שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן ק״ב

ירושלים, ישראל, טבת תשס"ה

קב. אחריותם של חברי עמותה בישראל במתן אישורים להחלטות ודוחות כספיים

שאלה:

אני חבר בעמותות שונות. מדי פעם אני מוזמן לישיבות של עמותה ומתבקש לאשר תקציבים, דו"חות וכדומה, שאין אפשרות לעיין בהם היטב ולבדקם. מתוך נימוס וכבוד למנהלים המתאספים מאשרים את המסמכים. כמו כן לא ניתן לקבל את החומר הביתה, והמארגנים אוספים אותו מיד אחרי החתימה.

האם אין החותמים עושים מלאכתם רמייה, ועלולים חלילה לגרום לתקלות ולעוולות? כיצד יש לנהוג?

תשובה:

שאלתך נוגעת לזהירות היתרה שיש לנהוג בכספי ציבור. בהקשר שלנו לזהירות זו יש שתי פנים: האחת, שהכספים ניתנו לעמותה על ידי אנשים פרטיים או גופים שונים, בהסתמך על כך שמתקיימת ביקורת פנימית. השנייה, מבחינת מטרת הכספים, פעמים שמטרת העמותה היא צדקה, ודינם של הכספים כממון עניים.

חכמינו קבעו הלכות ייחודיות בענייני צדקה שנועדו למנוע לזות שפתיים. מאידך גיסא, יש לדעת שעל פי ההלכה יש לתת אמון בגבאי צדקה, וכן נפסק.

למעשה, הזהירות ודרכי ההתנהלות הנדרשות על פי ההלכה מושפעות מהגדרת החובות של החברים השונים בעמותה על פי החוק, שכן כאמור, על דעת כן ניתנו הכספים לעמותה.

עמותה מורכבת מגופים שונים: חברי העמותה, ועד העמותה, ועדת ביקורת ועוד. עיון בחוק העמותות (תש"מ 1980) מעלה שהאחריות הישירה על הכרת הדו"חות הכספיים והבנתם מוטלת על ועדת הביקורת, ולא על כל חבר בעמותה.

חובת העיון המוקדם בדו"חות הכספיים מוטלת על וועדת הביקורת, ואילו האספה הכללית של חברי העמותה נדרשת אך לאשר את אותם דו"חות.

עם זאת, נראה שלחברי הוועד יש גם אחריות אישית לדו"חות הכספיים, שכן עליהם מוטל להכין את המאזן המפורט של ההכנסות וההוצאות.

לחבר עמותה אפשרות נוספת לבקר את פעילות העמותה, ולעיין במסמכי העמותה. האפשרות לעיון במסמכי העמותה מהווה גורם מרתיע, גם אם לא נעשה שימוש בזכות זו באופן תדיר. עיקרון זה עולה בהלכות איסור והיתר, לגבי נאמנותו של גוי שנוהג על פי דרישות הכשרות.

דומה שבמכלול הנורמות הקבועות בחוק יש כדי לעמוד בדרישות ההלכתיות לזהירות בכספי ציבור וכספי צדקה: חבר עמותה אינו צריך להכיר באופן אישי את פרטי הדו"חות הכספיים, אלא רשאי להסתמך על הסקירה של הוועד וועדת הביקורת באספה הכללית.

עם זאת, במקום שבו יש תחושה שנעשה שימוש לרעה בכך שחברי העמותה אינם בוחנים את החומר באופן אישי, או במקרה שבו נמנע מהם מידע שהם מבקשים להגיע אליו, ודאי שחובתם לברר את הדברים לאשורם, בהתאם להקדמה על הזהירות היתרה הנדרשת בכספי ציבור ובכספי צדקה.