זהר ב, דף לח ע"ב נער נק' המ' מפני שהיא שולטת בסוד מטטרו"ן ונק' נער אמנם עניינו שסוד ה' שהיא סימני הזכר לא קבלה עדיין והם סוד ג' גווני הקשת ימין ושמאל ואמצע כזה # ה ומן הזכר היא מקבלת קישוטין אלו ולכך כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם שהוא הייחוד שא"א להתחבר למעלה אלא בסוד קישוטין אלו סוד ה' ועל זה נק' נערה כד קבילת דכורא וכן היא נק' ליל מצד הדין ואחר כך בקישוטיה לילה שנתקנת בסוד הה'. ואע"ג דכתיב שמורים וקשיא ליה כי שמורים לשון רבים מורה על הייחוד וליל אינו ייחוד א"כ איך יצדק אומ' לשון ליל שמורים שהם ב' הפכים. ותירץ דכר הוה זמין לאתחברא עמה והנ' היא עדיין ליל אמנם מפני שכבר מכנים צורך יחודה נק' ליל שמורים אבל כאשר נתייחדה ונתקשט' הם שני עניינים אז נאמר הוא הלילה הרי שנקי לילה לה' שהיא מיוחדת עם הזכר. שמורים עם היות שהיא נק' שמור והוא זכור עתה שהיא לילה והמעשה היה לילה גוברת יקראו שניהם שמורים שירד הזכר אל הנקבה ומפני שעיקר הזכר גובר אמר הזה לשון זכר לית שבחא אלא הדכורא. וא"ת היה ראוי שלא תזכר הנקבה כלל כמו שמצינו בכמ' מקומות שהיא סתומה ונעלמת. וי"ל כי כאן הייחוד למטה במ' בסוד שמור.
זהר ב, דף לח ע"ב הה"ד זה אלי ואנוהו דלית שבחא כי העיקר לעולם להגביר הזכר כדי שתתהפך היא ע"י לרחמים ואורו מכסה עליה ולכך אם הגאולה נקבה אינה גאולה שלימה ואם הגאולה זכר היא גאולה העיקרית. וגאולת מצרים היתה נקבה מצד ישראל שלא זכו למעלה שלא זכו לתורה והיתה זכר מצדו של הקב"ה ולכך נאמר הזה לה' שמורים לכל בני ישראל בערך ה' הזה לה' הכל זכר ובערך בני ישראל שמורים הכל נקבה בבחי' שמור כנז'.
זהר ב, דף לח ע"ב תרי ענייני נינהו דקא רמז וגומר הענין דלמאי דס"ד היה ענין א' בפ' ואו' הנה הפך ההנהגה הישרה יש רשע ויש צדיק שני הפכים ענין א' אמנם השתא קאמר שני עניינים הא' שהצדיק נתפס להאריך לרשע אם יזכה: והב' שלא ידור הצדיק במקו' רשעים שלא יתפס כדמסיק והיינו עון הצדיק שאובד בצדקו מפני שאינו חס לדור בין הצדיקים.
זהר ב, דף לח ע"ב עינוי דקב"ה דהיינו ענין השגחה מחודשת שההשגחה סתם היא על צד הרחמים והיינו עיני ה' המשוטטים לשון זכר. אמנם יש השגח' מחודשת מצד הדין דהיינו עיני ה' המה משוטטות לשון נקבה ודין וז"ש כד עינוי דקב"ה בעאן לאשגחה כנראה שאין השגחה זו כוללת ואז כדי לרחם על הדור אומר רב עתה הרף טול רב שבהם והרף. והנה יהיה ענין סילוק הצדיק לשתי בחינות הא' להאריך להם אם ישובו ואם לא ישובו לפחות אין מגין אח"כ להם בתפלותיו שכבר מפני הרעה נאסף הצדיק וז"ש ואי לא לא ישתכח מאן דיתבע וגומר וזהו השנית. הוא אתפס כנרא' שאינו מטעם שהיה לו למחות שאפי' זה לא יועילהו כלל.
זהר ב, דף לח ע"ב אוטיבון ליה בגיניהון אפי' יותר מצדקותו שהוא צדיק ולא כ"כ וכיון שהצדיקים אחרים מושכין טוב' והוא אינו רשע שימנע הטובה בעבורו נותנים לו חלק כצדיקים גמורים והיינו ענותנותו של רב חסדא שהיה אומר על עצמו כך שהיה אומר שאינו הגון אלא בזכות הצדיקים:
זהר ב, דף לח ע"ב בימי הבלי משמע דימיו וחייו היו ימי הבל ואינו מחשיב העבודה האלי"ת לכלום וז"ש וכי שלמה וגומר וכתיב הבל הבלים והוא ספר חכמה קדוש' נק' הבלים ז' שמות כנגד ז' ספי' שלמה מצד החסד שמשם נשלמ' הלבנה בימיו ועמדה במילואה מצד הימין וכאו' ותרב חכמת שלמה. ידידיה מצד הגבורה שממנה התעוררות האהבה וכן יצחק משם נק' ידיד אשר קידש ידיד מבטן. אגור מצד הת"ת שהוא אוגר כל ו"ק וכוללם בעצמו. בן יקא מצד הנצח שהוא בן וענף המקיא החכמה ולזה הוא ענף הימין. איתיאל מצד ההוד שקשר החסד בהוד אפי' שהיא שמאלית והיינו אתי אל גם עמי נקשרת החסד כנזכר בר"מ על אכלתי יערי עם דבשי. קהלת מצד המ' הכולל עשר ועשר מעשר אפי' הם מאה: מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:
זהר ב, דף לח ע"ב והרא"ג ז"ל כ' שמור אשתמע מלה כלומר אם הכוונה להורות שמלת ליל היא רומזת למלכות לפי שכתיב אצל שמור שהיא נקבה ממלת שמור אשתמע מלה מאי שמורים ועוד קו' אחרת שקודם אמר ליל ואח"כ לילה.
זהר ב, דף לח ע"ב אתקרי נער. מלה בלתי שלמה שכן היא פלג גופא אמנם מדקבילת דכורא אתקריאת נערה מלה שלמה גוף אחד ושמעתי משם החכם האלקי הר"ר יצחק אשכנזי זצללה"ה שמלת נער עולה ש"ך ניצוצין שהם כחות הדין כלם תקיפין בלי מיתוק ה' כלל פי' די"ן מאדנ"י ה"פ ולזה מורה נער חסר ה' לרמוז אל סוד ש"ך דינין דאתתקפו לנגד הנערה ההוא וזהו לדעתי הנני שך את דרכך בסירים רמז לקוצי ש"ך דינין שישלטו בם אמנם כשתשים בה ה' ונעשית נערה רומז אל ה' חסדים שנשתתפו עמה ונמתקו הש"ך דינין ונעשה שכ"ה והם סוד ה"פ אות א' דאדנ"י וכלם נמשכים אל היסוד וז"ש עד לא קבילת דכורא עלה כי היא לבדה היא ש"ך דינים סוד הגבורות ואז אתקריאת נער ש"ך מדקבילת דכורא עלה הם ה' חסדים ואז נעשית שכ"ה וע"ד [זה] מפרש עד לא קבילת דכורא עלה אתקריאת ליל מלשון ייליל דהיינו יללה אמנם אחר דקבילת דכורא עלה דהיינו ה' חסדים אתקריאת לילה.
זהר ב, דף לח ע"ב ואע"ג דכתיב בי' שמורים. ואי כמה דאמרת ליל שמור מיבעי לי'. מ"מ כבר הי' הזכר מזדמן לבא לאתחברא עמה ושפיר קרינן שמורים
זהר ב, דף לח ע"ב ובג"כ כתיב הלילה הזה. הוקשה לו דהיל"ל הם דהא ה' דהלילה איהי דכורא דאתא עלה דליל תירץ דבאתר דדכורא לית שבחא וגומר והכי שבחי ישראל בתושבחתייהו לדכורא הה"ד זה אלי וגו' אע"ג שהי' שם סוד ייחוד ת"ת ומלכות בסוד א"ז שהיא סוד אותיות יאהדונה"י עכ"ז לא הוזכרה דבאתר דדכורא נוקבא לא סלקא בשמא.
זהר ב, דף לח ע"ב נגילה ונשמחה בישועתו. ולא אמר בישועתה הגם כי היא העיקר אשר שולחה בגלות כנודע.
זהר ב, דף לח ע"ב הכי הוא כגוונא דהכא ליל ולילה שקודם יהי' בסוד ליל דהיינו בסוד חבלי משיח והדינין שיהיו אז ואחר שיתגלה משיח תתקרי לילה: מה להלן במצרים שמירה וליל דכתיב ליל שמורים דהיינו מדת שמור בבחי' הדין.
זהר ב, דף לח ע"ב אף כאן שמירה וליל מלכות שהוא שמור בסוד הדין:
זהר ב, דף לח ע"ב מה להלן שמירה ולילה דכתיב הוא הלילה הזה לד' שמורים מלכות בסוד הרחמים:
זהר ב, דף לח ע"ב אף כאן שמירה ולילה. דכתיב שומר מה מלילה וגומר כלומר שומר שהוא מלכות בסוד לילה שהוא בסוד הרחמים היכן היא אחר שכבר באה עלינו השומר בבחי' ליל דין שאחר שכבר סבלנו חבלי יולדה חבלי משיח דהיינו שומר מה מליל היכן הוא שומר מלילה אימתי יקיים את דברו הטוב ולפ"ז מלת מה שבשומר מה מלילה הוא מלשון שאלה כלומר מה נעשה אימתי יבא ומלת מ"ה שבשומר מ"ה מליל הוא כמו מה רב טובך כלומר מה מליל כמה שבענו גליות וחבלי משיח:
זהר ב, דף לח ע"ב על גבי. כמו מפני:
זהר ב, דף לח ע"ב הה"ד אהא בוקר וגם לילה. אתא בוקר דאברהם סוד (ד') [ה] חסרים עליה וגם נעשית לילה:
זהר ב, דף לח ע"ב וישכם אברהם בבוקר. כלומר השכים אברהם בסוד החסדים שילכו עמו והכוונה שבמעש' העקידה עקד הגבורו' והגביר החסדים בעולם וז"ש:
זהר ב, דף לח ע"ב דהוא מדתו ממש שנשתתף עמו החסד מדתו ממש:
זהר ב, דף לח ע"ב בוקר תשמע קולי. כלומר אתה מדת חסד הנק' בוקר גם מתעוררות בבוקר תשמע קולי ולכך לא אמר בבקר תשמע וגומר.
זהר ב, דף לח ע"ב מאי קאמר בהאי קרא. דהא כתיב:
זהר ב, דף לח ע"ב ולתת לאיש כדרכיו. כדלקמי':
זהר ב, דף לח ע"ב וחייבי' מאריך הקב"ה רוגזי' עמהון עד דיתובון וגומר. ושיעור הכתוב כך הוא יש צדיק אובד בצדקו ולפי שהרשע האריך לו הקב"ה זמן ברעתו לראות אולי ישוב וכשרואה הקב"ה שאינו חוזר מאבד לצדיק הזה כדי שלא יהא מגן עליו כשירצה הקב"ה ליפרע ממנו אחר שלא שב אחר שהאריך לו כ"כ זמן:
זהר ב, דף לח ע"ב הה"ד יש צדיק אובד בצדקו משום דהוא זכאה אסתלק מעלמא. ה"ג כלומר השתא ניחא אומרו אובד בצדקו דמשמע שאובד הוא וצדקתו ח"ו דליתא אלא (הקב"ה) [נ"ל דצ"ל ה"ק והוא ר"ת הכי קאמר] אלמלא זה לא הי' צדיק לא הי' הוא אובד לפי שלא הי' הוא הגון וראוי להגן על הרשע א"כ ממש בצדקו בשביל צדקו הוא אובד הטעם כי יש רשע מאריך ברעתו והקב"ה האריך לו זמן שישוב ולא שב וכדי שלא יגן עליו יהי' צדיק זה אובד וז"ש:
זהר ב, דף לח ע"ב הה"ד. שנתיישב הכתוב כראוי:
זהר ב, דף לח ע"ב דהא רב חסדא וגומר. שום חכם הגיהו מבחוץ לזכר בעלמא והמעתיקים הכניסוהו בין הדבקים ולא דברי ר"ש הוא:
זהר ב, דף לח ע"ב וכי שלמה דדרגין וגומר. כלומר בחכמות הרמות הי' לו יד ושם שלא הי' חכם דוקא בחכמות השפלות אפילות כחכמות אלו שבדורנו שכמעט שיודע לפלפל בלשון אחד של רש"י או לקשר קשר דואם תאמר דתוספות נקרא הוא חכם גדול אלא הי' חכם בחכמות המופלאות עוד שנית:
זהר ב, דף לח ע"ב ואשתדלותי' באוריית'. שזה עיקר גדול בעבודה עוד ג' שהי' לומד ע"מ לעשות וזהו:
זהר ב, דף לח ע"ב למעבד טיבו וקשוט על כסא ד'. שהי' עושה משפט וצדקה לכל עמו כיוצא בו ית':
זהר ב, דף לח ע"ב אמר בימי הבלי וכן הבל הבלים וגומר. הרי לך מן המקרא מן הסברא נמי קשה דתאני ז' שמות וגומר וכן תאני שמותיו וגומר. הכל קושיא למה אמר בימי הבלי עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר ב, דף לח ע"ב גליון נער כתיב וגומר עי' בפרדס שער סדר האצילות פ"ב. דלא קבילת דכר וגומר בראשי' נ"א א' ויחי רנ"ז ב'. אוף הכי ליל וגומר תרומה קל"א א'. אלא לדכורא ל"ט ב'. בבקר דהיא מדתו ממש פי' לאפוקי חסד שבמ' שמשם נשמתו. בקר ממש לאפוקי היסוד שגם הוא נק' בקר. משפטים ק"ו א' עכל"ה:
זהר ב, דף לט ע"א וכולא לאשלמא חכמתא. המ' שהיא חכמה שלמה היתה משתלמת ע"י ספר חכמתו שכל ס' שחובר למטה היא ממש שלמות למעלה. שיר השירים לקבל חסד שמשם הוראת הייחוד וקשר אהבת קב"ה בשכינתי' קהלת לקבל דינא שמצד הדין יש לאדם לפרוש עצמו מענייני העולם שהחצונים אחוזים בהם ומצד הגבורה שולט יצה"ר. משלי לקבל רחמים כמו שהת"ת כולל ימין ושמאל כן פסוקיו חצים טוב וחצים להפך. הבל דנפיק מפומא ירצה הבל הוא בחי' הספי' למעלה בסוד החכמה שמשם יוצא הקול שהוא הת"ת בבינה וזהו קלא אתעביד מיניה מצד הבינה כשיצא ההבל בגרון בחזק הבינה ובינה יעשה מהבל הנח קול בכח. ותאנא אין העולם מתקיים כמו שהבינה למעל' אינה מתקיימת אלא בהבל החכמה כך עולם למטה אינו מתקיים אלא בהבל המוציא הבל. ויש הבל לומדי תורה גדולים שיש בהם חטא שהוא הוא לייחד ת"ת ומ' למטה אמנם הבל טהור שאין בו חטא הוא לקיים הבינה למעלה ששם אין חטא ואין פגם כלל. שלא חטאו ממש נשמר שלא נאמר שחטא' אינו חשוב חטא שאינן בני עונש לז"א שלא חטאו ממש מפני שמחנכים במצות כדי שיהיה טהור. ואפשר לפרש בהפך שלא חטאו ממש שיחשב חטא. ואפשר לפרש ג"כ שהם נשמות חדשות שלא חטאו מעול' ע"י גלגולם.
