שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן קכ״ח

קיטו, אקוודור, טבת תשנ"ג

קכח. כללי "מעשר כספים"

שאלה:

בן אדם, שתקופה מסוימת מחייו, לא היה באפשרותו להפריש מעשר כספי לצדקה (בגלל מיעוט הכנסות), עכשיו המציאות השתנתה ויש לו אפשרות להפריש.

1. האם הוא צריך להפריש על כל השנים שקדמו בזמן שלא יכל לעשות כן?

2. האם מתנות שמקבלים לחתונה וכדו', חייבים במעשר?

3. אם חייב, מה יעשה ב"א שלא הפריש, ולא יודע לשער את הסכום שהוא קיבל במתנות, בין בחפצים בין בכסף?

4. בענין כספי מעשר - האם חיוב ההפרשה הוא כל חודש אחרי קבלת המשכורת או אפשר לחכות כמה חודשים ולתת הכל בבת אחת?

5. מי שנתן הלואה לבן אדם שהיה במצוקה, ואחרי הרבה זמן עוד לא החזירו לו את הכסף, ויש חשש גדול שלא יחזירו לו, האם אפשר להחשיב את הסכום כנתינת מעשר?

תשובה:

1. יש להקדים שלהלכה נוקטים, ש"מעשר כספים" אינו אלא מנהג.

לפיכך - אדם שגבה ליבו בדרכי ה', והוא רוצה להתחיל לנהוג לתת "מעשר כספים", אינו צריך לחשב רווחיו בשנים הקודמות כדי ליתן עליהם מעשר עתה. אמנם, בתחילת התנהגותו ב"מעשר כספים" הדרך המובחרת ביוֹתר היא: טרם יתחיל להפריש מרווחיו שלעתיד, יפריש מעשר מכל נכסיו, ואם דבר זה קשה לו, אל ימנע עצמו משום כך מלהפריש על רווחיו שלעתיד בלבד.

2. בנדון הפרשת "מעשר כספים" ממתנות שקיבל - מקובל להבחין בין מתנות ממון, שאודותיהן הוזכר המנהג להפריש כבר בדברי ראשונים, לבין מתנות חפצים שלגביהם לא הוזכר.

3. מי שיש לו עסק שאי-אפשר לברר, כמה ריווח יש בו, נותן מעשר על-פי אומדנא שלו, מה היו רווחיו בקירוב, ומכאן נלמד לנדון דידן: הרוצה לעשר בדרך המובחר ולפתוח בעישור כל נכסיו, ואינו יודע לברר ערך נכסיו בצורה מדויקת - יפריש ע"פ אומדנא.

4. מעיקר הדין יכול אדם לעשות חשבון לצורך הפרשת מעשר כספים כל חצי שנה או שנה (ויכול לכלול בחשבון זה מה שרגילים לתת בביתו לעניים במשך השנה), אך יש שכתבו, שראוי להפריש המעשר לכיס נפרד מיד כשיבוא הרווח לידו.

5. נתן הלוואה לאיש במצוקה וירא שההוא לא יחזיר לו את הכסף, רשאי לגבות חובו ממעשר כספים בתנאים הבאים:

א. שיהא הלווה עני שרשאי לקבל צדקה;

ב. שהמלוה לא התחייב במעשר כספים בנדר, או שהיתנה מראש בעת מתן ההלוואה לגבות אותה ממעות מעשר, אם הלווה לא ישלם.