זהר א, דף רב ע"ב בגין דדינא דלעילא לא יכיל לשלטאה עלייהו שמדת רחמים מלמדת זכות עליהם שהם לשם שמים כוונו והב"ה גרם להם והביא המעשה לידם לקיים עצות מרחוק וממש להשתתפה שכינה עמהם לגלגל הגלגולין א"כ אינם חייבים אמנם מצד הדין החזק כיון שנדחת שכינה בגלות ולא עמדה מדת הרחמים במקומה התחיל הדין לתבוע תביעה זו ולכך לא נתבעה תביעה זו אלא בחורבן בית שני שגלתה שכינה בגלות שלימה ונסתמו הרחמים מכל וכל והי' לדין כח לשלוט עליהם והיינו עד דאשתכח שעתא ומעין זה לכל אדם בפרטי ענייניו לו ולבניו אחריו:
זהר א, דף רב ע"ב דלית ליה לבר נש לאסתכלא וגומר היינו עיון תפלה שמעיין בתפלתו ונראה לו שהוא ראוי והגון להתקבל תפלתו ולכך מעורר בעלי הדין עליו לקטרגו על עוניו והנה החיצונים נקראים מחלה לב שהם כואבים השכינה שהיא נקראת לב ועוד מפני שגורמין לתחתונים מכאובי לבותם בצרות ומיתות ורעות בני אדם והכל ענין א' שפוגמין ברע למעלה ופועלים למטה. לכך יניח התפלה שהיא מלכות ולא יעיין בה שהנחש כרוך אחריה ויתפוש בת"ת שאין החיצונים מגיעים שם מפני שהוא עץ החיים מהספירות העליונות חכמה ובינ' כנודע ואז תאו' שהיא המלכות באה לפניו למעל' ויתנו לה צורכי האיש הזה ושאלותיו שאין החצון מעכב ולא שולט כלל ונקראת המלכות תאו' מפני שכל תפלות תאו' בני אדם היא והת"ת מתאו' לה בהתעוררות' למט' בתפלות כלל העולם:
זהר א, דף רב ע"ב ד"א תוחלת וגו' דא הוא אתר וגו' הענין שהתוחלת היא שאלת האדם בתפלתו שהוא מייחל אות' ולפעמים היא ממושכ' שנמשכת דרך כל המדרגות וכחות הדין וכל א' מלמד קטיגוריא על האדם אם ראוי לינתן לו שאלה זו ואם אינו ראוי ויתגלגל הענין מבית דין לבית דין והנה לזה יתעכב זמן עד בואה דרך כל בתי דינים וידונו בה כפי הראות בכל בית דין וב"ד ולפעמים ימצא קטיגור שיעכב בקטרוגו השאל' כול' שלא יותן לו כלל ומה גם אם בין זה לזה עשה שלא כהוגן שנתעכב מכל וכל מצד הקטרוג רעתו אשר עשה בשעתו ולפעמים תבא מב"ד עליון חתומ' ושלימ' ולא ינתן לבתי דינים לבדוק בה אלא היא משאת פני המלך ולא יבדק בבתי דינים כלל דהיינו ועץ חיים ממש משם תאו' באה ולא תבדק:
זהר א, דף רב ע"ב דא יעקב דאתמשיך לי' וגו' הענין שיעקב גופא ויוסף סיומא דגופא והנה מכיון שהתחיל התעוררות היחוד עד התעוררות היסוד אל היחוד הנה נמשך כמה עד שיתוקן המ' עד שתטבול ותעל' בין ב' הזרועות כדי שיתעורר היסוד אל הייחוד ולכך בין יעקב ויוסף תוחלת שהיא המ' היא ממושכה ויש מחל' לב עד שתטהר מדיני' וישפיעם למטה כדי שתתעל' אמנם עץ חיים דהיינו יוסף עץ פרי עוש' פרי אל חי שהוא משפיע החיים במ' אין בין התעוררות היסוד להתאוות המלכות עד שתבא שום עכוב אלא מיד תאו' היא המלכות בנימן נקוד' ציון מיד באה ליוסף ולכך דיוקני' דמיא לדיוקני' דרחל שכל חשק המ' שם וכללות כל אברי' שם.
זהר א, דף רב ע"ב בי מקדשא מ'. כהניא החסד וכיון שראו שהשיב אחור ימינו עלו על כתליא כי הם היו קודם בתוך המקדש גזברים בסוד היסוד שושבין דמטרוניתא והם היו כהנים סוד החסד האחוז ביסוד ועתה שהדין שולט מתעל' מקור הברכות לבינ' וחסד השיב אחור בסוד האחוריים בדין כנודע ולכך נפלו לאש הדין ונשרפו באש הגבור' השורף במלכות מקדש ודאי. מהרמ"ק ז"ל:
זהר א, דף רב ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. מה כתיב בתרי' וימהר יוסף כי נכמרו וגו' למעל' ביאר כי וירא יוסף אתם את בנימן הוא שרא' במרא' הנבוא' כי עתיד בית המקדש ליבנות בחלקו של בנימן ואמר עתה כי אח"כ נתנבא על חורבנו ואז בכה וז"ש מה כתיב בתרי' וימהר וגו' ויבך שמה ולכן סמך לזה ביאור פסוק משא גיא חזיון וגו' שביארו ר' חזקי' על החורבן עכ"ל:
זהר א, דף רב ע"ב והרא"ג ז"ל כ' רבי חייא פתח תוחלת ממושכ' דא הוא דתנינן וכו' ה"ג לאסתכלא בבעותי' זה הוא עיון תפל' הנזכר בגמרא פ' אין עומדים וע"ש ברש"י ז"ל. גרים ליה מחלת לב וכו' ושיעור הכתוב תוחלת ממושכ' מי שתוחלתו נמשכת שמעיין בתפלתו ואומר מתי יבא שאלתי שכבר התפללתי עליה בכונ' ראוי' גורם שיתעורר עליו המקטרג הנק' מחלת לב ע"ש שמחלה לבות בני אדם בקטרוגיו. דא הוא דרגא דכל צלותין היינו מדת המלכות וכדמסיק מכח ג"ש. באתר אחרא דלא איצטריך בקליפה. א"נ בהיכל זכות ששם נדונין כל ענייני העולם כנזכר בפרשת פקודי דף רנ"ב ששם מתעכבים התפלות מ' יום לעיין בהם והיינו תוחלת ממושכ' אבל אות' הבא' מעץ חיים דהיינו קב"ה תכף ומיד באה שאין להם רשות לעכב שלא תבא אלא תכף ומיד התאו' באה: דבחולקהון הוה מקדש'. אוף הכא וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו כלומר כמו שהראי' הראשונה שאמר בה וירא יוסף אתם את בנימן אינ' ראי' כמשמע' אלא ראי' ברוח הקדש שיזכ' בנימן לבנו' בית המקדש ג"כ בחלקו כמ"ש ובין כתפיו שכן אוף הכא בהאי קרא ששינה שני' ואמ' וירא את בנימן אחיו ג"כ היתה אותה הראיי' ראיית רוח הקדש והכונה שהי' רואה ומסתכל ברוח הקדש איך אחיו זכה למעלה זו שיבנה בית המקדש בחלקו ולא זכה הוא עמו כתורת האחים וזהו שאמר וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ראהו שהי' אחיו בן אמו ולא זכה להיות עמו בחלקו שיבנה בית המקדש בחלק שניהם: א"נ מ"ש וישא עיניו וירא את בנימן אחיו ראה ראיה אחרת דהיינו החרבן וזהו וירא את בנימן אחיו כלומר מה שאירע לבנימן אחיו שעתיד ליחרב בית המקדש שהי' בחלקו וזהו שמפרש ואזיל ואמר מה כתיב בתרי' וכו'. כי נכמרו רחמיו אל אחיו כלומר כיון שרא' שהיה עתיד ליחרב נכמרו רחמיו ובכ' וזהו כי נכמרו רחמיו אל אחיו בעבו' אחיו ממה שיארע לו וזהו שפתח רבי חזקיה ואמ' משא גי חזיון וכו' שמדבר על החרבן ואפשר שזה רמז באו' גי חזיון כלומר משא על גיא חזיון שראהו יוסף בחזיון שעתיד להיות גיא מחמ' החרבן וכמ"ש ערו ערו וכו' עד שנעשה גיא. והשתא תרתי קראי פסוק שאמר וירא את בנימן אם הוא שרא' ב"ה בבניינו והפסוק השני וישא עיניו וירא את בנימין וכו' וסמיך ליה וימהר יוסף וגו' ויבך הוא שרא' בחרבן בית המקדש. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רג ע"א אבל ת"ח גיא חזיון דא שכינתא. שהיא בבית המקדש מרא' וחזיון שבה חוזים כל הנביאים נבואתם ע"י נצח והוד המשפיעים בה ומתלבשים בה והיינו שהיא ג"י למט' והם למעל' נצח והוד שהם שוקיו עמודי שש ששה ושש' הם י"ב והמייחד י"ג והיינו ג"י חזיון שכל המדרגות נראים במלכות שהיא עמוק' למט' בגיא הזה וז"ש דאיהו חיזו דכל גוונין וגו'.
זהר א, דף רג ע"א מה לך איפ' ירצ' למה את מתלהבת בדיניך באף כי עלית ונסתלקת לגגות הם בחי' עליונות על בחינת המקדש הם גגות לה דהיינו ג"ג שש קצוות של בחינותי' במקדש והית' בוכ' בדיני' שהבכי דין ברחמים כמבואר אצלינו והיא בכת על ג' עניינים הא' על בית מדורה דהיינו היא בעצמ' ועל יש' דאזלו בגלות' דהיינו מרכבת' בתחתונים. ועל אינון צדיקי מצד היסוד וחסידי מצד החסד בענין שקול' עול' ברמ' אל הבינ' שהיא מצד החכמ' רמה על הספירות וקב"ה שאיל לה היא הבינ' המתפעל' מהתעוררות' מה לך איפ' למה ההתעוררות הזה באף ודין ואין העליה כסדר לקשר הכחות בנקוד' א' בדקו' אלא עלית כולך דרך ערבוביא בפרוד ההיכלות וז"ש הן אראלם צעקו חוצה שאינם נכללים בהיכלין דדכורא מלאכי שלום שהם מדכורא מר יבכיון ואינם נכללים והיינו עלית כולך לגגות לאכללא בהדה כל אינון רתיכין. והיא משיב' על שלשה בחי' הא' תחתונ' בני בגלותא. הב' מקדשא מקום המלאכים ומשכנה על האבנים כנודע ואנא בחינת דקותה.
