תוספתא מעשר שני (ליברמן) — פרק ג׳

בהפורט דינר כסף למעשר שני, כמות שחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר.

גמצרף דינר זהב למעשר שיני, כמות ששולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף.

דהיה מוליכו ממקום למקום, ומשתכר עליו יתר על שיויו רובע (על שיואו רבע) דברי ר' יהודה. ר' אלעזר אמ' עד דינר. מעשר שיני אין לו דמים, דין הוא שיאמר, הוא וחומשו מחולל על איסר זה.

המעשר שיני שאין דמיו ידועים נפדה על פי שלשה לקוחות, ולא על פי שלשה שאין לקוחות, אפי' אחד מהן גוי, ואפי' אחד מהן בעלים. כופין את הבעלים לפתוח ראשון. אם אמר הרי היא שלי באיסר יכול לחזור בו. זה חומר בהקדש מבמעשר שני.

ואין פודין מעשר שני אכסרה. כיצד, היו לו פירות מרקיבין ומעות מחלידין, לא יאמר כמה אדן רוצה ליתן בציבור זה וכמה אדם רוצה ליתן בכרי זה, אלא אומ' כמה אדן רוצה ליקח לו פירות בסלע, וכמה אדם רוצה ליקח לו מעות בדינר. [סלע] כמה תהא חסירה ולא יהו מחוללין עליה מעשר שיני, לסלע ארבע איסרות, ולדינר איסר דברי ר' מאיר. ר' יהודה או' לסלע ארבע פנדיונות, ולדינר פנדיון. ר' שמעון או' שמנה פנדיונות, ודינר שתי פינדיאות. יתר על כן, מחללה בשויהא. בסלע עד שקל, ובדינר עד רובע, פחות מכן, אפי' איסר אין רשיי לחלל עליה. היתה יוצא לסימון בסלע ולמטבע בשקל, לסימון בשקל ולמטבע בסלע, אין למעשר שני אלא כשער המטבע.

זהמוכר פירות לחבירו ונמצאו טבלים, רץ אחריו לתקנן. לא מצאו, אם בידוע שהן קיימין צריך לעשר על ידן, אם בידוע שאינן קיימין אין צריך לעשר על ידן. ספק שהן קיימין ספק שאינן קיימין, מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהן.

חהמוכר פירות לחבירו, והמוכר או' טבלים מכרתי לך, והלוקח או' מתוקנין מכרת לי, כופין את המוכר לתקן את שלו. הרי שלקחו מבית המלך את גרנו, אם מחמת החוב צריך לעשר על ידו, אם מחמת אונס אין צריך לעשר על ידן.

טהאוכל פירות מעשר שיני בין בשוגג בין במזיד, יזעק לשמים דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל אומ' בשוגג יזעק לשמים, במזיד יחזרו דמים למקומן.

יהאוכל מעות מעשר שיני בשוגג, יזעק לשמים, במזיד יחזרו דמים למקומן דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר' אומ' בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמי' למקומן.

יאהאוכל טבל של חבירו, משלם דמי מעשר טבלו דברי ר'. ר' יוסה בר' יהודה אומ' דמי חולין שבו. ישראל שאכל פירותיו בטבלו, אע"פ מתחייב בהן לשמים אין לכהן בהן כלום, שנ' בהן תרומה, אין להן בהן עד שיורמו. וכן בן לוי שאכל מעשרותיו בטבלו, אע"פ שמתחייב בהן לשמים אין לכהן בהן כלום, שנ' בהן את אשר ירימו לה', אין לך בהן אלא עד שירימו.

יבהמביא פירות מן הגרן לעיר, הפריש תרומה ונתנה לכהן, מעשר ראשון ונתנו ללוי, מעשר עני ונתנו לעני, אין מחשב עמהן דמי הבאה. אבל אם קרא להן שם בגורן, הרי זה מחשב עמהן דמי הבאה. המוכר פירות לחבירו ואמ' לו פירו' שמכרתי לך טבלין הן, בשר, בשר בכור הוא, יין, יין נסך הוא, מה שאכלו אכלו, יחזיר להן את הדמים. ר' שמעון בן אלעזר או' דבר שהנפש קצה בו מה שאכלו אכלו (ויחזיר להן את השאר דבר שאין הנפש קצה בו מה שאכלו אכלו) ויחזיר להן את הדמים, ודברים שאין הנפש קצה בו ינכה להן מן הדמים.

יגאין פודין מעשר שני בירושלם בזמן [הזה], ואין מפרישין מעשר שני בירושלם בזמן הזה, ואין מחללין מעשר שיני בירושלם בזמן הזה, ואין מוכרין מעשר שיני בירושלם בזמן הזה, ואין מוציאין מעשר שיני בירושלם בזמן הזה, ואם הוציא הרי אלו ירקבו.

ידמחללין מעות על פירות בירושלם בזמן הזה, בית שמיי או' זה וזה מעשר שיני, בית הלל או' המעות כמות שהוא, והפירות כמות שהיו.

טובית הלל או' מפריש אדם מעשר ראשון של דמיי ותורמו ואוכלו, ואין צריך להפריש שני. בית שמיי או' צריך להפריש שיני, שיני או' הורם השני הורם הראשון, הורם הראשון לא הורם השני. והלכה כדברי בית שמיי.

טזראה אותו שהפריש מעשר שיני, נאמן על הראשון דברי ר' ליעזר. וחכמים או' נאמן על הראשון נאמן על השיני, נאמן על השיני אין נאמן על הראשון. הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שיני ואכלן, על אותו המין נאמן, על מין אחר אין נאמן דברי ר' ליעזר. וחכמים או' אף על אותו המין אינו נאמן, לא כל הימנו שיתקן את עצמו ויבא ויקלקלנו.

יזהאומ' מעשר שיני שבחפץ זה מחולל על איסר זה, ולא קבע לו מקום, ר' שמעון אומ' קרא שם. וחכמים אומ' עד שיאמר לצפונו או לדרומו.

יחמעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוס' שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב, אמרו לא נדע היאך בעל הבית זה מתקין את פירותיו. כיון שהרגיש בהן הלך והביא לפניהן דלוסקיס מלא דינרי זהב. אמרו לו היאך אתה מתקן את פירותיך, אמ' להם כך וכך, אני אומ' מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה. אמ' לו צא ואכול את פירותיך, נשתכרת במעות איבדתה נפשות.

יטחבר שמת והניח פירות, אפי' באותו היום כנסן, הרי הן בחזקת מתוקנין.