צורת בית המקדש — חלק מ״ד

יֵשׁ לְדַקְדֵּק אַחֲרֵי שֶׁאֵין הַכֶּבֶשׁ עָשׂוּי מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת מִשּׁוּם ו"ְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת" כִּדְפֵרַשְׁתִּי לְעֵיל (סימן מ"ג), אִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לוֹמַר (יחזקאל מג, יז) "וּמַעֲלָתוֹ פְּנוֹת קָדִים", וּמַהוּ "וּמַעֲלֹתֵהוּ"?

וְנִרְאֶה דְּהַיְנוּ הָא דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קָדְשֵׁי קָדָשִׁים (זבחים סב:), אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִן הַכֶּבֶשׁ שֶׁבָּהֶן פּוֹנִין לַיְסוֹד וְלַסּוֹבֵב, וּמֻבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא נִימָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "סָבִיב". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: אוֹתוֹ שֶׁפּוֹנִין בּוֹ לַסּוֹבֵב יָצָא בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ לְיָמִין. וְיוֹצֵא וּמַתְחִיל בְּשִׁפּוּלוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, וְנִמְשָׁךְ וְעוֹלֶה בַּאֲלַכְסוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסּוֹבֵב. וְהַפּוֹנֶה לַיְסוֹד, יוֹצֵא לְמַעֲרָבוֹ לְהוֹלִיךְ בּוֹ הַשְּׁיָרִים שֶׁל חַטָּאת [כְּ]שֶׁיּוֹרֵד מִן הַמִּזְבֵּחַ פּוֹנֶה לִשְׂמֹאלוֹ לִיסוֹד דְּרוֹמִי. וּמַתְחִיל לָצֵאת בְּשִׁפּוּלוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ רָחוֹק מִן הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֹחַ לְשַׁפֵּעַ וְלֵירֵד לַיְסוֹד.

מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "סָבִיב" שֶׁיְּהֵא הֶקֵּף לַמִּזְבֵּחַ כָּל דְּהוּ, וְאִי הֲווּ מְחֻבָּרִין שׁוּב אֵין הֶקֵּף, אֲפִלּוּ בְּחוּט אֵין אָדָם יָכוֹל לְסַבְּבוֹ, ע"כ.

וְאִיתָא הָתָם (סג.) דְּכָל כִּבְשֵׁי כְּבָשִׁים שָׁלֹשׁ אַמּוֹת לְאַמָּה [וְגוֹ']. וְאִם כֵּן בְּבִנְיַן הֶעָתִיד, שֶׁהַיְסוֹד גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי אַמּוֹת, יִהְיֶה מֶשֶׁךְ שִׁפּוּעוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִזְבַּח בַּיִת שֵׁנִי, שֶׁהַיְסוֹד רַק אַמָּה אַחַת גָּבוֹהַּ. אֲבָל כֶּבֶשׁ הַסּוֹבֵב בִּשְׁנֵיהֶם שָׁוִין שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ שֵׁשׁ אַמּוֹת כִּדְפֵרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹ (בסימן ל"ח), וְאִם כֵּן מֶשֶׁךְ שִׁפּוּעוֹ י"ח אַמּוֹת.