ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק ראשון; חתן וכלה 10

בפרק זה הוא פרק השלמה לפרק המבוא הראשון בספר העוסק בחשיבות הנישואין. פרק זה יעסוק בנושאים שיש להדגיש בנישואין שניים, מאוחרים ומיוחדים.

גאף על פי שיש לו לאדם כמה בנים - אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". יבמות סא, ב

דלא ישב אדם בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה. משנה תורה לרמב"ם, סוף הלכות אישות

האמר ריש לקיש: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. יבמות קיח, ב; כתובות עה, א; קידושין ז, א; שם מא, א; בבא קמא קיא, א

וטב למיתב טן דו – משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו, שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה. רש"י קידושין מא, א

זאו חברותא או מיתותא. תענית כג, א

חכפי שכבר הוזכר בפרק הראשון, השלמות הנפשית, הן של האיש והן של האישה, היא על ידי התקשרותם בברית הנישואין. מעבר למצווה, יש בכך יתרון גדול לאדם, לאיש ולאישה, להינשא, גם בנישואים שניים. טבע האדם ומצבו הראוי הוא לחיות כזוג, איש ואשתו.

טא. אף על פי שקיים אדם פרייה ורבייה, אסור לו לעמוד בלא אישה, וגם אישה אסורה לעמוד בלא איש.

יאמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפרייה ורבייה?... שבת לא, א

יאלא אמר 'קיימת פרייה ורבייה', אלא 'עסקת', דהיינו - להשיא יתום ויתומה. מהרש"א חידושי אגדות, שם

יבב. מצווה לשדך. אף שאין זו אחת מתרי"ג מצוות, אך היא כלולה בגמילות חסדים שעושים עם המשודכים. הן בעצם תשומת הלב, החשיבה והאכפתיות, וכמובן, כשהשידוך מצליח, בעיקר ביצירת הקשר בין שני אנשים בודדים ובעזרה של הקמת בית משותף.

יגג. כשיש ילדים קטנים חשוב במיוחד לשדך, כיוון שיש בכך צורך מיוחד גם להורה המגדל את ילדיו וגם לילדים עצמם. כמובן שיש צורך בהתאמה בשידוכים כאלה כשיש ילדים, לא רק בין בני הזוג עצמם, אלא גם באפשרות ההתאמה של בני הזוג לגידול הילדים.

ידשלושה חודשי הבחנה לפני נישואים שניים

טוד. כל אישה שנתאלמנה או נתגרשה לא תינשא לאדם אחר עד שתמתין תשעים יום, חוץ מיום שנתגרשה בו או שמת בעלה בו וחוץ מיום שנישאת בו, כדי שייודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון. וגזירת חכמים היא שגם אישה שאינה ראויה ללדת כגון עקרה, קטנה או זקנה שנתאלמנה או נתגרשה, צריכה להמתין שלושה חודשי הבחנה. הטעם הוא שלא חילקו חכמים בגזירותיהם.

טזה. ככלל, אין סומכים על בדיקות רפואיות, שאינה מעוברת או על כך שפירסה נִדה לאחר שנתגרשה או שנתאלמנה כדי לקצר את משך ההמתנה. אך יש מקרים שבהם פוסקים הקלו לסמוך על בדיקות רפואיות, כגון בזוג גרים זקנים, או בגויה הנשואה לישראל בערכאות ורוצה להתגייר ולהינשא לו כהלכה, או אם גם הוא גוי ומתגייר עמה, או גיורת פנויה הרוצה להינשא, ראה כאן במקורות.

יזו. החיוב להמתין תשעים יום לפני נישואין לאדם אחר חל גם אם האישה השתמשה באמצעי מניעה, ואפילו אם האישה עברה כריתת רחם.

יחז. מחזיר גרושתו אינו צריך להמתין את ימי ההבחנה.

