זהר א, דף רכב ע"א דיוקנא דאבוי. שורש נשמתו הטהורה וכדי שלא תפגם ע"י יוסף באה שם להזהירו על העבירה ויוסף חלק כבוד לדיוקן נשמת אביו שנתגלמה בצלם יעקב ממש והיינו בנו שחלק לו כבוד לנשמתו שלא תפגם במעשה המגונה ההוא ג"כ יחלוק כבוד לגופו שלא יפגם ע"י קבורת מצרים. ששאר השבטים לא חלקו לו כבוד במכירתו ונתאפקו על צערו. והנה בראשונה כתיב וימאן ויאמר עמד חזק בשני עניינים הא' מאן והסכים שלא לעבור הב' אמר דברים אחרים שאינם עיקר שהרי אין לו טעם כעיקר אלא שלא לעבור על דברי תורה מה טעם דבריו באומרו הן אדוני וגומר וזה ממש כענין יעקב תחלה מאן ואמר דברים אחרים שאינם עיקר כי עיקר טעמו של דבר אילו הענין ההוא.
זהר א, דף רכב ע"א לבנו ליוסף ממש ירצה שמצד היותו בנו שכבדו במעשה ההוא זכה להיות יוסף ממש דהיינו סוד מדת המוסף ולזה לא אמר לבנו ממש אלא ליוסף ממש: זן ליה ולבנוי כלומר כמו שהת"ת עולם הזכר משפיע כך יוסף זן והוא מעולם הזכר ולזה זה בנו ממש יתיר מכלהו וזה טעם למציאות המלה אמנם מתחלה למה לא קרא לשאר בניו וז"ש אמאי ליוסף ולזה אמר משום דרשותא וגומר שהי' מעולם הזכר ואין שעבוד מצרים עליו א"כ זה בנו ממש בעולם הזכר.
זהר א, דף רכב ע"א ר' ייסא אמר הוא כעין מתקיף ליה לדברי ר' יוסי מתוך מה שנאמר שאחר שיעקב אינו תחת שעבוד מצרים כנזכר ואמאי בעא וגומר שאין כאן טענת קבירת א"י שכל מקום שיעקב עומד מקדש הארץ ואינו תחת שליטת החיצונים.
זהר א, דף רכב ע"א הוה דחיל דילמא ח"ו ישתצון הרי זו קודמת לכל לאהבת האב על הבנים. הב' דילמא יסליק שכינתיה שהוא צער מגיע אל האושר והב"ה הקדימו.
זהר א, דף רכב ע"א בקדמיתא מה כתיב אל תירא מרדה מצרים וגו' א"כ כבר הובטח על בניו ועל ענין השכינה אנכי ארד וגומר:
זהר א, דף רכב ע"א אמר עוד דחילנא ירצה עד עתה שהייתי ירא על בני הייתי רוצה להקבר אצלם להגין אמנם עתה שכבר הובטחתי אל תירא וגומר נשאר שמא אתקבר והוא בלתי צריך ועוד נמשך מזה ג"כ שיפרד מסוד המרכבה וזהו ולא אזכה לאתקברא וגומר ולז"א אעלך גם עלה שתי עליות לשתים אלו.
זהר א, דף רכב ע"א בגיני כך בעא וגומר אחד שאינו צורך בניו והוא צורך גבוה בייחוד המרכבה גם טעם אחר שאינו נזכר בפסוק דלא יעבדון שהוא מכ"ש אם הי' חושש לפירוד המרכבה כ"ש שיחוש שלא יעשוהו ע"ז שהוא תכלית הירידה וגם תועלת בניו אינו דחמא דשכינתא ישוי וגומר ועוד שיותר יועיל לבניו ולשכינה בעלייתו דהיינו דיהא גופי' דייר וגומר ששם יתפללו שלשתם יחד על צרת בניהם ולא יתמני בין חייביא ויהי פרוד ובעלותו יחוד דהיינו סוד המרכב' כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רכב ע"א והרא"ג ז"ל כ' ואי תימא והא כתיב יעקב איש תם ותרגומו שלים הרי ששם יעקב ג"כ הוא שלם והדרא קושי' לדוכתי' ותירץ שלים הוה ולא שלים בדרגא דישראל ואפילו הכי קרא אשמועינן רבותא שאפילו כשנקרא יעקב היה שלם.
זהר א, דף רכב ע"א תניא אמר רבי יוסי וכו' אשמועינן רבותא יתיר דאפילו בצדיקים עצמם יש מהם שימיהם מתקרבי' והם סמוכים אליו יתברך ויש מהם רחיקין מקמי מלכא וזה לפי שזה צדיק גמור וזה אינו צדיק גמור ואפילו שסוף סוף מתקרבים כיון שהם צדיקים מכל מקום כיון דלא מתקרבי כהני רחיקין קרי לי'. ונפקא לי' הא מדקרי לי' קרא ישראל ולא קארי יעקב שהרי שם יעקב ג"כ הוא צדיק כנזכר לעיל איש תם שלים ומדלא קארי לי' אלא ישראל שהו' רומז שלימו יתי' ש"מ שפירושו כך ויקרבו ימי ישראל כי להיותו נקרא ישראל צדיק גמור נתקרבו ימיו וממיל' משמע דצדיק שאינו גמור אינן מתקרבים וז"ש הה"ד ויקרבו ימי ישראל כלומר בזה תבין למה לא נקט קרא יעקב כיון דאדכר ליה בראש הפ'. ובג"כ כתיב ידעתי בני ידעתי על מה דאמרת וכו' ה"ג ותרתי ידעתי ידע' קא דריש ידעתי בני ר"ל ידעתי והכרתי שהיית בני שכיון שראית דיוקני חזרת לאחורך וידעתי ג"כ דדא הוא כדקאמרת ולפי זה תרתי ידעתי ידעתי הם תרתי וימאן ודוק: והכא כתיב ויקר' וגו' כלומר ולכך כתיב ויקרא לבנו: יסלק שכינתי' מיני כקדמיתא ה"ג ופירוש כקדמית' כשנאבד יוסף שנסתלק' ממנו שכינ' כדרז"ל ותחי רוח יעקב מכלל דעד האידנ' וכו'. א"ל ואנכי אעלך וגו' ה"ג. דשכינתא ישוי מדורי' בין בנוי בגלות' ואינן צריכי' זכותו שיגין עליה'. בין גופייהו דאהבתוי לאתכלל' בינייהו ולא יתמני וכו' ה"ג ופי' לאתכללא בינייהו בסוד שמים אש ומים המכריע ביניהם ולכן היה צריך שיהי' גופו נקבר עמהם לרמוז אל הכללו' הזה וז"ש לקמן בסמוך ורזא דמלה דאבהן לית פירוד' כלל שאם לא יהי' יעקב מכריע ביניהם היה ביניהם פירוד. א"נ כי הם ד' רגלי המרכבה ואין ראוי שיהי' פירוד ביניהם. ולא יתמני עם חייביי' דמצראי שאם הי' נקבר שם הי' נכנס בפנקס המצריי' ביד דומה שר מתים כנזכר בפ' חיי שרה דף קכ"ד במדרש הנעלם. תנינן וכו' עוד סבות אחרות ששופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם הראשון וראוי להיות' קרובי' יחד במער'. ועוד דדיוקני' דיעקב הוה דיוקנ' עילא' דיוקנ' דכורסיי' קדיש' כדרז"ל צורתו של יעקב חקוק' בכסא ואין ראוי שיהי' דיוקנו חקוק בכסא וגופו קבור בארץ העמים ביני חייבי'. ורזא דמלה דאבהן לית פרודא כנזכר לעיל: ויקרא לבנו ליוסף בנו בחד דיוקנ' דאנפין אע"ג דהא קאמר לי' לעיל חזר לאומ' לקשרו בהאי אחרא דהוה ליה שהיה בן ברעותא דרוחא במעשה ובמחשבה. בנו בגין דברעותא דרוחא וכו' ה"ג. את אישי כלומר וכי לאו הוא אישה ג"כ ומאי קאמר' ליה אישי אלא דכל רעותא דיעקב ברחל הוה א"כ אישי ודאי ומאחר שכן הוא הבנים היוצאים ממנה בניו איקרון ולכך ויקרא לבנו ליוסף שהי' בנה עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רכב ע"ב פתח ואמר הנסתרות לה' אלדינו וגומר ת"ח כמה אית ליה לבר נש וגומר היינו ממש פי' הפסוק אחר שהוא אמת שהנסתרות אפי' במחשבות גלויות לה' אלדינו א"כ הנגלות לנו לפחות במה שביכולתינו דהיינו לאזדהרא מחובוי ולאסתכלא וגומר והיינו והנגלות לנו לעשות את כל דברי דהיינו מפני שאפי' מה שאין אדם חושב שחטא יסודר שם וז"ש דתנינן כל מה דעביד בר נש אפי' שאין כוונתו לחטא:
זהר א, דף רכב ע"ב בספרין כתיבין היינו ציורם בסוד עיני ה' ומשם יתעלו למעלה ויכתבו בספרי' כדי לתת מעשה על מעשה וגומר. במסתרים במצפוני לבו והיינו ותנינן וגומר.
זהר א, דף רכב ע"ב ולא אתאביד זולתי בתשובה שנמחק משם.