זהר ב, דף לט ע"א וקלא בהבל אתעביד ברוחא ומיא וירצה ההבל הוא מים ורוח והקול ע"י ההבל והבינה נעשה כולל מים ורוח ואש. והנה ההבל הוא יסוד כל הנעשה מן חכמה בבינה ודאי וז"ש וכל מה דאתעביד וגומר ורזא דמלה היאך הוא קיום העול' מוציא הבל עליון ואתעביד קלא ת"ת ויורד למלכות והם נטורי קרתא. וכן מושכים מלמעלה למטה לעולם הגשמי והיינו אם ה' לא ישמור וגומר הבל דהוה אחסנתיה היינו מ' מצד החכמה דהוה אחסנתיה המ' סתם מדת דוד הבלי מדתי שירשתיה מאבי. סיועין אחרנין שכלל שלמה בה עד החכמה כאו' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ושלמה ביסוד וע"י נקשרת המלכות בחכמה שמשם משכיל על דבר וגומר והיינו הכ"ל יסוד מיוחד עם הב"ל המ'. יש צדיק וגומר היינו מה שראה במדתו והשיג וז"ש דא הוא רזא וגומר והיינו בימי הבלי לא אמר ביום אלא בימי שיש לה ב' זמנים מן הימין ומן השמאל וגומר: ונודע כי מדת צדק דינא והיינו אובד בצדקו שהמדה הנק' צדק אובדת אותו ע"י הדין וז"ש ולא קאמר אבוד הכי וגומר. וג"כ רעתו מצד הדין מצד השמאל ופי' מאריך ברעתו שהדין הרע נמתק לו עד שובם. וז"ש דההוא דינא כד ינקא וגו'.
זהר ב, דף לט ע"א עד דהוו יתבי חמו קטורא וגומר קטורא עב וענן עולה ויורד וידעו שלא הענין טבעי אלא רוחני כדמסיק.
זהר ב, דף לט ע"א אתעטרותא היינו שהיה מתעטר עולם תחתון ונקשר בעליון כמ"ש שכינתא גבן וראו התעוררות שכינה במקום ההוא. משמע דאינון לבושין הוו סלקין לא כבגדים המבוסמין אלא הוו סלקין ריחא טבא דלא אתעדי כי המבוסם ריחו אבד ומסתלק ואלו הריח מעצמם ממש ומושרשים בהם.
זהר ב, דף לט ע"א אלא תאנא ותאנא ופליגי לכאורה אהדדי וכבר היה אפשר לתרץ שתיהם ולומר שהיו אותם בגדי עלי תאנה ג"ע שהוא ממש רוח ג"ע וז"ש ואי תימא דכתיב ויתפרו וגומר ואינון הוו וניחא לך השתא קראי ומתניתא. קשה חדא ויעש ה' אלהים מורה שהי' עשיה חדשה לבגדים ואינו אלא ויתפרו עלי תאנה ועוד שנית דאלו קרא קאמר כתנות עור והכא קאמר עלי תאנה. ולזה צריכי' אנו לפרש ממש כדפי' המתרגם לבושין דיקר הם כתנות עור כי כמו שהוא העור מכסה לבשר ומכביד ומבהיק הגוף כך אלו היו אור ויקר להכסות בהם והיו גשמיים להוציא לחוץ ורוח ג"ע היה בהם כיון שנבראו בגן. בשם מלא בייחוד קב"ה ושכינתיה שיתוף הרחמים עם הדין כאו' ויעש ה' אלהים מה שאין כן שמים וארץ שלא נשתתף מדת רחמים עם מד"ה עד שראה שאינו יכול להתקיי' והטעם שהעולם אין מדת הדין חולק בבריאתו אמנם חולק על קיומו מפני חטא הנבראים אמנם בגדים אלו כבר חטא אדם הא' ולא היו ראויים להבראות מפני חטאו אלא שנשתתף הרחמים עם הדין אפי' בעשייתו. ועוד העולם נברא בלי התעוררות תחתון מפני שאדם אין אמנם קיומו ושפעו אח"כ ע"י אדם וגורם ייחוד הת"ת ומ' אמנם בריאת הבגדים כבר היה אדם ואשתו ונבראו ע"י ייחוד:
זהר ב, דף לט ע"א ומה דאמרו וגומר להאי סברא קשה טובא חדא לבושין דחוה מה אתעבידו תרתי אי הכי במאי אתקברו כי לא יעשו בחייהם בגדים אחרים שאלו קיימין לעולם בהם חיו בהם נקברו אם לא שנאמר שהפשיטו בגדיהם ולבשו בגדים אחרים וזה זר ס"ד דאינון שבקו וגומר. הרמ"ק זלה"ה:
זהר ב, דף לט ע"א והרה"ו זלה"ה כתב ורזא דהבל דנפיק מפומא וגומר הבל הוא שורש מאי דעתיד למיפק קלא ונ"ל כי ז' הבלים הם שרשים שבבינה של הז' התחתונות והז' התחתונות הם ז' קולות.
זהר ב, דף לט ע"א וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי וגומר זה תבין במה שקבלתי ממורי ז"ל ענין הפרש נבואה ורוח הקדש ואיך דוד ראשון לכל בעלי רוח הקדש והוא מבחי' הבל אך נבואה מבחינת קול ודבור וזהו הפרש בין רוח הקדש לנבואה וע"ש היטב עכ"ל:
זהר ב, דף לט ע"א והרא"ג ז"ל כ' כעין של מעל'. ע"ש מדת המלכות שלמ' שגורם השלום יסוד להתייחד במלכות ע"ד ת"ח מרבים שלום יסוד בעולם מלכות:
זהר ב, דף לט ע"א ידידי"ה. ע"ש שהיה אוהבו של מלכות הנקרא י"ה כדאיתא בפ' ויקהל רט"ו:
זהר ב, דף לט ע"א אגור. ע"ש שהי' קשור במדת המלכות האוגרת הנשמות או השפע העליון:
זהר ב, דף לט ע"א בן יקא. שהקיא הבינ' על כל העולם שבאים לשמוע את שמע שלמ' וחכמתו:
זהר ב, דף לט ע"א איתיאל. כלומר אתי אל מלכות ע"ד שפי' באל זועם וגומר דהיינו המלכות:
זהר ב, דף לט ע"א למואל. כלומר כמו שאיתיאל ג"כ למואל למו לישראל ג"כ ישרה אל שכינתו עליהם כי העיקר הם רישי עמא:
זהר ב, דף לט ע"א קהלת כנגד כולם. שמורה מדה אחת שמקהלת כל עשר ספי' בתוכה:
זהר ב, דף לט ע"א וז"ש כנופיא קדישא דבי עשרה. כי אין קהל פחות מעשר'. וכן משמע נמי:
זהר ב, דף לט ע"א אפי' מאה. שכל אחד כלול' מעשר:
זהר ב, דף לט ע"א וקהלת כללא דכולא כד"א קהלת יעקב: כלומר וכן מלת קהלת מורה שמקהלת את ו' קצוות באו' קהלת יעקב שמקהלת ומכנסת את יעקב בו"ק כולם הרי שקהלת כנגד כולם שכן מקהל' כולם. א"נ אפשר שהם ז' שמות כנגד ז' מדות וגומר:
זהר ב, דף לט ע"א ובג"כ. לפי שהי' חכם גדול בחכמ' עשה ג' ספרים:
זהר ב, דף לט ע"א לאשלמא חכמתא וגו'. שיר השירים לקבל החסד. שכן כל דבריו הם דברי אהב' הנמשך מן החסד כמ"ש ואהבת עולם אהבתיך וגומר:
זהר ב, דף לט ע"א קהלת לקבל דדינא. שכן דבריו קנטוריא ולזה לא נזכר בו שם הוי"ה אלא שם אלקים להורות על הדין העומד על עוברי התורה:
זהר ב, דף לט ע"א משלי לקבל דרחמי. שאינו מזכיר בו שם אלקים רק פעם אחת בפסוק ומצא חן א"נ שחצי (הפסוק) [אצ"ל הפסוקי'] הוא דין וחציו רחמים להורות על הת"ת המכריע בנתים וזהו:
זהר ב, דף לט ע"א בגין לאשלמא וגומר.
זהר ב, דף לט ע"א ולקבלי' דרזא עילאה: ה"ג.
זהר ב, דף לט ע"א שלא חטאו ממש. כלומר אפי' שוגג כ"ש עון ופשע:
זהר ב, דף לט ע"א וקלא בהבל אתעביד ברוחא ומיא. שכן הבל היוצא מן הפה הוא רוח חם ולח. וכנגדו למעלה הקול שהוא הת"ת משלים הנהגתו ע"י הבל מלכות בכללות רוחא ת"ת ומיא חסד באופן שכל ההנהגות נכללות ונשלמו' ע"י המלכות וז"ש:
זהר ב, דף לט ע"א וכל מה דאתעביד. כלומר כל ההנהג' הנעש' בעולם הוא ע"י הבל הזה שהוא המלכות הכולל רוח חם ולח חג"ת:
זהר ב, דף לט ע"א דהבל. הוא קלא וקאים בחילא למיפק קלא. כי כן המרים קולו להוציא קולו לחוץ מוציא הבל הרבה וכן המלכות שהיא צריכה להוציא הנהגות עליונות למטה נק' הבל אמנם הת"ת שהוא
זהר ב, דף לט ע"א קאים בקיומי' דלא לאפקא קלא אחרא. להשמיע ולהודיע ההנהג' לתחתונים אלא למלכות הקרוב' אלי' נק' קול בלי השמעו' ההבל הרבה אלא במעט קט:
זהר ב, דף לט ע"א די אחסנתי' דאבוי. דהיינו שנקשר דוד בה א"נ דוד הורישה למדה זו לשלמה וגם הוא נקשר בה:
זהר ב, דף לט ע"א קרייה הֶבלי. דברא כרעי' דאבוה א"נ שלו היא שכבר ירש אותה קרייה (הבלים) [צ"ל הֶבלִי] גרסי':
זהר ב, דף לט ע"א ומיני' חזא. היינו (למלת ראיתי) [אולי צ"ל חוז"ר למלת ראיתי. כי כבר מפרש הזהר תיבת הֶבלי דכתיב אח"כ לכן מפרש ומני' חזא חוזר למלת את הכל ראיתי הקודם לכן]: שע"י אספקלרי' זו ראה מה שראה: ואע"ג דסיעויין אחרנין. דהיינו ז' הבלים ז' ספי' עליונות סוד ז' הבלים מ"מ ממדה זו ראה הכל:
זהר ב, דף לט ע"א ורזא דמלה הכל הבל. הכל שהוא המלכות ע"ד:
זהר ב, דף לט ע"א בכל. שמה א"נ ע"ש שע"י מתראים כל הספירות העליונות היא נק' הכל:
זהר ב, דף לט ע"א וז"ש את הכל. כל הספי' העליונות והנהגותם:
זהר ב, דף לט ע"א ראיתי בימי הבלי. מדתו שהיא המלכות כנז' א"נ את הכל כל הנהגות העליונות הם מתראים בימי הבלי שהיא המלכות:
זהר ב, דף לט ע"א דהאי הבל. מלכות ינקא מתוקף דין הגבור' שאז הדין שולט אפי' שיהי' צדיק הוא אובד לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו:
זהר ב, דף לט ע"א וזהו בצדקו. שבאותו צדק שעשה מצא בו שום עילא ושחיתא ע"ד אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא באותו הטוב שמא הי' לו שום פניה בו וכשהיא יונקת מצד הרחמים אז הרשע מאריך אפי' שהוא הולך ומרשיע ואפשר הטעם שהצדיק אובד בצדקו קודם שיסרח והרשע יאריך ברעתו שמא יחזור.