יטמעוברת חברו ומינקת חברו

כלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא, עליו הכתוב אומר "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא" (משלי כג, י). ירושלמי, סוטה, פרק ד הלכה ג

כארצונו לומר "בשדי" כמו שדים ורחם בשי"ן ימין... ותיבת "עולם" מפרש הירושלמי כמו עול ימים, מלשון עולל ויונק. שו"ת חתם סופר, אבן העזר, חלק א סימן לג, ובחלק ב סוף סימן קכז

כבח. גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ולא ישא מינקת חברו. הטעם הוא מפני סכנת העובר או הוולד, שמא ינזק העובר בשעת תשמיש, ובמניקה שמא יתעכר החלב או ייפסק, והבעל החדש (שאינו אבי הוולד) עלול לא להקפיד לזון ולטפל כראוי בוולד.

כגט. הגדרת מינקת לעניין זה - עד שיעברו עשרים וארבעה חודש מאז שילדה, ורק לאחר מכן יכולה להינשא.

כדאבאר פה שרש טעם הגזירה, ועיקר הדבר לסתום פה הרשעים המפקפקים על גזירת חז"ל. והעניין הוא כי אמת נכון הדבר כי גם חז"ל ידעו כי רובא דרובא די להם בהנקת פחות מכ"ד חדש ואפשר פחות משנה, אך איכא מיעוטא בעולם שצריכים כ"ד חדש וחששו בפקוח נפש למיעוטא וגזרו על כל הנשים שלא ינשאו עד כ"ד חדש משום מיעוטא בפיקוח נפש... שו"ת חתם סופר, חלק ג (אבן העזר, א) סימן לד

כהי. אם מת בנה של המניקה, מותרת להינשא.

כויא. אם גמלה את תינוקה בחיי בעלה או שפסק חלבה בימי בעלה, או שאינה יכולה להניק כלל, מותרת להינשא. ודווקא שגמלתו בחיי בעלה, אבל לא לאחר מיתתו.

כזאני כותב זה תיכף אחר הדבור בטעלעפאן בדבר האלמנה שבעלה מת במלחמה, אשר יש לה כבר י"ג חדשים אחר מיתת בעלה, והילדה שנולדה לה אחר מיתת בעלה כבר גמלתה בזמן שנוהגות הנשים בזמן הזה, ולא מצד מחשבת לינשא, ואין חסר לה להתינוקת כלום מחמת שהמלכות שולחת לה בעדה כסף ככל הצורך לה בעדה מחמת שאביה מת במלחמה, ונזדמן לה עתה אחד מידידי בעלה שרוצה לישאנה ולהשגיח על בניה שזהו טובה גדולה להבנים, ועד שתינשא לו יעברו עוד שנים או שלשה חדשים שכבר יהיו יותר מט"ו חדשים ממיתת בעלה, ואי אפשר לפניו לחכות יותר זמן, וגם הרבה אינשי יש ממשפחתו שאם ירצה לחכות יותר יעכבוהו מלישאנה, שלפניה הוא הפסד גדול, שלא מצוי מי שירצה ליקח אלמנה עם ילדים. שלכן פשוט שמותרת לינשא לו, ואם אפשר טוב לחכות עד אחר י"ח חדש מלידת בתה אבל כשלא אפשר יש להתירה תיכף אף כשעדיין ליכא ט"ו חדש. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד סימן מט

כחיב. בזמן הזה שרוב התינוקות יונקים פחות מ-24 חודשים, יש מקרים שהקלו לאלמנה או לגרושה להינשא לאחר פרקי זמן קצרים יותר, לאחר 18 חודש, 15 חודש או אפילו לאחר 12 חודש. בחלק מהמקרים מסתמכים על האפשרות של האישה להמשיך ולזון את התינוק גם לאחר נישואיה השניים ללא תלות בבעל החדש, או תוך כדי התחייבות של הבעל ליטול על עצמו את האחריות לתזונת התינוק. תזונת התינוקות כיום זמינה וזולה יחסית, גם אם האישה תפסיק להניק. בחלק מהמקרים מדובר באלמנות צעירות, מטופלות בילדים, שהנישואים עבורן הכרחיים מבחינה אישית ומבחינה כלכלית, והמגמה של הפוסקים המקלים היא לנסות ולאפשר להן להינשא מוקדם יותר. יש לציין שלא כל הפוסקים מקלים בכך. ברור שבכל מקרה כזה יש צורך בהתייחסות פרטנית של בית הדין המוסמך לדון בכך.

