מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

דניאל — פרק ו׳

⇄ לפרק זה מקבילה בתהילים ס״ד — הצג פסוק מול פסוק
תהילים ס״ד ↗
הפרק כולו ארמית — כל כ״ט הפסוקים בעברית — פתחו לקריאה רצופה

תרגום הבינני — אין תרגום קדום על הפרקים הארמיים שבדניאל ובעזרא — לא אונקלוס ולא יונתן. זו העברה לעברית שנוסחה בהבינני מול הפסוק הארמי ומול רש"י ומצודת דוד, ואינה מקור. מתחת לכל פסוק מובא גם מצודת דוד, וזה פירוש ולא תרגום: הוא מסביר את הפסוק ולעתים מוסיף עליו. בפסוק שאין לו — יוסף אבן יחיא.

א׳

וְדָרְיָוֶשׁ (מדיא) [מָֽדָאָה] קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּֽין

ודריוש המדי קיבל את המלכות כבן שישים ושתיים שנה.תרגום הבינני

ודריוש מדאהדריוש מלך מדי לקח מלכות כשדים בהיותו בן ס״ב שניםמצודת דוד

ב׳

שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֺן בְּכׇל מַלְכוּתָֽא

טוב היה בעיני דריוש, והקים על המלכות מאה ועשרים אחשדרפנים שיהיו בכל המלכות,תרגום הבינני

שפרהוטב הדבר לפני דריוש והעמיד על המלכות ק״ך שרים אשר יהיו מושלים בבל המלכותמצודת דוד

ג׳

וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָה דִּי דָנִיֵּאל חַֽד מִנְּהוֹן דִּֽי לֶהֱוֺן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא וּמַלְכָּא לָֽא לֶהֱוֵא נָזִֽק

ועליהם שלושה שרים — שדניאל אחד מהם — שיהיו האחשדרפנים האלה נותנים להם דין וחשבון, והמלך לא יינזק.תרגום הבינני

ועלאולמעלה מהם העמיד ג׳ שרים אשר דניאל היה אחד מהם דיאשר הק״ך שרים ההם יהיו נותנים עצה אל שלשת השרים הראשים בכדי שלא יהיה למלך נזק והפסד מה בדבר המלכות ר״ל לזה הרבה שרים ומושלים למען ייעצו בחכמה לשמור את המלך מן הנזקמצודת דוד

סרכין שם מין שררהמצודת ציון

ד׳

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא כׇּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כׇּל מַלְכוּתָֽא

אז דניאל זה היה מצטיין על השרים והאחשדרפנים, מפני שרוח יתרה בו; והמלך חשב להקימו על כל המלכות.תרגום הבינני

אדיןאז דניאל זה היה מנצח ומתגבר בכל דבר על חבריו ועל הק״ך שרים אשר תחתיהם כל קבלבעבור אשר היה בו רוח חכמה יתירה ומרובה והיה משכיל בכל דבר לאמתו מלכאוהמלך חשב להעמידו למושל על כל המלכות בראותו מרבית שכלומצודת דוד

עשית ענין מחשבה כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמו)מצודת ציון

ה׳

אֱדַיִן סָֽרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא וְכׇל עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה כׇּל קֳבֵל דִּֽי מְהֵימַן הוּא וְכׇל שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלֽוֹהִי

אז השרים והאחשדרפנים היו מבקשים למצוא עילה לדניאל מצד המלכות, וכל עילה ושחיתות אינם יכולים למצוא — מפני שנאמן הוא, וכל שגגה ושחיתות לא נמצאה עליו.תרגום הבינני

אדיןאז כל השרים ההם היו מבקשים למצוא על דניאל עלילה מה בענין דבר המלכות וכלאבל שום עלילה ודבר השחתה לא יכלו למצוא בו סל קבלבעבור אשר היה נאמן וכל דבר משגה והשחתה לא נמצא עליומצודת דוד

עילה עלילה, ובדרז״ל עילה מצאו (כתובות כ) · שלו משגה כמו על השל (ש״ב ו)מצודת ציון

ו׳

אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָֽמְרִין דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כׇּל עִלָּה לָהֵן הַשְׁכַּחְנָֽא עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵֽהּ {ס}

אז האנשים האלה אומרים: לא נמצא לדניאל זה שום עילה, אלא אם נמצא עליו בדת אלוהיו.תרגום הבינני

אדיןאז אמרו האנשים האלה הן ראינו אשר לא ימצא לדניאל זה שום עלילה כ״א נמצא עליו בדבר התלוי בדת אלהיו כי לקיים דת אלהיו לא יחוש לדבר המלך המבטל את הדתמצודת דוד

ז׳

אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְכֵן אָמְרִין לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִֽי

אז השרים והאחשדרפנים האלה התקהלו אל המלך, וכה אמרו לו: דריוש המלך, לעולם חיה!תרגום הבינני

אדיןאז השרים ההם התקבצו אל המלך וכן אמרו אליו דריוש המלך לעולם תחיה והוא מדרך מוסר לברך את המלך בראשית האמריםמצודת דוד

ח׳

אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא סִגְנַיָּא וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הַדָּֽבְרַיָּא וּפַחֲוָתָא לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא וּלְתַקָּפָה אֱסָר דִּי כׇל דִּֽי יִבְעֵא בָעוּ מִן כׇּל אֱלָהּ וֶֽאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָֽא

התייעצו כל שרי המלכות, הסגנים והאחשדרפנים, היועצים והפחות, להקים חוק מלך ולחזק איסור: שכל מי שיבקש בקשה מכל אלוה ואדם עד שלושים יום, זולת ממך המלך — יושלך לגוב האריות.תרגום הבינני

אתיעטוהתיעצו כל השרים לקיים קיום המלך ר״ל להעמיד ולהקים המלוכה בידו בחוזק רב ולתקפהולחזק חוק גזרה בקשר אמיץ בבל ישונה דיאשר כל מי אשר יבקש בקשה מה מן כל אלוה או אדם מהיום עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות וזהו למען ידעו הכל שאין כח ביד זולתך והכל בא ממך והוא דבר נאות לחזק המלוכהמצודת דוד

ט׳

כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּֽא

עתה, המלך, תקים את האיסור ותרשום את הכתב, שלא ישונה כדת מדי ופרס אשר לא תיעבר.תרגום הבינני

כעןעתה אתה המלך תחזק הקשר וכתוב מכתב ידך על הכתב די לאאשר אין לשנותה מעתה וכמנהג מדי ופרס אשר לא תסור לעולם והוא שאין לשנות דבר אשר רשם המלךמצודת דוד

י׳

כׇּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא דָּֽרְיָוֶשׁ רְשַׁם כְּתָבָא וֶאֱסָרָֽא

מפני זה המלך דריוש רשם את הכתב ואת האיסור.תרגום הבינני

כל קבלבעבור זאת שהיה הדבר לחוזק המלוכה לזה כתב המלך מכתב ידו על הכתב והקשרמצודת דוד

י״א

וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּֽי רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כׇּל קֳבֵל דִּֽי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָֽה {ס}

ודניאל, כאשר ידע שנרשם הכתב, נכנס לביתו — וחלונות פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלים — ושלוש פעמים ביום היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהיו, כפי שהיה עושה מלפני זה.תרגום הבינני

כדי ידעכאשר ידע אשר כתב המלך מכתב ידו על הכתב עלנכנס לביתו במקום מוצנע ועל העלייה היה לו חלונות פתוחות מול ירושלים לכוון בתפלתו למולה כמ״ש והתפללו אליך דרך ארצם וכו׳ העיר אשר בחרת וכו׳ (מ״א ח) וזמניןושלשה פעמים ביום היה הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו בעבור אשר כן היה עושה מלפני זה לכן אחז צדיק דרכומצודת דוד

י״ב

אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל בָּעֵה וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵֽהּ

אז האנשים האלה התקהלו, ומצאו את דניאל מבקש ומתחנן לפני אלוהיו.תרגום הבינני

אדיןאז האנשים האלה התקבצו אל בית דניאל ומצאוהו מבקש ומתחנן לפני אלהיומצודת דוד

הרגשו ענין קבוץ כי בקבוץ עם רב נשמע קול המיה ורגישה וכן למה רגשו גוים (תהילים ב׳:א׳)מצודת ציון

י״ג

בֵּאדַיִן קְרִבוּ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא עַל אֱסָר מַלְכָּא הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ דִּי כׇל אֱנָשׁ דִּֽי יִבְעֵא מִן כׇּל אֱלָהּ וֶֽאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר יַצִּיבָא מִלְּתָא כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּֽא

אז קרבו ואמרו לפני המלך על איסור המלך: הלוא איסור רשמת, שכל אדם שיבקש מכל אלוה ואדם עד שלושים יום זולת ממך המלך — יושלך לגוב האריות? ענה המלך ואמר: אמת הדבר, כדת מדי ופרס אשר לא תיעבר.תרגום הבינני

באדיןאז קרבו אל המלך ואמרו לפניו על דבר הקשר הנעשה בעבור המלך וכה אמרו הלא במכתב ידך רשמת הקשר אשר כל איש אשר יבקש דבר מן כל אלוה או אדם עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות ענההשיב המלך ואמר אמת הדבר ועשויה היא בחוזק כמנהג מדי ופרס ואשר לא תסור לעולם ר״ל ע״כ כן יהיה הואיל ורשמתי אני אין להשיב וכמנהג הקבועמצודת דוד

י״ד

בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם (עליך) [עֲלָךְ] מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵֽהּ {פ}

אז ענו ואמרו לפני המלך: דניאל אשר מבני גלות יהודה לא שם עליך, המלך, טעם, ולא על האיסור שרשמת; ושלוש פעמים ביום מבקש בקשתו.תרגום הבינני

באדיןאז השיבו ואמרו לפני המלך אשר דניאל אשר הוא מן בני הגולה של יהודה לא עשה לעצמו טעם ועצה לחוש עליך המלך ועל הקשר אשר רשמת ר״ל אינו חושש על קיום מלכותך ועל דבריך וזמניןשלשה פעמים ביום מבקש בקשתו מאלהיומצודת דוד

ט״ו

אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶֽעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵֽהּ {ס}

אז המלך, כאשר שמע את הדבר, רע היה עליו מאוד; ועל דניאל שם לב להצילו, ועד בוא השמש היה משתדל להצילו.תרגום הבינני

אדיןאז כאשר שמע המלך את הדבר הרבה היה הדבר רע בעיניו שם בלשם על דניאל ליתן כופר ממון פדיון נפשו להצילו ממות, או כל לאו שמצא לבל עשות לו מאומה היה טוען בעבורו ועד שקיעת החמה היה מתעסק להצילומצודת דוד

בל הוא מל׳ מנדה בלו והלך (עזרא ד׳) וענינה מס וגולגולת, או הוא מענין לאו כמו בל למד צדק (ישעיה כו) · משתדר ענין ספק והשתדלות בדרז״ל השתדל להיות איש (אבות פ״ב)מצודת ציון

ט״ז

בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּֽי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּֽי כׇל אֱסָר וּקְיָם דִּֽי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָֽה

אז האנשים האלה התקהלו אל המלך ואמרו למלך: דע, המלך, שדת למדי ופרס היא, שכל איסור וחוק שהמלך יקים אין לשנותו.תרגום הבינני

באדיןאז האנשים האלה התקבצו כולם על המלך כי להלשין באו רק מקצתם וכאשר ראו שחפץ המלך להצילו התקבצו כולם ואמרו למלך דע אתה המלך אשר יש מנהג קבוע למדי ופרס אשר כל קשר ודבר קיום אשר יקיים המלך לרשום שמו עליו שוב אין לשנותםמצודת דוד

י״ז

בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי (אנתה) [אַנְתְּ] פָּֽלַֽח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ

אז המלך אמר, והביאו את דניאל והשליכוהו לגוב האריות. ענה המלך ואמר לדניאל: אלוהיך שאתה עובד לו בתמידות — הוא יצילך.תרגום הבינני

באדיןאז אמר המלך להביא את דניאל ולהשליכו אל בור של האריות ענההרים המלך קול ואמר לדניאל אלהך אשר אתה עובד אותו בכל עת הוא יצילךמצודת דוד

י״ח

וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּֽאל

והובאה אבן אחת והושמה על פי הגוב, וחתמה המלך בטבעתו ובטבעת שריו, שלא ישונה דבר בדניאל.תרגום הבינני

והיתיתהובא אבן אחת ושמו אותו על פי הבור וחתמהלבל יוכלו לזוז את האבן ממקומה חתמה מלמעלה בחותם טבעת המלך ובחותם טבעות שריו אשר לא תשתנה הרצון בדניאל כי רצון המלך היה בחייו וחשש פן ישנו רצונו כי ימיתוהו מהשלכת אבנים וכדומה ורצון השרים היה במיתתו וחששו פן המלך ישנה רצונם כי יעלהו מן הבור או ישמרהו מן האריות באיזה תחבולהמצודת דוד

י״ט

אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵֽיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קׇֽדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלֽוֹהִי

אז הלך המלך להיכלו ולן בצום, ושולחן לא הכניס לפניו, ושנתו נדדה עליו.תרגום הבינני

אדיןאז אחר שחתמו הלך המלך אל היכלו ולן בלא אכילה ולא הכניסו לפניו כלי שמחה וזמר ושנתו נדת ממנומצודת דוד

ובת טות לן מבלי סעודת הערב וכן בדרז״ל ובת טות ולא הבדיל (פסחים קז) ר״ל לא אכל בלילה על שלא הבדיל · ודחון הוא הפוך מן חדון ור״ל שמחת כלי זמרמצודת ציון

כ׳

בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנׇגְהָא וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִֽי אַרְיָוָתָא אֲזַֽל

אז המלך בשחר יקום עם הזריחה, ובבהילות הלך לגוב האריות.תרגום הבינני

באדיןאז עמד המלך ממשכבו בשחר בהאיר היום והלך בחפזון אל הבור של האריותמצודת דוד

בשפרפרא כן ת״י על השחר · בנגהא מל׳ נוגה ואורהמצודת ציון

כ״א

וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דָּֽנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי (אנתה) [אַנְתְּ] פָּֽלַֽח לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָֽא

וכקרבו לגוב, זעק לדניאל בקול עצוב. ענה המלך ואמר לדניאל: דניאל, עבד האלוהים החי — אלוהיך שאתה עובד לו בתמידות, היכול היה להצילך מן האריות?תרגום הבינני

וכמקרבהוכאשר בא קרוב אל הבור צעק אל דניאל בקול עצב והרים קול ואמר לו דניאל עבד אלהים חיים אלהךהאלהים אשר אתה עובד אליו בכל עת האם יכול היה להצילך מן האריותמצודת דוד

כ״ב

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִֽי

אז דניאל עם המלך דיבר: המלך, לעולם חיה!תרגום הבינני

אדיןאז דבר עם המלך ואמר אליו המלך לעולם יחיהמצודת דוד

כ״ג

אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּֽסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כׇּל קֳבֵל דִּי קׇֽדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף (קדמיך) [קׇֽדָמָךְ] מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵֽת

אלוהי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות ולא חיבלוני, מפני שלפניו זכות נמצאה לי; ואף לפניך, המלך, חבלה לא עשיתי.תרגום הבינני

שלח מלאכהאלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא השחיתו אותי בעבור אשר נמצא לי לפניו זכות ולא קפח את שכרי ואף קדמךואף לפניך המלך לא עשיתי דבר השחתה וכאומר הנה בדבר התפלה לא יחשב למרד כי אני ואתה חייבים בכבודומצודת דוד

כ״ד

בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן גֻּבָּא וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא וְכׇל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵֽהּ

אז טוב היה למלך מאוד, ולדניאל אמר להעלות מן הגוב; והועלה דניאל מן הגוב, וכל חבלה לא נמצאה בו — כי האמין באלוהיו.תרגום הבינני

באדיןאז הרבה מאוד הוטב הדבר על המלך ואמר להעלות את דניאל מן הבור והסקוהועלה דניאל מן הבור ולא נמצא בו כל חבלה ופצע על אשר האמין באלהיו ולא הסיר תפלתומצודת דוד

כ״ה

וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּֽי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָֽנִיֵּאל וּלְגוֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וְלָֽא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּֽי שְׁלִטֽוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכׇל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּֽקוּ

ואמר המלך, והביאו את האנשים האלה שאכלו את קרצו של דניאל, ולגוב האריות השליכו אותם, את בניהם ואת נשיהם; ולא הגיעו לקרקע הגוב עד ששלטו בהם האריות וכל עצמותיהם הדקו.תרגום הבינני

והיתיווהביאו את האנשים האלה אשר הלשינו מלשינות על דניאל והושלכו אל בור האריות המה ובניהם ונשותיהם ולא מטולא הגיעו לתחתיות הבור עד אשר משלו בהם האריות עודם באויר ואכלו אותם ואף עצמותם כתתו דק דקמצודת דוד

כ״ו

בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְֽכׇל עַֽמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּֽי [דָיְרִין] (דארין) בְּכׇל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּֽא

אז דריוש המלך כתב לכל העמים, האומות והלשונות ששוכנים בכל הארץ: שלומכם ירבה.תרגום הבינני

באדיןאז כתב דריוש לכל העכו״ם וכן כתב לכל עממיא וכו׳ אשר שוכנים בכל הארץ שלומכם יתרבהמצודת דוד

כ״ז

מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכׇל שׇׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֺן (זאעין) [זָיְעִין] וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָֽנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּֽי לָא תִתְחַבַּל וְשׇׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָֽא

מלפני שם טעם, שבכל שלטון מלכותי יהיו זעים ויראים מלפני אלוהיו של דניאל — כי הוא האלוהים החי וקיים לעולמים, ומלכותו אשר לא תיחרב, ושלטונו עד הסוף.תרגום הבינני

מן קדמימלפני הושם גזרת אומר אשר בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ומתפחדים מלפני האלהים של דניאל אשר הוא אלהים חי וקיים לעולם ומלכותו היא מלכות אשר לא תושחת וממשלתו עד סוף ימי עולםמצודת דוד

כ״ח

מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִב לְדָֽנִיֵּאל מִן יַד אַרְיָוָתָֽא

מציל ומושיע ועושה אותות ומופתים בשמים ובארץ, אשר הציל את דניאל מיד האריות.תרגום הבינני

משיזבמפלט ומציל ועושה אותות ודבריו תמוהים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריותמצודת דוד

כ״ט

וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ (פרסיא) [פָּרְסָאָֽה] {פ}

ודניאל זה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי.תרגום הבינני

ודניאל דנהודניאל זה הצליח למשול ממשל רב בימי מלכות דריוש ובתחלת ימי מלכות כורש הפרסי אבל לאח״ז פירש עצמו מעבודת המלך ומנה את זרובבל תחתיו וכמ״ש למעלהמצודת דוד

תרגול קריאה:
אוְדָרְיָ֙וֶשׁ֙ (מדיא) [מָֽדָאָ֔ה] קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין׃
בשְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל־מַלְכוּתָ֔א לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֺ֖ן בְּכׇל־מַלְכוּתָֽא׃
גוְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔ה דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד־מִנְּה֑וֹן דִּֽי־לֶהֱוֺ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא־לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק׃
דאֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל־כׇּל־מַלְכוּתָֽא׃
האֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכׇל־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כׇּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכׇל־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי׃
ואֱ֠דַ֠יִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כׇּל־עִלָּ֑ה לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽא עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ׃ {ס}
זאֱ֠דַ֠יִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
חאִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל ׀ סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כׇל־דִּֽי־יִבְעֵ֣א בָ֠ע֠וּ מִן־כׇּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא׃
טכְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
יכׇּל־קֳבֵ֖ל דְּנָ֑ה מַלְכָּא֙ דָּֽרְיָ֔וֶשׁ רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶאֱסָרָֽא׃
יאוְ֠דָנִיֵּ֠אל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא ׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כׇּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה׃ {ס}
יבאֱ֠דַ֠יִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥ה וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ׃
יגבֵּ֠אדַ֠יִן קְרִ֨בוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֮ עַל־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כׇל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִבְעֵא֩ מִן־כׇּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
ידבֵּ֠אדַ֠יִן עֲנ֣וֹ וְאָמְרִין֮ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן־בְּנֵ֨י גָלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא־שָׂ֨ם (עליך) [עֲלָ֤ךְ] מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ׃ {פ}
טואֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל לְשֵׁיזָבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֶֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥א מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּלוּתֵֽהּ׃ {ס}
טזבֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כׇל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃
יזבֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י (אנתה) [אַ֤נְתְּ] פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ׃
יחוְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל׃
יטאֱ֠דַ֠יִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא־הַנְעֵ֣ל קׇֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי׃
כבֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנׇגְהָ֑א וּ֨בְהִתְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי־אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל׃
כאוּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י (אנתה) [אַ֤נְתְּ] פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָבוּתָ֖ךְ מִן־אַרְיָוָתָֽא׃
כבאֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֔אל עִם־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
כגאֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסְגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קׇֽדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף (קדמיך) [קׇֽדָמָךְ֙] מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת׃
כדבֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּנִיֵּ֜אל מִן־גֻּבָּ֗א וְכׇל־חֲבָל֙ לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּאלָהֵֽהּ׃
כהוַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְג֤וֹב אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכׇל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ׃
כובֵּאדַ֜יִן דָּרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַ֠ב לְֽכׇל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַּיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־[דָיְרִ֥ין] (דארין) בְּכׇל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃
כזמִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכׇל־שׇׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֺ֤ן (זאעין) [זָיְעִין֙] וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשׇׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סוֹפָֽא׃
כחמְשֵׁיזִ֣ב וּמַצִּ֔ל וְעָבֵד֙ אָתִ֣ין וְתִמְהִ֔ין בִּשְׁמַיָּ֖א וּבְאַרְעָ֑א דִּ֚י שֵׁיזִ֣ב לְדָֽנִיֵּ֔אל מִן־יַ֖ד אַרְיָוָתָֽא׃
כטוְדָנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ (פרסיא) [פָּרְסָאָֽה]׃ {פ}