שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן כ״ב

לונדון, בריטניה, טבת תשס"ו

כב. כיבוד בזימון למי שאכל מאכלים שברכתם שהכל, עץ ואדמה

שאלה: האם אדם שהשתתף בסעודה, אכל עם הציבור מאכלים שברכתם שהכל, העץ ואדמה (ייתכן שגם אורז שברכתו מזונות) אבל לא נטל ידיו, יכול להיות המזמן בברכת המזון?

תשובה: הזימון נחשב כברכה שנאמרת על-ידי המזמן, והוא מוציא בה את השומעים ידי חובה. מעיקר הדין המזמן מוציא את השומעים ידי חובה אף בכל ברכת המזון, אלא שכיום לא נהגו כך, מחשש שלא יקשיבו לו כראוי לאורך כל הברכה, ולא יצאו ידי חובה.

מי שאכל דברים שאינם פת אינו חייב כמובן בברכת המזון, וכן אינו חייב בזימון, שהרי "אין זימון לפירות". מי שאינו מחויב בברכה מברכות הנהנין אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם בברכה זו.

יוצאות מכלל זה הן רק ברכות הנהנין שבאכילת מצה, בקידוש ובהבדלה, שדינן כברכת המצוות, שבה גם מי שכבר יצא ידי חובה מוציא אחרים ידי חובה, וזאת מפני שהקידוש וההבדלה מחייבים שתייה (או אכילה במקרה של קידוש על הפת), וכן במצה האכילה היא מצווה.

לכן, מי שהשתתף בסעודה ולא אכל פת אינו יכול לזמן ולהוציא אחרים ידי חובת ברכת הזימון. בכל מקרה, הוא יכול להצטרף לזימון כאשר אחר מזמן. בזימון בעשרה – לכל הדעות, ובלבד ששבעה מתוך העשרה אכלו פת, ובזימון בשלושה – לדעות אחדות דווקא כשאכל דגן, ויש אומרים שאפילו אכל ירק, ויש אומרים שלשלושה אין אפשרות לצרף כלל מי שלא אכל פת.

יתר על כן, אפילו כשכולם אכלו פת אלא שאחד אכל רק כזית והאחרים כדי שביעה – הדין הוא שלכתחילה יזמן מי שאכל כדי שביעה, ולא מי שאכל רק כזית, שחיובו בברכת המזון הוא רק מדרבנן, אלא שלעניין זה נפסק שאין הדין כן כשאינו מוציא את האחרים ידי חובת ברכת המזון, אלא רק ידי חובת הזימון.