אותה הנשמה דהיינו הצלם באמת ישתלשל כח אלהי שופע שם דרך נשמה ורוח ונפש לצלם עד שיעמוד על שיעור קומתו ובזה יתדבק בשכינה דרך המעלות הנזכרות מעת מציאותו עד סופו והיינו תוספת רוח אלדי השופע ביעקב שנסתלק ממנו ונחשב כמת במה שאין בו תוספת רוח המוסיף תמיד בו והנה הדבקות הזה אשר לאדם עם בוראו בשיעור מציאותו בעת תחלת עבורו מעט וכאשר יגדל יוסיף וכאשר הגיע לשלימות הגדול הוסיף עד היות הדבקות הגדול ליעקב או לשאר האבות ולזה הוא יוצר רוח האדם בקרבו תמיד עד צאתו מן העולם ועל סוד זה הוא ותחי רוח יעקב והיינו אומ' אסתלק מיניה שכינתא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קצז ע"א והרח"ו נר"ו כתב. ואי תימא ויוצר רוח אדם מהו וגומר תחלה פי' דמיירי כשהרוח קיימא בקרבו של המלכות ושם אצטיירת כגוונא דאתתא דאתעברת וגומר ובזה אתי שפיר לשון ויוצר לפי' שני דבקרבו קאי אאדם כי כל זמן שגדל הגוף גם הרוח מתפשט בתוכו ומתגדל א"כ היכי שייך מלת ויוצר דאין כאן יצירה חדשה אלא גילוי והתפשטות לבד ותירץ כי גם זה ההתפשטות צריך יצירה ממשי בגין דאצטריך ההוא רוח' חילא דלעילא לאתקנא וביאור הענין הוא כי תחלה נמשך לאדם רוח מבחי' המלכות ואח"כ נתוסף בו רוח מבחי' היסוד וכן עז"ה עד שמקבל רוח ומכל הי"ם דעשיה יצירה בריאה אצילות א"כ יציר' ממש אתקרי דבריאה חדשה הוי וזהו פי' תוספת רוחא דהוה ליה ליעקב קודם דאתאבד יוסף שהיה רוחו גם מצד אצילות ובעת דאתאביד נסתלקה ממנו אותו התוספת גדולה כי שם מקומו באצילות כנודע כד אתגליא בבריא' הנק' אספקלריא דלא נהרא וכמו שכתבנו בפ' וישב קס"ג א' יוסף הוא עלמא דדכור' וגומר הוא יסוד דאצילות וי"ב שבטין הם בבריאה אשר שם שהיא ו"ו כפולה והם י"ב שבטין י"ב בקר דבריאה וכולם דזעיר דבריאה הנק' עלמא נוקבא חיילי דמלכות דאצילות. עכ"ל:
זהר א, דף קצז ע"א והרא"ג ז"ל כ' ובגין דא כלא כלומר ובג"ד כל מה שנעשה למטה דוגמתו הוא למעלה ת"ח וכו'. ת"ח מלכות' קדיש' לא קביל מלכותא שלימתא הכריח כי כל הדברים הם תלויים למטה ודוגמתם למעלה שכן מדת המלכות לא קנתה שם מלכות שלימה עד דאתחברת באבות ממש שהם אברהם יצחק ויעקב לפי שהם המליכוה בכל העולמות וכמו שהוא בעולם התחתון דוגמתו למעלה במדות עליונות וז"ש. בגין דקב"ה בינה עבד לה למלכות עילאה לאתנהרא מרזא דאבהן דהיינו חג"ת ולכך אצטריכת לאתחבר' באבות תחתונים לאתנהר' מהאבות העליונים. וכד יוסף הצדיק וכו' כלומר וכמו כן אצטריכת לאתחברא ביוסף כמו שהוצרכ' לאתחברא באבהן והטעם דהא שכינתא לא אזלא אלא בתרא דצדיק כי הוא המייחד' והמחבר' עמהם ולכך כדי שתמשך למצרים אתמשך יוסף קודם כדי שתמשך היא אחריו וכלהו שבטין בהדה לעוזרם ולסומכם בגלות ובמאי זכה יוסף לכולי האי דשכינתא אתמשכ' אבתרי' בגין דנטר לי' לברית וכו'. אורייתא קדיש' כולה גרסי' בה"א.
