ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק ראשון; חתן וכלה 9

בעקב רגישות הנושאים המוזכרים בפרק זה, ביקשנו מהרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א לעבור על הפרק. הערות הרב שובצו בתוך הפרק.

גהאם מותר לשאת אישה שאינה יכולה ללדת

דא. האיש מצווה על פרייה ורבייה ולא האישה. לכן נפסק: לא ישא אדם אישה עקרה וזקנה ואילונית ושאינה ראויה לילד, אלא אם כן קיים כבר מצות פרייה ורבייה. מכל מקום בזמננו מי שבא לישא אישה שאינה בת בנים משום שחושק בה, או משום ממון שלה, אף על פי שמעיקר הדין היה ראוי למחות בו – לא נהגו מכמה דורות לדקדק בעניין הזיווגים, כל שאין איסור בדבר מצד פסול חיתון.

הלהלן יובאו הלכות העוסקות במצבים שונים של פגיעה בפוריות האישה, עם פתרונות הלכתיים ומעשיים לבעיות אלו. חשוב לציין שכל פתרון כזה מותנה בהיתר הלכתי אישי, בנכונות של שני בני הזוג לכך, ובידיעתם שייתכן צורך במימון שעלול להיות נכבד מאוד. לכן, מבחינה מעשית, על בני הזוג לסכם מראש את סוג הפתרון. פירוט מובא להלן בכרך השני, חלק שביעי – 'טיפול באי פוריות'.

וב. מותר לאדם לשאת אישה שעברה כימותרפיה וייתכן שכתוצאה מכך נפגעו שחלותיה ומסתבר שתהיינה לה בעיות פוריות, עד כדי עקרות. באופן מעשי, ניתן לברר מראש את מידת הפגיעה. גם אם נגרמה פגיעה חמורה, ניתן להסתמך על תרומת ביצית, כפי שיבואר להלן.

זג. מותר לאדם לשאת אישה שאסור לה להרות עקב בעיה רפואית, אם מתנהל מחקר רפואי משמעותי המחפש פתרון למחלה כזאת שיאפשר לאישה להרות בעתיד. דיון בשאלה עד כמה מותר לאישה כזאת להסתכן כדי ללדת מובא להלן בכרך השלישי, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפסקה 'עד כמה מותר לאישה להסתכן כדי להרות', עמ' 34–36.

חד. אם יש בני זוג עם בעיות תורשתיות, וניתן כיום למנוע לידת ילדים חולים ובעלי מומים על ידי הפריה חוץ גופית וברירת עוברים (PGD), יכול האדם להינשא על דעת שיוליד ילדים באופן כזה.

טה. מעיקר הדין, מותר לאדם לשאת אישה עם רחם וללא ביציות, כגון תסמונת טרנר, מפני שיוכל להוליד ילדים על ידי תרומת ביצית.

יו. מעיקר הדין, מותר לאדם לשאת אישה שאין לה רחם ויש לה שחלות, כיוון שאם יש לה שחלות יוכל להוליד ילדים על ידי פונדקאות.

יאז. הנושא אישה עקרה או אילונית, אף על פי שאינן מסוגלות ללדת, וכן הנושא אישה שניטל רחמה, אין בזה משום השחתת זרע כיוון שהוא משמש כדרך כל הארץ .

יבח. לאישה מותר להינשא לאדם שאינו יכול להוליד כיוון שאינה מצווה על פרייה ורבייה.

יגהתייחסות נוספת לקיום מצות פרייה ורבייה ראה להלן בכרך השני, פרק כה – 'פרייה ורבייה', מעמ' 13 ואילך.

ידאי פוריות של האישה כעילה לתביעת גירושין

טוכיוון שנושאים אלה נידונים בבתי הדין המוסמכים לכך, פרק זה מביא את העקרונות ההלכתיים בלבד.

טזט. אישה עקרה, אשר לדעת הרופאים אין סיכויים שתלד, והיא ידעה בבירור על כך אך לא גילתה עובדה זו לבעלה לפני הנישואין – הרי אלו קידושי טעות. ויכול הבעל לגרשה מבלי להתחייב בכתובה ולא בתוספת כתובה, ומעיקר הדין אף אינה צריכה גט. ואפילו אם יש לבעל בנים מאישה אחרת, הרי זה מום שאין בני האדם מתרצים לו.

יזי. אישה שנמצאה עקרה לאחר הנישואין, יש אומרים שאף אם קרוב לוודאי שהיא עקרה ולא תלד, ואפילו אמרו הרופאים שאין סיכוי שתלד, צריך להמתין עשר שנים, ורק אז יוכל בעלה מעיקר הדין לכופה ולגרשה. ויש אומרים שאם ברור שהיו לה סימני עקרות לפני הנישואין, יכול בעלה לגרשה גם בתוך עשר שנים.

יחיא. אם ברור שלא תוכל ללדת, כגון שנכרת רחמה, לכל הדעות מותר לו לגרשה מיד.

יטיא*. גם אישה שיכולה להרות וללדת, אלא שהיא חולה באופן שהריון ולידה עלולים לסכן את חייה, מותר לבעלה לגרשה, ואפילו אם האישה מוכנה להרות וללדת על אף הסיכון.

כיב. אם הייתה האישה עקרה קודם הנישואין, אבל אחר כך נרפאה מעקרותה – אין אלו קידושי טעות, וכן אם יש איזה שהוא סיכוי שתתרפא מעקרותה – אין אלו קידושי טעות, ועד הריפוי נחשבת כראויה ללדת.

כאיג. אישה עקרה ללא מום ידוע, אלא שחזקה שטרם ילדה, ואפילו הייתה נשואה כמה פעמים ולא ילדה אף אחרי עשר שנים, אין זה מקח טעות, ואם רוצה הבעל לגרשה צריך לתת לה גט גמור מן התורה.

כביד. הנושא אישה אילונית, אם הבעל הכיר בה שהיא אילונית וקידשה, הרי קידושיה קידושין גמורים, ומחויבות הבעל כלפיה מוחלטת כשאר נשים. אם קידשה ולא הכיר בה שהיא אילונית, נחלקו הראשונים בדינה: יש אומרים שאין אלו קידושי טעות וצריכה גט, ויש אומרים שבאילונית ודאית אלו קידושי טעות, שאין אדם מוחל על מום גדול כזה, ואינה צריכה גט אפילו מדבריהם. ראה עוד באוצר המושגים, ערך אילונית.

כגאי פוריות של האיש כעילה לתביעת גירושין

כדההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמר לה: לא מיפקדת. אמרה ליה: לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה?! אמר: כי האי, ודאי כפינן. יבמות סה, ב

כהטו. אדם שיש חשש ממשי שהוא עקר, אינו יכול לשאת אישה בת בנים, דהיינו אישה שיכולה ללדת, אלא אם כן יקבל מראש את הסכמתה.

כוטז. אי פוריות מצד הבעל יכולה להיות עילה לגירושין. לכן, בעל עקר, שאשתו תובעת ממנו גט בטענה שאינה יכולה להתעבר ממנו, כופים את הבעל לגרש את אשתו אם נתמלאו התנאים הבאים:

כז• האישה באה מחמת טענה שרוצה ילד להישען עליו בעת זקנתה, הביטוי בגמרא 'חוטרא לידה ומרה לקבורה' – מקל להישען עליו ומעדר כדי לכסות בעזרתו את קברה לאחר מותה. אבל אם טוענת שרוצה ילד כדי לקיים מצות פרייה ורבייה – אין שומעים לה לפי שאינה מצווה על פרייה ורבייה. ויש שכתבו שאין הכרח שתטען במפורש שרוצה ילד כדי להישען עליו, וגם אם אומרת סתם שרוצה ילד – מועיל לה לכפות על הבעל גט. ואם עברו עשר שנים, ואין לבעל ילדים, יש מי שהורו שאינה זקוקה לטענה זו.

כח• סיבת העקרות היא מהבעל. מבחינה עקרונית יש כמה אפשרויות לברר זאת:

כט– עברו עשר שנים מאז שנישאו, והאישה טוענת שהבעל הוא הגורם שאינה יולדת, ואפילו אם יש לו ילדים מאישה אחרת אנו תולים שנתקלקל אחר כך.

ל– אם יש קצת הוכחות שהבעל עקר, אין צורך בהמתנת עשר שנים.

לא– אם יש עדות רפואית ברורה ומהימנה שהבעל עקר גמור, אין צורך בהמתנת עשר שנים ואין צורך שהאישה תטען שהבעיה ממנו.

