תוספתא מעשר שני (ליברמן) — פרק א׳

בכיצד אין מרהינין אותו, לא יאמר לו הילך מעשר זה ויהא בידך, ותן לי עליו חולין. כיצד אין מחלפין אותו, לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן, הילך שמן ותן לי יין, אלא אומ' לו הילך יין, מפני שאין לי שמן, והלא אומ' הילך שמן, מפני שאין לי יין. נמצאו מחליפין ואין מחליפין, ועושין (סוכה) טובה זה עם זה.

גמעשר שני אין נותנין אותו לא על גבי צינית, ולא על גבי חית, ואין עושין אותו קמיע.

דאין מחללין מעשר שני על אסימון, ור' דוסה מתיר. אבל פרוטות קטנית הניתנות סימן במרחץ, הכל שוין שאין מחללין אותו עליהן.

האין מחללין אותו לא על מטבע מרוד, ולא על מטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו.

וכיצד, היו לו מעות כזביות ומעות ירושלמיות אין מחללין אותו עליהן, אם חלל לא קנו מעשר. אבל מטבע היוצא משום מלכים הראשונים מחללין אותו עליהן. אין מחללין אותו לא על מעות שכן בבבל, ולא [על] מעות שבבבל [כן], אבל אם היה כן, והיו לו מעות בבבל, מחללין אותו עליהן. כיצד אין מחללין על המעות שאין ברשותו, היו לו מעות טמונות בקצטרא ובהר המלך, או שנפל כיסו לבור, אע"פ שיודע שהוא שם, אין מחללין אותו עליהן, ואם חלל לא קנה מעשר.

זכיוצא בו, מי שבא בדרך ובידו מעות, וראה אנס בא כנגדו, לא יאמר הרי חן מחוללין על מעות שיש לי בתוך ביתי, ואם עשה כן דבריו קיימין.

חהיה טעון כדי יין וכדי שמן, וראה אותן שנשברו, לא יאמר הרי הן עשויות תרומה ומעשרות על פירות שיש לי בתוך ביתי, אם עשה כן הרי זה אסור.

טלוקחין חיה ועוף לבשר התאוה, אבל לא לזבחי שלמים. מי שגזרו שיהא בשר התאוה מטמא את הידים, אמרו אין לוקחין חיה לבשר התאוה, אבל לוקחין עוף לבשר התאוה. ר' לעזר בן יהודה איש אבלין אומ' אף לא העוף לבשר התאוה, שכן הגת שנעשת על גבי בשר תאוה טמאה לקודש, טמאה לתרומה.

יהלוקח חבית בירושלם, פתוחה צריך לאכל כנגד הקנקן, סתומה אין צריך לאכל כנגד הקנקן. במה דברים אמורים בשל יין, אבל בשל ציר, ושל חומץ, ושל מוריס, ושל שמן, ושל דבש, בין פתוחה בין סתומה אין צריך לאכל כנגד הקנקן. דיתבאות של תמרה, ופוטליאות ודרוסות של תמרה אין אוכל כנגדו. אם היו קופות הרי זה אוכל. ושאר כל הדברים אין אוכל כנגדן. לא כנגד החרצנין, ולא כנגד הזגין, ולא כנגד הגפת.

יאהלוקח צבי בירושלם אין צריך לאכל כנגד העור. שחוט, צריך לאכל כנגד העור.

יבאין משכירין בתים בירושלם, מפני שהן של שבטים. ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' אף לא המטות.

יגעורות של מקדשין, בעלי אשפיזין באין ונוטלין אותן בזרוע. לולבי הזרדין והחרובין, עד שלא ימתיקו [אין] נקחין בכסף מעשר, משימתיקו נקחין בכסף מעשר, אבל הלוף והחרדל והתורמסין, ושאר כל הנכבשין, בין משימתיקו בין עד שלא ימתיקו נקחין בכסף מעשר. בנות הריע נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאות טומאת אוכלין. חלות הריע, אמ' ר' יוסה בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתא אמ' לו חלות הריע מה הן שילקחו בכסף [מעשר]. אמ' לו, לא ילקחו. אמ' לו אף אני אומ' כן, אלא שעקיבה אמ' ילקחו.

ידקור נקח בכסף מעשר, ואין מטמא טומאת אוכלין. כפניות נקחות בכסף מעשר, ומטמא טומאת אוכלין. ר' יהודה אומ' קור הרי הוא כעץ לכל דבר, אלא שניקח בכסף מעשר. כפניות הרי [הן] כפרי לכל דבר, אלא שפטורות מן המעשרות. ר' שמעון אמ' משם ר' ליעזר כורכום אין ניקח בכסף מעשר, לפי שאין בו טעם אלא למראה. אמ' ר' יהודה בן גדיש לפני ר' ליעזר של בית אבא היו מוכרין ציר בירושלם. אמרו מי אמר, שמא דגים מוכרין עמו.

טוהלוקח בהמה לזבחי שלמים, בשוגג יחזרו דמיה למקומה, במזיד תיעלה ותיאכל במקום. [בזמן] הזה תמות. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורי' בזמן שמתכוין ולקחה מתחילה לשום שלמים, אבל במתכוין להוציא מעות של מעשר לחולין, בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן. אם היתה בהמה בעלת מום, בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן, אם היו פירות טמאין, בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן.

טזלוג יין שנפל לתוכו לוג דבש, והרי בו שני לוגין, השבח לפי חשבון. תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין, השבח לפי חשבון, ושל חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני, אל יוציא מעשר שני שלו בפדיון.

יזקפליט של מעשר שני ושל חולין שניתבלו זה עם זה, השבח לפי חשבון.

יחהיתה לו עיסה של מעשר ואפאה, השבח לפי חשבון. ניפילה הפת, ניקדח התבשיל הפגם לשני. בורר את [החטים] וטוחנן ומרקידן, דיים שיפדם כשער החטים. ר' יוסה אומ' מקום שמחשבין את הוצאה פודין את החטים ואין פודין את הככרות, מקום שאין מחשבין את הוצאה אף פודין את הככרות. שמן של מעשר שני וראשי בשמים של חולין שנתערבו, השבח לפי חשבון. זה הכלל אמ' ר' יוסה, כל המותיר במדה, שבחו ניכר השבח לפי חשבון, לא הותיר במדה, שבחו ניכר השבח לשני.