זהר א, דף קצז ע"א וירא יעקב כי יש שבר וכו'. על ישראל כתיב בקרא. וכד אתגזר. נ"א אתגבר דינא עלייהו כלומר עלייהו דאומות העולם הוא למעבר מיני' ההוא מטולא דאיהו סביל על עונותיהם של ישראל שבשביל עונותיהם משפיע לאומות העולם מה שהי' ראוי להשפיע עליהם והוא מטולא על הקב"ה שלוותן של א"ה. למעבר מיני' ההוא מטולא על הקב"ה וכן האי משא דהכא הוא על רעתן של אומות העולם עכו"ם כדמסקי קראי התם הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב וכו' ועל בית יהודה אפקח את עיני וגומר וכל הפסוקים הם על רעתן של א"ה הרי גזרת דינא עלייהו דאומות העולם ושיעור הכתוב משא כבד שהב"ה הי' נושא להשפיע שלוה ושלום לא"ה על ישראל כלומר על עונותיהם של ישראל שהם היו גורמים להם שישבו בשלום עתה רצוני להעבירם ולהשליכ' מעלי ולשפוך עליהם זעמי ותהי' ירושלם סף רעל וכו' והכה כל סוס בתמהון וכו' וז"ש למעבר מיני' ההו' מטולא וכו' וההקש על זה משא מצרים משא צור וכיוצא בהם פירושם המשא שהי' סובל הב"ה בישובם בשלוותן השליכו מעליו ואמר משא כביכו"ל מטולא וכו' כגון משא דומה אלי קורא משעיר משא גי חזיון וגו' כביכול למשא הוא עליו גלות דומה וכו'. ובג"כ משא מהאי גיסא ומהאי גיסא מטולא כלומר בין כשנא' על האומות בין כשנא' על ישראל כלם משמע' מלשון משא כבד אלא האי כדאיתי' והאי כדאיתי' כנז'. כיון דאמר נוטה שמים וגו' קרא קא מפרש ואזיל. אמאי איצטריך וכו' תרתי קא פריך אמאי איצטריך ויוצר רוח אדם בקרבו שהו' פרטי מאחר שהתחיל בדרך כלל ותו וכי לא הוינ' ידעי דאיהו יוצר רוח אדם וכו' כלומר אפילו דהוה שתיק קרא מנוטה שמים וכו' והוה אמר הכי משא דבר ה' על ישראל נאם ה' יוצר רוח אדם בקרבו ג"כ קשה דמאי אתא לאשמועינן כ"ש השתא תרוייהו נוטה שמים וגו' וגם ויוצר רוח אדם וגו'. ובס"י גרסי' הכי נאם ה' נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו וכי לא הוינ' ידעי וכו' ופשוט הוא דלא קשי' לי' אלא חדא מנייהו דהיינו מאי אתא לאשמועינן כנז' אלא לאחזא' דרגא ידיע כלומר להבין להורות באיזו מדה מן המדות הוא ה' זה דקאמר שבכל המדות יש השם הזה וה"ק נאם ה' נוטה שמים ויוסד ארץ ומי הוא זה שם יהו"ד שעשה כל אלה ואמר הוא אותו שיוצר רוח אדם בקרבו דהיינו מלכות שכן כל נשמתין ורוחין דהאי עלמא בההו' דרגא קיימין ולא בדרגא אחרינ' והשתא טובא אתא לאשמועינן. רש"א וכו' הרשב"י ע"ה הרחיב ביאור הפסוק יותר מת"ק ועוד הוסיף פי' אחר ולכך התחיל הענין מעיקרו ולא כבא אחרי ר' חייא: יאות מה שפירשנו דלא הוה קשיא אמאי פרט אחר שכלל דלאו פרט הוא אלא כלל כי כן יצירת רוח אדם בקרב השכינה הוא להביא' לארץ לגוף האדם והוא מנטיית ומיסודת הארץ כי הרוח מן השמים והגוף מן הארץ ע"ד שאז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף א"כ נמצא דלאו דרך פרט הוא אלא ענף אחד מהכלל וג"כ הקושי' הב' לא הוה קשה מידי דאתא קרא לאשמועינן אי זו מהמדות היא שאמר המשא הזה והיא אותה שיוצר רוח האדם שהיא המלכות כנזכר. אבל בקרבו מהו. בתרין סטרין כלומר בשתי פנים הפן הא' דהא מההוא נהר וכו' דמפרש לי' ואזיל והפן הב' הוא ד"א ויוצר רוח אדם בקרבו בקרבו ממש כדמפרש לי' בסמוך. מההוא נהר יסוד. דנגיד היינו סוד המשכת תמצית כל המדות ביסוד ואח"כ נפיק ממנו אל המלכות. ופרחי ע"ש ירידת הנשמות כחץ יעוף. ואתכנישו באתר חד הוא סוד נקודת ציון מקום האסיפ' וקבוץ הנשמות. וההוא דרגא יוצר רוח אדם בקרבו כלומר בקרבו דההוא דרגא. עד דאתצייר כלא הכי גרסינן. בקרבו קיימא עד דאתברי בר נש בעלמא פירוש שאין הנשמה יורדת תכף למטה אחר ירידתה מן היסוד אלא מתעכבת בתוכ' בקרב' עד דיתברי בר נש בעלמא. מ"ט ל"ג ליה. ואי תימא יוצר רוח אדם מהו נ"א ואי תימא יוצר מהו: ה"פ אי הכי כמא דאמרת דפירוש יוצר הוא שכמו שמתפשט הגוף כך מתפשט בו הרוח מאי יוצר שמור' הווה והלא כבר יצרו מתחל' יצירתו וכבר נשלם כשהכניסו בתוך גופו של אדם ולהיל"ל אלא ומותח או מפשט רוח אדם בקרבו מאי יוצר. בגין דההוא רוחא אצטריך חילא דלעילא וכו' כי להיות שבהתפשטו בתוך הגוף אינו מתפשט בו אלא מתוך סייעתא דלעילא א"כ שפיר קאמר ויוצר שבכל יום ויום יוצר הוא רוח האדם בקרבו באותו סיוע דקא מסייע ליה וזהו נמי דמסיק במלתי' ויהיב ליה סיועא בבר נש.
זהר א, דף קצז ע"א ת"ח כד ההוא רוחא וכו' אתא לפרושי דלאו כל אפייא שוים בסיוע הזה אלא כפי התיקון שמתתקן האדם למטה מוסיפין לו רוח יתירה ומנדע לאתתקנא עד הלום. א"נ אתא לתרוצי יוצר שהוא לשון הווה באופן אחר שמאחר שכפי מעשיו של אדם כך מסייעין אותו נמצא שיציר' חדשה יוצר הב"ה שבכל יום שזה מתקן מעשיו כך מוסיפין לו סיוע א"כ שפיר קאמר יוצר בלשון הווה. כד ההוא רוחא איצטרך סיוע לפי שהסיוע האמיתי הוא אחר שגדל כמו אחר י"ג שנה שאז בידו להטות עצמו לדרך הטוב' או להפך ואז מסייעין אותו כפי הטייתו אבל הסיוע שמסייעין אותו קודם אינו קרוי סיוע כ"כ וזהו שדקדק באומר' כד ההוא רוחא איצטריך סיועא כגונא דההוא בר נש כלומר בזמן שכבר הוא נקרא אדם ונכר לכל אי זה דרך הוא בוחר לעצמו. ע"כ מצאתי וחסר מן ההעתק עד דף ר"א ע"ב עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קצז ע"ב דחמא לכל דיירי ארעא והיא ראיה גשמית וזה דוחק ונ"ל דיירי ארעא הכחות התחתונים שכולם שואבים שפע ממצרים והיא רוחנית אמנם לא רוח שכינה המודיע:
זהר א, דף קצז ע"ב ת"ח דוד מלכא וגו' ירצה דוד מלכות נקשרת באבות וכן האבו' עם דוד ולכך יעקב שהוא מצד הת"ת ראה כי יש שבר במצרים שהשכינה נשברת ונפלה ממצבה וירדה למצרים בהפך מאומ' אבן מאסו הבונים:
זהר א, דף קצז ע"ב מטול משא.
