שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן צ״ה

נתניה, ישראל, סיוון תשס"ב

צה. תוקפה של "התערבות" על פי ההלכה

שאלה:

שניים שהתערבו בלא קניין, ולאחר שהתברר מי הזוכה ומי המפסיד טען המפסיד שנודע לו שיש איסור בהתערבות ולכן אינו רוצה לשלם. כמו כן טען שגם אם הוא היה הזוכה היה מוותר על זכייתו מפני האיסור שיש בהתערבות. האם אפשר לטעון כי אף שהמפסיד במקרה כזה נשען על ההלכה ואי אפשר להוציא ממנו ממון בדין מכל מקום הוא "נבל ברשות התורה", שהרי אין כאן תום לב ואין כאן ניקיון כפיים? או שמא כל זמן שהפעולה מתיישבת עם ההלכה אין לכנות אדם כזה בלתי מוסרי?

תשובה (תשובה זו נכתבה מחדש במהדורה זו):

הראשונים נחלקו בעניין "משחק בקוביא" (מהמר). לדעת הרמב"ם אסור לשחק בקוביא, והזכייה במעות אלו אסורה מדרבנן משום גזל, מפני שהוא לוקח "ממון חברו בחינם דרך שחוק והתל" (הלכות גזלה ואבדה ו, י). לדעת בעלי התוספות מותר לשחק בקוביא, אלא שאף לשיטתם יש לוודא שלא שיחקו באופן שיש בו משום אסמכתא, וכן שעשו קניין המועיל. ואם לא עשו קניין המועיל אינו חייב לשלם.

השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם, ואילו הרמ"א פסק כדעת בעלי התוספות.

במקרה המתואר בשאלה, שהתערבו בלא קניין, גם לדעת הרמ"א אינו חייב לשלם, ועדיף שלא ישלם כדי שהמקבל לא יעבור על איסור גזל לדעת הרמב"ם.

לכתחילה מן הראוי להימנע מהתערבויות על כסף וכפי שכתב הריב"ש (סי' תלב): "דבר מכוער ומתועב ומשוקץ הוא, ורבים חללים הפיל ועצומים כל הרוגיו". וכן כתב ערוך השולחן (חו"מ סי' רלז ס"ק לה): "וכבר נתבאר… דלהרמב"ם אסור לשחק בקוביא משום גזל… וגם המרדכי… פסק דקוביא הוי גזל, עיין שם. ומי גבר אשר לא יחוש לדברי רבותינו אלה, ובפרט שיש בזה מושב לצים והרבה עבירות חמורות נמשך משחוק הקוביא, ושומר נפשו ירחק מזה ותבא עליו ברכה".