שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן פ״ה

רומא, איטליה, מנחם אב תשנ"ג

פה. דין תינוק שנימול וטבל שנשאר אצל אמו הגויה

שאלה:

דין ברור הוא שגר קטן מטבילין אותו ע"ד ביה"ד. כאן המצב הוא כזה היות שלדאבונינו יש הרבה נשואי תערובת, האיש יהודי ואשתו גוי' ונשארת בגויותה. את הולד מלין אותו כשנולד ואח"כ מטבילין אותו. עכשיו מה הדין עם הילדים האלו? ברצוני להעיר שהאבא ברוב המקרים אינו שומר שבת וכו' וכו', וכמובן שהאמא של הילד (הגויה) לא עושה כלום כדי שהקטן יגדל כמו יהודי. יש מקרים שאת הילד כן שולחים לביה"ס יהודי-מסורתי. עכשיו יש עוד בעיה, הילדים האלו גדלים, ואח"כ האבא מבקש שילמדו אותם לבר-מצוה היות וזה מסורת וכו'. מה ואיך כדאי להתנהג?

תשובה:

1. קטן שהטבילו אותו בית-דין לשם גירות, אבל בזמן הגירות היה ברור שלא יתחנך לשמירת תורה ומצוות, הוא ספק גר.

2. דינו שהולכים בו לחומרא מכל הצדדים וחוששין ליהדותו ולגויותו לחומרא. לכן אסור ללמדו תורה ואסור להרשות לו לגעת ביין שאינו מבושל של יהודי (אבל אם נגע, נראה שמותר לשתות ממנו), ואין ליתן לו לירד לפני התיבה או להוציא אחרים ידי חובה בדברים אחרים. ומצד שני הוא עצמו חייב לקיים כל התורה כולה מספק ומחללין עליו את השבת כישראל. ואם יגדל ויקדש אשה, הרי היא ספק מקודשת.

3. צריך עיון איך הוא צריך להתנהג בשמירת שבת, שהרי גוי ששבת חייב מיתה, אבל על הצד שהוא ישראל חייב לשמור שבת. ובשו"ת "בנין ציון" ח"א סי' קכו כתב שעליו לעשות פעולות של יגיעה וטורח בשבת שבזה אינו מחלל שבת, אבל ניצול מאיסור של גוי ששבת, כגון להסיע דברים כבדים ברשות-היחיד.

4. יש מחלוקת אם חייבים אנחנו לפרנסו וליתן לו צדקה כל ישראל. המחבר פסק כמו הרמב"ם שמצוה להחיותו, ורמ"א כתב שיש אומרים, שאין מצוה להחיותו. וכל זה באשר ליתן לו צדקה ככל ישראל, אבל לכולי עלמא חייבים להצילו מרעב ומכל סכנה.

5. חייבים לאהוב אותו ולהתנהג אליו כיהודי ולדאוג לטובתו בכל הדברים.

6. לאור הנ"ל אין להכינו לבר-מצוה, שהרי הוא לא יכול לעלות לתורה ולקרות מפטיר והפטרה, אבל חייבים ללמדו המצוות וכל הדינים וההלכות כדי שיוכל לקיימם.

7. הואיל ומצבם ההלכי של הילדים האלה מסובך ביותר, שאסורים בבת ישראל ואסורים בגויה וכו', וכמו שכתבנו באות ה, צריכים להתאמץ למצוא להם תקנה, ולכן צריכים להודיע לילדים אלה, כאשר יגדלו, שהם הוטבלו בקטנם, וצריך לשכנע אותם להתגייר כדת וכדין עם קבלת מצוות כדבעי, או למחות בגירותם, וממילא לבטל את הגירות למפרע. וייתכן שיש להם תקנה אחרת, דהיינו להטביל אותם שוב על דעת בית-דין (בקטנם), ואז יש לומר שאפילו בעלי השיטות המובאות בהערה 1, שפסלו הגירות הראשונה, יודו שהגירות השנייה תתפוס, הואיל וודאי זכות היא לילד זה לצאת מהמצב ההלכי המסובך שנמצא בו, וצ"ע בזה.

8. אם הודיעו להם שהם רשאים למחות, והם לא מחו אלא המשיכו להתנהג ביהדותם, שוב אינם יכולים למחות. ואם לא מחו אלא התעלמו מכל התנהגות יהודית מקובלת - הרי זה עצמו מהוה מחאה, וגירותם מתבטלת, וזה אחרי שהם יודעים, שהם הוטבלו בקטנם, ושהם רשאים למחות.

יהי רצון שה' ישלח לעם ישראל במהרה רפואה לכל תחלואיו הרוחניים ונראה בשוב ה' ציון.