זהר א, דף קצז ע"ב קטפיר' שעוה:
זהר א, דף קצז ע"ב חמארא חמור. ואית דגרסי קפטירא דחמרא ויהי' קפטירא לשון קשר מעוטף דיין הכוונה נאד מגולל במה שיהי' מלא יין:
זהר א, דף קצז ע"ב אורחין דאורייתא היינו הנהגתו בה על פי עצתה והם דרכי נועם שהשכינה היא מתנעמת מהבינה וזוכה אל השכינה מהבינה מפני הנהגתו בתורה והיינו נעימו דשכינתא ומפני שהשכינה מקבלת הפגם והחסרון מלמטה לכך אמ' נועם דהיינו קיומה דלא תעדי שאין חסרון לשכינה מצד הבינה לכך היא קיימת תמיד ואלו הם דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום דהיינו נתיבות עסק התורה יתעלו למעלה מהשכינה דהיינו שלום מצד הת"ת שהוא אוחז בכל מצד השכינה אינו אוחז אלא בתחתונים אמנם האוחז בשלום אוחז בעליונים ואוחז בתחתונים ומשלימן וכן הוא ו' בין שתי ההין דהיינו בין עלמא דין מ' ועלמא דאתי בינה.
זהר א, דף קצז ע"ב איסירא בקיסרא איסר בקשר דהיינו דינר טמון וקשור:
זהר א, דף קצז ע"ב בתרין גוונין דרכים ונועם נתיבות ושלום.
זהר א, דף קצז ע"ב ובתרין סטרין שהקפיד באומרו נועם לגבי דרכים ושלום לגבי נתיבות מורה שהם ענייני' מתייחסי' ולא יתחלפו א"כ מאן דרכים ומאן נתיבות ומאן נועם וגומר שיתייחסו אלו עם אלו ולא יתחלפו:
זהר א, דף קצז ע"ב הנותן בים דרך יר' המ' ים והתורה עושה בה דרך והדרך נגלה ומסור לכל והיינו המלכות שהיא מקום אחיזת הכל ולכך הדרך להמשיך שפע לכל והיינו דרכיה שהם ג' בחינות דרכים מחג"ת משפיעי' במלכות שנקראת ים הגדול מפני שהיא מתגדלת והם פותחים בה ג' הנהגות אלו וז"א דאינון פתיחן מאבהן וגומר והם דרכי נועם שהאבות יקבלו מן הבינה והיינו נועם שהוא שפע הנשפע מן הבינה למטה וז"ש דהוא נעימו דנפיק מן הבינה הנקראת עלמא דאתי שנמשכת לאבות למטה ואמנם היותו נקרא נועם הוא מצד היותו שפע בחינת האבות וז"ש וההיא טיבו ונהורא דעלמא דאתי דינקין אביהן אקרי נועם מצד היותו ע"י האבות ד"א שאין נועם מצד האבות אלא מצד עצמה וז"ש עלמא דאתי איקרי נועם אמנם מעצמו יתייחס לאבות והיינו אומרו וכד אתער עלמא דאתי יתעורר מצד ג' אבות דהיינו ג' בחינות כל טיבו מן החסד וכל חידו מן הגבורה וכל נהורין מן הת"ת בעל ו' קצוות וכל חירו דעלמא מצד הבינה עצמה:
זהר א, דף קצז ע"ב ובגיגי כך מבחי' אלו איקרי נועם הבינה בעצמה והכריח לפי' זה שהנועם בבינ' בעלת החירות וע"ד תנינן וגומר.
זהר א, דף קצז ע"ב הירו דכלא מכל ג' בחינות כדפי' ולכך ע"י הגבורה יהי' חרות אפי' מן בחינות החצונים.
