תוספתא בבא מציעא (ליברמן) — פרק ט׳

בהשוכר שדה בית השלחין מחבירו, אין פחות משנים עשר חודש, שדה בית הבעל, כונס את גרנו ומסתלק.

גשדה בית השלחין אני שוכר ממך, שדה בית האילן אני שוכר ממך, יבש המעיין, ונקצץ האילן, חייב להעמיד לו מעיין אחר, וחייב להעמיד לו אילן אחר. שדה בית השלחין זו אני שוכר ממך, שדה בית האילן זו אני שוכר ממך, יבש המעיין, ונקצץ האילן, מנכה לו מן חכירו.

דהשוכר שדה מחבירו (לו) והיו בו אילנות, מקום שנהגו להשכיר אילנות עם השדות, הרי הן של שוכר, בפני עצמן, הרי הן של משכיר.

ההלוקח שדה קיצה מחבירו, והיו בה תפוחין, ורמונין, רבן שמעון בן גמליאל או' כל שלא היה בכלל הקייץ הרי הוא של מוכר. עשת ברך אחד עד שלא כלה הקייץ, הרי היא של לוקח, משכלה הקייץ, הרי הוא של מוכר.

והשוכר שדה ירק מחבירו והיה בו שורה של ירק אחר, הרי הוא של לוקח, ואם היה מקצה בפני עצמו, הרי הוא של מוכר.

זהחוכר שדה מחבירו לא יהא נרה שנה וזורעה שנה, אלא נר חציה וזורע חציה, כדי שיהא לו מאין לגבות.

חהשוכר שדה מחבירו והיה נרה שנה אחת וזורעה שנה אחת, לא יאמר לו לגורן תן לי חכירי של שתי שנים, אלא נותן לו של שנה שנה בפני עצמה.

טהשם קומתו של חבירו בעשרת כורין חטין, ועשת בפחות, או ביתר, נותן לו שומו. ר' יהודה או' עשת בפחות, נותן לו שומו, ביתר, נותן לו כל מה ששדה עושה. ר' יוסי או' עולה ויורד עמו. וכשם שהלקיחה בכסף, ובשטר, ובחזקה, כך שכירה בכסף, ובשטר, ובחזקה.

יהמקבל שדה מחבירו, מקום שנהגו ליתן פול בעדשין, שעורין כפליים בחטין, נותנן כפליים בחטין, וכל דבר שמתקבל לאוצר. ר' יהודה אומ' עדשין וכרשינין הרי הן כחטים, וכל דבר שמתקבל לאוצר.

יאמקום שנהגו להושיב שומר למחצה, לשליש, ולרביע, יושיבו, ואין משנין ממנהג המדינה.

יבהמקבל שדה מחבירו, משזכה בה הבירה, שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו, ואין שמין אותה כנגד שדות שבצדה, שמא זו נירה וזו אינה נירה, זו מזובלת וזו אינה מזובלת, זו מטייבת וזו אינה מטייבת, אלא שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו, שכותב לו אם אביר ולא אעביד אשלם במיטבא.

יגהמקבל שדה מחבירו ולא עשת, אם יש בה כדי לעמוד כרי, חייב ליטפל בה, שכך הוא כותב לו אנא אניר ואזרע ואכיש ואחצוד ואוקים כריא, ואת תיתי ותיסב פלגא בעיבורא ובתיבנא, ואנא בעמלי ובנפקות ידי פלגא. וכשם ששדה הזרע, אם יש בה כדי להעמיד כרי, מיטפל בה, כך שדה בית האילן, אם יש בה כדי להעמיד יציאותיו, מיטפל בה, ואם לא אין מיטפל בה.

ידהמקבל שדה מחבירו, קוצר ומעמר ודש וזורה, הכילין והחכירות, הסנטר והאנקולמוס, באין ונוטלין מן האמצע. הבייר והבלן הספר והספן, בזמן שבאין מכח בעל הבית, נוטלין מכח בעל הבית, מכח עריס, נוטלין מכח עריס, ואין משנין ממנהג המדינה.

טוהמקבל שדה מחבירו ומת, לא יאמר לבניו תנו לי מה שאכל אביכם, וכן הם לא יאמרו לו תנו לנו מה שעשה אבינו, אלא שמין ונותנין לו.

טזהמקבל שדה מחבירו, זרעה שנה ראשונה ולא צימחה, כופין אותו לזורעה שנייה, זרעה שנייה ולא צימחה, אין כופין אותו לזורעה שלישית. המוכר זרעוני גנה לחבירו, זרעים שאין נאכלין, זרען ולא צימחו, חייב באחריותן. זרעים הנאכלים, זרען ולא צימחו, אין חייב באחריותן, ואם התנה עמו מתחלה לזרע חייב באחריותן. מה נותן לו, דמי הזרע. ויש אומ' כל יציאותיו.

יזהמקבל שדה מחבירו ליטע, הרי זה מקבל עליו עשר בוראות לבית סאה, יתר על כן, מגלגלין עליו את הכל.

יחהמקבל שדה מחבירו ליטע, מקום שנהגו להיות נוטע על ארבע נוטע על ארבע, על חמש, חמש, על שש, שש, על שבע, שבע, ואין משנין ממנהג המדינה. המקבל שדה מחבירו ליטע, עד מתי חייב ליטפל בנטיעות, עד כדי שיחולו. רבן שמעון בן גמליאל או' בתאנים משיעכבו המחרישה.

יטהמקבל כרם מחבירו חייב ליטפל בו עד שיעשנו יין, זתים, עד שיעשם ציבור, פשתן, עד שיעשנו קירצין. חולק ונותן לו, זה מכניס חלקו וזה מכניס חלקו, זה מכניס חלקו לעיר וזה מכניס חלקו לעיר.

כהמקבל שדה תאנים מחבירו, מקום שנהגו לעשותן קציעות עושה אותן קציעו', גרוגרות, עושה אותן גרוגרות, דבילה, עושה אותן דבילה, ואין משנין ממנהג המדינה.

כאהמקבל שדה ירק מחבירו, מקום שנהגו למכור בשוק, מוכר בשוק, בשדה, מוכר בשדה, אין משנין ממנהג המדינה.

כבהחוכר שדה מחבירו, אע"פ שלא חכרה הימנו אלא לזתים, לא יאמר לו אין לך בה אלא זתים בלבד, אלא כל הפירות שעושה הרי אילו שלו.

כגהחוכר שדה מחבירו לזרע, אין לו באילן, בין שיאמר לו איחכור שדה זו, אזרע שדה זו, אעשה שדה זו, אבל אם אמ' לו חכור שדה זו, זרע שדה זו, עשה שדה זו, כל הפירות שעושה הרי אילו שלו.

כדהחוכר שדה עיר מחבירו, והוא נרה שנה אחת וזורעה שנה אחת, עמד עליו בשעת הניר, ואמ' לו תן לי חכירי של שתי שנים, אין שומעין לו, אלא ימתין עד שתגיע גורן.

כההחוכר שדה מחבירו, לא יהא לו נרה שנה אחר שנה, ולא זורעה שנה אחר שנה. חכרה הימנו לזמן מרובה, נרה שנה אחר שנה וזורעה שנה אחר שנה.

כוהמקבל שדה מחבירו לא יהא נייר חצייה וזורע חציה, ולא זורעה שני מינין. החוכר הימנו שתי שדות, נייר אחת זרע אחת, זורע שני מינין. החוכר עיר מחבירו, נאר חציה וזורע חציה, וזורעה מינין הרבה.

כזהחוכר שדה תבואה מחבירו, לא יאמר לו איני בא עד שתכלה תבואה מתוכה, ואינו רשאי לזורעה פעמים.

כחהחוכר שדה אילן מחבירו, לא יאמר לו איני בא עד שיכלו פירות מתוכה, ואינו רשיי לאוכלה פעמים.

כטהמקבל שדה מחבירו, נרה ולא זרעה, נותן לו חכירו, אע"פ כן שמין לו, שאינו דומה מניחה נירה למניחה שלף.

להחוכר שדה מחבירו לשחת, וגוזזה, כל פירות שעושה הרי אילו שלו, הכרה לזרע, וגזזה לשחת, לא יאמר הריני ממתין עד שיכלה אותו המין מתוכה, אלא כל הפירות שעושה הרי אילו שלו.

לאהמקבל שדה מחבירו שנים מועטות, אין לו בקורות שקמה, לפיכך הזמורות והקנים שלו. קיבלה ממנו שבע שנים, מקום שנהגו לזרעה פשתן אפי' חמש שנים, זורעה שנה שנייה פשתן, ויש לו בקורות שקמה.

לבהמקבל שדה מחבירו לזורעה שעורים, לא יזרענה תלתן, תלתן, לא יעשנה מקשה, מקשה, יזרענה תלתן, תלתן, לא יזרענה שעורין, סטיס, לא יזרענה פשתן, פשתן, יזרענה סטיס. המקבל שדה מחבי' לזרעה חטין, לא יזרענה שעורין, שעורין, לא יזרענה פשתן, פשתן, יזרענה שעורין, שעורין, יזרענה חטין, חיטין, יזרענה פשתן, פשתן, יזרענה חיטין.

לגהשוכר שדה מחבירו, ועמד השוכר והשכירה לאחר, רשיי בעל הבית שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך. עמד בעל הבית והשכירה לאחר, רשיי השוכר שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך. עמד בעל הבית ומכרה, מחשבין עם בעל הבית, ובדרך שהעריס השני נהנה, כך [משלם] לראשון. עמד בעל הבית והקדישה, אינה מוקדשת עד שתחזור לרשותו. כל מה שנהנה ממנה הרי הוא הקדיש. עמד השוכר והקדישה, הרי זו מוקדשת עד שתצא מרשותו, ומעלת שכר לבעלין ומעלת שכר להקדש.