שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן צ״ו

טאיפיי, טיוואן, תשרי תשס"ד

צו. אחריותם של מנהלי ארכיון ציבורי על דברי לשון הרע ורכילות שמכילים המסמכים

שאלה:

אנחנו מנהלים ארכיון וארכיב דיגיטלי המשרת בתי ספר, ספריות ציבוריות, איגודים מקצועיים שונים וגם את משרדי הממשלה. האם אנו כמנהלי המקום אמורים לבדוק שאין חשש רכילות או לשון הרע במסמכים או בחומר? האם יש הבדל בין ארכיון דיגיטלי לארכיון רגיל?

תשובה:

א. היות שהמטרה שלשמה מוקמים ארכיונים ציבוריים היא לתועלת ציבורית ו/או מחקרית, ניתן לאגור מסמכים בארכיון אף אם הם מכילים דברים שיש בהם לשון הרע ורכילות.

ב. כאשר ברור שאין כל תועלת בפרסום המסמך או שאמינותו מוטלת בספק – אין לפרסמו, או שיש להוציא ממנו את הדברים השליליים.

ג. כאשר הדבר ניתן, יש להשמיט את שמות האנשים, אלא אם דבר זה יגרום לאיבוד התועלת שבפרסום.

ד. כל ההיתר מתייחס אך ורק לאמירות שיש בהם משום לשון הרע, אך פרסומים אסורים אחרים, כגון פורנוגרפיה וכד', אין לפרסם בשום מקרה.

ה. אין הבדל בעניינים הללו בין ארכיון דיגיטלי לארכיון רגיל.

ו. למרות כל האמור לעיל, על המשתמש בארכיון להקפיד על הלכות לשון הרע לכל פרטיהן.