לב– בזמן הזה רק בדיקת זרע יכולה לתת עדות על פוריות הגבר, ואם בית הדין מורים לו לבצע בדיקת זרע, אין מקום להשתמטות הבעל מבדיקה זו בטענה שהדבר אסור.

לג• תביעת האישה היא משום רצונה בילדים ללא אינטרסים נוספים, לכן מדובר במקרה שאין האישה תובעת כתובתה, ואין לתלות תביעתה לגט בשום דבר אחר פרט לרצונה בילד. אבל אם תובעת כתובתה או שיש לתלות את תביעת הגט בשום דבר אחר – אין כופים אותו להוציאה, כיוון שייתכן שהעקרות היא רק תירוץ לתביעת הגירושין.

לדיז. יש אומרים שאין הבדל בין איש לאישה ביחס למומים משמעותיים שמהווים עילה לגירושין. זו הלכה כללית, לא רק בקשר לאי פוריות.

לההאם יש עילה לגירושין כשאפשר לבצע טיפולי פוריות

לושאלה: כאשר פוריות הגבר מותנית בטיפולי הפריה חוץ גופית, האם זו עילה לגט?

לזתשובה: שאלות אלו הן חדשות, ובעבר לא עסקו בהן בספרות ההלכתית. לבתי הדין הרבניים הגיעו שאלות מסוג זה לאחרונה, והנוהג ההלכתי הוא, שכל דבר החורג ממערכת היחסים הרגילה בין בעל לאשה, והמחייב פעולה שלא כדרך הטבע, אין לחייב בכך את הצד השני, ועל כן יש בזה עילה לגט.

לחהפריה חוץ גופית מחייבת נטילת זרע מן הבעל ונטילת ביצית מן האשה, והפרייתם במעבדה. האשה אינה מחויבת לעבור פעולה כירורגית לשם נטילת ביצית, וכמו כן הבעל אינו מחויב לתת זרע שלא כדרך ביאה, לשם נטילת זרעונים מתאימים. וזאת, למרות שניתן להתיר מבחינה הלכתית. היות וללא טיפול זה אין אפשרות להריון, רשאי הצד השני לדרוש גט. הרב שלמה דיכובסקי, 'פוריות ותפקוד זוגי – עילה לגט וטיפולים לפני נישואין', אסיא סז-סח, שבט תשס"א (פברואר 2001)

לטלעומת זאת, להלן ציטוט נוסף של דברי הרב דיכובסקי, מתקופה מאוחרת יותר, שהרב חוזר בו מקביעתו הראשונה.

מבני זוג מחויבים ומשועבדים זה לזו, בתחום חיי האישות. השעבוד כולל גם עשיית כל הדרוש לצורך קיום מצות פרייה ורבייה. מידת המאמץ הכרוכה בכך, היא בהתאם לסביר בהולדת ילדים. כידוע, עושים בני זוג מאמצים רבים להביא ילדים לעולם. על כן, כל שמדובר במאמץ סביר שנעשה על ידי בני זוג, ניתן לחייב את הצדדים. המדד הוא מידת המאמץ שאשה סבירה או בעל סביר היו עושים, בכדי לזכות בפרי בטן.

מאהמדיניות של בתי הדין הרבניים בנושא זה הייתה, שלא לחייב את הצדדים בכל עשיה לא טבעית. וכל שמתגלה צורך לפעולות לא טבעיות, אין לחייבם בכך, וממילא אפשר לחייב בגירושין.

מבמדיניות זו לא נראית לי כיום. גם הריון סדיר כרוך בדרך כלל בבדיקות רפואיות רבות: בדיקות דם, אולטרה סאונד ועוד. לעתים יש צורך בשמירת הריון, בתפירת צוואר הרחם וכדומה. האם ניתן להעלות על הדעת, סירוב של האשה לביצוע הבדיקות הללו, ולא לראות בכך הפרת ההתחיבויות של חיי הנישואין? באותה מידה, יש צורך בבדיקות של הבעל, אם לאיתור בעית פוריות, או לבירור מחלות גנטיות, או התאמה של סוג הדם. האם ניתן להעלות על הדעת סירוב של הבעל לביצוע הבדיקה מבלי שיפר בכך את התחייבותו בחיי הנישואין?

מגהריון על ידי הפריה חוץ גופית, נחשב כיום יותר ויותר לדרך טבעית להולדת ילדים, כאשר מתגלה קושי בדרך הרגילה. למה לראות בדרך זו אירוע חריג, ולהמנע מחיוב בן הזוג או בת הזוג, לשתף פעולה? כולנו יודעים, שבני זוג סבירים יעשו הכל, בכדי לזכות לפרי בטן. יוציאו הוצאות מרובות, וירחיקו נדוד לרופאים הטובים שבידם להושיע. בהפריה חוץ גופית רגילה, מידת המאמץ הנדרשת מן הצדדים, אינה עולה על מה שבני זוג סבירים עושים כדי לזכות בילדים, ולמה לא נחייבם בכך?

מדעל כן, אני נוטה להגיע למסקנה, שכיום יש מקום לחיוב בן הזוג הסרבן, לפעול בדרך זו, במידה ומדובר בהפריה שאינה חורגת מן המקובל. הרב שלמה דיכובסקי, 'הרגעת היולדת – שו"ת', אסיא עה-עו (תשס"ה-2005), עמ' 122-116

מהיח. טיפולי פוריות פשוטים - כאשר מדובר בטיפולי פוריות פשוטים, כגון טיפול תרופתי בלבד, אין האישה יכולה לטעון שרוצה ילד כדרך כל הארץ, אלא אם טוענת שרוצה ילדים, תבצע את טיפולי הפוריות, ואינה יכולה לדרוש גט. הטעם - כיום שאישה עוברת בדיקות דם וטיפולים תרופתיים פשוטים שגרתיים לדברים של מה בכך, בוודאי שלצורך גדול כמו לידת ילדים אינה יכולה לפטור את עצמה ממאמץ פשוט כזה.

מויט. לגבי ההגדרות של טיפולי פוריות פשוטים נאמרו הצעות שונות: יש מי שהציע ששנת טיפולים אחת נחשבת כמינימום מקובל באופן שאישה לא יכולה לסרב לו. ויש מי שהציע שטיפולים שקופת חולים מוכנה לממן עשויים להיחשב כטיפולים מקובלים שאישה צריכה לעבור לצורך הניסיון ללדת ילדים. ויש מי שאמר שקשה לתת בכך גדרים מדויקים ויש לדון בכל מקרה לגופו. למעשה, ראוי לקבוע הגדרות אחידות מקובלות לטיפולי פוריות פשוטים.

מזכ. הזרעה - אם יש בעיית פוריות שניתן לפותרה בדרך של הזרעה מלאכותית מזרע הבעל, יש מי שחילק בין אם הבעיה היא באיש, שאין האישה יכולה לתבוע גט כיוון שאין מקום לטענתה 'בעינן חוטרא לידה ומרא לקבורה', וגם אינה מצווה על פרייה ורבייה. אך לעומת זאת, אם הבעיה באישה, יכול הבעל לסרב להזרעה ולדרוש גט בטענה שהוא חושש לדעות האוסרות הזרעה, וגם לטעון שהוא רוצה לקיים פרייה ורבייה, וייתכן שאין הוא מקיים מצווה זו על ידי הזרעה. ויש מי שכתב שבמקרים שיש אפשרות להזרעה לא ניתן לחייב גט, ושאין להעדיף את טענות הבעל יותר מאשר טענות האישה בעניין זה. ויש מי שהסתפק בדין זה.

מחכא. יש מי שכתב שאישה שלא זכתה לילד, יכולה לדרוש מבעלה לגרשה או לתת את זרעו להפרית מבחנה. כיוצא בזה, זוג חשוך ילדים, והאישה אינה רוצה להרות באמצעים מלאכותיים, בעלה יכול לגרשה בעל כרחה.

מטכב. הפריה חוץ גופית - פסיקת בתי הדין המסורתית היא שכאשר פוריות הגבר או האישה מותנית בטיפולי הפריה חוץ גופית, הרי זו עילה לגט. הנוהג ההלכתי בבתי הדין הוא, שכל דבר החורג ממערכת היחסים הרגילה בין בעל לאישה, והמחייב פעולה שלא כדרך הטבע, אין לחייב בכך את הצד השני, ועל כן יש בכך עילה לגט. אך כיום, כשהפריה חוץ גופית נחשבת יותר ויותר לדרך מקובלת, אין לראות בכך פעולה חריגה, ואין להימנע מלחייב את בן הזוג או בת הזוג מלשתף פעולה, כדי לזכות בפרי בטן. וכעין זה, יש מי שכתב שכיום, לאחר שהפריה חוץ גופית הפכה להיות טיפול שכיח ומקובל, שסכנותיו מזעריות, וגם מבחינה הלכתית הוכרעה למעשה לחיוב, וגם כיוון שיש כיום פיקוח הלכתי המונע חשש לערבוב – יש מקום לחשיבה מחודשת בנושא, שאין לחייב גירושין גם אם יש צורך בהפריה חוץ גופית לצורך העמדת צאצאים. מלבד במקרים שבהם הסיכוי נמוך ביותר, או במקרים שבהם הבעל הינו תלמיד של רב האוסר הפריה חוץ גופית, והוא הולך אחר פסקיו בכל תחומי ההלכה. ראה כאן בהערה לגבי צורך בדיקור אשכים.

נכג. תרומת ביצית - אם ניתן להגיע לצאצאים רק על ידי תרומת ביצית, הרי זו עילה לגירושין.

נאכד. תרומת זרע - אם הבעל עקר וניתן להגיע לצאצאים רק על ידי תרומת זרע, הרי זו עילה לגירושין.

נבבעיות ביחסי אישות כעילה לגירושין

נגכה. אישה שנמצא רחמה אטום, היינו שהנרתיק חסום, ואינו יכול לבוא עליה, ולא הודיעה על כך לבעלה טרם הנישואין, הרי זה מום גדול, ונתבטלו הקידושין, ויכול להוציאה בלא גט, ועל כל פנים יכול לשאת אישה אחרת בהיתר מאה רבנים, ודין זה נכון אף אם נתרפאה לאחר מכן.

נדכו. בעל שאין לו גבורת אנשים ואינו יכול לבעול כלל, הרי זו עילה לגירושין, אפילו אירע הדבר רק לאחר הנישואין.

נהכז. כאשר התפקוד המיני של הבעל מותנה בטיפולי אין אונות, אין זו עילה לגט. בכל מקרה שהטיפולים אינם פוגעים בתפקוד המיני הרגיל והמקובל בינו לבינה, והתרופות והזריקות לא נלקחות בשעת מעשה, אין בכך עילה לגט.

נובני זוג ששהו עשר שנים ולא נפקדו בילדים

נזנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: "מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית טז, ג) - ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המניין. לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא, או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המניין. יבמות סד, א

נחכח. נשא אישה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה – מעיקר הדין כופים אותו להוציאה בגט. הטעם שהבעל יכול לכפות גירושין על אשתו הוא כיוון שיכול לטעון שרוצה לקיים מצות פרייה ורבייה.

נטכט. אם חלה הוא או חלתה היא, אין זמן מחלתם עולה להם למניין עשר השנים. וכן מי ששהה בחוץ לארץ, אין ישיבת חוץ לארץ עולה לו מן המניין.

סל. אם בתוך עשר השנים הייתה הפלה, מונים עשר שנים מיום ההפלה.

סאלא. אף שמעיקר הדין יכולים לכוף על בני הזוג במצב זה, ואפילו בעל כורחם של שני בני הזוג, אבל בזמן הזה אין נוהגים לכוף כלל. ומכל מקום אם אירעה קטטה בין בני הזוג ובאו לבית הדין – אין לבית הדין לתווך ולהשלים אלא אדרבה - יראו שיתפרדו.

סבנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ (שיר השירים א, ד), תמן תנינן 'נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי ליבטל'. אמר רבי אידי: מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, אתון גבי ר' שמעון בן יוחאי, בעיין למשתבקא דין מדין. אמר להון: חייכון, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה ושִכַרתו יותר מדאי. כיוון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתיה. כיוון דפג חמריה אמר לה: בתי, היכן אני נתון? אמרה ליה: בבית אבא, אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה ליה: ולא כך אמרת לי בערב כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך?! אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. שיר השירים רבה, פרשה א

סגלב. בזמננו מצינו תלמידי חכמים חשובים שלא היו להם ילדים, ובכל זאת לא גירשו את נשותיהם.

סדלג. יש שנתנו עצה לזוג כזה שיגדלו יתום בתוך ביתם. שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, ונחשב כבנם. וראה עוד להלן בכרך הרביעי, פרק צו – 'אימוץ ילדים', עמ' 189.