זהר א, דף רג ע"א תשואות מלא' במקום שהי' לה להמלאות מהתעוררות התחתונים ומעשיהם ותקונם נתמלא' תשואות מהדינים הנעשה בהם וצעקתם עיר היא המלכות הומיה הומה היא ובוכה לאותיות י"ה במקום שהית' קרי"ה ודאי משכן לאותיות י"ה עליזה מששה קצוות מהבינ' והדין הנעשה בהם קשה מאד והיינו חלליך שהשפעת הדין לחללם וגו' על כן אמרתי נסתלקתי לריב על ע' שהם שבע ספירות כאו' קול ברמה שעו מני אמרר בבכי דהיינו מאנה הנחם בשום טענה:
זהר א, דף רג ע"א הוו יש' פלחין פולחנין תיקוני שכינה בכמה דרכים זולת עצם הקרבנות ונוסף עוד מקרבין קורבנין ועלוון דהיינו בחינות לייחוד ושכינתא שריא בבי מקדשא שואבת התעוררותם תמיד כאימא דרביעא על בנין דהיינו בחינת מרכבתה על יש' שהיא אופן א' בארץ כדפי' בשיר השירים ולזה היו כל אנפין נהירין דהיינו פני הספירות העליונות המאירות במלכות:
זהר א, דף רג ע"א עד דאשתכחו ברכאן לעילא בספירות העליונות ותתא בהיכלות כנודע ולא הוה יומא שום בחינת זמן חול ושבת ורגלים ור"ח.
זהר א, דף רג ע"א דלא אשתכח בה ברכאן מששה קצוות וחדואן מהבינה ששם שורשם נעלם כל יום ויום לפי בחינת ייחודו:
זהר א, דף רג ע"א והוו יש' התחתונים שראן לרחצן מפני שהם ראשונים לשפע עליון.
זהר א, דף רג ע"א וכל עלמא דהיינו שאר השרים והארצות הוה אתזן וגו'.
זהר א, דף רג ע"א השתא דאתחרב הכל ממש בהפך:
זהר א, דף רג ע"א כמה בקדמיתא וגו' הנה בתחלת הגלות הי' כח לבכות אח"כ ירדה אל מקום שאין בכיה אלא כמתים כאו' במחשכים הושיבני כמתי עולם בעלייתה תעלה קצת ותחיה ותשוב אל הבכיה: ואח"כ למעלה ולכך בבכי יבאו וגו':
זהר א, דף רג ע"א המה וחמוריהם אלא בגין דכתיב וגו' הנה הם אמרו שהדין ישלוט בהם וירדו אל מקום העבד שהוא מטטרו"ן ששם שליטת החיצוני מצד החומר שהוא יצה"ר שעם כל א' וא' ומשם כניסת החיצון אל הקדש שהרי חמור דבק עם העבד והיינו וייראו האנשים כי הובאו וגו' כי הם חשבו שדין הליל' ישלוט בהם ואינו אלא הבקר אור התעורר אור החסד בעולם והנשמות שולחו שאין היכלות עליונים נפתחים להנהגה אלא באור בקר ולכך והאנשים שולחו ולא נאחז החיצוני לא בהם לעבדים ולא בחמורים לא נשארו בדין הליל' אחוזים כלל והיינו ויראו מצד הדין הקשה כי הובאו בית יוסף בית דין תחתון השולט בליל' ותתבע היא מכירת יוסף שהפרידו הברית ממנה והיינו דקאמר בגין דההוא שעתא קיימא עלייהו דינא ואם לא יפרע יוסף בידו יתגלגל עליהם ממקום אחר או קיימא דינא למעלה ע"י שהי' יוסף גומל להם טובה תחת רעה בר זכות' דההוא בוקר המלבין שחרות הדין.
זהר א, דף רג ע"א ואשתלחו מן דינא והיינו והאנשים שולחו המה וחמוריהם והנה השבטים היו חייבים במכיר' זו המה נשמתם וחמוריהם גופם אמנם בפעם השנית חמוריהם נשתלחו והם לא נשתלחו שכולם נתעברו בעשר' הרוגי מלוכה וקבלו דינם והם ידעו שעתיד דין זה לתבע ולזה חשבו שיהי' בגוף ונפש ואמרו לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו בגוף ונפש ואינו אלא והאנשים שולחו כדפי' בשביל זכותא דאברהם ימין המאיר עד בא זמן השיב אחור ימינו כדפי':
זהר א, דף רג ע"א וכאור בקר חסד המאיר.
זהר א, דף רג ע"א שמשא דיעקב ת"ת הקשור עם החסד ובקר לא עבות אינו חסד ע"ב שלם מפני הגבורה שהיא נוגה מפני הימין ומטר מצד גבורות גשמים מפני שיעקב אינו מחבק השכינה לעשות ייחוד דשא מארץ אלא ע"י שתי הזרועות. הרמ"ק ז"ל:
זהר א, דף רג ע"א והרא"ג ז"ל כ' כותליהון נ"א גגיהון. גי חזיון דא שכינתא על שם שכל הנביאים היו ינקין נבואה ממנה כדמפרש ואזיל: מאתר אחרא היינו מנצח והוד. מגווה הוו ינקין שנצח והוד היו מתגלים במלכות ומתוכ' הוו ינקין. וע"ד אתקרי גי חזיון כלומר גי שמתראי' בה החוזים שהם נצח והוד ולא הם בלבד אלא כל המדות העליונות היו מתראים בתוכ' וז"ש דאיהו חיזו דכל גוונין עילאין ועיין ענין זה בפ' וארא דף כ"ג. מהו כלך כי עלית סגיא ה"ג.
זהר א, דף רג ע"א אלא בגין דכתיב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו כלומר התגוללו עלינו עלילות דברים ולטעון לנו טענת גנבים כי הנהרגי' בטענת גנבים נכסיהם למלך כי ממונם מגניבה שאין לו תובעים וזהו לקחת אותנו לעבדים עם חמורינו ר"ל עם ממונינו לכן באה להם התשוע' כאור בקר ונשתלחו הם וחמוריהם כלומר נכסיהם שלא נגעו לא בהם ולא בממונם וז"ש בגין דלא ישתארון אינון וחמוריהון. ומה שפתח בסמוך בוישכם אברהם בבקר וגו' הוא כמו דבר אחר והוא דמטרח רחמנ' ואמר וחמוריהם רמז שהטעם שהאנשים שולחו הוא בשביל חמוריהם כלומר בשביל ההשכמ' שהשכי' אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וכדרך ג"ש בקר בקר וחמור חמור שזכות של השכמ' זו גרמ' שזכו שנשתלחו הם בהשכמ' אחרת. בזכותי' גרסי' ול"ג בזכותהון. דלא שליטו עלייהו בההו' זמנא אבל בזמן עשרה הרוגי מלכות שלטו עליה'. דא הוה נהורא אור ההשפע'. דההו' בקר דאברהם חסד ודקד' לומר דאברהם לפי שיש בקר דיוסף כנזכר בפרשת בלק דף ר"ד. דא הוא שמשא וכו' וה"ק וכאור בקר יזרח שמש כשמאיר ונשפע אור אותו בקר אז גם כן יזרח שמש הת"ת שהוא שמש זורח מאורו שמתייחד חסד בת"ת. דההוא בקר לאו איהו עבות כל כך כלומר אין הבקר הזה שהוא החסד נעשה עבות ר"ל משולש כחבל הזה הנעשה עבות כשיזרח שמש ר"ל כשמתייחד עם הת"ת בלבד אלא מנוגה ממטר וגו' כלומר אלא כשמתייחד עמהם גם כן הגבורה המוציא' דשאין ועשבין לעולם אז נעשים שלשתם עבות כבד הזה של הדס ושיעור הכתוב כשאור בקר שהוא החסד מאיר גם כן אור ת"ת מאיר וזה הבקר אינו נעשה עבות בייחוד זה לבד אלא כשמתייחד עמהם ומאיר ממטר דהיינו יצחק גבורה שהיא המוציא' דשא מארץ דהיינו המלכות שאז בהתחברות שלשתם משפעת הגבורה גבורות גשמים לארץ מלכות ובזה אפיקת האי ארץ דשאין ועשבין הם מיני השפעות כנזכר בפ' בראשית דף י"ח ולפי' זה הכף דוכאור בקר הוא כף הזמן ולפי' הב' דבסמוך היא כף הדמיון וז"ש בנהירו דההוא בקר וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רג ע"ב בקר לא עבות בגין דההוא בקר וגו' פי' זה הפך הקודם וירצ' בקר וחסד זה לא עבות אין בו חצוני ועביות הדין מפני שבשעת שליטת החסד הזה משבית דין הגבו' מכל וכל וממתקו בענין שאין הדינים התחתונים נכללים בו והיינו אומ' לא שלטא דינא כלל לשלוט החצונים ועם היות שייחוד עליון בשתי זרועות כולא נהיר בסטרא דאברהם דהיינו אפי' גבורה נכללת בחסד.
זהר א, דף רג ע"ב מנוגה וממטר דא הוא סטרא דיוסף ירצ' יוסף יש בו אור מן הימין והמטר בו אינו מטר הדין כמו מטר הגבורה אלא מטר השפע רסיסי הזרע ולזה אמר דא הוא סטרא דיוסף לא אמר יוסף ממש אלא סטרא דיוסף שהוא נוגה מצד מעלה ומטר מצד מטה שהם שתי בחינות וז"ש דאיהו אמטיר על ארעא לאפקא וגו' היינו דשא מארץ וענין הייחוד הזה והזרע הזה הוא כאור בקר כהאיר חסד באור בקר גשמי ממש ולהכי קאמר ר"ש ת"ח וגו' גרדיני הם ממונים ללכוד בני אדם.
זהר א, דף רג ע"ב טהירין לשון שרגא בטיהרא דהיינו שהם פשוטים בלי גשם כצהרים:
זהר א, דף רג ע"ב זמינין לנפקא ממקום מחבואם דהיינו נוקבא דתהומא רבא וכמה מאריהון דדינא עליונים הנאחזים בגבורה מהם קדושים מהם חצונים ולהכי קאמר בכמה סטרין לזנייהו שהם כמה מינים שונים והאנשים הם כחות הדין וחמוריהם כחות חצונים שכחות הדין רוכבים עליהם.
זהר א, דף רג ע"ב יוממא וליליא יום להנהג' הרחמים מדת יום ליליא להנהגת הדין מדת לילה:
זהר א, דף רג ע"ב ת"ח בכל יומא ויומא כד נהורא סלקא שנשלמה חלק העומדים בחצות לילה יצא הכרוז לגעור באות' שלא עמדו בסוד ה' ולא החשיבו העונה הזאת בתורה והיא עונת התעוררות החסד.
זהר א, דף רג ע"ב אתער חד צפרא היא המלכות.
זהר א, דף רג ע"ב באילנא דגנתא דעדן היא עץ החיים וכנגד הייחוד הזה יתעורר כח ממש המתגשם בג"ע בעץ החיים אשר בתוכו לקרוא בחיל ושרביטא כנגד היסוד ואפשר דהיינו שרביט בעץ החיים יסוד בת"ת שהצפור עומד עליו וזה סימן ליושבי ג"ע שהמלכית בת"ת נקשרה ביסוד וכרוזא אינו נראה שהצפור קורא אלא הצפור קורא שלשה פעמים איזה ענין והכרוז אינו הצפור. או אפשר שהצפור עצמו מוציא הכרוז דהיינו הענין המתבאר כדמפרש ואזיל והוא ענין זה אינו ליושבי הגן אלא לתחתונים אמנם יועיל ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי נשמת בני אדם מתעורר בהם בהתעוררות זה כשומעם הכרוז עם היות שהאדם אינו שומע:
זהר א, דף רג ע"ב הורמני דטרייני הורמני מלשון הרמנותא דמלכא שפי' שליטת המלך וכן הורמני יש באדם כח ושליטה והם שליטים:
זהר א, דף רג ע"ב דטרייני מלשון סרנים סרני פלשתים והיינו שהם מלכים שליטים על בחירתם כנודע ובריש פ' ויצא פי' מלה זו:
זהר א, דף רג ע"ב מאן מנכון דחמי יר' מי מכם שיש בו שכל לראות ולהשגיח:
זהר א, דף רג ע"ב ולא חמי ואינו משגיח בעולם שהרי ענייני העולם וגלגוליו מושג לכל הרוצה להסתכל בדורו על כל הקוראות לבני גילו.
זהר א, דף רג ע"ב ולא ידעי על מה קיימי אינם יודעים על מה עומדים בעולם לעבוד העבודה שבעבורה נבראו:
זהר א, דף רג ע"ב לא משגיחין ביקרא דמאריהון שבראם לכבודו ולעבודתו ובזולת זה הי' להם ללמוד מהתורה קיימא קמייהו ולא משתדלין בה על מה יקומון על מי להם להשען אחר שאין השכל אתם. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רג ע"ב והרא"ג ז"ל כ' כנהירו דההוא בקר. וה"ק כאור המאיר מהבקר שהוא מחסד באותו אור ממש מאיר זריחת השמש שאף על פי שהת"ת למטה מהחסד אינו משתנה בעוברו מאתו אל המלכות וזהו וכאור בקר יזרח שמש כאותו אור שקבל מבקר כן יזרח שמש כלומר כן יזרחנו השמש אל המלכות בלי שינוי והטעם שהחסד הוא זרוע ימין ת"ת והוא ממש אור הת"ת. בגין דההוא בקר לאו איהו חשוך. כלומר הטעם שדימ' הכתוב אור הת"ת אל אור החסד ולא אל אור הגבור' שהיא ג"כ למעל' מת"ת לז"א בגין דההוא בקר לא איהו חשיך כמו הגבור' והכונ' לדמותו בבחינת אור גדול לכן דימהו לאור בקר לפי שהבקר איננו עבות כלומר אינו אור עב וחשוך כלומר שאין בו דין כלל אלא נהיר מש"כ בגבור' אעפ"י שאורה גדול עכ"ז להיו' שהדין נשפע ממנה נק' עב וחשוך וז"ש. דהא בשעתא דאתי בקר לא שלטא דינא כלל. לא שלטא דינא כלל לפי שכל הקליפות הולכי' להם ונכנסים בנוקב' דתהומ' רבה כדמפרש ואזיל ר"ש לקמן וכנזכר בפ' בלק דף ר"ד. דא הוא סטרא דיוסף ר"ל כשמאיר אור בקר דאברהם מאיר ג"כ בקר דיוסף וזה טעם שני למה שדמה אותו לאור בקר ולא לאור ערב לפי שבאור בקר מאיר ג"כ בקר אחר שהוא יסוד שאז הוא עת הייחוד והאש' מספרת עם בעל' וז"ש מנוגה וממטר דא הוא סטר' דיוסף דהיינו יסוד ממטיר על הארץ מלכות להצמיח מוצא דשא.
זהר א, דף רג ע"ב אר"ש ת"ח וכו' בא להכריח מאי דקאמר דהא בשעתא דאתי בקר לא שלט' דינא כלל שכן כשהבקר אור והאנשי' שולחו אלין מאריהון דדינין וכו' כדמפרש ואזיל ואגב אורחי' פריש פירושא אחרינא בקרא. בשעתא דליליא ר"ל ממשלת הליל' דהיינו המלכות מדת לילה. ופריש גדפוי היינו סוד כנופייא של כחות הדין השולטים על העול' ואפשר שהם סוד אותם גדפין הנז' בפ' בראשית דף י"ג שהם עשו ישמעאל מימין ועמון ומואב מהשמאל. גרדיני מחבלים. טהירים זכים ורוחניים מלשון צהרים תרגומו טיהרא. וכמה מאריהון דדענין אלו הם כחות קדושים והם ג"כ בעלי דינין וז"ש לזנייהו הטמא למינו והטהור למינו וכדמפרש והאנשי' שלחו המה מסטרא דימינ' קדושים וחמוריה' טמאי'. כלהו מסתלקי כשירדו לעולם השפל ועתה כאור בקר מסתלקים אל מדוריהון ומכאן ראי' שהקליפות למעל' באוירים מדקתני מסתלקי: עאל לדוכתי' היינו כחו' טמאי' שנכנסי' בנוקבא דתהומא רבה ולהכי נקט בהם לשון עאל. ותב לאתרי' היינו כחות הדין קדושים וחוזרים למקומם דהיינו ההיכלו' או בז' רקיעים דעשי' הרוחניים ששם כמה אלפים ורבבות של מלאכים כנזכר בפ' ויקהל דף ר"א וע"ש. אלין מאריהון דדינ' דשלטין בלילי' הם כחות הדין קדושי' וחמוריהם אינון גרדני וכו' והכי גרסי' בס"י המה וחמוריהם המה אינון מאריהון דדינא דקאמרן וחמוריהם אינון גרדני נמוסין.
זהר א, דף רג ע"ב דהא לית לך דרגין וכו' ואפי' באצילות יש דין ורחמים וכן בבי"ע לכן אל תתמה אם יש בעלי דין קדושים: דלית לון קיומא לקיימא בסטר ימינא ה"ג כלומר אין להם קיום והעמד' כשמתגל' בקר דאברהם שהוא הימין העליון. אלא בסטר' שמאלא האי כדאיתי' והאי כדאיתי' כחות הדין קדושים בשמאל העליון וכחות הדין טמאי' בשמאל הקליפ' כנז' בפ' פקודי דף רמ"ג רמ"ד.
זהר א, דף רג ע"ב ר' חייא פתח ואמ' וזרחה לכם יראי שמי וגומר. דגנז קב"ה ל"ג. והוה נכי צולע על יריכו. מאן שמש כלומר מדקאמר השמש בה"א הידיע' ומי הוא זה. לאתסא' להו ה"ג.
זהר א, דף רג ע"ב כד נהורא סלקא בעלית השחר. חד צפרא היינו מטטרון כנזכר בפ' ויחי דף רי"ז א"נ המלכות כנזכר בתיקוני' דף א'. שרביטא יסוד יזדקף בסוד והקימותי את בריתי ועיין בפ' תזריע דף מ"ד: וכרוזא גבריאל. הורמני מאמר וגזרת המלך. בריירי כמו בורייני וי"ס דגרסי ברייני והענין הוא לכון אמרין הגוזרי' גזרות על הרשעי' כלומר אתם המוכיחי' לעם העוברים על הדת עמהם שהשופטי' א"נ בוריירי מלשון אין בור ירא חטא והם האנשים רקים והכוונה ע"ד שאמרנו אתם הגוזרים גזירות על אנשים רקים עמכם אני מדבר שאתם רקים מהם. א"נ לכון אמרין הורמני וכו' כלומר לכון בני נשא אומרי' הורמני בוריירי שאומר לכם דברים הללו ולפי זה הם שרים ושופטים ברורים: דחמי ולא חמי כלומר עינים להם ולא יראו. א"נ דחמי כלומר רואה ומסתכל במעשיו ועסקיו ולא חמי בעסקי שמים. על מה קיימו אינם מסתכלים לומר על מה הם עומדים על התורה ועל המשפט ועל השלום והם אינם עוסקי' בהם עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רג ע"ב גליון בקר לא עבות וגו' יתרו פ"ה. עכ"ל:
זהר א, דף רד ע"א יומי דרע מדרגות החצונים כדמסיק. אי ס"ד כפשטיה דקרא וכדפי' רז"ל.
זהר א, דף רד ע"א ברא ליה באתוון כדפי' בפ' בראשית:
זהר א, דף רד ע"א עד דאתקיימו כולהו ונכללו באות ב' לברוא העולם בכל אותיות נכללות באות ב' דבראשית ונתגלגלו כ"ב אלפא ביתות ויש זוג א' דהיינו אות ט' צד הקדושה ואות ר' רע צד החיצוני ולא שהאותיות הקדושות יהי' בהם רע ח"ו אלא מעורר למטה הרע כנודע והנה דבקות שתי אותיות מגיע אל בחינת דבקות הקדוש בחצוני שכונה שאינה מתיישבת שני הפכים יחד.
זהר א, דף רד ע"א את ברירא דטוב למעלה תחלת הטוב הוא אות ט' ולא נזכרה בתורה בשום תיבה עד בא טוב א"כ המדרגה העליונה כזה שאינה תחתונה בבחינה המתקרבת הקדושה אל החוץ ולכך צריך שתרד מרום טובתה למטה אל הרעה אל החצונים.
זהר א, דף רד ע"א תרוייכו אתכליל כחדא לא בבחינה המתדבקת הרע והטוב אלא נוטל הטוב בטוביותו עליון ונוטל הרע ברעתו התחתון ונכלל זה בזה.