כטיג. מעוברת מגוי המבקשת להינשא ליהודי המוכן לשאתה מיד ולזון וולדה כשתלד, יש להתירה להינשא לו מיד לאחר לידתה, אך אין להקל לו לשאתה בטרם תלד.

להתייחסות לנישואי פונדקאית בזמן ההריון או לאחר הלידה תובא להלן בכרך השני, פרק נג – 'פונדקאות', עמ' 409.

לאהשתדלות להולדת ילדים בנישואין שניים

לבוַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: בראשית כה א-ב

לגתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (קהלת יא, ו). יבמות סב, ב

לדאף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק טו, טז

להיד. כשאדם נושא אישה שנית ישתדל לשאת אישה שיכולה ללדת, אף על פי שקיים כבר פרייה ורבייה. אך אם הוא חושש שבנישואיו עם אישה כזאת יתרבו המריבות בין בני המשפחה, מותר לשאת אישה שאינה יכולה ללדת.

לוטו. נוסף על קיום המצוות של פרייה ורבייה, 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' ו'לָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ', בנישואים שניים יש מקום מיוחד להשתדלות כדי שיהיו לבני הזוג ילדים משותפים, איכות הקשר הזוגי מתעצמת כשיש ילדים משותפים.

לזטז. גם אם לאחד מבני הזוג יש כבר ילדים, ולשני אין, יש מקום למאמץ ולהשתדלות גם מצד בן הזוג שיש לו כבר ילדים, לסייע ולבצע את הטיפולים המותרים על פי ההלכה, כדי לתת סיכוי ללידה, זאת מעבר למצות פרייה ורבייה, כפי שנכתב גם בהלכה הקודמת.

לחיז. יש מי שהורה שבנישואים שניים, גם אם יש לשני בני הזוג ילדים מנישואים קודמים, מותר להם, במידת הצורך, לבצע הזרעה או הפריה חוץ גופית או תרומת ביצית, לצורך הולדת ילדים משותפים. ויש מי שהתיר לבצע הזרעה לצורך כך, אך אסר על הפריה חוץ גופית; ואם מדובר לצורך שלום בית, התיר גם הפריה חוץ גופית. ויש מי שאסרו הזרעה או הפריה חוץ גופית לצורך כך.

לטיח. אין למחות ביד אדם שטרם קיים פרייה ורבייה, אם רצונו לשאת אישה על דעת שיקבל אישור הלכתי לתרומת ביצית.

מטיפול באין אונות לצורך נישואין

מאיט. מותר לאלמן או גרוש שאיבד מיכולתו התפקודית המינית, לקבל טיפול תרופתי או טיפול בזריקות סמוך לפני נישואיו, לצורך תפקוד גברי תקין.

מבכ. כדי לטפל בנושאים רגישים כאלה על פי ההלכה, יש לפנות ל'יועץ בקדושה', ובמידת הצורך היועץ יפנה לטיפול מקצועי בליווי הלכתי מתאים. במקומות בהם אין 'יועץ בקדושה', ניתן לפנות למטפל מקצועי, אך יש לברר מראש על כל טיפול מוצע, האם הוא עומד במסגרת ההלכה. רצוי גם להיות בקשר עם מורה הוראה המתמחה בנושא.

מגלשאת אישה שמתו בעליה

מדנישאת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא. יבמות סד, ב

מהתמה אני תמיהה גדולה על תלמידי חכמים יקרים עסוקים בתורה תמיד, שיסתפקו עליהם מדרגות האיסורים עד זאת המידה ולא יבדילו בין האסור מן התורה למה שהוא אסור מדבריהם ולמה שהוא מגונה בלבד ואין איסור בו... אלא דעתנו, שזאת המוחזקת מגונה שתנשא לשאר האנשים אבל אין איסור בזה כלל... והלכה למעשה אצלנו בכל ארצות אנדלוס תמיד, שאם ימות לאשה בעל אחר בעל, מספר בעלים, היא לא תימנע מלהנשא, ביחוד כשהיא בשנות הבחרות, בגלל ההפסד שיש לחשוש בזה... ואיך נסכן אנו בבנות ישראל לצאת לתרבות רעה? ותכלית מה שיעשו המהדרים אצלנו היא, שלא לקדש מוחזקת, אלא לומר לה בפרוש אם תמצאי מי שיקדש אותך, הרי אנו לא נחייבו לגרשך... שו"ת הרמב"ם, סימן ריח

מואשה שנשאת לשני אנשים, ומתו, לא תנשא לשלישי, שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים.

מזויש אומרים שדווקא אם מתו מיתת עצמם. אבל אם נהרג אחד מהם או מת בדבר, או נפל ומת וכדומה, אינו כלום. ולכן רבים מקלים בדברים אלו, ואין מוחים בידיהם. שלחן ערוך ורמ"א, אבן העזר, ט, א

מחכא. מעיקר הדין, אישה שמתו שני בעליה, אסורה להינשא בשלישית. אישה כזאת הוגדרה בפוסקים כ'קטלנית'.

מטכב. היות שחומרת האיסור לשאת אישה שמתו בעליה שנויה במחלוקת הפוסקים, ובנוסף לכך איסור כזה עלול להביא למכשולות, בפרט אצל נשים צעירות; חיפשו הפוסקים במהלך הדורות צדדים להקל באיסור זה.

נכג. למעשה ניתן להקל באיסור זה במקרים הבאים:

נא1. אם אחד הבעלים נפטר בגיל מבוגר.

נב2. אם אחד הבעלים נפטר לאחר הרבה שנות נישואין.

נג3. אם היה לה ילד מאחד הבעלים.

נד4. כשאחד הבעלים היה חולה עוד לפני הנישואין.

נה5. כשאחד הבעלים נהרג באסון המוני.

נו6. כשאחד הבעלים נהרג בתאונה, ולאישה יש יכולת להתפרנס.

נז7. אם שני הבעלים נפטרו בחוץ לארץ, ורוצה להינשא לשלישי בארץ ישראל.

נח8. כשהבעלים שנפטרו לא שמרו תורה ומצוות.

נטבמרבית המקרים, הפוסקים העדיפו להקל רק בצירוף של כמה טעמים יחד.

סכד. גם לדעות האוסרות לשאת אישה כזאת, איש שהוא משותק או נכה, וזקוק לעזרה, ואינו מוצא אישה לנישואין כי אם קטלנית - מותר לו לכתחילה לשאתה לאישה, ומותר לה להינשא לו.

סאכה. אישה שסבלה ממחלה מדבקת, ושני בעלים נדבקו ממנה ומתו, וכעת היא בריאה לחלוטין – מותר לה להינשא לאיש אחר, ואין לה דין קטלנית.

סבדיני ייחוד עם ילדים של הבעל או של האישה, מובאים להלן בכרך הרביעי, בפרק צו – 'אימוץ ילדים' , עמ' 204–206.

סגנישואי שוטים ופתאים

סדתנו רבנן: איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו. איתמר, רב הונא אמר: עד שיהו כולן בבת אחת. רבי יוחנן אמר: אפילו באחת מהן. חגיגה ג, ב

סההשוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצוות. ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד, אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אף על פי שהוא מדבר ושואל כעניין בשאר דברים, הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב. משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות פרק ט, ט

סושוטה ושוטית אין להם קדושין לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, לא שנא עם כיוצא בהם לא שנא עם פקחים. הגה: ודוקא שוטה גמור, אבל אם דעתו צלולה, אף על פי שהיא דלה וקלושה הרבה, וכן עתים שוטה ועתים צלול, ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו, חוששין לקדושין. שלחן ערוך, אבן העזר, הלכות קידושין סימן מד ב

סזפתי – חסר דעת, תם, שאינו שוקל את מעשיו הניתן להתפתות על נקלה. "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד, טו). מילון אבן שושן

סחחלק משמעותי בקושי בפסיקת ההלכה בנושא זה הוא שההגדרות ללוקים בשכלם או בנפשם אינן ברורות דיין. אנשים הסובלים מפיגור שכלי מכונים 'מוגבלים בשכלם' או 'מפגרים' או 'פתאים'. מלבד פיגור שכלי יש גם את התחום של מחלות הנפש, שהוא תחום לעצמו, וגם בו יש הגדרות כגון 'חולה רוח', 'חולה נפש', 'אידיוט', 'שוטה' או 'משוגע'. הכפילות בהגדרה 'שוטה' גם ללוקים בשכלם וגם לחולים בנפשם היא משמעותית ביותר, כיוון שהשוטה פטור מן המצוות ומן העונשים, אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר, אינו יכול לשאת ולהינשא, והריהו חסר כל כשרות משפטית.

סטכדי שיהיה אפשר לפסוק הלכות למעשה בנושאים רגישים כאלה, יש צורך בהתאמה בין ההגדרות ההלכתיות לבין ההגדרות הרפואיות. שיתוף פעולה בין רבנים ופוסקים מחד גיסא לבין פסיכולוגים ופסיכיאטרים מאידך גיסא, הוא דבר נדרש ומתבקש. רק לאחר מתן הגדרות מוסכמות ניתן לנסות ולהתאים בין ההלכות למציאות. גם לאחר מתן ההגדרות, מלאכת ההתאמה היא מורכבת ועדינה ביותר כיוון שנפש האדם במצביה השונים היא מורכבת ולעתים גם מסובכת.

עעקב הקושי בהגדרות, ההלכות שלפנינו הן ראשוניות וכלליות ביותר. המטרה כאן היא לנסות ולתת הגדרות ראשוניות כדי שיהיה אפשר לבנות עליהן פרטים נוספים. למעשה, כדי לקבל החלטה, יש לנתח כל מקרה לגופו מבחינה רפואית והלכתית.

עאזהו החילוק בין פתי לשוטה, שהשוטה דעתו היא משובשת ומטורפת לגמרי בדבר מהדברים, מה שאין כן פתי שאינו מטורף לגמרי בשום דבר. אבל מצד אחד הוא גרע מהשוטה, שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני אדם. והפתי הוא שאין לו שכל גמור, ואינו מבין שום דבר בדרך שמבינין אותו שאר בני אדם. ספר מאירת עינים, חושן משפט, סימן לה ס"ק כא

עבבאופן כללי, ניתן לסכם את ההבחנה בין פתי לשוטה, כך: פתי הוא כל מי שלוקה בשכלו, ובהלכה הוא מוגדר לעתים כמי שדעתו קלושה. כלומר, הוא בעל מידה מסוימת של פיגור שכלי, אך יש לו יכולת תפקודית מסוימת. לעומת זאת, שוטה הוא כל מי שלוקה בטירוף הדעת. ייתכן שהוא בעל מנת משכל ממוצעת ואפילו גבוהה, אך הוא עלול להתנהג באופן בלתי מאוזן או בלתי סביר.

עגהרקע ללקות של הפתי הוא קוגניטיבי, תפקודי, בעוד הרקע ללקות של השוטה הוא, לרוב, פסיכיאטרי. במצבים חמורים של פיגור האדם עלול לעבור מהגדרה של פתי להגדרה של שוטה.

עדלמרות המורכבות הגדולה שיש בנישואי פתאים, נראה שיש מקום לבחון אפשרות זו בחיוב. מהניסיון המועט שהצטבר עד היום ניתן לומר בזהירות הראויה, שככלל, נישואי פתאים גורמים להם שמחה, ומאפשרים גם למשפחותיהם הפחתה מסוימת של הנטל. יש לכך משמעות מיוחדת כשההורים או האפוטרופסים של הפתאים מזדקנים או הולכים לעולמם.

עהמוגבלים בשכלם

עוכו. ככלל יש להבדיל בין בעלי מוגבלות שכלית בדרגות הקלות שניתן לכנותם 'פתי', לבין פיגור שכלי ברמות החמורות המקביל להגדרה ההלכתית של 'שוטה'.

עזכז. מבחינה עקרונית השוטה אינו יכול לישא ולהינשא כיוון שהוא חסר כשרות משפטית - הלכתית.

עחכח. לעומת זאת, 'פתי' יכול לישא ולהינשא כיוון שהוא מסוגל להבין עניינים פשוטים ואפילו מורכבים מעט, אם מסבירים לו אותם בצורה פשוטה ובהירה.

עטהפתי שאינו מבין דהכסף הזה גורם עיקר הקדושין נמי קדושיו קדושין... והפתי יש לו דעת לידע שנושא אשה רק שאינו יודע שהכסף קונה.

פומעתה הרי מבואר דהאיש הזה שראינו שאין בו דעת להבחין ולהבין דהגט מתירה ונתן לה גט אף אם היה יודע שמשלחה לנפשה ומסברו ליה וסבר שלא תהא עוד אשתו לא מהני גט דידיה כלום. אף על גב דקדושיו קדושין מהתורה משום דידע דמתעסק בזכי' לישא אשה ובקדושין לא בעינן יותר. אבל בגט דבעינן שידע שהגט הוא המתיר והוא לא יוכל להבין זאת לא מהני גיטו ... דצריך להסביר לו היטב שידע שהגט הוא הכורת בינו לבינה וגורם הגרושין ובלא זה לא מהני גיטו כלל. שו"ת עונג יום טוב, סימן קנג

פאכט. נחלקו האחרונים לגבי גירושי פתי. יש מי שכתב שדווקא להינשא הם יכולים אך אין להם כשרות הלכתית כדי לגרש. לעומת זאת, יש מי שסברו שאף על פי שדעת הפתי קלושה, הוא יכול גם לגרש. יש מי שהציע תקנה גם לשיטה המחמירה שאינה מאפשרת גירושין לפתי, אם יהיה צורך בגירושין.

פבל. למעשה נראה שיש לאפשר למוגבלים בשכלם בדרגות הקלות להינשא במקרים שבהם משפחותיהם מוכנות ומסוגלות לתמוך בהם במוגבלותם. כמובן, יש צורך בהתייחסות אישית ובהסכמה של בעלי מקצוע למהלך מורכב כזה בכל מקרה ומקרה, על ידי בחינה מדוקדקת של בני הזוג ובדיקת האפשרויות הנפשיות והכלכליות של המשפחות התומכות לאורך זמן.

פגלא. יש מי שכתב שבמקרים כאלה של מוגבלים בשכלם הנישאים מותר להם להעמיד צאצאים, למרות החשש הגדול שגם הילדים עלולים להיות פגועים מבחינה נפשית. הטעם הוא כיוון שהחשש מהעמדת ילדים פגועים אינו פוטר מפרייה ורבייה. מבחינה יהודית טוב יותר להיוולד ולמות, אפילו לאחר זמן קצר, מאשר לא להיוולד כלל, מפני שילד שנולד בא לחיי העולם הבא. כמו כן ניתן להוכיח מבני ישראל במצרים, שגם כשהייתה הגזירה של "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", בני ישראל הולידו ילדים ולא נמנעו מכך למרות החשש שיומתו. למעשה, צריך עיון בנושא מורכב ורגיש כזה.

פדדיון לגבי סיוע בטיפולי פוריות לאנשים שאין להם מסוגלות הורית, מובא להלן בכרך השני, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', בפיסקה 'סיוע בטיפולי פוריות ובהזרעה מלאכותית לבני זוג ללא מסוגלות הורית מלאה', עמ' 315–316.

פהחולי נפש

פועתים חלים עתים שוטה, כשהוא חלים - הרי הוא כפקח לכל דבריו, כשהוא שוטה - הרי הוא כשוטה לכל דבריו. ראש השנה כח, א

פזחולי נפש ברמות קשות יוגדרו בדרך כלל כשוטים גמורים ולא יוכלו להינשא. אם יש להם תקופות של שפיות וזמנים של אי שפיות, מסתבר שייחשבו שוטים רק בזמנים של אי השפיות.

פחחולי נפש בדרגות הקלות זקוקים לאבחון רפואי והלכתי אישי, כדי לברר אם מבחינה מעשית הם יכולים להינשא.

פטיש לתת הגדרות הלכתיות מדויקות למטופלים בתרופות הגורמות להם להתנהג באופן נורמטיבי כל זמן שהם נוטלים את התרופות כסדרן. האם הם נחשבים כשוטים ששטותם נמנעת מהם באופן זמני על ידי התרופות, אך עדיין נשארת להם באופן בסיסי הגדרת השוטה; או שהתרופות גורמות להם להחשב כאדם רגיל ובר דעת כל זמן שהם מקפידים לקחת את התרופות.