תוספתא כתובות (ליברמן) — פרק ב׳

מהדורה:וילנא ליברמן

אעדים שאמרו מעידין אנו בפלני שהוא בן גרושה, או בן חלוצה, כותי, נתין, וממזר, עד שלא נחקרה עדותן בבית דין אמרו בדאין אנו, הרי אילו נאמנין, משנחקרה עדותן בבית דין אמרו בדאין אנו, אין נאמנין. זהו כללו של דבר, עדים שהעידו לטמא, ולטהר, לרחק, ולקרב, לאסור, ולהתיר, לפטור, ולחייב, עד שלא נחקרה עדותן בבית דין אמרו בדאין אנו, הרי אילו נאמנין, משנחקרה עדותן בבית דין אמרו בדאין אנו, אין נאמנין. יפה כח שטר מכח עדים, וכח עדים מכח שטר. יפה כח שטר, שהשטר מוציא אשה מיד בעלה, מה שאין כן בעדים. יפה כח עדים, שהעדים שאמרו מת פל' תנשא אשתו, כתב בשטר מת פל' לא תנשא אשתו. אם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו, תנשא אשתו. כותב אדן עדותו בשטר ומעיד עליה והולך אפי' לאחר מאה שנה. יפה כח שטר מכח כסף וכח כסף מכח שטר. שהשטר גובה מנכסים משועבדין, מה שאין כן בכסף. יפה כח הכסף, שהכסף פודה את הערכין, ואת החרמין, ואת ההקדשות, ואת מעשר שני, מה שאין כן בשטר. יפה כח שטר וכסף מכח חזקה וכח חזקה מכח שטר וכסף. יפה כח שטר וכסף, ששטר וכסף קונין עבד עברי, מה שאין כן בחזקה. יפה כח חזקה, שאם מכר לו עשר שדות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן, אבל לא נתן לו אלא דמי אחת מהן, או לא כתב לו אלא על אחת מהן, לא קנה אלא אותה שדה בלבד.

במאתים לבתולה, ומנה לאלמנה, נזק, וחצי נזק, תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמשה, כולן אע"פ שאינן כתובין בשטר גובין מנכסים משועבדין. האשה שאמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה איני אשת איש, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אמרה נשביתי וטהורה אני, ויש לי עדים שטהורה אני, אין אומרי' נמתין עד שיבאו עדים ויתירוה, אלא מתירין אותה מיד. אם משהותרה באו עדים ואמרו נשבית היא, הרי זו לא תנשא (נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומ' הרי זו לא תצא). נשבית וטמאה היא, אע"פ שיש לה בנים תצא. עד אומ' נשבית וטמאה היא, ועד אומ' נשבית וטהורה היא, אשה אומרת נשבית וטמאה היא, ואשה אומרת נשבית וטהורה היא, הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא. שתי נשים שנשבו, זאת אומרת אני טמאה וחבירתי טהורה, נאמנת, אני טהורה וחבירתי טמאה, אין נאמנת, אני וחברתי טמאות, נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה, אני וחברתי טהורות, נאמנת על חברתה ואין נאמנת על עצמה. וכן שני אנשים, זה או' חברי כהן וזה אומ' חברי כהן, נותנין להן, אבל לחזקה אין נאמנין עד שיהו שלשה, כדי שיהו שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה. ר' יהודה או' אף אין נותנין להם עד שיהו שנים מעידין לזה ושנים מעידין לזה.

גמעלין לכהונה לוים וישראל על פי עד אחד, אבל אין מורידין אלא על פי שנים. ר' יהודה או' כשם שאין מורידין אלא על פי שנים כך אין מעלין אלא על פי שנים. אמ' ר' לעזר אימתי, בזמן שיש עוררין, אבל בזמן שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד. היאך ערער, אמרו היאך קפץ פל' לכהונה, שלא נשא כפיו מעולם, שלא נטל חלקו מימיו, אין זה ערער. שהוא בן גרושה, או בן חלוצה, כותי, נתין, וממזר, הרי זה ערער. ר' העלה לכהונה על פי עד אחד. [ר' יוסי העלה לכהונה על פי עד אחד]. נפלה חלזון בעיר, אמ' ר' יוסה אין חלזון ראיה, אלא כל שיש לו ערער יבוא ויאמר. רבן שמעון בן גמליאל או' משם ר' שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד. ולא על פי עד אחד, אלא על פי אשה. לא כשתבא אשה לבית דין, אלא כשתאמר יתנו לו.