זהר ב, דף לט ע"א דהאי דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. שלא יגין עליו והענין שמגין על כל העולם וכשנפטר נמצא שכל העולם אבדוהו ויש שאין זכותו כ"כ שאינו מגין אלא על בני דורו ולא אבדוה אלא דורו ולז"א:
זהר ב, דף לט ע"א אובד ולא אבוד. כי הוא הולך למנוחה ועזב אותם לאנח':
זהר ב, דף לט ע"א חמו קטירא. קטורת שנעש' מסודות תורתם והבלם הקדוש:
זהר ב, דף לט ע"א סליק לעילא. הי' מתמר ועולה וחוזר ויורד:
זהר ב, דף לט ע"א א"ר שמעון אתעטרותא אתעטרת. שכינתא בטינתא דארעא וגומר. כלומר בעכירות ובעביות הארץ הלזו מתוכיותה עלה ריח קטרת כלומר מצד עסקנו בסודות התורה בעה"ז עלה קטרת ונתעטרה השכינה בעסק תורתינו:
זהר ב, דף לט ע"א בטינתא. טיט כלומר בחומריות העולם השפל. וי"ס דגרסי:
זהר ב, דף לט ע"א בעניותא. כלומר מתוך עניותא של הארץ השפלה הזאת עולה ריח קטרת ממעשה הצדיקים למעלה:
זהר ב, דף לט ע"א אתקיימו בג"כ. נראה שהגירסא היא בגינן.
זהר ב, דף לט ע"א דלא אתעדי מנהון. מלת את ריח קא דייק:
זהר ב, דף לט ע"א נכנס עמו ג"ע. (זו) [בכ"י לא ניכר היטיב ונרא' שכתוב שם א'] היא השכינה והוציאם מג"ע אדם הראשון נתגרש מג"ע הוציאם עמו ואחרי מות אדם הראשון הניחם לשת ושת לשם וגומר עד שיצחק נתנם ליעקב ויעקב נתנם במתנה ליוסף וזהו ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אלו בגדיו של אדה"ר כמ"ש בתרגו' שני על התורה:
זהר ב, דף לט ע"א דאינון הוו. כלומר הבגדים שעשו להם מעלה תאנה הם שקראם הכתוב כתנות עור ואשמועי' שהיו רכים כעור ארנבים כדפי' רז"ל א"נ שהי' חזקים כעור:
זהר ב, דף לט ע"א אי הכי מאי כתיב ויעש ה' אלקים. כתנות עור בוודאי שהי' דבר מחודש ממה שהי' להם:
זהר ב, דף לט ע"א מבוסמין דג"ע. גרסי'.
זהר ב, דף לט ע"א ותניא בשם מלא. הוי' ת"ת עם אלקים מלכות שנתייחדו ונשתלבו זה בזה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר ב, דף לט ע"א גליון שלא חטאו ממש. פי' אפי' שוגג שהוא חטא כ"ש עון מזיד ותניא בשם מלא אתעבידו וגומר בראשית מ"ח ב'. כד אתקיימו בשם מלא וגומר פי' דורש ביום עשות ה' אלהים ביום שתקנם ואתקיימו וכן בפ' פנחס רל"ט ב' והאלהי"ם עשה וגומר אתקין ליה וגומר אבל כד אתעבידו לא כתיב בראשית ה' אלהים אבל בכתנות עור לא נזכר בהם כי אם ויעש ה' אלהים וזו היא בריאתם עכל"ה.