ליקוטי מוהר"ן, תנינא 41

זִכְר֗וּ נִפְלְאֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה מֹפְתָ֖יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיהוּ׃

אֲשֶׁר עַל־יְדֵי גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת הַנִּשְׁמַע מִפִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאֹד, יְכוֹלִים לֵידַע וּלְהַבְחִין גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר חָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו, וְנָתַן כֹּחַ לְצַדִּ

עז. הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד. וְעַל־יְדֵי הַתְמָדַת הַלִּמּוּד שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים בָּעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹדְעִים שׁוּם כַּוָּנוֹת. וּבִפְרָט עַל יְדֵי לִ

מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין מוֹפְתִים מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבִּמְדִינוֹת קיר"ה (דְּוִין), הוּא מֵחֲמַת שֶׁאַנְשֵׁיהֶם הֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וּמַאֲמִינִים בְּהַצַּדִּיקִים, כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּדִבְרֵי ה