שו"ת במראה הבזק חלק חמישי — סימן ל״ד

ליסבון, פורטוגל, תשרי תשס"א

לד. נסיעה במטרו לבית הכנסת, במקום שהציבור לצערנו מגיע ברובו ברכב פרטי, כתריס נגד התבוללות

שאלה:

בעירנו, בית הכנסת נמצא במרכז העיר. רוב המתפללים גרים במרחק של כשלושים דקות נסיעה. לצערי הרב רוב המתפללים האורטודקסים באים לבית הכנסת בשבת ברכבם הפרטי, בגלל המצב הרוחני הירוד של הקהילה. האם מותר לי להמליץ להם להגיע באמצעות הרכבת התחתית – ה"מטרו". הם יחברו את הכרטיס החודשי של המטרו לבגדם וכך יפתרו את בעית הטלטול. יש לציין כי הפועלים המפעילים את ה"מטרו" הם גוים. הרכבת עוצרת בכל תחנה בין אם יש נוסעים ובין אם לאו. דלתות הקרונות נפתחות ונסגרות באופן אוטומטי או על ידי המפעילים שאינם יהודים. יש לציין כי התפילה בשבת היא אחד האמצעים היחידים לקשור יהודים אלה ליהדות וזו הדרך הכמעט יחידה למלחמה בהתבוללות.

תשובה:

ודאי שיש בנסיעה בשבת במטרו (רכבת תחתית) פחות איסורים מאשר בנסיעה ברכב. לכן רק בקהילות שבהן הסכנה להתבוללות תגבר אם יווצר ניתוק בין אנשים שאינם שומרי מצוות באופן מלא לבין בית-הכנסת, יש איפוא מקום שהרב ישקול, אם להציע באופן פרטי (ולא כהוראה גורפת לציבור) להגיע לבית-הכנסת במטרו כפוף לתנאים דלהלן:

1. הנסיעה צריכה להיות כולה בתוך תחום שבת.

2. תשלום מערב שבת ע"י כרטיסים חודשיים וכדומה.

3. במקום שאין בו עירוב תיעשה הוצאת הכרטיס ע"י תפירתו לבגד או בדרך מלבוש.

4. ניקוב הכרטיס או החתמתו יעשה ע"י נכרי.

5. הנסיעה היא לצורך מצוה.

[באשר לאיסור מראית עין. עיין בהערה.]

על הרב להציג אופציה זו לא כהיתר, אלא כמועדפת על נסיעה ברכב, ולשקול שוב ושוב את הנושא. זאת כדי ש"לא יצא שכרם בהפסדם" שהרי אי הנסיעה בשבת היא גם מסממני השבת המובהקים לא רק מבחינה הלכתית טהורה אלא גם מבחינת אוירת השבת, שגם היא הלכה.