טהרת המשפחה — פרק ז׳

בשאלת חכם ובדיקה רפואית / החכם ודרכי שאלתו

בכדי לפסוק הלכה לרבים בענייני מראות דמים, תלמידי חכמים צעירים לומדים מרבנים מנוסים, שמשתפים אותם בראיית המראות שמובאים לפניהם לשאלה. לאחר ראיית מאות ואלפי שאלות מנשים שונות בעלות גווני דם שונים, הם לומדים להבחין בין האסור למותר.

בעדיף לכל זוג לקבוע חכם שאותו ישאלו באופן קבוע, וכפי שאמרו חכמים (אבות א, טז): "עשה לך רב והסתלק מן הספק". משום שכאשר שואלים רב קבוע מתרגלים לנתח את השאלות באופן שיטתי ולהבין את פתרונן, אולם כשהולכים לרבנים שונים, אין לומדים את השיטה ופעמים רבות נותרים בספקות. בנוסף, במקרים של בעיות, מתוך ההיכרות והניסיון, החכם יוכל לבחון את שורש הבעיה ולהציע את פתרונה. לעיתים מתוך השאלות יבין שיש בעיה רפואית, ויַפנה את האשה לבדיקה ויזרז בכך את פתרונה. אם הרב שבני הזוג קשורים אליו אינו בקיא בשאלות טהרה או עסוק מדי, מוטב שיקבעו להם רב נוסף שאותו ישאלו באופן קבוע שאלות בענייני טהרה.

בכאשר אשה מסתפקת לגבי עד בדיקה, טוב להניחו שיתייבש ואחר כך לשומרו בתוך מעטפה, כדי שהמראה יישמר כראוי. כיוון שלעיתים מתעוררות מספר שאלות, וצריך לדעת את התאריך של כל שאלה, יש לכתוב בצד כל עד את התאריך שלו. עדי בדיקה אינם מוקצים בשבת.

בכאשר שואלים חכם, יש לציין את כל הפרטים הקשורים לשאלה, כגון, האם האשה בהיריון, בהנקה או עם התקן, וכן האם נוטלת גלולות הורמונליות. אם מדובר בבדיקה פנימית, האם היא מעונה הסמוכה לווסת או משבעה נקיים ומאיזה יום בשבעת הנקיים. ואם הוא כתם, האם לוּוה בהרגשה או לא. כמו כן צריך לציין אם יש פצע בנרתיק או ברחם, או חשש פצע כגון שהרגישה כאב בבדיקה.

בבמשך דורות רבים במקומות שונים היה מקובל שנשים היו מביאות שאלות לרבנים, ולא חשו מכך אי נעימות. אולם בימינו, כיוון שיש נשים שחשות מכך אי נעימות, מוטב שכאשר הרב מקבל את השאלות – האיש יביא אותן אליו. ובמקום שבו גם הרבנית מסייעת לרב – מוטב שהאשה תביא את שאלותיה לרבנית, ובמקרה שיש לרבנית ספק תעביר את השאלה לרב. מהניסיון למדנו, שלעיתים כאשר אשה שואלת את הרבנית, תוך כדי כך נפתרות לה שאלות נוספות בענייני טהרה ומשפחה. אמנם כאשר אין אפשרות שהאשה תשאל את הרבנית או שהאיש ישאל את הרב, אפשר שהאשה תשאל את הרב, שכן לעניין זה הרב משמש כאיש מקצוע שעוסק באופן ענייני בשאלה שלפניו. וכשם שבשעת הצורך צריך להתגבר על הבושה ללכת לרופא, כך בשעת הצורך צריך להתגבר על הבושה לשאול רב. ויש רבנים שכדי להקל על השואלים ולמנוע בושה, קובעים ליד ביתם תיבה שבה אנשים ונשים יכולים להניח את שאלותיהם בצירוף מספר טלפון. ויש שמעדיפים לשאול בטלפון רבנים ורבניות ממכונים שונים. אולם כפי שכתבתי, כאשר יש אפשרות, עדיף לשאול רב קבוע שמכיר את המשפחה, בבחינת 'עשה לך רב'. ובמיוחד בשאלות שקשורות לחיי המשפחה והדרכתה.