זהר א, דף קצז ע"ב שבילין נעלמים מלמעלה מהבינה והנתיבות מהחכמ' נמשכים ע"י היסוד שלום למלכות למתק דיניה דהיינו שהוא שלמא דבית' משלים קטטות הבית דהיינו ימא כד איהו בתוקפיה מהדין כאומרו ובמים עזים נתיבה להשלימה:
זהר א, דף קצז ע"ב ת"ח יוסף ברית שלום וגומר הוא המשלים השכינה ומשקיט ריב מים עזים שבה א"כ עם היותו במצרים מקום הקליפות הי' משקיטם ושולט עליהם ואילו ידע יעקב בזה לא היה לו שבר לרדת למצרים לקנות משם כי ע"י הקדושה הי' מזונו אמנם יעקב מפני שנסתלק ממנו שכינה לא הוה ידע וחשב שמזון מצרים מהקליפות ולזה אמר וירא יעקב כי יש שבר לשון תבירו והנה למזבן עבורא הוה תבירו והיותו במצרים הוה תבירו על תבירו להתפרנס ע"י בני אדם וכ"ש חיצונים מחוצה לארץ:
זהר א, דף קצז ע"ב למה תתראו וגומר להתנהג במדה המנהגת והמדה המנהגת מראה רעב א"כ חייבים להראות כמדת רעבתנים שאם יכחישו המדה יתעורר עליהם החיצוני שהוא שליח הרעב ויקטרג עליהם וז"ש לא בעי בר נש וגומר ושני שלוחים הם שוד כפן כדפי' בפ' פקודי בהיכל אהבה מהרמ"ק זלה"ה: ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד.
זהר א, דף קצז ע"ב גליון ת"ח דוד מלכא זכה לאתחברא באבהן וארא ל"א. עכ"ל:
זהר א, דף קצח ע"א ת"ח כד קב"ה אתרעי ביה בבר נש שנתרצה לפניו ונתכפר עונו ונתקבלה עבודתו:
זהר א, דף קצח ע"א זקיף ליה על כל בני עלמא במעלת המציאו' ואח"כ ממליכו על בנ"א וז"ש ועביד ליה רישא ולא שהם לא יסבלוהו אלא וכולהו אתכפיין קמיה ממש מקבלים אותו עליהם והיינו והאלדי"ם יבקש את הנרדף אחר שהוא נרדף ודחוי ומתרצה בעונו והיינו ענין דוד ויוסף כדמפרש ואזיל:
זהר א, דף קצח ע"א ועתה כמו ואתה שהוא הת"ת ואתה תשמע השמים כי אתה אבינו:
זהר א, דף קצח ע"א ור' יהודה פליג והכריח הענין ממלת עת וירצה העת העליון שהוא ה' שבשם למעוטי העת האיצוני למטה אחוז בה וז"ש דאיהו דרגא עלאה ו' של ועתה והיינו הת"ת עם המ' כענין הוא ובית דינו:
זהר א, דף קצח ע"א מההוא סטרא אתיא שירה ותושבחתא היינו שירת הלויים מן השמאל והיינו תרועה:
זהר א, דף קצח ע"א ועתה ירום וגומר דא כנסת ישראל כלומר לא אמרו דוד על עצמו אלא על כלל עם ה' וגו' והיא מאמר השכינה כ"י ואהלו ישראל שהם אהל הת"ת ישראל דלעילא זבחי תרועה דהיינו מה שיש' נכנעים בעבודתו והיינו זבחי תרועה רוח נשברה שאלו הם זבחי השכינה הנקראת אלדי"ם והיינו הזבחים למתק הדיני' ולהעבירן:
זהר א, דף קצח ע"א אשירה ואזמרה כפל לשון להראות על התמידות וז"ש לאודאה וגו' בלא פסיקו וגומר:
זהר א, דף קצח ע"א ועתה ירום ראשי בכולא שבכלל האויבים הוא האויב הגדול יצה"ר והרמ' ראש הוא שיגבר יצה"ט על יצה"ר ויאמר סביבותי דאיהו סחרניה וגומר ויאמר אויבי לשון רבים דאיהו שנאיה בכולא ועל רבוי הבחינות יחשב כרבוי שונאים:
זהר א, דף קצח ע"א ואזבחה זבחי תרועה עסק התורה שהעסק בה מן השמאל תרוע"ה א"ש שמשם נתנה כדמסיק. ומלת ואזבחה טעם היאך ירום וגומר דהא בגין וגומר ואין כאן שאר הפירושים: ועתה ירום ראשי לאתכללא וגומר היינו רוממותה על נצח והוד כנודע דהא וגומר ירצה עם היות שלא פי' הרוממות מהו ממילא משתמע דהא דוד מלכא וגומר וכדין ובאו' ירום נודע דהיינו היותה עם האבות למעלה.
זהר א, דף קצח ע"א דאיהו חד קשורא ד' רגלי המרכב':
זהר א, דף קצח ע"א על אויבי יהי' כל מציאות הדינים השמאליי' הרוצי' בפרודה וחסרונה שהם יונקים ממנה ועתה בהרמת ראש עם האבות ימשך לה אור החמה ותתמלא וז"ש וכדין שמשא וגומר והיינו ואזבחה להשבית הדינים אשירה ואזמרה להתחבר עם הת"ת הנק' יהו"ד:
זהר א, דף קצח ע"א ויוסף דא שמשא גוף וברית חשבינן חד ושליטתו של יוסף שליטת יעקב. ושולט משלשה בחינות שליט מצד הגבורה.
זהר א, דף קצח ע"א נהיר מן החסד. זן מן הת"ת או זן מן החסד ימין ונהיר מן הת"ת.
זהר א, דף קצח ע"א דהא ההוא נהר יקשה שאין היסוד משביר אלא המלכות משבר לפרטים עם הארץ לז"א דהא מההוא נהר וגומר דהיינו המשכת השפע כל הבחינות אליו יתייחס עוד יש בחינ' פרטי' אליו ומתמן פרחין נשמתין והוא משבירם לתחתונים למטה וגם שאר פרטי ההשגחות לית לך מלה בעלמא דלא תלי תליא קצתית עם שאינם משם אלא משאר הספירות עכ"ז המשכתם למטה על ידו שכולם נזונים משם וז"ש דהא מזלי וגומר דהא כולא איהו קאים וגומר.
זהר א, דף קצח ע"א בגין אינון חטאי דלא ידע וגומר יש חטאים שבני אדם דשים בהם עד שחוטאים ואינם משגיחין שחוטאים והיינו עון שאדם דש בעקביו:
זהר א, דף קצח ע"א ימי רע יומי שליטת החיצוני בעולם שנקרא רע ואגב שליטתו פוגע באותם שאינם נזהרים בעון עקב והם מסאבין אורחייהו בדברים הנרא' קלי' ומושכין על האדם דברי' קשי' כאומ' הבא לטמא וגו' הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קצח ע"א והרח"ו נר"ו כתב. ועתה כמו ואתה. פי' כי ואתה הוא כמו וה' הוא ובית דינו ת"ת ומלכות כי פי' אתה היא המלכות כנודע כי פי' א"ת ה' כי היא ה"א תתאה כלולה מא' עד ת'. ואתה הוא ת"ת ומלכות: ואמר כי כן ועתה פי' כך כי אותיות אחה"ע מתחלפות. אמנם ר"י א"ל כי א"צ לזה כי ג"כ ועתה יתפרש ע"ד ואתה כי עתה ר"ל ע"ת ה' כי ה"א תתאה נק' ע"ת כנודע וזהו עתה ואו' ועתה הוא ת"ת ומלכות ג"כ:
זהר א, דף קצח ע"א ובגין דא כולהו סגדין וגומר זה יובן במה שביארתי לעיל בדף קצ"ו ע"א כי הוא סוד הכריעות שבתפלה בברוך ולכן כנגדו ויקראו לפניו אברך.
זהר א, דף קצח ע"א ת"ח תלת אינון דדחלין וגומר הם אותם שהזכירו רז"ל שהם הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו וכן המגלח ולא נטל ידיו וגומר ואמר כי יש אחר שקול כשלשתן והוא מ"ש הפסוק מי האיש הירא מעבירות שבידו וכן פחדו בציון חטאים וגומר עכ"ל: