שו"ת במראה הבזק חלק ראשון — סימן ל״ד

קינשאסה, זאיר

אב, תש"ן

לד. הנאה ממעשה שבת של גוי

שאלה:

בעניין ליהנות ממלאכתו של אינו יהודי בשבת, כשעושה מעצמו. לדוגמא: רואה אוכל העומד להישרף ומוסיף מים, או מנמיך את החום וכד'. (האינו יהודי הוא עובד קבוע של הבית)

תשובה:

כידוע, אסור ליהנות ממלאכת נוכרי בשבת, אא"כ עשאה לצורך עצמו, וגם אין חשש שמא ירבה בשביל יהודים. וכן, בתנאי שאין התוצר מוקצה. כמו כן, יש מקרים בהם מותר ליהנות גם בעושה לצורך ישראל:

א. כשאין היהודי נהנה הנאה ישירה מגופה של המלאכה, אלא באופן עקיף.

ב. כשגם בלא עשייתה היה אפשר ליהנות בדוחק.

לפיכך, יש לבדוק בקפידה כל שאלה המתעוררת בנושא זה. שהרי, יש להתחשב בכל הנתונים, וכל מקרה צריך להיות נדון לגופו.

בשאלתך שני מקרים:

א. נוכרי עובד הבית, שהוסיף מים לתבשיל העומד להישרף (ומתוך הנחה שמדובר במי ברז שלא הורתחו והאיסור כאן מדאורייתא). אם היה התבשיל נשרף ונפסל לאכילה — לולא פעולתו, מותר לאכול התבשיל, אם הוא מיועד גם לגוי. משום שמטרת הוספת המים, לעכב את שריפת המאכל. ולא שייך גזירת "שמא ירבה בשביל ישראל", כי כמות המים איננה קשורה למספר האוכלים. ואם התבשיל היה נשרף רק במקצת, והיו אוכלים אותו ע"י הדחק, יש להתיר לאכלו, גם כשהתבשיל מיועד רק לבני הבית היהודים. כל זה לאחר מעשה. אך מלכתחילה יש למחות בגוי מלעשות זאת. ובפרט, בעובד הבית. מה עוד, שאפשר לפתור את הבעיה, בדרך היתר (כגון; הוספת מים, ישירות מדוד רותח שעל האש, כשהאש מכוסה).

ב. הנמכת האש. כאן ההנאה מן התבשיל באכילתו, אינה הנאה ישירה מגוף המלאכה האסורה וכנ"ל. לפיכך, מותר לאכול את התבשיל, גם אם לולא הקטנת האש, היה נפסל לאכילה.

אולם, גם כאן — שהמלאכה שנעשתה, היא מדאורייתא — אין לאפשר לגוי, מלכתחילה, לעשות כן. וההיתר אמור רק, כשכבר עשה מעצמו.