9-11. בראשונה היו אומ' ממדינה למדינה, חזרו לומ' משכונה לשכונה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף מהגמוניא להגמוניא. וכ"ה בד. ולפי גירסא זו פירושו שרשב"ג חולק ואומר שבראשונה היו אומרים בפני נכתב ובפ"נ אף כשהביא מהגמוניא להגמוניא בחו"ל. ובמשנתנו פ"א מ"א: וחכ"א אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים, והמוליך, והמביא ממדינה למדינה במדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רשב"ג אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא. והנה מחזרת הלשון במשנה "צריך שיאמר" וכו' מוכח שהלכה "והמביא ממדינה למדינה במדינת הים" אינה דבוקה לדברי "חכמים אומרים", אלא חוזרת לדברי הת"ק, ובכמה נוסחאות הגירסא היא "המביא" (בלי וי"ו), וכן מעתיק בבבלי ד' ב', עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1108. ובריטב"א למשנתנו הכריע שצ"ל: והמביא, והכל הוא מדברי החכמים, ולהם נסמכו דברי רשב"ג, כלומר, ל"והמוליך" שהזכירו חכמים (דהיינו מא"י למדינת הים), שאם לא כן הרי בהלכה שקדמה לדברי רשב"ג לא נזכרה א"י כלל, וכיצד אמר רשב"ג "אפילו מהגמוניא להגמוניא" שכוונתה לא"י, כמפורש בבבלי ד' ב'.
אבל מלשון משנתנו משמע שאין המביא ממדינה למדינה מדברי החכמים, ומן התוספתא כאן משמע שרשב"ג מדבר בחו"ל, כפי שהעיר מהרי"ן אפשטין הנ"ל ועוד. ועיין מ"ש ר"ד הלבני בספרו מקורות ומסורות, עמ' תפ"א, הערה 2.
ברם עלינו לברר מתחילה מה היא "מדינה" שבמשנתנו ומה היא "הגמוניה". השם "מדינה" יש לו הרבה משמעיות הנוגעות לעניינינו. מדינה יש לה משמעות של ארץ civitas, דוגמת מדינת בבל, מדינת מדי שבמקרא, ארץ מיוחדת, משמעות של עיר גדולה. ולפעמים יש לה משמעות של פרובינקיה. וכן אמרו בריש אסתר רבה וברות רבה ספ"א: כל מקום שנאמר שדה הוא עיר, עיר מדינה, מדינה אפרכיה וכו'. כלומר פעמים מדינה, עיר היא, ופעמים (וכ"ה במגילת אסתר) אפרכיה היא. ובמשנתנו ב"ב פ"ג מ"ב: שלש ארצות וכו' עד שיהא עמו במדינה. ארץ ומדינה שמות נרדפים הם. ועיין ירושלמי כתובות פ"ד הי"א, כ"ט ע"א.
ובמשנת שביעית פ"ט מ"ב: ג' ארצות לביעור וכו', מבית חורון ועד הים מדינה אחת. ובירושלמי שם סה"ב, ל"ח ע"ד: מדינה אחת פרא כורין, ועיין בעה"ש ערך פרכורין שהעיר שבתרגום השבעים מתורגם פלך (נחמיה ג', ט', י"ב) περίχωρος. וכן מתרגמים הגלוסטרים של ימי הבינים במלה זו regio, territorium ברומית. ולפ"ז ממדינה למדינה פירושו מארץ אחת לארץ אחרת וכוללת גם הפלכים שבאותה מדינה. ואף הטופרכיות פלכים הם, עיין מדרש תנאים הוצ' ר"ד הופמן, עמ' 176, ומ"ש ר"ש קליין בספרו ארץ יהודה, עמ' 216. ועדיין היתה קיימת חלוקה זו בא"י בשנת 124 למספרם, כפי שנזכר בכתובת היונית שפרסמו Benoit, Milik et De Vaux בספרם Les Grottes וכו' ח"ב, עמ' 248 (טופרכיה של הירודיון). ואף לוד היתה טופרכיה מיוחדת (יוסיפוס מלחמות ס"ג פ"ג, ה', 55), והמביא מכפר לודים ללוד, מביא מטופרכיה לטופרכיה, מפלך לפלך, ממדינה למדינה (אלא שכפר לודים היה כנראה מיושב ע"י גוים, עיין מ"ש לעיל שו' 2–3, ד"ה ולפי כ"ז). והכל לפי העניין, ועיין מ"ש לעיל ח"ה (מו"ק), עמ' 1248, בשם הריטב"א.
לעומת זה מהות ההגמוניא סתומה, במקורות שלנו, כבמקורות העמים, "היגמוניא" משמעותה "הגמנותא", כלומר שלטון ההיגמון. ובב"ר פ"נ, ב', עמ' 518: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אורין שלו היה מהלך כפגן, כך עד שלא עשו שליחותן אנשים, וכיון שעשו שליחותן לבשו מלאכות. ובמנחת יהודה (עמ' 517): לאחד שנטל הגמוניא (ἡγεμονία), שקבל מדינה (הפיזור שלי) מן המלך לשלוט בה בפקודתו וכו'. וכן תרגמו כמה מן החכמים. אבל התרגום הנכון הוא בתנחומא וירא, הוצ' בובר סי' כ"א: לאדם שלקח שולטן מן המלך וכו', והכוונה ל־legatus שקבל מן המלך ἡγεμονία, ומשהגיע לגליל שלו [לבש מלאכות], בגדי ה"שליחות". וכן במגילת תענית (בגמרא) כ"ב שבט, הוצ' ליכטנשטין, עמ' 88: היו צועקים לשליח, אמר להם השליח (כלומר, Petronius) וכו'. אבל בדברי רשב"ג הכוונה למקום, למחוז ההגמון. וקרוב לוודאי שבמשנה ובברייתא מסמן פקיד זה את נציב הפרובינקיא, את האיפרכוס, ἔπαρχος, ואין היגמוניא אלא "איפרכיה" שבברייתות ובמדרשים. ובמשנת עדיות פ"ז מ"ז: ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא. ואף ההגמון שדן דיני נפשות (תוספתא חולין פ"ב הכ"ד) הוא הנציב של א"י. ולפ"ז הכוונה בדברי רשב"ג שהמביא מאיפרכיה לאיפרכיה, מפרובינקיה לפרובינקיה, צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אבל אינו ברור אם הוא מדבר בחו"ל, או בא"י.
והנה שימוש בודד זה של רשב"ג בהיגמוניא במשמעות היפרכיה הרגילה במקורותינו מוכיחה קצת שרשב"ג נקט שם עתיק שלא נשתרש אצלנו. הטעם הוא שבילדותו נחלקה א"י לשתי היפרכיות (עיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובבבלי), והמלכות מינתה היגמון מיוחד בהיפרכיא החדשה. היהודים שהיו רגילים לראות את א"י כהיפרכיא אחת קראו לפי שעה את החלוקה החדשה "היגמוניות" מקומות שלטון של שני הגמונים. אח"כ שהתרגלו לחלוקה זו שבו לקרותן בשם הרגיל, עיין מ"ש להלן. והכל בא"י עסיקינן.
וכבר אמרנו לעיל שמדברי התוספתא כאן משמע (כדעת חכמי זמננו) שרשב"ג מדבר בחו"ל. ואם נקבל את גירסת כי"ע כאן וגירסת הוצ' לו במשנתנו (שחסרה שם המלה "אף") הפירוש הוא שרשב"ג חולק ואינו מצריך בפני נכתב ובפני נחתם אלא במביא מהפרכיא להפרכיא, ולא ממדינה למדינה באותה היפרכיא. ואם נקבל את הגירסא "אף" (כגירסת ד וכי"ו בתוספתא) וכרוב נוסחאות המשנה ("אף", או "אפילו") הכוונה היא שאפילו אם מביא מאיפרכיה לאיפרכיה באותה מדינה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, מפני שאין עדים מצויים לקיימו.
ובבבלי ד' ב' תפסו כדבר פשוט שרשב"ג מדבר בא"י, והביאו מאמר ר' יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות שמה והיו בה ב' הגמוניות וכו'. לפ"ז מרחיב רשב"ג את דברי אביו רבן גמליאל שאומר במשנתנו פ"א מ"א: אף המביא מן הרקם והחגר. ואף שרקם וחגר על גבול א"י היו, אבל חלק גדול מעבר הירדן נהפך להיפרכיא מיוחדת בזמנו של טרינוס (106 למספרם), ובזמנו של רשב"ג (בימי הדריינוס ואחריו) היתה העיר בוצרה בירת ההיפרכיה ההדשה, ואף היהודים מנו בשטרות למניין היפרכיה זו, ואמר רשב"ג שהמביא גט מהיגמוניא להיגמוניא, כלומר, מהיפרכיא להיפרכיא בארץ ישראל (אפילו אם המקומות הם אחד על יד השני) צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועיין להלן ע"ז פ"ה סה"ב ובר"מ פי"ד מה' מכירה ה"ח, ובמאירי ב"ב צ"א, א', עמ' 418, ושלא כרשב"ם שם. והכל מכוון לאותו זמן.
ובירושלמי פ"א סה"א, מ"ג סע"ב: היתה הגמונייא אחת ונעשית שתים אינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם. שתים ונעשו אחת? ואעפ"י שיש לפנינו מטבע קבוע של שאלה (עיין הערה 24), מ"מ נראה שהירושלמי דבר בהווה, ובמצב של זמנם בארץ ישראל. מימי ספטימיוס אסוירוס ואילך, ובפרט בזמנו של דיוקליטיאנוס, כלומר, מסוף המאה השניה עד המאה הרביעית למספרם חלו תזוזות רבות בגבולות ההיפרכיות של א"י, ולפיכך אמרו בירושלמי שאם כתב את הגט בעיר אחת על מנת להביא אותו לעיר אחרת, ובזמן מינוי השליחות היו שתי הערים בהיגמוניא אחת, ובנתים עברה העיר מקום מגורי האשה להיגימוניה אחרת, אינו צריך לומר בפ"נ ובפני נחתם, שהרי בשעת כתיבת הגט לא חלה עליו החובה להיות נוכח בכתיבת הגט. אבל השאלה היא להפך, אם היו שתי היגמוניות בשעת כתיבת הגט, וחל החיוב על השליח, אם נפטר כששתי הערים (מקום כתיבת הגט ומקום האשה) נתחברו להיגמוניא אחת. והכל בא"י עסיקינן.
ונראה שרשב"ג אמר את דבריו ביחס לא"י, והרי ק"ו הוא שכ"ה גם בחו"ל, והמשנה מדברת בא"י והתוספתא בחו"ל. ועיין בהגהות חשק שלמה ב' א'.