שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן כ״ו

ניו יורק, ארה"ב, תמוז תשנ"ד

כו. תפילת נשים בקבוצה נפרדת

שאלה:

יש קבוצות של נשים אורטודוקסיות בארה"ב, אחר כך בארץ-ישראל ועכשיו גם באנגליה, שמתארגנות בכדי להתפלל תפילה קבוצתית נשית. רובם ככולם של פוסקי זמננו מתנגדים לתופעה זאת. האם יש לדחות את דרישת הנשים האלה על הסף ולהילחם בתופעה או להציע אלטרנטיבות, פחות בעייתיות.

תשובה:

יש סיבות הלכתיות להתנגד לתפילה הקבוצתית של נשים, אפילו לאלה המקפידות שלא לברך ברכות לבטלה (חזרת הש"ץ, ברכות התורה) ולומר דברים שבקדושה בלי מניין. ואולם עיקר הבעייתיות שבתופעה הוא בחידוש מנהגים מתוך סיבות לא-תורניות, ובשימוש בקבוצות אלה כהפגנה ומרד נגד המעמד המסורתי של הנשים, מעמד הלא-צודק לפי דעתן, במסגרת החיים הדתיים והציבוריים של היהדות האורטודוקסית.

ברור שבין המארגנות והמשתתפות בתפילות האלה יש כמה סוגים של נשים:

א. נשים שעיקר כוונתן להילחם באפליית הנשים שהן רואות לפי תפיסתן;

ב. נשים שיותר קל להן להתפלל בהתלהבות במסגרת החדשה בגלל סיבות אמיתיות, פסיכולוגיות ואחרות, ולאו דווקא סיבות פסולות;

ג. נשים שיש אצלן תערובת התופעות הנ"ל.

נראה שיש לחזק את ידי המתכוונות לשם שמים ולהציע האלטרנטיבה הבאה: לעודד את הנשים לארגן אמירת תהלים קבוצתית, שלא בשעת התפילה הרגילה בבית-הכנסת. נראה שזה יכול לעזור לתחושה של מעורבות והתלהבות של המתכוונות לשם שמים, מבלי לחולל מנהגים חדשים. יש לחפש דרכים נוספות לשילובן של נשים בחיי הקהילה, הן בלימוד תורה הן בשותפות בבית-הכנסת, דרכים שמצד אחד לא יפרצו גדר ומצד שני יפתחו מסלולים נכונים להתקרבותן של נשים בבחינת "קרבת א-להים לי טוב".