זהר א, דף רכב ע"ב ראובן סתם לשמה שנמשכה מלמעלה בלי שום הכנה למטה שהרי יעקב כוון על יוסף ונשמת יוסף לא באה.
זהר א, דף רכב ע"ב והאי בן לא אתיידע שמיה שההכנה התחתונה הקורא השם לא נתאמתה לראובן ועקרה נשמת יוסף לבא נמצא שאין אנו יודעים מה יגבר בו אם המעשה סתם וויהי' הבכור' לרחל ולזה כשטעה ראובן בסבה קלה פרחה בכורה והלכה ונחה במקומה כראוי:
זהר א, דף רכב ע"ב ועל דא לא קריא לאה בני ירצה עם היות שמן הדין היתה לאה יכולה לקוראו סתם בני שהרי מצדה הוא ודאי שמחשבתה ביעקב ולא רצתה מפני שהי' ספק מצד יעקב כדפי' ועם היות שהי' ראוי שיקרא ראובני שתי מלות ראו מצד יעקב מסופק ובני ודאי מצדה לא רצתה מפני שהי' מורה ספק גם בעצמה דהיינו ראובני ואינו שהיא אינה מסופקת וז"ש ולא איקרי ראובני דהא לאה ידעת.
זהר א, דף רכב ע"ב משירותא וסיומא. תחלה במחשבה ולבסוף במחשב' ובמעשה ובזה מעולה שבשבטי' ששאר השבטים הי' בהם מציאותם לבד:
זהר א, דף רכב ע"ב דרמיזא בשמא קדיש' ואפיק וגומר שני תנאים במצוה זו כדי להיות בה כח בשבועה שהרי האות שהוא בקדש לא יוציא טמא:
זהר א, דף רכב ע"ב תו מ"ט הכא בשלמא באברהם להשביע דכתיב שים נא ידך ואשביעך אמנם יעקב אמר שים נא ידך אל נא תקברני ולבסוף כתיב ויאמר השבעה לי נראה כי תחלה לא הי' להשביע כיון שהפסיק באל נא תקברני ולזה תריץ שהשבוע' היתה בו ואמר אל תקברני סמוך לשים נא ידך מפני שהיא טעם לאל נא תקברני כדמפרש ואזיל וגומר וז"ש אלא א"ל יעקב וגומר:
זהר א, דף רכב ע"ב על נהר כבר שהוא קדוש רצועת ג"ע וכן נילוס רצועת ג"ע. ומדרך אחרת נראה מפני שהמים הם מטהרים ואינם טמאות באויר ארץ העמים. ובזה נחלקו רז"ל כבר הוא פרת. וא"ת ויעקב ג"כ יקבר בנהר ולתרץ זה אמר קב"ה וגו' כדמסיק והענין כי יוסף הוצרך ויעקב לא הוצרך כדפי' לעיל:
זהר א, דף רכב ע"ב גלותא לא אתקיי' ירצה שראוי שיגאלו ולא יהי' גלות כלל וזה שע"י יוסף נכנסו לגלות ואין ראוי שהוא יגאל והם גלו: עוד אפשר לפרש שלא יוכלו ישראל לסבול הגלות אלא עם השכינה בתוכם והשכינה צריכ' יחוד עם יסוד סוד יוסף ולזה הוצרך שלא יעלוהו.
