תוספתא שביעית (ליברמן) — פרק א׳
אשלשה אילנות בתוך בית סאה, הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן, ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה דברי ר' מאיר ור' יהודה. ר' יוסה ור' שמעון או' אין חורשין להן אלא צרכן. כמה ריוח יהא ביניהן, רבן שמעון בן גמליאל או' כדי שיהא בקר עובר בכליו. רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהא מותרין בעבודת הארץ עד ראש שנה. אחר אילן העומד בתוך קביים, ושנים העומדין בבית ארבע קבין, אין חורשין להן אלא צרכן. שלשה אילנות של שלשה בני אדם, ושדה של אחד, אע"פ שבעל השדה חורש מפני צורך שדהו מותר.
בזקנה ונראה כנטיעה, הרי היא כנטיעה, ונטיעה נראית כזקנה, הרי היא כזקנה. מה בין זקנה לנטיעה, זקנה עד עצרת, נטיעה עד ראש השנה, זקינה מעין שלשה, נטיעה מעין עשרה. ושדה קנים נדונת כנטיעות.
גשלשה קישואין ושלשה דלועין וארבע נטיעות הרי אלו מצטרפין, ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה. כמה ריוח יהא ביניהן, רבן שמעון בן גמליאל או' כל שתחתיו וחוצה לו מלא צמד וכליו. אי זו היא נטיעה, ר' יהושע אומ' בת חמש, בת שש, בת שבע. [אמר ר' מפני מה אמרו, בת חמש, בת שש, ובת שבע], אלא אומ' אני, גפנים בני חמש, תאנים בני שש, וזתים בני שבע.
דמוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית מישראל החשוד על השביעית, ומן הגוי ומן הכותי אפי' בשביעית מותר. עד מתי מותר לזבל, כל זמן שמותר לחרוש, מותר לזבל.
המשקין את הנטיעות עד ראש השנה. ר' יוסה בן כיפר או' משם ר' ליעזר, בית שמיי או' משקה (את) על הנוף ויורד על העיקר. בית הלל או' על הנוף ועל העיקר. אמרו בית הילל לבית שמיי אם אתה מתיר לו מקצת התר לו את הכל, אם אין את מתיר לו את הכל אל תתיר לו מקצת.
וומכוונין את הנטיעות עד ראש השנה. ר' יהודה אומ' אם היו מבורכות לפני שביעית נוטלן אף בשביעית.
זאלו הן עוגיות, אילו בדידין שבעיקרי אילנות. מותרין ומשמטין בקנים. מקום שנהגו לותר ולשמט לפני החג, מותרין ומשמטין לפני החג, לאחר החג, מותרין ומשמטין לאחר החג.
חפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ר' יהודה או' מקום שנהגו לסוך, אין סכין, מפני שהיא עבודה. מקום שלא נהגו לסוך, סכין. ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית הכל שוין שאין סכין אותן ואין מנקבין אותן. וכן היה ר' יהודה או' הלוקח פגה מחברו בשאר שני שבוע, אף במקום שנהגו לסוך, סכין. לא יקנח שרף בעיקר, מפני שמתריפו, אבל מקנחו בעלין.
טתאינה שנתקלפה, אין טחין אותה בטיט, מפני שהיא מלאכתה. אין תולין תחובין בתאנה, ואין מרכיבין בתאנה, מפני שהיא עבדה. ר' שמעון בן לעזר או' במועד צורר, ובשביעית חותך.
יסוקרין את האילן בסיקרא, וטוענין אותו באבנים, ואין חוששין לא משם שביעית ולא משם דרכי האמורי.
יאמסקלין, מקווצין, מקטפין, ומסתתין, ומצדדין, ומגמזין עד ראש השנה, ונוטל את הרואה. ר' שמעון בן לעזר או' אף סמין את הגפנים בשבי'.
יבחורשין שדה בית השלחין ומשקין אותן שלשים יום לפני ראש השנה. ר' או' עד לפני ראש השנה שלשים יום, כדי שיטע וישריש, ויזרע וישריש. אין בודקין את הזרעים בגללים, אבל בודקין אותן באדמה ובעציץ. ומשיירין משביעית למוצאי שביעית, ומקיימין את העלויים שבגג, אבל אין משקין אותן.