חשאלה ח', כלי בשר שרוב תשמישו על ידי רוטב, ופעם אחת נשתמש בו ביובש ואחר שמוש זה עצמו בא להכשירו, אם סגי ליה בהגעלה:
טשאלה ט', בדין זלאביי"א בבית ישראל ורק מעשה העיגולין עשאה הנכרי, אם יש בזה איסור:
ישאלה יו"ד, ישראל יושב בבית נכרי והכירה בחצר וטומנין בה תבשיל לצורך השבת, אם יש בזה דין העלמת עין מחמת הלילה שישראל ישן הוא על מטתו:
יאשאלה י"א, בענין כלים שהטבילן ואח"כ הגעילם:
יבשאלה י"ב, חולה שאין לו מי שישמשו, ואשתו עדיין לא ספרה ז' נקיים, אם מותר לטבול קודם ז' נקיים כדי לשמשו, ואחר ז' נקיים תחזור ותטביל לבעלה כדין:
יגשאלה י"ג, אשה ראתה כתם בבגד התחתון, והיא יש לה חולי הטחורים שמוציאה דם:
ידשאלה י"ד, איש ואשתו שמשו ונמצא דם בעדים, ושניהם שכחו זמן הוסת ושמשו בליל הוסת ורוצים תיקון, ועוד שאלה בשוחט שהתיר טרפות בטעות שטעה בדין ונודע לו אחר שאכלו הבשר:
טושאלה ט"ו, אשה קטנה בשנים שילדה בן זכר ואח"כ ספרה ז' נקיים ושמשה וראתה דם והראתו לחמותה והתירה באומרה זה דם טוהר ומותר מן התורה, ומשום חומרא אסרוהו, ושמשה עם בעלה על סמך דברי חמותה כי היא קטנה ואינה יודעת הדין, ואח"כ נודע כי דם נדה גמור הוא שהדם הזה נראה אחר נ"ה ימים מלידתה והיא ילדה זכר דאין לה דם טוהר אלא עד סוף ארבעים יום, ורוצים היא ובעלה תיקון לעצמן:
טזשאלה ט"ז, יש לה מכה בדד והרופא הניח לה פתילה של פשתן ואינה נראית כלל אם מותרת לטבול בעוד הפתילה שם, שאם תוציאנה יזיק לה מאד:
יזשאלה י"ז, אם מותרת אשה נדה לישב עם בעלה לבדו בעגלה באופן שלא יגעו זב"ז:
יחשאלה י"ח, הנשים פה עירינו אם יכולים להעביר שער בית הערוה בתער קודם טבילה כי מנהגם להעבירו ע"י חוט:
יטשאלה י"ט, פירוד בס"ת באופן שאם עקמו הס"ת נראה, ואם לא עקמו אינו נראה:
כשאלה כ', סופר שכתב יריעה בת דף א' ותפרה בס"ת וכבר הושם הס"ת בהיכל:
כאשאלה כ"א, ס"ת שנמנא בו אות למ"ד קטנה מחברותיה:
כבשאלה כ"ב, ס"ת ישן ומחמת ישנו נראה מראה הדיו אדום אם חשיב מנומר:
כגשאלה כ"ג, אם מותר לכהן ללות המת לבית הקברות והוא יושב בעגלה:
אמר המחבר, אחר ששלחתי תשובה הנז' למערכת הדפוס ונדפסה, בא לידי ספר שואל ומשיב תליתאה להגאון מהרי"ש ז"ל, וראיתי שם בחלק שני סי' מ"ג שכתב מה שרצו לעשות שיהיה עובר הבאה"ן על מקום הקברות ויש לחוש לכהנים הנוסעים על הבאה"ן וכו'. הן אמת דר"י ס"ל אהל זרוק שמיה אהל וכו' לדידן דקי"ל כרבנן וכמ"ש הרמב"ם וכו' נפל התירא בבירא, וגם לפי מ"ש התוספות דאף רבי יהודא מודה דבשעת זריקה לכ"ע לא יהיה אהל, ומיהו לפי מ"ש למעלה כל שדרכו בהכי מקרי קבוע, א"כ מכ"ש הבאה"ן שדרכו בהכי יומם ולילה פשיטא דמקרי קבוע עכ"ד ע"ש. הנה גם הוא אוסר ורק צדד להתיר מטעם קבוע, וזה לא שייך בנידון שאלה דידן הנז"ל. גם הרואה יראה שהוא לא שידד עמקים בדין זה מעיקרא ולא נכנס בכל הדברים דכתיבנא בס"ד בתשובתי, ודי בהערה זו לאהבת הקיצור, כי בלוח המפתחות אני כותב זה:
כדשאלה כ"ד, היה במקום רחוק אך יכול לבא במסילת הברזל או בקרון שנקרא בא"י סכ"ל פחות מן י' פרסאות:
כהשאלה כ"ה, אם יש לו ט"ו ימים שלא קצץ צפרניו ואירע לו דבר וא"א לי להמתין עד מ"ה יום:
כושאלה כ"ו, נפטר בבצרא ושמועה באה לקרובים בעיר בג'דאד ואחות הנפטר היתה בספינה ובאה לבגדאד תוך שבעה ורוצים להשמיעה ביום ששי שתבא לבית האבלים ותצא עמהם:
כזשאלה כ"ז, אמרו לה מת אחיה בבצרא וצעקה וכו' ואח"כ אמרו לה שקר וכו':
כחשאלה כ"ח, בחולי הקולירא לא נתאבלו, אם עבד הזעם תוך שלשים אם צריכין להתאבל או לאו:
כטשאלה כ"ט, בדין מאבד עצמו לדעת:
לשאלה ל', בבת שאכלה סם המות ב"מ:
לאשאלה ל"א, מה שנוהגין בבית האבל להביא כלי מלא מיני בשמים ומעמידין סמוך לפתח ומברכין הנכנסין והיוצאין:
לבשאלה ל"ב, בדין קדיש אחר י"א חדשים, ובדין שבת שקודם ייארצייט:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים