תוספתא שבת (ליברמן) — פרק ה׳

בהגדמין טמאין, אין יוצאין בהן. יוצאין בפיקרין ובצופא. אימתי, בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה, לא צבען בשמן, ולא כרכן במשיח', אין יוצאין בהן, ואם יצאו בהן מערב שבת, אע"פ שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה, יוצאין בהן.

גיוצאין במוך ובספוג שעל גבי מכה, ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט, או משיחה. יוצאין בקליפת השום, ובקליפת הבצל, שעל גבי מכה. אם נפל, לא יחזיר, ואין צריך לומר שלא יתן כתחלה בשבת.

דיוצאין באיגד שעל גבי מכה, וקושרו ומתירו בשבת. ואספלנית שפרשה מן האגד מחזירה.

היוצאין באספלנית, ובמלוגמא, וברטייה, שעל גבי המכה, ואם נפל לא יחזיר, ואין צריך לומר שלא יתן כתחלה בשבת.

ונוטלה ומכסה בה את הכלים. לא יתקיננה משבת למוצאי שבת, שאין מתקינין מקדש לחול. ר' יודה אומ' אם החליקה מלמטה מחליק' מלמעלה, ואם החליקה מלמעלה מחליקה מלמטה. מגלה מקצת אספלינית מכן, ומקנח את המכה, וחוזר ומגלה מקצת אספלונית מכן, ומקנח את המכה. לא יקנח באספלונית, מפני שבא לידי מרוח, והממרח בשבת חייב חטאת.

זלא יצא אדם בזוג שבצוארו, אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו, וזה וזה אין מקבלין טומאה. לא יצא אדם בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו, זה וזה מקבלין טומאה.

חלא תצא בהמה בזוג שבצוארה, אבל יוצאה היא בזוג שבכסותה, וזה וזה מקבלין טומאה, זה חומר בבהמה שאין באדם. לא תצא בהמה בחותם שבצוארה, ולא בחותם שבכסותה, וזה וזה אין מקבלין טומאה.

טמטלטלין עצי בשמים להניף ולהריח בהם לחולה, מוללו ומריח בו, לא יקטמנו להריח בו, ואם קטמו פטור.

ילא יקטמנו לחצות בו שניו, ולא לפתוח בו את הדלת, מפני שהוא כמתקין כלי, ואם קטמו חייב חטאת.

יאהרטנין יוצאין בסודרין שלהן, ולא הרטנין בלבד אמרו אלא כל אדם, אלא שדברו חכמים בהוה.

יבאמ' ר' יהודה מעשה בהורקנוס בנו של ר' ליעזר שיצא בסודר שלו לרשות הרבים, אלא שהיתה נימא כרוכה לו על אצבעו, אמרו חכמים לא היה צריך.

יגהרועין יוצאין בסקין שלהן. ולא הרועין בלבד אמרו אלא כל אדם, אלא שדברו חכמים בהוה. אמ' ר' יהוד' מעשה בר' טרפון שיצא בלילי שבת לבית המדרש, ונתנו לו סדין ואחזו בשתי ידיו ויצא בו מפני הגשמים.

ידיוצאין בסגיס, ביריעה, ובהמלא, בסקורטיא, ובקטבוליא, מפני הגשמים, אבל לא בתיבה, ולא בקופה, ולא במחצלת, מפני הגשמים.