גשאלת חכם ובדיקה רפואית / התאורה המתאימה לראיית מראות

גבעבר כאשר היו החכמים מבחינים בין דם טמא לדם טהור, פעמים רבות נצרכו לתנאים הטובים ביותר, ואזי הקפידו לראות את המראות המסופקים לאור השמש, שמאפשר לראות את כל גווני הצבע באופן מאוזן. אולם את המראה עצמו הניחו בצל, שאם לא כן האור החוזר החזק מקרני השמש יפריע לראות את גווני המראה. אמנם בשעת הצורך, שאלות פשוטות ראו גם לאור נר, אבל לא לאור הלבנה והכוכבים. גם לאחר שהוסכם להחמיר לאסור את כל גווני הדם, לכתחילה ראו את המראות ביום ורק בשעת הצורך הורו לאור נר, וכאשר היה להם ספק, נמנעו מלהורות לאור נר והמתינו לבוקר. כאשר החלו להשתמש באור חשמל, כבר יכלו החכמים להשיב על שאלות נוספות בלילה. ועדיין במצבים גבוליים צריך להמתין ליום, הואיל ואור פלורסנט לבן מדי, ולעיתים מראות טמאים נראים לאורו טהורים. מנגד, אור נורת להט נוטה לצהוב-אדום, ולעיתים מראה טהור נראה לאורו טמא. והחכם צריך להיות מודע לכך, ובמידה ואינו מסוגל לאזן את ההטיה, עליו להמתין לבוקר. עם שכלול תאורת החשמל, ניתן ליצור אור בגוונים ממוצעים, דומים לאור יום, שלאורו ניתן להשיב כמעט על כל השאלות המסופקות.

געוד צריך לשים לב, שבין ביום ובין בלילה, כאשר נמצאים בחדר שיש בו קירות, וילונות, רהיטים וספרים חומים ואדומים, מראות הספק נוטים להיראות אדומים ואסורים. אמנם כאשר הקירות, הווילונות והרהיטים לבנים, צבעם של המראות אינו מושפע מהם כל כך.

גחשוב שגם כל אשה תהיה מודעת להשפעת התאורה על המראה, שאם היא בודקת בלילה במקום שבו התאורה צהובה, או אף ביום בסמוך למגבת אדומה או חומה, המראות נראים יותר אדומים. ואם הבדיקה נעשית לאור תאורה לבנה, המראות נראים פחות אדומים מכפי שהם באמת, וכאשר מתעורר ספק קל, צריך להמתין לבוקר או להביט על המראה לאור תאורה מאוזנת.

דשאלת חכם ובדיקה רפואית / שינויים במראה ודינם

דאפשר לשאול על מראה בין כשהוא לח ובין כשהוא יבש. ואף שלעיתים רחוקות מאוד קורה שלאחר הייבוש צבעו משתנה ממראה אסור למראה מותר או להיפך, כיוון שמדובר במקרים נדירים, אפשר לפסוק על סמך המראה בעודו לח בלא להמתין שיתייבש, ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (נדה כ, ב). וכן מנהגן של כל הנשים, שלפי בדיקתן במצב לח הן מחליטות אם הבדיקה טהורה או טמאה, וכאשר מתעורר להן ספק לגבי המראה, אינן מזדרזות להביאו לחכם בעודו לח.

דלעיתים מראה שהיה טהור בעודו לח, מתייבש, והצבע הדהוי שהיה בו מתקבץ אל גבולותיו עד שנראה כטמא. אולם להלכה יש להתירו, מפני שבעת שהמראה יצא מהרחם היה טהור, ורק בעקבות התקבצות חלקיקי הצבע לקצוות הוא נראה בקצוות כטמא, אבל אם היינו חוזרים לערבו כפי טבעו היה טהור (ערוה"ש, אורח חיים קפח, טו).

השאלת חכם ובדיקה רפואית / השואל שני חכמים את אותה השאלה

ההורה חכם על מראה שהוא טמא, אסור לחכם אחר להורות שהוא טהור, שכן אמרו חכמים (נדה כ, ב): "חכם שטימא – אין חברו רשאי לטהר. אסר – אין חברו רשאי להתיר". לפיכך, השואל חכם אחד ואסר לו את המראה, לא ישאל חכם אחר כדי שאולי יתיר לו (ע"ז ז, א). שתי סיבות לכך: א) הואיל וכבר נפסקה הלכה שהמראה אסור, חל עליו איסור ולא ניתן להתירו. ב) משום כבודו של החכם הראשון, שאין ראוי לערער על הוראתו.

האמנם בשעת הצורך, כגון שהשואל מחפש מאוד היתר לשאלתו, או כגון שהשואל הוא תלמיד חכם שמעוניין לברר יותר לעומק את שאלתו, מותר לשואל לשאול חכם נוסף, ובתנאי שיאמר לו שכבר שאל חכם פלוני ואסר. ואזי אם החכם השני ישכנע את החכם הראשון שראוי להתיר, אפשר יהיה להתיר.

המה שלמדנו שאסור לשאול חכם שני הוא דווקא על גוף אותה שאלה, אבל אם תתעורר שאלה חדשה, מותר לשאול חכם שני שמתיר, שכן האיסור חל רק על גוף השאלה שעליה הורה הראשון לאיסור (ריטב"א, רדב"ז ג, תסו; רמ"א יו"ד רמב, לא).

האם השואל הדגיש שהוא מבקש חוות דעת ולא פסק הלכה, וחיווה הראשון את דעתו לאסור, יוכל לשאול חכם שני, ויהיה מותר לשני להתיר, הואיל ולא יצאה מהחכם הראשון הוראת איסור על השאלה. ויש חכמים שכאשר הם רואים שלפי דעתם השאלה המובאת לפניהם אסורה, אולם ייתכן שחכם אחר יתיר אותה, אינם פוסקים לאיסור אלא עונים בלשון: "איני יכול להתיר". ואזי אם השואל ירצה, יוכל לשאול חכם שני שאולי יתיר.

ושאלת חכם ובדיקה רפואית / הדרכות והמלצות לבחירת רופא

ומצווה לכל אדם לדאוג לבריאותו, ובמיוחד לאשה שעומדת ללדת, שצריכה להשתדל יותר, מפני שגם חיי עוברה תלויים בבריאותה. בעבר, רק במקרים של תלונות קשות של נשים על כאבים או דימום רב, רופאים היו בודקים את האשה בבדיקה פנימית בנרתיק. אולם בדורות האחרונים, עם התפתחות הרפואה וחלוקתה לתחומים רבים, נקבע תחום התמחות מיוחד ל'רפואת נשים' (גינקולוגיה), ונקבעו סדרי בדיקות פנימיות וחיצוניות למניעת מחלות לפני היריון, במשך ההיריון ולאחר הלידה, ואף לאחר גיל המעבר למניעת מחלות כסרטן. במקרה של אשה שמתקשה להרות, ישנם בדיקות וטיפולים נוספים. בכלל המצווה לשמור על הבריאות, מצווה לקיים את הבדיקות המומלצות, בלא להפריז בחששות ובבדיקות שאינן נצרכות לפי רוב הרופאים. במדינת ישראל שבה יש כיום רפואה ציבורית טובה, ניתן לומר, שמצווה לקיים את הבדיקות שממומנות בעיקרן על ידי קופות החולים, אולם בדיקות נוספות אין צורך לקיים. שכן אם קופות החולים אינן מממנות אותן, ניתן להניח שבדרך כלל אין בהן הכרח, והן נועדו למקרים של בעיות מיוחדות, או לאנשים שחוששים יותר מהמקובל. למי שיש תוספת ביטוח, יש מקום שיקיים גם את כל הבדיקות שממומנות בעיקרן על ידי הביטוח, שהואיל והחליט ללכת על קו מחמיר יותר, הרי שעבורו גם בדיקות אלו נחשבות כבדיקות רגילות.

ומותר לאשה להיבדק אצל רופא גבר, מפני שהרופא עוסק במלאכתו, ומגעו במטופלת מקצועי לצורך רפואה. בנוסף, אם ייתפש כנוהג בחוסר צניעות, פרנסתו תיפגע. על הרופא והמטופלת להקפיד שלא יהיו לבדם בחדר נעול. או שיהיה ידוע שאולי אחד מאנשי הצוות ידפוק בדלת כדי לדבר עם הרופא, ואם לא יפתח יתעורר חשד. כאשר הרופא מטפל במקום שבו אין אנשים נוספים, וגם לא אשתו של הרופא, האשה צריכה לבוא לבדיקה עם בעלה או אחותה או אימה.

ויש להעדיף רופא ירא שמיים, משום שתחום רפואת הנשים מצריך רגישות מיוחדת להלכה. לדוגמא, כאשר אשה נצרכת למניעת היריון בעת הנקה או לאחריה, הכדורים שנועדו לכך עלולים לגרום לדימומים מטמאים, ועל הרופא להיות מודע לכך ולעשות ככל יכולתו למניעת דימומים אלו. כמו כן, כאשר נדרשים טיפולי פוריות או הפסקת היריון, יש לדעת את ההלכה כדי להציע את הטיפול הנכון. אמנם בשעת הצורך אפשר ללכת לכל רופא, ובמקרה שמתעוררת שאלה להתייעץ עם רב.

ובמדינת ישראל בה הרפואה הציבורית מהטובות בעולם, בטיפולים שגרתיים עדיף ללכת לרופא שעובד במסגרת קופת החולים, הן מפני שאין צורך להוציא כסף על טיפולים שאדם זכאי להם, והן מפני שכאשר אדם שאינו עשיר במיוחד הולך לטיפול פרטי, יש חשש שכדי לחסוך תשלומים נוספים, יימנע מבדיקות וטיפולים נצרכים.

ועדיף ללכת לרופא או לרופאה קבועים, מפני שבעיות שונות נפתרות בדרך של ניסוי וטעייה, וככל שהרופא יכיר יותר את המטופלת, כך יידע יותר להתאים לה את הטיפול הנכון. אבל אם בכל פעם שתתעורר בעיה המטופלת תחליף רופא, מסתבר שפתרון הבעיה יארך זמן רב. אמנם במקרים מיוחדים, יש צורך לפנות לרופא מומחה נוסף, ועדיף לעשות זאת בתיאום עם הרופא הקבוע.

זשאלת חכם ובדיקה רפואית / טהרה לאחר בדיקות וטיפולים רפואיים

זבתחילה, כאשר נהלי הבדיקות הרפואיות לא היו ברורים לפוסקים, התעורר חשש שמא לעיתים הרופאים פותחים את הרחם בבדיקותיהם, באופן שגורם ליציאת דם. לפיכך הדריכו כל אשה שעברה בדיקה פנימית, לשאול את הרופא מה עשה ואח"כ לשאול רב אם בדיקה זו מטמאה. אולם בינתיים התברר שבכל בדיקה או טיפול שנעשים בלא הרדמה, ברור שהרחם לא נפתח בשיעור שעלול לטמא, והאשה טהורה בלא צורך בשאלת חכם. וגם כאשר יצא דם בעקבות הבדיקה, כל זמן שהבדיקה לא התבצעה בעונת הווסת – טהורה. מפני שיש לתלות ולהניח שמדובר בדם שאינו מטמא, הואיל והוא דם מכה שיצא מפצע או חתך שנוצר בבדיקה. אמנם אם הדם יצא בעונת וסתה, רק אם תדע בוודאות מתוך הרגשתה או על פי עדות הרופא, שהדם שראתה הוא מחמת הבדיקה ולא מהווסת – טהורה. אבל אם תסתפק בכך, כיוון שהדם יצא בעונת וסתה – טמאה.

זגם כאשר הטיפול מתקיים בתוך הרחם, כגון בעת הכנסת 'התקן תוך רחמי' או הוצאתו, או כאשר הטיפול נועד לחיתוך גידולים והסרתם, האשה אינה נטמאת, כי הדם שיוצא בעקבות פעולה זו הוא דם פצע וחתך ולא דם וסת. אמנם אם הטיפול נעשה בעונת וסתה, יש חשש שמעורב בדם שראתה גם דם וסת, ולכן כל זמן שאין לאשה ודאות שאין בדם שראתה גם דם וסת – טמאה (לעיל ב, יג-יד).

זהטיפול הרפואי היחיד שמטמא בוודאות, הוא גרידה סביב הפלה, שבה מסירים את רירית הרחם שנועדה לקיים את העובר, ודינו של הדימום היוצא בה הוא כדין דימום וסת שגם בו רירית הרחם מתפרקת ויוצאת.