מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

הקדמות למשנה תורה — הלכות מאכלות אסורות

אכללן של הלכות מאכלות אסורות הוא בדברים שנאסרו לישראל משום שהם מוגדרים בתורה כמרוחקים וכתועבה. להלכות אלה מקורות שונים בתורה ובתקנות חכמים, ודיניהם מרוכזים ברובם במשנה ובתלמוד במסכתות חולין ועבודה זרה.
בההלכות הללו אינן מחולקות לחלקי משנה בספר הרמב"ם, אף כי כל נושא נכתב לעצמו. מתחילה נידונו מיני בעלי החיים הטהורים המותרים באכילה והטמאים האסורים באכילה, ואף אלה מן הטהורים שנאסרים משום שהם נבלה או טרפה. לאחר מכן נידונו כמה מצוות פרטיות הקשורות לחלקים מן החי האסורים באכילה, ונזכרות בתורה לעצמן: האיסור לאכול דם, האיסור לאכול חֵלב (של בהמות טהורות) ואיסור גיד הנשה; וכן נתייחד מקום לאיסור אכילת בשר וחלב.
גדינים אחרים של מאכלות אסורות הם בדברים שמן הצומח: איסור אכילת חדש, איסור ערלה, מקצת איסורי כלאיים ועוד; ופרקים אחדים נתייחדו לאיסור יין נסך ויינם של גויים בכלל. לאחר פירוט האיסורים באים כמה וכמה דינים כלליים העוסקים באופני ההתחייבות על אכילה אסורה ובגדרי איסור שנתערב בהיתר או נתן מטעמו בהיתר. לסיום מובאות הסתעפויות של דיני איסורי אכילה, הקשורות לכלים שהשתמשו בהם במאכלי איסור, דיני מאכלי הגויים וכליהם, ועוד תקנות מדברי חכמים.