שני לוחות הברית — תולדות אדם, בית הבחירה

ארצוני לומר בענין ידיעה ובחירה אשר חקרו הקדמונים והאחרונים, והתעורר ע"ז הרמב"ם בספר המדע בהלכות תשובה (פ"ה ה"ה) ובפרק שמיני מח' פרקים שהקדים למסכת אבות, וזה לשונו, שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה, קודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שיהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו עכ"ל. והרמב"ם העלה שם בדבריו' מאחר שעצמותו וידיעתו הכל עצם אחד, כי אין ידיעתו כידיעתינו, כשם שלא נוכל להשיג עצמותו, כך לא נוכל לידע ידיעתו כו' עיין שם. והראב"ד בהשגותיו כתב מה שכתב, וכן כמה גדולים קדמאי ובתראי:

בואני אבוא בחיל להתיצבה להתבונן ג"כ בחקירה זו, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, רצוני לומר כי הוא החונן לאדם דעת לא זו שיהב חכמה לחכימין שהם כבר מרובים בדעה בינה והשכל, אלא אף להמועט בדיעה איש כמוני, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לשמים (ברכות ה, ב), והוא יתברך יחנני דעה ובינה והשכל שלא אכשל ח"ו, ואמת יהגה חכי:

גמתחלה אקדים לבאר דברי הרמב"ם שכתב, הוא המדע והוא היודע. ביאור ענין הזה כי אין ידיעת הבורא כידיעת שאר הנמצאים, כי ידיעת שאר הנמצאים אינם הם וידיעתם אחד, אלא יודעים הדברים בידיעה שחוץ מהם. המשל בזה, האדם היודע צורה מהצורות, או איזה דבר שיצטייר בדעתו, הנה עכ"פ יהיו ג' דברים. הא' הדעת אשר יהיה משולל מאותה צורה קודם ידיעתו אותה. והב' הדעת אשר בה ידע ויכיר הצורה ההיא. והג' הצורה הידועה המצויירת בדעתו. הם ג', הדעת והיודע והידוע. ויש שכנו אותה בלשון שכל משכיל מושכל, ואין ידיעת והידוע הקב"ה כן, אלא הוא הדעת היודע והידוע:

דוהענין כי אין ידיעתו ב' עניינים מצד השגחתו בהם אחר הפרדם ממנו, אלא בהשכלה ובידיעת עצמותו ידע וישגיח כל ענייני העולם, כי כל הדברים שבמציאות הם נמצאים מיוחדים אליו בעצמותו, כי דפוס כל הנמצאים כלם הם בו במציאות דק ונבחר שבעולם, עד שאין לכל הנמצאים שלימות אם לא שלימותם במציאות הנבחר ההוא המתייחד בממציאם, וכפי רדתם מאת פניו, כן ירדו משלימותם וממעלתם:

הוהנה כל הנמצאים מצטיירים בספירות, והספירות במאצילם עיין בפרדס פרק י"ג משער מהות והנהגה, וכך כתב תולעת יעקב בסתרי ראש השנה אתה זוכר מעשה עולם, וזה לשונו, עתה מתחיל הזכרונות, סוד ספר זכרון שבו נזכרים כל מעשה העולם בסוד הזכירה, ופוקד כל יצורי קדם בסוד הפקידה, כי במה שלפניו גלוי כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית כי הכל לפניו, ובידיעה מה שלפניו יודע הכל, ומזה זוכר כל המפעל וכל היצור לא נכחד ממנו, כי אחר ששורש כל היצור ממנו ולפניו אי אפשר שיעלם ממנו דבר ממה שהיה מן העולם ועד העולם, ומזה צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ומזה אין אדם מתנועע למטה שאינו עושה רושם מלמעלה, והכל גלוי לפניו, כי עדיו מניע וזה סוד גדול, עכ"ל:

ועתה יש להתבונן ולחקור מה שהניחו הרמב"ם בהשאלה, שהוא חסרון אם נאמר שח"ו לא ידע על בוריו, שלפי מה שכתבנו שידיעתו הוא בידיעת עצמו ולא הידועה מצד זולתו אפכא מסתברא, דאיך נוכל לומר שיודע מה שיבחור האדם מאחר שאין הבחירה זו בידי שמים רק נתונה לאדם, והוא המושל בה, וידיעתו ב"ה אינה אלא מצד עצמותו. אלא על כרחך לא תקיף ידיעתו רק אחר שיצתה הבחירה לפועל ועשתה רושם למעלה בו יתברך, אז יודע, כי אז הידיעה בידיעת עצמו, ואם כן השאלה אינה שאלה:

זאלא יש מקום להשאלה, והשאלה במקומה עומדת מצד ענין אחר והוא זה, כי האמונה האמיתית המוחלטת היא כי (דברים ד, לט) בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואין פירוש הפסוק כמו שכתוב אין עוד, שאין עוד אלהים אחר רק הוא יתברך, כי זה כבר ידענו (שם ו, ד) ה' אלהינו ה' אחד. אלא הפירוש הוא, שאין עוד בעולם שום ענין רק אלהותו, רצוני לומר שאין דבר בעולם יהיה מה שיהיה לו איזה חיות וכח ותנועה וגם הדומה, שלא ישתלשל ממנו יתברך. כענין (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כולם, הוא יתברך הווה את כולם, ומחייה הוא יתברך אותם, דאם לא כן לא היו במציאות, וקודם שהוא המציאם הוא יודעם, כי הוא ממציאם וידיעתו הוא גזירתו גזר ואמר וציוה ויהי. ומי שאינו מאמין כן, ומפריד ונותן לאיזה דבר כח לעצמו, ח"ו עושה שתי רשויות:

חוע"פ הדברים האלה נופלת החקירה בין ידיעה לחקירה. כי אם יש בחירה בלי ידיעה, נמצא ח"ו יש פירוד וחילוק רשויות. ואם יש ידיעה והוא גזרתו אשר צוה ויהי, נמצא אין בחירה:

טאמנם לפי המתבאר מ"ש למעלה, יתוקן גם הדבר הזה. ומתחלה אקדים דברי רבותינו אשר מדבריהם יתגדל השאלה הזו לכאורה, אבל בטוב ההשקפה יבוא הכל על נכון בעזה"י. בפרק במה מדליקין (שבת דף ל"ג) (שבת לב, א) תנא דבי ר' ישמעאל, (דברים כב, ח) כי יפול הנופל ממנו, ממנו ראוי זה ליפול מו' ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל, אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. וזה לשון רש"י (ד"ה) מששת ימי בראשית, דכתיב (ישעיה מא, ד) קורא הדורות מראש, שנגלות לפניו הדורות ומעשיהם וקנס פורענתם, שהרי כשנתנה תורה עדיין לא נפל זה, והתורה קראו נופל עכ"ל:

יהרי אומר בהדיא, שכבר הכל נודע קודם שעשהו, אף שכרו ועונשו. וזה לשון רש"י פרשת וזאת הברכה על פי דברי רז"ל ויראהו י"י את כל הארץ (דברים לד, א), הראהו ארץ ישראל בשלוותה, והמציקין העתידים להיות מציקין לה. עד דן, הראהו בני דן עובדי גלולים שנאמר (שופטים יח, לב) ויקימו להם בני דן את הפסל, והראהו שמשון שעתיד לעמוד ממנו למושיע. ואת כל נפתלי, הראהו ארצה בשלוותה וחורבנה, והראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחמים עם סיסרא וחיילותיו. ואת ארץ אפרים ומנשה, הראהו ארצם בשלוותם ובחורבנם, והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען שבא מאפרים, וגדעון שבא ממנשה נלחם עם מדין ועמלק. ואת כל ארץ יהודה, בשלותם ובחורבנם. והראהו מלכות בית דוד ונצחונם. עד הים האחרון, ארץ המערב בשלותה ובחורבנה, אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, כל המאורעות שעתידים ליארע לישראל עד שיחיו המתים. ואת הככר, הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש שנאמר (מ"א כ, מח) בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה, עכ"ל:

יאוהנה לפום ריהטא ידיעה זו היתה מוחלטת ידיעה גזריית, ואם כן מה שאירע אח"כ היה הכל בהכרח ולא בבחירה. וכן מה שאמרו רז"ל (ע"ז ה, א) שהקב"ה הראה לאדם הראשון דור ודור ודורשיו, דור ודור וחכמיו, דור ודור ומנהיגיו, נמצא אלו הדרשנים וחכמים והמנהיגים כבר נגזרו והיו בהכרח. וכן הראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה עד שגילהו מעלת ר' אליעזר, והתפלל משה שיצא מחלציו, ונעתר. וכן הרבה מאמרי רז"ל מעניינים כאלה. ובספר מלכים (מלכים א יג, ב) כה אמר י"י הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליו את כהני הבמות כו' וזה היה אריכת זמן קודם שנולד יאשיהו נמצאו ירבעם וכהני הבמות היו מוכרחים חס ושלום לקיים זה המזבח ויאשיהו היה מוכרח לעשות זה המעשה הטוב:

