מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםראש מילין — התגין · "תג'ין"
אהמחשבה בכחה החיוני, כשהיא עומדת בחביון העז הנשמתי, כשהיא ממוזגת עדיין בתהום החיים העצמיים, באותו המקום העליון ששרשי הכחות, הרעיונות, הצביונות, והאידיאלים מתהוים שם, שם במקום חוסן ממשלתה היא מתעלה מעל כל הצטיירות פרטית שיוכל כל אות כתוב ומובלט להכיל, ששם אין מקום לתקוה של הצטרפותם של אותיות להברות, ומהם לתיבות ומבטאים, למאמרים, גזירות, הצעות וספרויות. הגבול השמם מלמטה, אשר נזרק בכח תקיף ממרום שמי על עד עמקי תחתיות, הרי הוא מבקש את תפקיד הארת חייו. המחשבה העליונה היא אפודת החסד ועדונת הרחמים הרבים על כל היש, על כל העשוי, על כל מה שיש לו יחול וקיווי להעלות מתוך המחשכים הגבוליים אל האורה העליונה, המושלת בגאון היושר, המתרוממת מכל תיאור ולחץ הגבלי. והרצון ברצון נפגש, רצון עליון רם וגדול, מלא ואדיר, מחומש בעז יכולת ומעוטר בתקיפות ציור ומפעל, ורצון קל, קטן ומדולדל, השרוי בתוך עצמיותם של הנושאים דקי הדקים, המוגבלים בגבולי מצרים. והתעוררות החיים מתחילה להופיע, מתוך המילוי העליון מתנוצצים אורות, ומתוך ההגבלה התחתיתית מתבלטים נגוהים, שהם מתרוממים מעל שטחי הגבולים המתוארים. קשורים הם בגופי האותיות, אבל מתרוממים הם עליהם, פונים הם אל העילוי העליון, דורשים הם את החירות המוחלטה, לוחמים הם את מלחמתם, מלחמת האור, מתגלים הם בתור תגי האותיות ממעל להם, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שבעה אותיות צריכי תלתא תלתא זיוני, והם שעט"נז ג"ץ, ובסדר האלפא ביתא, ג"ז ט"ן ע"ץ ש'.
בהגמול, כולו מלא שאיפה רוממה, אל הימין ואל השמאל הוא פונה, אל האמצע הוא מכריע. זאת היא תכונת המלחמה התגית בכלל, לקלע אל המטרה הממוזגה מתוך עצמתן של הנטיות הרוממות הקיצוניות. הגמול השוקל בפלס את כל העשוי, ההגוי, המבוטא, המתנודד, החי, וכל ההוות, מוכרח הוא לשאוב את תוכן חייו בגילוי מהרום העליון, שמשם באים שרשי המעשים, מקורי הקוים החיוניים, המשולבים בהכרה וחפץ, לידי גילוי. וצריך הגימ"ל, ההתגלמות התוכנית, המביאה את המשקל של מדה במדה, של שילום פועל אדם והמצאת אורח איש כארחו, להיות מעוטר במחשבות וכחות זיוניות, תגיות, מעולם עליון, מהמקום שאור החיים מעוטרים שם בעטרת חופשם, באפס הגבלה וכהות תחתיתית, במקום שאין עיכוב ומניעת יכולת, ואין המצרת אורים, ומשם פלגים שוטפים להמוני המונים של סעיפים וסעיפי סעיפים, שכולם יונקים מלשד החיים של אומץ האמת והיושר, בהגלותו מגודל הבלתי גבולי על הככר המוגבל של הקשבת האדם, העולמים, והגות רוחם.
גהכלכלה, המפרנסת את העמדה, הבונה את האורגניות, המקיימת את החיים בבסיסה, והמלחמה נגד כל כח מהרס ומפרק את הבנין השאיפתי העומד ברום העולם הציורי, השכליי והרצוני, המבוטאים בהזיי"ן יחדו, הנם ודאי נסמכים אל האורה המחשבתית של הרעיון העליון המשתרע ממעל לכל המצרים והגבולים. יסוד החיים שבמזון, החמרי והרוחני, יסוד הבנין שהכלכלה הצורית בונה עליו את הנשמה ומנצחת את יסוד חייה, מבוסס הוא על היסוד הנצחי, צדיק יסוד עולם, אור חי העולמים, הפורח באויר, ברום עולם, וממעל הוא מעוטר בעטרת תגיו, יסוד ההזנה להאיר בו את אות החיים, ויסוד המלחמה, שימוש הזיי"ן בהתואר הכליי שלו, רצונו ועז חילו, הרי הם לקוחים מאור הקודש המרומם, מהעצמה העליונה, המתעלה מעל לתיאורי האותיות, שמשם נחצבים הם האידיאלים המלאים הוד נצח נצחים, אור התגיות של "הזיי"ן". בעל מלחמות, זורע צדקות.
דהטוב הגנוז במעמקי הפרטיות, בגניזתו המופלאה אשר לא תשורהו עין רואה, הנה הוא פורה דוקא מאותו הטוב העליון שממעל לכל כללות, ואותו הטוב העליון שמרוב עליוניותו הרי הוא כמוס ומופלא, ועם זה גלוי, מקיף, בולט ונגלה לעין כל, הוא מלא כל וחופף על כל. האידיאליות הפנימית שולחת היא את קויה, מקושרת היא ע"י תגיה בהעומק הנעלם, המופלא, העליון, לוחמת היא מלחמת טובה, משתרעת היא, לימין, לשמאל ולתוך, להוציא אל הפועל את עומק הטוב. ובצורה מלאה הוד, היא מגלה בהתפשטות עליית אורותיה, כי הטוב הפרטי הגנוז, הספון בקרבה פנימה, הוא הוא הטוב הכללי הנכסף והנחמד, שכל הררי התשוקות העדינות והעליונות עליו הם בנויים, ואני קרבת אלהים לי טוב, שתי בד' אלהים מחסי עז, לספר כל מלאכותיך.
הכח החיים ואור החיים המתגלים בנקודות הידועות, שעל ידם מתהוים חיים חטיביים, מוצגים בתכונה אורגנית, כל כחם וחילם הנפלא הנותן בהם עצמה וחפץ כביר בלתי פוסק, לקוחים המה מאותו הסתר העליון שברז החיים, שהוא עומד ממעל לכל מושגי חיות וחיים, ומתוך אותה הכמוסה נוגהים זורחים, וכחות עליונים מתנוצצים, ומתחברים הם עם אותם הכחות המוכפפים והפשוטים שביצירת החיים בכל מערכותיהם, החמריים והרוחניים, בכל המון העולמים, והם הם עולמי העד, המתבזקים בתגי הנו"נין. והמלחמה וההזנה יוצאה אל הפועל, ובונה גם את החיים ההרוסים מכח הבטישה העליונה של שטפי הזרמים הכבירים המתהלכים בתוך הנקודות המקבלות את החיים והתעוררותם ממקורם היסודי, מנהרי נחלי המים הכלליים שהתמזגו בהם הצורות הפרטיות והיו לכח אחד אמיץ מאד המגלה את עשרו בהמון פרטיו.
והראיה המתנוצצת, המגלמת את זהרי המושגים ומציבתם בתוכיות הנפש פנימה, למזגם אח"כ בצורות אידיאליות, מחוברות עם יסוד החיים ואור הדעה וההשכלה העליונה, עם ההגבלה המיוחדה אשר לה, עם הכרח השתמשותה בצללים לשם תיאור האורות, הרי היא יונקת את עצמתה מרום עולם של ראיית כל, אתה אל ראי, של ההבטה הבהירה אשר אין עמה מחשכים. והראיה העליונה האידיאלית, הצפיה הכוללת והחודרת, אשר התוכן של הארה מסוף העולם ועד סופו אפל הוא לגביה, הרי היא שולחת את קויה לאמץ את היסוד העיי"ני, מלחמת הראיה וספיגת תבניות ותיאורים מוצגים בחזיון מוגבל, העושה תסיסה פנימית, ע"י הכח המתרומם ממעל לכל הערכים הללו, המראה את האורים במחיקת התוארים ועיכול התוכנים המוגבלים, בשבירת כל הציורים הבאים מיסודם של ההשקפות החושיות המטעות כדי לבנות על חרבותיהם שמים חדשים וארץ חדשה, והם הם זייני העי"ן המוצבים ביחוד בתכונה הזיינית שלו.
זהיחושים המעורבים שבין נושא לנושא, אותו הלוח שחקקי הצדק שם עתידים להתחקק ולהפתח פתוחי חותם אמת, לא יוכלו להתמים את חזיונם מהמבט הקרוב הצדדי שהם פוגשים בפגישתם. הכח הכביר והטמיר של הצדק היחושי, ושמירת המשטר הצדדי, מוכרח הוא להתנוצץ מאותה האדיריות העליונה ששם התוך והחוץ מתאחד, ששם הצדדיות והמרכזיות מתאגדות, ששם הצדקות מיוסדה על היסוד העצמיי, שהוא איננו תלוי בשום בסיסיות צדדית, צדיק יסוד עולם, מגדלא דפרח באוירא, ומשם קרן עוזו, משם יופיע הודו והדרו, קרני ראם קרניו. וזהרי אורה מתנוצצים, והיו לתגים מלאים ברכת נפש עליונה, להעשיר על ידם את מכון הצדק בהמון צדדיו וכל יחושיהם.
חהרעיון המספרי, שורש המחשבה וההצטיירות ההגיונית, החיים בהמשכם והשתרגם בהמשכי עולמי עולמים, הגבורה הרעננה המגינה מכל מפריע, ומעודדת את התעצומה הפנימית והחיצונית, כשזיום מחובר יחד, בתכונה השי"נית המפנה את מערכותיה לתוך, לימין ולשמאל, הנה היא בהגבלתה ודאי צריכה היא תדיר הארת חיים למעלה מהתארים המצומצמים שהרכבתה המיוחדה גרמה לה, לכונן את הנושאים, זה לעומת זה, זה לפי זה. והם הם זיוני השי"ן העומדים הכן על צדו השמאלי, שלא יעתקו מתוכו האורות המפוארים של מקורי החיים העליונים שמכללם ובגללם נבנה כל הבנין המערכותי הזה.
טאמנם התגי"ן הללו כדמות אידיאלים תיאוריים המה, שומרים הם את התפקיד העליון הגנוז בגניזה כמוסה מאד ביצירתם התוכית של הכלים, האותיות והמבטאים, שומרים הם שלא יהרסו הכלים מפני מיעוט החוסן אשר להמציאות המוגבלה, שומרים הם שלא יתקוף היאוש ההגבלי את העצמיות הגנוזה בתכניתם הפנימית, הצפויה לתחיה בעתיד, עומדים הם התגין במלא גבורתם. עין הצופה למרחוק יכולה היא לדרוש עליהם תילי תילים של הלכות, שמוצאיהם מימי קדם, ומציאותם המפעלית תתעורר בימים הטובים העתידים לבא ליום שכולו טוב, ליום אשר ישובו ויאירו כל האורות אשר נחשכו, אשר ישובו כל העטרות האבודות והנפרקות, מפני כל חטא ועון, של יחיד ושל ציבור, של שעות ושל דורות, של תקופות תולדתיות, ושל מהדורות עולמיות, מפני כל מחשך ומאפליה. אמנם בכל עת וזמן, ירעיפו טל חיים אלה התגי"ן בגניזה לישרים, עזיזי הבטחה, כמהי האורה, אשר בתוכם ישכן אור ד', וסודו אשר ליראיו וחושבי שמו, הם הם תלמידי רבי עקיבא, היודעים להצמיד כל עזוז חיים אשר בתבל וכל מאורעותיה, אל האור האצילי אשר ברזי מחשבת תמים דעים, ממתים ידך ד', ממתים מחלד, חלקם בחיים, וצפונך תמלא בטנם, ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, ואני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.