זהר א, דף רד ע"א אבל את לימינא להדריך אל הדברים הימניים להקשר אל מקומך אל הקדש וצורך גבוה חבורך בה:
זהר א, דף רד ע"א פריש לון קב"ה נתן הבדל בינם לשאר המדרגות דהיינו שיש לטוב יומין ושנין מדרגות הטוב ויש לע' מדרגות ולכך הימים לטוב הם מדרגות שמשתלשלות והענין כי נקודת מבוע הקדש והיינו מדרגות הקדושים שהם ימים ושנים והם מדרגות נער מטטרון שיש בו כמה השתלשלות מדרגות ששה ימים הם ששה מדרגות דומות לששה ספירות וכן שנים כמו שהם שנים בספירות כך יש בהיכלות וכן לחצונים מדרגות לסמאל ולילית והיכלות וספי' טמאות כדפי' בספ"ר בשער התמורות וכמו שהם נקראים ימי טובה כך החצונים נקראים ימי הרעה.
זהר א, דף רד ע"א לאתכללא בהו בבר נש היינו יצה"ר שהוא כח נאצל מהחיצונים וע"י פעולת האדם יתדבק בחצוני בכל כחותיו מחמת הנצוץ ההוא הקטן המתלהב בו וכן יצה"ט נצוץ הקדושה וע"י מעשיו נכלל בקדושה העליונה בענין שנכלל בשתי נצוצות ויש כח בהם להכליל בכל המציאות כולו יחד. וטעם ימים ושנים מפני שיש בהם בחינה שהם שנים דהיינו שבע שנים ויש בחינה שהם ימים דהיינו שבעה ימים והענין תלוי לפי הכללות וכבר פי' הענין בארוכה בפ' אחרי מות והנה ט' דהיינו טוב הוא היסוד ור' דהיינו רע החצוני ולזה רזא דמלה דלא לאפקא מבועא דהיינו יסוד אות הברית ט' כדפי' מפני שהרע נעשה נקבה אליו והוא נובע ברע ומרבהו ומגדלו.
זהר א, דף רד ע"א ר"ש אמר שאפילו נשמה טמאה יש לה יכולת לכלול בגוף ההוא ולהמשיך שם הטומאה יתרכב הטוב ברע דהיינו ישר' סטרא דטוב ומלביש בזרעו סטרא דרע ומרבהו למערב טוב ברע.
זהר א, דף רד ע"א תחת שלש השלשה לבד הם רמז לענין זה דהיינו עבד מולך סמאל שולט ושנואה לילית תבעל שהרי ימי הרעה מתפשטים בעולם ע"י לילית והוא פותח המקור גורם ששנואה תבעל ודאי ושפחה לילית תירש גבירתה ויונק מהמבוע העליון בנים זרים שנשמתם מהזר החיצוני.
זהר א, דף רד ע"א יאכלם חדש דהיינו שהחדש מתחדש והם נכפין ובעי בר נש היינו שאפי' שיהי' חשוך בנים צריך להמתין עד בא ימי הטוב דהיינו צד הקדושה עם היות שבגמ' נר' דרך אחרת שלא אסר לחשוכי בנים.
זהר א, דף רד ע"א כי ישרים דרכי ה' עם היות שמצות פריה ורביה מצוה בשעה גרועה מצוה להמנע ואם לאו פושעים יכשלו בם שיולידו מה שאינו הגון להם והעדרם טוב ממציאותם ואתם הדבקים וגו' וצריך הדבק לפעול כמינו וכיון שהקדושה אינה נפתחת לא יפתח וכשיפתח למעלה יפתח הוא למטה:
זהר א, דף רד ע"א והתקדשתם שלא תערבו בחיצוני כמוני שאיני משתמש בהם והבדלתי ביני לבינם. הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רד ע"א והרח"ו נר"ו כתב. דהא אורייתא פתח בי כי טוב. ר"ל כי אות של טית לא נזכרה בתורה עד וירא אלדי"ם את האור כי טוב נמצא כי פעם הראשונה שנז' אות טית בתורה היתה במלת טוב. עכ"ל:
זהר א, דף רד ע"א והרא"ג ז"ל כ' לאו אינון יומי דסיבו כדקאמר במדרש. ברא ליה באתוון דאורייתא ועם היות שלא ברא העולם אלא באות ב' דבראשית כנזכר בפ' בראשית הכונ' הוא שנכללו באות בי"ת כל האותיות ועל ידם הית' מוציא' ההויות והנבראים כלם. וכל אינון אלפא ביתות היינו כ"ב אלפא ביתות שבכלם נברא העולם. ואתחלפו תרין אתוון אלין נו"ר ט' טוב ר' רע כדמפר' ואזיל והתחברות הזה בא בסוד רל"א שערים פנים ואחור כנזכר בס' יציר' באלפא ביתא המתחלף אף בע גס דן הם ול זך חי צת קש טר. הרי טית בריש יחד. סלק' ט' לפי שהיא אות המור' טובה לעולם ולזה הות סלקא שלא היתה רוצה לרדת בהתחבר' עם עושי רשעה. ולא אתיישבת לפי שנשאר' בלא בן זוג וז"ש לקמי' היך אנא מתחבר' לאתיישב' באת רע כלומר איני יכול' להיות בן זוגו לפי שאני מורה טוב והיא מורה רע. דהא בר נש דאנא בעי למברי בכון תרווייכו אתכליל היינו יצר הטוב ויצה"ר ואחר שהוא יכלול שניכם יחד התיישבו שניכם יחד ולכן כשמעם דבר ה' כדין תבו ואתיישבו דא בדא כחדא. יומין ושנין ידיען ימים וזמנים שישלוט הדין על העולם כנזכר בפ' אחרי מות דף נ"ח שיש שנים של טובה ששולט הקדוש' ושנים של רעה ששולטת הקליפ' וכנז' לעיל דף קצ"ח ע"ש וזש"ה ימים יוצרו ולא אחד בהם שלא יהא נוצר בין ימי הטובה בין ימי הרעה כלם יוצרו. למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני כלומר למה אירא מימי רע מאות' הקליפות הנק' ימי רע לפי שעון עקבי יסובני אפי' העונות הקלות שאדם דש בעקביו אני נזהר בהם ולעולם יסובבוני שהם נגדי תמיד שלא ליכשל בהם. לאפק' מבועא דברית כלומר שלא ישפיע היסוד העליון בקליפות שהמשמש מטתו בשני רעבון כשם שהוא משפיע כך גורם שישפיע היסוד העליון ונמצאת השפע' יוצאת בזמן שהקליפ' גובר' ויונקת מאותה השפעה. ובמה שאמר אגב אורחי' פירש פסוק דוהי' שארית יעקב דקא פתח בי' ברישא דשארית יעקב הם מנשה ואפרים שהיו שארית השבטים לפי שלוי ויוסף לא נמנו בכלל השבטים כמרז"ל נמצא מנשה ואפרים שארית ליעקב וזה שארית יעקב יהיו בגוים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב נולדו כמש"ה בטרם תבא שנת הרעב שנולדו בשנות השבע בזמן שהי' טל מאת ה' ורביבים עלי עשב ולכן יהיו מצליחים בקרב עמים רבים כפי הצלחת הזמן שנולדו בהם שהי' שבע גדול בכל העולם:
זהר א, דף רד ע"א רש"א וכו' גרים לאמשכ' רוחא לההוא ולדא מההוא סטרא גורם שנשמת אותו הולד יהא נמשך מסטרא אחר' שהיא נשמת טמאה. ויהיב דוכתי למפשי כי הקליפ' הוא עקר ואינה עושה פירות דאי הוו עבדי פירי הוי' מטרטשי עלמ'. וזה שעוסק בפרי' ורבי' בשנת בצורת שהקליפ' שולטת בעולם גורם שצד הטומא' יפרא וישגה בסיטרא דקדושה דהיינו באשתו של זה הישראלית שהוא מצד הקדושה בנשמה ההיא המכנסת בה: א"כ בסטרא דקדושה מלכות וזה לפי שגורם שהקליפה תהי' מתקרבת אלי' לינק מהשפעת' ונמצא מכניס צלם בהיכל וז"ש. ותו רזא דכתיב תחת שלש רגזה ארץ וכו' כשיש דינין בעולם העושה זה גורם שיתייחדו הזכר והנקבה של הקליפ' ונמצאת במקום ייחוד הגברת שפחה תירש גבירת' בענין הייחוד וזהו בה' בגדו ודאי דקאמר בסמוך שאין לך בגידה גדול' מזאת וסיפי' דקרא יאכלם חדש היינו שבכל חדתותי סיהרא נפקדים אותם הילדים מלילית כנזכר בזוהר: ובעי בר נש לחכא' למארי' כלומר ואם הוא חשוך בנים אפי' הכי לא ישמש מטתו אלא יבטח בקונו שיתנם לו כד ייתי וישלוט דהיינו בשנות השובע שאז השכינ' שולטת. א"נ כד ייתי וישלוט חוזר אלי הקליפ' בזמן שהקליפ' ייתי וישלוט אז בעי בר נש לחכאה למארי' וחכיתי לה' המסתיר פניו כלומר אפי' שמסתיר פניו שהוא שנת רעבון אעפי"כ וקויתי לו שיעברו פנים של זעם ויבאו שנות שבע ואז יבאו בני עם מזוני. וצדיקים ילכו בם שאעפ"י שפריה ורביה היא מצוה צדיקים ילכו בם ואינם משמשי' מטותיהם בשני רעבון. ופושעים יכשלו בם שאנשים הפושעים המשמשים מטותיהם בזמן הזה יכשלו בם שממשיכין לבניהם רוח מסאב' כנזכר. וכתיב ואתם כלומר אתם הדבקים בה' וממנעי נפשייכו מפריה ורבי' ואינכם מתדבקי' בקליפ' תהיו חיים כולכם כהיום הזה עד שיעברו שנות הרעב הללו ויבאו שנת שובע ואז הב"ה יפקדכם בבנים ונמצאו זוכים לבני חיי ומזוני ושלשתם דמוזים בקראי בני ומזוני בקרא דהמסתיר פניו וכו' וחיי חיים כולכם היום: וכתיב והתקדשתם מכאן עד ובגין דא קב"ה אזהר וכו' י"ס דלא גרסי ליה כלל עכ"ל הרא"ג ז"ל: