מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםראש מילין — הנקודות · ״נקודות״
אקמץ, - פתח, - סגל, - חירק, ו - שרוק, --קבוץ, או מלאפום, ו -- חולם, - צירה, , - שוא, והשוא מתחלקת לשתים, נח ונע, ובכללות הן עשר, יסוד המספר. הנקודות מביאות אותנו להגוונים האיכותיים של הנושאים, של הרצונות, של הכחות, הצביונים והרעיונות, וליחושיהם זה לזה, להשפעתם ההרכבית, אופני שלוביהם ואיכות פגישתם, בהופעת חייהם החברותיים. ע"י הנקודות יגלה כח החיים של האותיות, ברבבות אלפי אין קץ של אופניהם. האיכות המספרית תשלים את הוייתן של הנקודות ע"י הסקירה המקפת בכללותן.
במורה על התעלומה העליונה, הקמוצה מפני העוצם והגודל אין סופי של המושג המתעלה מכל השגה, התכונה המלאה כל הוד ועז, המתעלה מכל איכות החיים ומכל תעלומתם, רז הרזים, והעלם התעלומות. נקודת הקמ"ץ בתוארה המכתבי, הנה הוראת הפתח, המשכת הקו אשר ממעל להנקודה, תורה שאמנם הקימוץ הזה ויסוד המחשכים מקור כל אורי אורים הוא, כל פתחים של אורה, של חיים, של חסד, של תפארת ושל גבורה, של נצח והוד, של יסוד איתניות ופריחת קושט סלה, הכל ממקור התעלומה העליונה הם נפתחים. הנקודה הסתומה המתנוצצת לעינינו התנוצצות כהה, היא מעידה על הפתחים הנעלמים, שאין קץ ותכלית להם, שממעל לה, ועז עליון זה, מקור ברכת קודש קדשים, נותן הוא שפעת הקמץ במהלכי האותיות שהוא מתגלה בהם ועל ידם, בכל המהלך המילולי, באוצר החיים האדירים אשר במלא הקודש, שצלליו וצללי צלליו הם הנם האורות היפים של כל ההוד והחיים אשר במלא הכח הדיבורי אשר לאדם בכל ארחתיו, בכל מלא בלשניותו וספרותיה.
גכללות הפתיחה, הארת האורה המתחילה להגלות במכון ישותה, המפתחת בנו את תוכן ההכרה, המעודדת אותנו להרבות עוצם רוחני כביר ואדיר, בהדר גאון כלליותו, בהארת הזוהר של התאצלות ההיות, החיים, ההכרה, והעדינות התוכית, המיקרת את רוחנו בהדר נועם עדנה, זאת היא תכונת הפתח, בשמה ובתארה הקוי. בכל מקום אשר תתגלה תכונת הפתח בשדה המילול, הנה תכונה הברקת זוהר נמשך מתגלה ומתראה בהוד יפעתה, בכלליות תכונת אוצרותיו, הנה הוא בא עמה, ואור חיים של רוממות אמת ויפעה באים עמה ומעודדים את החיל הגדול אשר בגלמיותם הרוחנית העצומה אשר להמושגים בכל מערכותיהם.
דאחרי ההברקה הכללית של עז החיים ההכריים בהתגלות חייהם בכלל, אשר יפעת ההכללה תמלא את הנשמה את נועם ריח בשמי חדות משושה, תבוא ההבחנה החודרת, המפלגת כבר את המערכות לפלגותיהם, את הנושאים למערכותיהם, את המדעים, את הרצונות והאידיאלים לצביוניהם ועדריהם. הקו של הפתיחה הכוללת המאיר באור כ"כ מבהיק מתחלק הוא לשלשת תוכניו, הקצוות השתים והריכוז הנקודתי שבאמצע, לשלשת נקודות, שתמיד אחת מהנה קרובה היא יותר אל החוג של המדע, ההרגשה וההבחנה, וממנה עולים תמיד גלי ים הזוהר השכלי, המדוד, אל תוכניו העליונים המתלוננים בנקודות העליונות שהן הן הנן קצות הקו של הפתיחה הכללית, כאן באה כבר הסגולה, האוצר הרכושי, שהוא יכול לקרא בשם את עשרו וחסנו, וברב תעצומות עזו מחיה הוא את החטיבה המילולית להעשירה בהדר גוונים אין ספורות, שכולם הולכים ומתהדרים בפארם המצויין, הנותן לכל אחד מהם את גדולת ערכו, את עושר הערכתו ומפעל השפעתו, בהופעת רוחו על האותיות במבטאם.
התוכן החיים, כח הפועל המתגלה בעצמת פעולתו בהמון פעולות מושגות שהן מתכללות במרכז אחד והוות לנקודה אחת, שפעת התגלותם היא מתחת לתכונת עצמיותם של הנושאים. הרשמים הולכים מלמעלה למטה, ומתקבצים בריכוזם. פועלים הם בעוזם פעולה חריצית בתוך אותם התוכנים שהם פוגשים בפעולתם, מרעישים הם את התכונה שכח הפעולה חל עליה, חורקים הם לעומתה חריקת שנים עזה ונמרצה, משנים הם את צביוניהם של הנושאים הנפגשים, ומעמידים אותם בדמות פועלים נפעלים, שמכחם זורמת ג"כ הופעת פעולות עזיזות, לשנות את הנפגשים מהם, ולהטביע בהם את חותמם, כל אלה יתוו את התכונה של נקודת החיריק.
וכח חיים פועלים נכנס לתוך תוכן החיים הנחים מקבלי הפעולה, כח אידיאלי כמוס, אחוז בתוכן הנקודה המרכזית, מתאחד עם יסוד החיבור האותיותי בתיאור הוי"ו, המורה משך החיים ויסוד ההתאחדות. הנושא המוגלם מקבל בתוך תוכיותו את העצמיות החיה, ותכונת ההפריה ההסתעפותית הולכת ומתגלה. השרוק המתענף הולך הלוך וגדול, ופרי החיים שלו הולכים ומתעצמים, ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת, והפעולה הסעיפית, השולחת בדים ופארות, הולכת ונשמעת למרחקים, אשרקה להם ואקבצם.
זזורמות הן ההשגות החיות, ברק אחר ברק, מתוך עצמיותם של הנושאים, יוצאות הן ממקורן בצורה שלילית, המולידה את החיובים האיתנים והזכים, ברדתם אל שדרת ההשגה והרעיון הקרוב. שדרת ברקים כוללים תעלומות יוצאים בתור נקודות מצד השמאלי השלילי, הולכות הן מהלך אלכסוני אל הימין, שלש הנקודות הן סמל ההתרבות, התוכן הגוזר אומר, מתוך שני משפטים שכ"א מהם הולך הוא ומתקרב לדרך החיוב, להציור האיתני, שעל ידם המשיג מקבץ אליו את אורות נשמתו, וכחות החיים העליונים באים ונוהרים עליו, וממלאים את כל עולמו אורי אורים. ולעצמת כח המושך אשר לאורים המתגלים, והמתתארים בצורות חיוביות, מאיתניותה של השלילה, מתקבצים כל הפזורים כולם אשר בניצוצי החיים וההשגות, השאיפות, האידיאלים והרצונות, הממלאות חללי עולמי עולמים, ונעשות חטיבה אחת קיבוצית פועלת, שזהרה מתגלה באורות הבטאת הקובוץ, ותוארו המכתבי, בתוך כל אות אשר תאיר עליו את אור חייה העשירים, אותה המערכה העשירה ההולכת מן השמאל אל הימין, מן השלילה אל החיוב, מתמלאת היא באופיים מלאי הוד ויפעה, מלאי אמת ובנין, מלאי העדינות השלילית והאומץ החיובי, וכל מה שיכול הכח המילולי לבטא, בכל המוני אוצרותיו, הוא מתמלא רב שפע, מלא-פום, הרחב פיך ואמלאהו.
חהנקודה העליונה ממעל לגוף האות תעירנו על דבר מחשבות נשאות, מחשבות אשר רק בראש נטוי למעלה, בעינים נשאות למרומי שמי שמים, יוכלו להיות קצת מתנוצצים בספירת ההכרה והציור, רצונות נאצלים, ואידיאלים רחבים ועדינים, אשר מעוצם רוממותם יכולים אנחנו רק לחלום אודותם, לציירם בחפץ כביר, המשולל מכל התחשבות עם איזה מניעה, עם הגבלת יכולת מאיזה צד ופינה, והם הם באמת המחשבות היותר חזקות ואמיצות, המתדמות לרום המחשבות העליונות של תמים דעים אשר לא קצרה ידו מהושיע. והנקודה העליונה החולמת, המנהרת בנקודת החולם העליונה, המתרוממת ממעל להנושאים המבטאיים והכתיבתיים, היא אוצרת בקרבה את כל האיווי הבלתי מוגבל, הבא בשלמותו ברזי הנבואה, בחלום אדבר בו, המשחררת את המצוי המוגבל, המוקף במניעות, בהעדר יכולת וחולשה, מכל חולשותיו ומצריו הקשים, וצד החסין שבמושגים המתגלים בפעולתם החיה, הוא צד עליון זה, המשתרע ממעל לכל חוגי תנאים של יכולת ואפשרות. זאת היא החלמות הרעיונית והשאיפתית, שממנה נובעים המעינות המאחדים ומחברים את כל הפזורים מן הקצה אל הקצה של נשמת החיים, ותחלימני ותחייני. ומבטא התרגומי של החיבור והאחדות של נתחים מחותכים, חלים, אשר אמנם תכונת החיבור של הנפרד לא תצא בבירור המפורש, בתואר מקורי, כאשר יוצאים הם האידיאלים המחשבתיים עצמם, בלא צירוף שום מגמה פעולתית, ויהיה הצד של האומץ מבולט יפה בהגיון עברי ברור, והצד המחבר נפרדים מבוטא ביטוי תרגומי. אמנם החלום והחלמות והחלימות התרגומית יתחברו יחד בחוגה התוכני של הנקודה העליונה, הזורמת חיים עליונים ממעל לכל חוג אל תוך האות פנימה, ושופכת את רוחה בכל ההגוי, המצוייר, המבוטא, וגם הנפעל מסביב לו, הוא מרומים ישכן, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן מימיו נאמנים.
טכח הציור, השלמת הדיוקן ושכלול התמונה הרוחנית בכל פרטי תכניותיה, המביא לידי כל התבלטות תוארית בכל מלא עולמים, בא ע"י פגישת כח המחייב וכח השולל, בעמדם בנקודותיהם המאירות זה אצל זה, ומעינותיהן נובעים הם אור וחיים, חדשים לבקרים, והארות התנועות הולכות הליכה ישרה מזו לזו, וחוזרות ומאירות כשמש וירח המדובקים זה בזה, בגדלם האידיאלי, ומתנוצצים זה מזה במלא אורותיהם, זהו ההוד וההדר העליון של תמונת הצי"רה, במבטאה ותארה. הצורות העצמיות המסותרות בחביון הסתר העליון אשר להרעיון החולמי, והצורות התחתיתיות הפועלות את הפעולה החיריקית, מגלות יחד את כחן הנפלא, בעז רוח הדמיון המצייר, את היסוד האמיץ של המהות הצורית, לכל מכונות פארי העולמים, והדר הנוי והיפעה, קרנים מידו לו, מידי יוצר וצר צורה.
יכלהט הברק מתנוצצים הם האורות השכליות העליונים, וכחות החיים המופלאים העומדים ממעל לכל חק וקצב, לכל הגבלה והשערה ממודדת ומשוערת. הלהט הזה, המתגלה ועובר, מוליד אחריו את רשימתו, שהיא עומדת במדריגה כהה ותחתיתית לעומת ההברקה העליונה שהיא חולפת תיכף להגלותה. זאת היא תכונת השוא ומהירותה המבטאית. וכל כח השוא והכזב העולמי, בכל ההמון הגדול של המצוי, יוצא הוא מפני המהירות הברקית של המושג היותר עליון אשר אין כל העולמים כולם כדאים להיות מוארים ממנו בהארה קבועה, רק בתואר מתנודד, רצוא ושוב כמראה הבזק. בשוא הנח, בא הברק מפני כח העצום שבסוף ההתגלות של הכמיסה העליונה, שבגניזתה נתגלתה, הורחבה והשתלהבה, וראשי קויה האחרונים התחילו להתנוצץ במצעדי ההויה הגבוליים, שקצותיהם האחריתיים יכולים לפחות להתראות בתכונה בזקיית במערכות ההגבלה, והשוא הנע בא מראשית השקיקה העליונה לרום ההתגלות הכמוסה, שרק ראשי קרניה יגיעו מגע קל וקט בראשית צינורי ההכרה הכהה לעומת האורה המפוארה, של מלא הוד אור כל חי העולמים. וכפי הרבוי הבזקי, וכפי התמדת הברקים, וכפי חילוף המעברות, הנוגהים, בתנועה ובמנוחה, שטוף ועבור, כה יתהוו תכונות שונות במערכות התנועות כולן, והשוא במקורו יהיה התוכן המגלה את מעמקי האמת, יסוד האורה הקבועה, החותמת חותמו של הקב"ה, אמת.
יאאלו הן עשרת האספקלריאות, מלאות הוד וצחצחות, אשר שפעת החיים מלאי הוד קדשי קדשים מתאצלת בהן ועל ידן, אשרי אדם מצא חכמה, כי מוצאה מצא חיים.