תוספתא שבת (ליברמן) — פרק ט׳

בהמוציא שני זפין מן הקשה שבחזיר, הרי זה חייב. ר' שמעון בן לעזר אומ' אפי' אחד. יש שחולקין בחזיר, בין חטרתו לשאר גופו.

גהמוציא מצמר גפן, וצמר כלך, מצמר גמלים, ומצמר ארנבים, ומצמר חיה שבים, ושאר כל הנטוים, כולן מלא הסיט כפול, הרי זה חייב. הבגד, השק, והעור, כשיעור לטמאן כך שיעור להוציאן.

דהמוציא בין כלים גדולים ובין כלים קטנים הרי זה חייב. המוציא גחלת כל שהוא, הרי זה חייב. שלהבת כל שהוא, הרי זה חייב.

הברזל, ר' שמעון בן לעזר אומ' כדי לעשות ממנו דרבן. נחשת, כדי לעשות ממנו צינירא קטנה. נעורת של פשתן, כדי לעשות ממנה פתילה קטנה לנר.

ומשיחה, רבי נתן אומר כדי לקשור בה בין כתפיו. מוכין, כדי ליתן בתוך כדור קטנה. כמה כדור קטנה, כאגוז.

זארגמן, כדי ליטול ממנו דוגמה לאירה. סטיס, וקוץ, ופואה, כדי לצבוע מהן בגד קטן. כמה בגד קטן, פי סבכה.

חהמתכוין להוציא בפונדתו ופיה למעלה, והוציא בפונדתו ופיה למטה, בתוך פונדתו, והוציא בין פונדתו לחלוקו, ובחפת חלוקו, פטור. המתכוין להוציא בפונדתו ופיה למטה, ר' יהודה מחייב. אמ' ר' יהודה אני אומ' דבר אחד, והן אומ' דבר אחד, אני אומ' להן אי אתם מודים במתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו שהו פטור, שאם נתכוון והוציא לאחריו שהוא חייב. והם אמרו לו אי אתה מודה במוציא באחר ידו, ואחר רגלו, בפיו, ובמרפקו, שהוא פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין. אני לא מצאתי תשובה לדבריהם, והם לא מצאו תשובה לדבריי.

טשנים אוחזין במלגז ולוגזין, בכרכר ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה והוציאוהו לרשות הרבים, שניהם פטורין. בעגול של דבילה, והוציאוהו לרשות הרבים, בקורה, והוציאוה לרשות הרבים, ר' יהודה או' אם אין אחד יכול להוציאה, והוציאוה שנים, חייבין. ר' שמעון אומ' אע"פ שאין אחד יכול להוציאה, והוציאוהו שנים, פטורין, שאין שנים חייבין על מלאכה אחת. שנים, שעשה אחד מהן מלאכה בשבת, ואין ידוע אי זהו, יביאו שניהם חטאת בשותפות, ייתנו עליה, ותאכל, דברי ר' שמעון. ור' יוסי פוטר. מודה ר' יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי, ומודה ר' יוסי בשנים שהיה אחד מהן מחוסר כפרה, ואין ידוע אי זה הוא, שיביאו חטאת בשותפות, ויתנו עליה, ותאכל.

יהוציא כחצי גרוגרת וחזר והוציא כחצי גרוגרת בהעלם אחת חייב, בשתי העלמות פטור. נאכל הראשון עד שלא ישב השיני, בין בהעלם אחת, בין בשני העלמות פטור. הוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ארבע אמות, וחזר והוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ארבע אמות אחרות, אם העבירן דרך עליו חייב, ואם לאו פטור.

יאהנוטל מלא הזוג בסערו, הרי זה חייב. ר' ליעזר או' אפי' אחד. הבורר שחורות מבין לבנות, ולבנות מבין שחורות, חייב. ר' שמעון בן לעזר או' צפורן שפירשה רובה, וציצין שפרשו רובן, ונטלן בשבת, פטור. נטלן בכלי, הרי זה חייב.

יבהחולב, והמחבץ, והמגבן, כגרוגרת, המכבד, והמרבץ, והמרחיץ, והסך, והרודה חלת דבש, בשבת חייב חטאת, וביום טוב לוקה את הארבעים, דברי ר' ליעזר. וחכמים או' בין בשבת בין ביום טוב פטור, ואינו חייב כי אם שבות. ר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר' אליעזר הכוחלת, והגודלת, והפוקסת, לעצמה פטורה, לאחרות חייבת. וכן היה ר' שמעון בן לעזר או' משם ר' ליעזר לא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו סרק.

יגהתולש, בין בימינו, בין בשמאלו, הרי זה חייב. באחת ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו, או שהיה מהלך על גבי הארץ ונתזו צרורות מתחת רגליו ונפלו על גבי עשבים ותלש, פטור. מהלך אדם על גבי עשבים ועל גבי צרורות בשבת, ואינו חושש.

ידהתולש עולשין לאכילה, כגרוגרת. לבהמה, כמלוא פי הגדי. לתקן הארץ, כל שהן. אם נתכוון בכולן, חייב שתים. אם היה מתעסק ותלש, פטור.

טוהמזרד זרדין לאכילה, כגרוגרת. לבהמה, כמלוא פי הגדי. לתקן אילן, כל שהן. אם מתכוין בכולן, חייב שתים. אם היה מתעסק וזורד, פטור.

טזהחופר והחורש והחורץ, מלאכה אחת. הדש והכותש והנופט, מלאכה אחת. התולש והקוצר והבוצר והמוסק והגודר והעודר, מלאכה אחת הן.

יזהמכבס והסוחט, מלאכה אחת. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' צבעים קבעו סחיטה מלאכה בפני עצמה.

יחהבורר והטוחן והמרקיד והלש והאופ' לאכילה כגרוגרת. לבהמה, כבמלא פי הגדי, לצבוע, כדי לצבוע בו בגד קטן. ושאר כל הדברים, כשיעור לטומאן כך שיעור להוציאן.

יטהתולש כנף מן העוף, הקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות.

כאין יונקין מבהמה טהורה ביום טוב, ואין צריך לומ' בשבת. אבא שאול אומ' יונקין היינו מבהמה טהורה ביום טוב.

כאלא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה. אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה. ואם היה דבר של סכנה, אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש.