שו"ת במראה הבזק חלק ראשון — סימן ל״ה

קינשאסה, זאיר

תשרי, תשנ"א

לה. קניית מוצרים שהגיעו בטיסה הכרוכה בחילול שבת

שאלה:

בקהילתנו, חנות למוצרי מזון כשרים המיובאים מדרום אפריקה. כעת, נודע לנו, שהטיסה המביאה את המוצרים מגיעה בערב שבת. יש לציין, שההזמנה נעשית על ידי יבואן גוי, שעוסק ביבוא גדול של המוצרים, ובין השאר (כמעין טובה), מביא גם בשבילנו עם סכום קבוע מראש (כשכר טרחה). היבואן מביא לנו את המוצרים עצמם ביום שני. יש לציין שקשה לנו למצוא יבואן אחר וטיסה אחרת. שאלתי: האם ניתן להזמין דרכו? (קהילתי כולה ספרדית. והאם ניתן לסמוך על דעת הב"י בסימן ש"ז).

תשובה:

א. בהנחה, שישנן טיסות נוספות שלא בשבת, אע"פ שיבואן זה משתמש בטיסה שנוחתת בליל שבת, מותר להזמין סחורה דרך יבואן גוי זה וזאת כאשר קצץ לו שכר, או שהתנה עימו ליתן לו שכרו, שהגוי אדעתיה דנפשיה עביד. בתנאי שאין מפורסם שזה משלוח לישראל בתנאי שלא יאמר לו להביא בשבת, ובתנאי שיצאה הסחורה מבית ישראל לפני שבת, ולא נכנסה לבית ישראל עד אחרי שבת.

ב. כשאין אפשרות להעביר את הסחורה אלא בשבת, לדעת הב"י, מותרת האמירה לנוכרי — במקרה זה, הזמנת המשלוח — כיוון שאין אומר לו בפירוש שזה ייעשה בשבת. ולמ"א וט"ז הזמנה זו אסורה, שהרי זה, כאומר לגוי שיעשה בשבת. ומכל מקום, יש להתיר במקרה זה, לצורך אספקת מזון כשר. כיוון שלצורך גדול של דבר מצווה, מותרת אף אמירה מפורשת לצורך השבת עצמה.

ג. גוי שנמסרה לו מלאכה (כגון: לתפור בגד וכיו"ב) שאינה מיועדת לשבת. אלא, שהגוי מצא לנכון לעשותה בשבת, כשנקבע לו המחיר מראש. פעולה זו נעשתה "אדעתא דנפשיה". על כן, מותר ליהנות ממנה אפילו בשבת עצמה. אלא, שלדעת הרמ"א, מן הראוי להמתין למוצאי שבת, "בכדי שייעשה". אך, אם המלאכה לפי ענייניה, נדרשת לאותה שבת עצמה — כגון; להדליק נר בשבת לעת ערב — אם נעשתה לצורך ישראל, אפילו אם נקבע לו שכר מראש, אין זה בגדר "אדעתא דנפשיה", ואסור.

ג. ואם נעשתה גם לצורך נוכרים. אם הם רוב הנהנים ממנה, או שהנוכרי שעשה את המלאכה הוא עצמו משתמש בה, אנו דנים שעיקר הפעולה לא נעשתה עבור הישראל אלא עבור הנוכרים המרובים, או עבור הנוכרי שעשה אותה. על כן מותר להשתמש בזה גם לישראל, באותה השבת.

ג. ולפי זה בנדון דידן, שעיקר פעולת טיסת האווירון ושאר המלאכות והפעולות הכרוכות בכך, וכן השימוש בטיסה זו ע"י היבואן, הם בעיקר לצורך הנוכרים והיבואן — לצורכי היבוא שלו — שהיא המגמה העיקרית שלו. ואילו העברת המטען של הישראל אינה מהווה אלא רק חלק קטן של מטענו הוא, יש לראות את הכול שהוא לצורך הנוכרים. הישראל נהנה מזה רק בעקיפין (בגדר עשיית טובה כנזכר בשאלה), ועל כן במקרה זה ההבאה מותרת, ללא צורך לשהות "בכדי שייעשה".