זהר א, דף רכב ע"ב בכלא אתתקן. בגופא ובנשמתא רומז לסוד גבוה ואפי' מערתא מ' וקבורת האבות בה ירמוז מציאותם בתוכה: ואפי' מערתא בעצמה אל עצמה היא כפולה:
זהר א, דף רכב ע"ב תרי אברהם ויצחק וחד יעקב: ועוד בחינה אחרת האבות עם בת זוגם כדמפרש. הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רכב ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. ביצחק לא כתיב בגין דנפק מיניה עשו. ואם תקשה עלי מאברהם נפק ישמעאל. נלע"ד דישמעאל כתיב ביה פרא אדם ידו בכל לפי שנמול כדאיתא בזוהר וא"כ כבר נכנס גם הוא במצות תחת ירכי אבל עשו לא נימול כלל כמ"ש ז"ל שהמתינו לו עד שיבלע דמו לפי שהיה אדמוני וכשהי' גדול לא רצה לימול א"כ לא נכנס עשו במצות תחת ירכי. עכ"ל: ומצאתי כתוב ונ"ל שהוא מהאלהי הרי"א זלה"ה וז"ל ביצחק לא כתיב משום דנפק מיניה עשו פי' בהיותו מהול אך אברהם לא נפק מיניה ישמעאל אלא קודם שנימול ולכן כתיב ביה שים נא ידך תחת ירכי. עכ"מ:
זהר א, דף רכב ע"ב והרא"ג ז"ל כ' לאזדהרא מחובוי וכו' שכן יעקב ע"י שהטע' את אביו בענין הברכות הטעוהו בלאה וכפשע בינו ובין העון כדמפרש ואזיל ואי לא הוה הא לא הוה הא. היך לא יסתמר כלומר היך לא ישמר ויזהר מלמיחב קמי מארי'. ההוא מה דחשיב ה"ג. ובכרות' דראובן אסתלק ליוסף כמש"ה בדברי הימים ובחללו יצועי אביו נתנ' בכורתו ליוסף וכו'. מ"ט כלומר מה לו לבכור' עם יוסף הניח' ליטלה מראובן מפני שחלל יצועי אביו אבל ליתנו ליוסף אמאי הי"ל ליתנ' ליהוד' שהי' מלך או לשמעון שהי' בא אחריו. כלו' חמו בר רא"ו בן האי בן לא אתיידע שמי' ה"ג. בשמא אחרא איקרון כמו שמנו ז"ל בני ט' מדות. משירות' וסיומ' בנו הוה ול"ג ברי'. יתיר מכלא והאי ברית רזא דיוסף איהו אמר רבי שמעון באברהם וכו' ה"ג וחסר הוא בספרים והוא תירוץ לשתי שאלות ששאל במה אומי ליה יעקב ליוסף כלו' במה השביעו ותו החפץ שנטל מה שייכות יש לו עם המושבע וז"ש ליוסף לז"א לראשונה במה השביעו בההוא את קיימא. לשניה מה שייכות יש לו עם המושבע והאי ברית רזא דיוסף איהו ולהיות שיוסף היה מקושר בברית צודק לו שהשביעוהו בו. בההוא אתר דרמיזא שמא קדיש' היינו שם שדי שהוא ביסוד. א"נ שם ההויה ממש הוא ביסוד כנזכר בפ' ויקרא דף י"א. ואפיק זרעא קדישא דכיון דישמעאל חזר בתשובה ונאמרה בו גויעה כצדיקים זרעא קדישא קרי לי'. ביצחק לא כתיב כלומר ג"כ הי' יכול להשביע יצחק את יעקב כשהלך לפדן ארם שלא יקח אשה כנענית שאין לומר שלא הי' צריך להשביעו שידע שיקיים דברו שהרי יוסף שג"כ היה בנו של יעקב ועם כ"ז השביעו אלא ודאי לא היה יכול יצחק להשביעו בגין דנפק מיני' עשו שהי' רשע גמור ומעולם לא חזר. על נהר כתיב והוא על המים שאינו מקבל טומאה אוף הכא וכו'. אי יוסף אסתלק מהכא גלותא לא אתקיים לפי שהשכינה רודפת אחר הצדיק ולהיותו שם תהי' השכינה שם על הקבר תמיד תהי' השכינה מתנחמת ומתייחדת בגלות ועל ידה יוכלו ישראל לסבול עול הגלות וזהו דמסיק ואמר ויסבלון בני ישראל גלותא. דהא בכלא אתתקן בין מצד עצמו בין מצד י"ב שבטין כדלקמן דף רל"ה. בגין דכל מלה דכפלת' כלו' מלת מכפלה הוא תרין וחד דמלת כפול הוא תרין חד וחד אבל מכפלה הוא תרין וחד כנז' בפ' חיי שרה דף קנ"ט. אוף מערתא תרין וחד הענין יובן במה שאמרו בפ' שלח לך דף קס"ד כי סדר קבורת האבות במערה הוא זה אדם חוה שרה אברהם יצחק רבקה לאה יעקב וכפי זה תמצא לכל זכר שתי נקבות אצלו דוק ותשכח וז"ש כאן תרין וחד כלומר תרין נוקבין וחד דכר ואם אינו נקבר שם לא יבואו תרין וחד לזה נק' מכפלה ג"כ כפי הרמז הי' צריך ליקבר שם יעקב שהי' נשמתו של אדם הראשון כנז' בר"מ דבהר סיני ואפשר נמי שזמ"ש תרין וחד כלומר תרין גופין וחד נשמה שנשמתו של יעקב היינו נשמתו של אדם הוי תרין וחד: ות"ח אבהתא וכו' ה"ג כלומר בא וראה שהי' מוכרח כן כפי הסוד שהרי כל האבות נקברו הם וזווגייהו ולכן יעקב הי' צריך ג"כ שיקבר הוא עם זוגתו שקדמ' לו כדי שיהיו הם וזוגייהו באותו ענין שזכרנו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רכב ע"ב גליון אבהתא זכו לאתקברא תמן וגו'. שלח קס"ד: