תוספתא שבת (ליברמן) — פרק ז׳

בהאומר דגן, קרדן, הרי זה מדרכי האמרי. ר' יהודה אומ' דגן על שם דגון ע"ז, שנאמ' לדגון אלהיהם ולשמחה.

גהאומ' דני, דנו, הרי זה מדרכי האמורי. ר' יהודה אומ' על שם דן ע"ז, שנ' חי אליך דן וחי דרך באר שבע.

דהשואל במקלו, ואומ' אם אלך, ואם לא אלך, הרי זה מדרכי האמורי, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו.

ההאומ' מרפא, הרי זה מדרכי האמרי. ר' לעזר בי ר' צדוק או' אין או' מרפא, מפני בטול תורה. של בית רבן גמליאל לא היו או' מרפא, מפני דרכי האמורי.

והאומר יתיר ונותר, הרי זה מדרכי האמורי. ר' יהודה או' לא יהא לו בביתו יתיר ונותר.

זהאומ' שתו והותירו הרי זה מדרכי האמרי. שתו והותירו לא מדרכי האמורי.

חשתו והותירו, חמרא לחייכון, לא מדרכי האמרי.

טמעשה בר' עקיבא שעשה משתה לבנו, על כל חבית וחבית שפתח, אמר לחיי רבננא ולחיי תלמידיהון.

יהאומ' לאו, לאו, הרי זה מדרכי האמרי, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ויאמרו לאל סור ממנו וגו'.

יאהקושר חוט על גבי אדום, רבן גמליאל או' אינו מדרכי האמרי, ר' לעזר בי ר' צדוק או' הרי זה מדרכי האמורי.

יבהאומר אל תעבר בינותינו, שלא תפסק אהבתנו, הרי זה מדרכי האמרי. ואם מפני כבוד הרי זה מותר.

יגאי זהו מנחש, האומר נפלה מקלי מידי, נפלה פתי מפי, קרא לי איש פלני מאחרי, קרא לי עורב, נבח בי כלב, עבר נחש מימיני, ושועל משמאלי, ופסק צבי את הדרך לפני, אל תתחיל בי, שהרי שחרית היא, וראש חדש היא, ומוצאי שבת היא.

ידאי זהו מעונן, ר' ישמעאל או' זה המעביר על העין. ר' עקיבא או' אילו נותני עתים, כגון אילו שאומ' היום יפה לצאת, היום יפה ליקח, היום חמה נחפית, למחר גשמים יורדין, כגון אילו שהן אומ' למודי ערבי שביעיות להיות יפות ועקידות, קטניות להיות רעות. וחכמים אומ' אילו אוחזי העינים.

טוסוקרין את האילן בסקרה, וטוענין אותו באבנים, ואין חוששין לא משם שביעית ולא משם דרכי האמורי.

טזממשיכין יין ושמן בצינורות לפני חתנים ולפני כלות, ולא משם דרכי האמורי. מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לכבול, והמשיכו אנשי העיר לפניהם בצנורות יין ושמן.

יזשורפין את המלכים ולא מדרכי האמרי, שנ' בשלום תמות ובמשרפות וגו'. כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים, אבל לא על הדיוטות. ומה הן שורפין עליו מטתו וכלי תשמישו. מעשה שמת רבן גמליאל הזקן, ושרף עליו אנקלוס הגר יתר משבעים מנה.

יחעוקרין על המלכים, ולא משם דרכי האמורי.

יטכל עקור שיש בו טריפה אסור באכילה, ומותר בהנאה, שאין בו טריפה, מותר באכילה, ואין צריך לומר בהנאה. אי זהו עקור שיש בו טריפה, מן הארכובה ולמעלה, שאין בו טריפה, מן הארכובה ולמטה.

כמבעיתין לעוות ולפוקה, ולא מדרכי האמורי. עמד עצם בגרונו נותן על ראשו מאותו המין.

כאאילו דברים המותרין, היה מתחיל במלאכה נותן הודאה ושבח לפני המקום. בחבית, או בעיסה, מתפלל הוא שתכנס בהן ברכה, ואל תכנס בהן מאירה.

כבמעבירין על גבי מעין בשבת. רבן שמעון בן גמליאל אומ' בדבר הניטל בשבת. לוחשין על העין, ועל הנחש, ועל העקרב, ואין לוחשין בדבר שדים, ר' יוסה אומ' אף בחול אין לוחשין בדבר שדים. וכן היה ר' יוסה או' אין לך בכל הכרכים רע יותר מסודמיון, שכל זמן שאדם רע קורין אותו סילמי, אין לך בכל העממים קשה יתר מאמרי, שכל זמן שאדם קשה קורין אותו אמורי.

כגר' נהוריי אומ' אין לך בכל הכרכים מתון יתר מסודמיים, וכן מצינו שחזר לוט בכל המקומות ולא מצא מתונא כסדום, שנ' אברם ישב בארץ כנען.

כדורבן שמעון בן גמליאל אומ' אין לך בכל עממין מתון יותר מאמוריים, וכן מצינו שהאמינו במקום וגלו לאפרקי, ונתן להם המקום ארץ שיפה כארצם, והיתה ארץ ישראל נקראת על שמן.