מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

שני לוחות הברית — תורה שבכתב, במדבר, נשא, בהעלותך, נר מצוה, בהעלותך

אש"פ לעשות פסח שני מי שהיה טמא או היה בדרך רחוקה, שנאמר (במדבר ט, י) איש כי יהיה טמא לנפש וגו'.
בשפ"א לאכול בשר פסח שני בליל ט"ו באייר, שנאמר (שם יא) על מצות ומרורים יאכלוהו.
גשפ"ב שלא להשאיר מבשר פסח שני, שנאמר (שם יב) לא ישאירו ממנו.
דשפ"ג שלא לשבור עצם בבשר בפסח שני, שנאמר (שם) ועצם לא תשברו בו.
השפ"ד לתקוע בחצוצרות על הקרבנות, והכניס הרמב"ם בכלל מצוה זו להתענות על כל צרה שלא תבוא על הציבור, שנאמר (שם י, ט) וכי תבואו מלחמה וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו':