שו"ת במראה הבזק חלק ראשון — סימן ס״ח

קיטו, אקוואדור

אב, תש"ן

סח. בעל שהתייאש מלמצוא את אשתו שטבעה במים שאין להם סוף – אם ינהג אבלות

שאלה:

חלק ממדינת אקוודור הוא קבוצה של איים מפורסמים שנקראים GALAPAGOS. תיירים מכל העולם וכמובן, ביניהם יהודים, מגיעים לשם ושטים בין האיים בכל מיני אנייות. בחודש אוקטובר קרה אסון ואנייה קטנה התפוצצה, נשרפה, וטבעה. בין הנעדרים אישה יהודייה. הבעל התייאש מלמצוא גופתה לאחר יומיים, עקב כמה וכמה סיבות. עומק המים, חום האש אחרי הפיצוץ, השערתו שהיו מיד לאחרי הפיצוץ גם גזים רעילים. יותר מזה, אשתו ישנה בחלק התחתון של האנייה — ולקחה תרופות להרדמה ערב האסון — (שקרה באישון לילה). הוא משער שהיא אפילו לא התעוררה אלא טבעה תוך שינה. יש לציין שהמים הם מי הים PACIFIC שייתכן שהם נחשבים מים שאין להם סוף. בכל זאת, פסקתי שהשבעה יתחיל עם קריעה אחרי ייאוש הבעל.

מה הם השיקולים להבא במקרים דומים, ר"ל?

תשובה:

מי שטבע ר"ל וגופתו לא נמצאה, נפסקה הלכה שיש להתחיל לנהוג עליו אבלות מהרגע שהתייאשו מלמוצאו. ואע"פ שהשו"ע פוסק כך דווקא במים שיש להם סוף, היינו, משום שבגבר נשוי יש להימנע מאבלות אם טבע במים שאין להם סו3, מפני שאין מתירים אז את אשתו. ואם יתאבלו יש לחשוש לתקלות בעתיד (כגון: שיעידו עליו שמת, מתוך זה שישבו עליו שבעה).

אבל כשהנעדר הינו רווק, או כבנדון דידן שהאישה היא הנעדרת, סוברים רוב הפוסקים שיש להתאבל, שכן חשש לתקלה בדבר שבערווה אין כאן. והסיכוי האמיתי להיוותרות בחיים הוא אפסי, בפרט במקרה המדובר שהאישה ישנה תחת השפעת סמי שינה.