יבועתה שמעו אלי ותחי נפשיכם הידיעה היא הרצון, והרצון היא הידיעה, כי ענין הרצון הוא מה שחפץ לעשות, והרצון היא שורש כל ההשתלשלות מגדול ועד קטן אין זולתו, וכל אשר חפץ ה' לעשות עושה, וזהו בעצמה הידיעה בידיעת עצם רצונו, והוא הרצון והיא הידיעה, ויודע הכל מעצמות רצונו. וכבר הארכתי למעלה כי הרצון כלול מדברים הפכיים, וכל הדרכים בו, והבחירה נתונה לאדם להתעורר איזה כח שירצה, והאלהים עשה את האדם ישר וציווהו שלא יעורר כח הרע, ומכח חטאו היה לדעת טוב ורע, ומזה נמשך השכר והעונש שאינם הסכמיים, רק שכר מצוה היא שורש מצוה למעלה בשרשה, ושכר עבירה עבירה (תנחומא ויקהל א, ב) וזה הכל מושרש בענין הרצון, מאחר שהרצון כולל כל הדברים ותמורתן:

יגוכן ענין התורה הנמשכת מזה הרצון כוללת מ"ט פנים טמא, ומ"ט פנים טהור, אסור ומותר, חייב וזכאי, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי כולם בכח (דברים ה, יט) קול גדול ולא יסף, רק כפי התעוררות התחתונים כן היא ההטיה ליצא לפועל. ויהי' איך שיהי', אין דבר נפרד ח"ו, רק הוצאה איזה מהדרכים מכח אל הפועל:

ידוהנה קודם עשיית אדם איזה ענין הן טוב הן רע, כבר היו מוכנים אלו הדרכים. והא ראיה, שהפסוק אומר בפרשת ראה (דברים יא, כו) ראה אנכי וגו' שאומר הרי ב' דרכים לפניך, שמע מינה הדרכים קודמין לעשייתן. וכן בפרשת נצבים (שם ל, טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' עד ובחרת בחיים, הרי יש דרך צדיקים ודרך רשעים ושורש כולם הרצון העליון, והיא הידיעה ידיעת עצמות רצונו בשרשי כל ההשתלשלות, וכל מה שאדם עושה עושה בכח עליון. אלא הצדיק בוחר והולך בדרך הישר הקודש, והרשע בתמורה, וכפי פעולתם כן אחיזתם ודביקותם, ותלוי הכל בהתעוררת התחתון:

טוואם היה האדם נשאר ישר ולא הי' מתעורר כח הרע, אז היו ראויים כל יוצאי חלציו דורי דורות להיותם בענין אחד ממה שהם עכשיו, כי הי' נפתח מקור הטוב והי' מתפשט והולך מהתפשטות להתפשטות וענף מענף, ולאחר שחטא ופתח המקור מענין אחד מטוב ומרע, אזי הראהו הקב"ה דור ודור ודורשיו וחכמיו ומנהיגיו לפי ענין המקורות שנפתחו עתה איך ראוי להיות ההתפשטות והענפים וענפי ענפים:

טזאמת שבעבור זה אינם מוכרחים, כי מי שירצה להגביר ולילך מזה ההתפשטות וירצה לפתוח מקור אחר מהמקורות וימשיך כפי רצונו אזי כח הבחירה בידו להגביר, רק הקב"ה הראה לאדם לפי פתיחת המקור של עתה איך ראוי להיות ההתפשטות, ובודאי אלפי ורבואות עניינים שהיו ראויין להיות לפי פתיחת המקור של עתה כך, ונשתנו מכח הבחירה, והרבה דברים נשארים כפי שהיו ראוין, כמו (ב"מ פה, ב) שמואל ירחינאה חכם יתקרי רבי לא יתקרי, ואלף עניינים כאלו. ואלו רצה שמואל שלא ללמוד תורה כלל ח"ו, היה יכול לבחור, אבל בחר בדרך הטוב שהלך. והרבה דברים נשתנו מכח הבחירה ונדבקו במקור אחר, אבל הכל הוא ברצון, כי מקור ושורש כל הדרכים משם:

יזוהנה דוק בלישנא פרק במה מדליקין דלעיל, אמר ראוי היה זה ליפול כו'. יש חילוק בין ראוי, למוחזק, כהא דתנן (בכורות פ"ח מ"ט) הבכור נוטל פי שנים במוחזק ולא בראוי, רצוני לומר כי כפי פתיחת המקור העליון, כן ראוי להיות ההתפשטות והענפים, אבל עדיין אינו מוחזק עד בוא הבחירה, ובבוא הבחירה אזי הידועה למעלה במוחזק בידיעת עצמות רצונו יודע ולא בידיעה מחוץ ממנו, דהיינו שנעשה רושם למעלה הן כשהלך בחשך ופגם לעורר כח הדין, והן כשהלך באור והאיר למעלה, ושב הכל ממטה למעלה במקור העליון, אז הידועה למעלה בידיעת עצמותו בהחלט ובמוחזק:

יחוזה שאמר הפסוק (בראשית כב, יב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. והנה עתה משמע עתה, וידעתי משמע כבר. אלא הענין עתה במוחזק, מה שידעתי כבר בראוי:

יטאחר כותבי זה, זכני הש"י מצאתי ברמב"ן דברים סתומים הנוטים לדברי, וזה לשונו פרשת וילך, וטעם (דברים לא, כא) כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, כטעם כי ירא אלהים אתה, שהוא הידיעה בפועל. כי הידועה בעתיד בכח, ואם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרם בפועל, לא היה הגון שיעיד בהם שירה לאמר גלוי לפניו שתחטאו ואעידה בכם שתמצאן אתכם רעות רבות וצרות בזה ובזה, אבל הי' ראוי שיתן להם התורה ביעודיה סתם, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעיה א, כ). אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה, יגיד להם כל הקורות אותם, כענין שנאמר (ישעיה מח, ד-ה) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ואגיד לך מאז טרם תבוא השמעתיך, עכ"ל הרמב"ן:

כומזה יובן דברי רז"ל במסכת ע"ג (ד, ב) לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה כו', ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו', אלא שאם חטא יחיד כו', ואם חטאו רבים כו'. הענין כי מצד הראוי רצוני לומר כפי מה שנפתח מקור של ישראל, לא הי' מן הראוי להתפשטות הזה, אדרבה היה מן הראוי להיפך, כי כשישראל קבלו התורה פתחו המקור העליון הטוב, וכן דוד נודע חסידתו, רק שנשתנה במוחזק מכח גבורות הבחירה שבחרו, אבל מן הראוי היה שלא יבואו לידי חטא זה. ואמרו אלא אם חטאו רבים כו', או אם חטא יחיד כו', ביאור דבריהם הוא לא היו ראויין להחטא, רק הם ראויין להטוב הנמשך מהחטא, כי אף בגבורת בחירתם יוצא מפעולתם ההם דרך טוב הנוטה להראוי, דהיינו שאם חטא יחיד כו', ואם חטאו רבים כו':

כאוכל העתידות שהראה הקב"ה לאדם ולמשה רבינו ע"ה הכל היה כפי הראוי, רצוני לומר כפי ההכנה המוכנת להיות מצד מה שנפתח המקור, ובבחינה זו קורא הדורות מראש, אבל הבחירה נתונה בכח להגביר אם לטוב אם לרע, והרבה עניינים נשארו כפי ההכנה שיהיו מוכנים לפי הראוי, ולא התגברו עליה בכח הבחירה. והרבה דברים נשתנו מכח הבחירה לפתוח מקור אחר, אבל הכל הוא במקור העליון בשורש הרצון, והרצון הוא הידיעה כי אין הידיעה חוץ ממנו:

כבובזה יובן ענין שאמרו רז"ל (ב"ר נג, יד) והביאו רש"י בפרשת וירא בפסוק (בראשית כא, יז) באשר הוא שם, זה לשונו, לפי מה שהוא עכשיו הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין ואומרים, רבונו של עולם מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר. והוא משיבם, עכשיו מה הוא צדיק או רשע, אמרו לו צדיק. אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דונו, וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר שנאמר (ישעיה כא, יג-יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו', כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשבאים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודינו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שםך יג) אורחות דדנים, אל תקרי דדנים, אלא דודים, ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר מלוח ונודות נפוחים. כסבורין ישראל שהם מלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנסת בתוך גופו ומת, עד כאן לשון רש"י:

כגויש להקשות, מלאכי השרת שרצו לעכב עליית הבאר לישמעאל, ובודאי היה מת כמו שהעיד הכתוב (בראשית כא, טו) ותשלך את הילד וגו' כי אמרה אל אראה במות הילד, וא"כ איך ס"ד דמלאכים שימות, ומה יהיה מהעתידות אשר ישמעאל ימית ישראל בצמא אם ימות עתה ישמעאל, נמצא ידיעת העתידות בטל. אלא הענין כמו שכתבתי הידיעה בעתידות הוא כפי הראוי ולא במוחזק, כפי מה שמוכן לעת עתה מצד פתיחת המקור, ואז הידיעה בידיעת עצמו כך, אבל אפשר להשתנות בכח התגברות הבחירה. ובקשו מלאכי השרת מהקב"ה שישנה הראוי בהכרח, ולא רצה הקב"ה, רק אמר באשר הוא שם, והבחירה נתונה, ואם היה רוצה ישמעאל להתגבר ושלא לחטוא אז ישראל באותו הדור היו צדיקים לא היה במוחזק כמו שהיה בראוי:

כדועל דרך זה כל העניינים שבתורה. על דרך משל, ונושנתם (דברים ד, כה), רמוז על מנין ונושנת"ם יתקיים ארץ ישראל, ואלו לא חטאו לא היה הרמז הזה בפועל. וכי תימא מה היה הרמז משתמש. דע, כי כמו שהרצון כלול מכל ההפכיים כדפירשתי, כן התורה כל תיבותיה ורמזיה משתנים להרבה עניינים, וחלופי חלופיהן, והכל אמת, הכל כלול בתורה, והבוחר יבחר. ואביא לך ראיה משורש כל העניינים, כי אלו לא חטא אדם הראשון אז היתה זאת התורה מוכנה בענין אחר ממה שעתה, כאשר כתב הפרדס בשער הנשמה והעתקתיו לעיל:

כהוכן אם היה ירבעם בן נבט הורס מיד המזבח ועשה תשובה, אז היתה זו ההכנה שיאשיהו יבא ויהרס בטילה. וכענין בנינוה, היתה ההכנה לפי הראוי, ונינוה נהפכת בתוך ארבעים יום, ואח"כ נשתנה מכח גבורת בחירתם. הרי הידיעה לא נשתנית, ולא תשתנה, כי לעולם אין ידיעה חוץ ממנו, רק ידיעתו עצמות רצונו, הן קודם פעולת אדם, הן לאחר פעולת אדם, הידיעה מתקיימת, שהוא מידיעת עצמותו יודע ולא נתפשטה חוץ ממנו, והבחירה ביד האדם לעשות רושם למעלה ולפתוח מקור הרצון כפי חפצו ורצונו. כי הרצון כלול מכל דבר ותמורתו, ומה שיש לאדם כח לעורר העליון כפי בחירתו ורצונו, זהו משום שנעשה בדמות וצלם הקדושה, וגם כלול מסטרא אחרינא, ובבחינה זו כולל עליונים ותחתונים, על כן מפתח המקורות בידו. והעצה היעוצה לו היא (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, כי הרצון רוצה ומרוצה יותר בטוב, כי כן רצון הטוב האמיתי להטיב לזולתו, כי כך היה נדבותו הטוב להמציא להיות טוב ויקבל טוב. ואף הרע שברא לא היה בעצם בשביל הרע, אלא כדי שיבא הטוב, וכמו שהארכתי לעיל בענין הזה:

כוהנה קרוב למה שכתבתי, הוא דרכו של הרב הפרדס פרק ט' משער עצמות וכלים. אמנם יש הבדל גדול מובן להמעיין במיטב העיון, ובאם דעתו כדעתי ברוך השם שכוונתי לדעתו ולהבינו היטב באורך בירור הענין אשר אין לו ספק שזו היא כוונת הרב הגדול הרמב"ן ז"ל פרשת וילך שהעתקתי למעלה, ברוך חונן הדעת: