ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק שני; טהרת המשפחה 11

ברבי אלעזר חסמא אומר: קינין ופתחי נִדה הן הן גופי הלכות. פרקי אבות ג, כב

ג"שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה, יא) – אלו הן פרשיותיה של תורה, שאף על פי שנראות כאילו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים, כגון הלכות נִדה ויולדת, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי הן ערבות עלי. ויקרא רבה יט, ג

דהפרקים דלהלן, העוסקים בטהרת המשפחה, לא באו להקיף את כלל הלכות נִדה, כי רבות הנה, וכבר נכתבו ספרים רבים וטובים המקיפים את הנושא, אלא הם באו רק לתת כללים הלכתיים בסיסיים בטהרת המשפחה, להדגיש איסור והיתר בשאלות הלכתיות מורכבות ובמצבים מיוחדים. ממילא ברור ופשוט שלימוד ההלכות כאן אינו תחליף ללימוד מסודר של הלכות נִדה.

האיזה דם אוסר

וכִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם (דברים יז, ח) - בין דם טהור לדם טמא. נִדה יט, א

זמן התורה דם נִדה אוסר את האישה לבעלה בצירוף של שלושה תנאים:

חמקורו ברחם באופן טבעי; האישה הרגישה ביציאתו; הדם יצא מהרחם לנרתיק. פירוט יובא להלן.

טמקור הדם

יוְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ ויקרא טו יט

יא"וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה" – יכול אפילו זבה מכל מקום תהא טמאה? תלמוד לומר "וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ" (ויקרא כ יח) – לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור. ברייתא בתורת כהנים, מצורע, פרשת זבים פרשה ד פרק ו

יבא. דם האוסר אישה לבעלה הוא דם שמקורו ברחם, ויצא מהרחם באופן טבעי, כתוצאה מפעילות הורמונלית. אבל דם שמקורו בנרתיק, או מאברים פנימיים בגוף, אינו אוסר.

יגב. דם מכה אינו אוסר את האישה אפילו אם המכה היא ברחם עצמו שמשם נובע דם נִדה, כיוון שדם נִדה האוסר הוא דווקא הדם שיוצא מאליו באופן טבעי. דיני דם מכה יפורטו להלן בפרק יד.

ידב*. דם נִדה אוסר גם תינוקת בת יומה וגם זקנה מופלגת שכבר אין לה אורח כנשים, אף על פי שאין להן וסת, וטובלות מטומאתן בברכה.

טוהרגשה

טזאמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה, ומצאה דם עליה - טהורה, שנאמר: "בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו, יט) - עד שתרגיש בבשרה. נִדה נז, ב

יזאשה שיצא דם ממקורה, בין באונס בין ברצון – טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפג, א

יחבראיית האשה יש שני סוגי ראיות שדיניהם שונים: כתם ודם.

יטדם – ראית דם שהאשה טמאה בה מהתורה, והיא ראית דם שיציאתו הייתה מלווה בהרגשה.

ככתם – ראית דם שהאשה טמאה בה מדרבנן, ורק במקרים מסוימים שיפורטו להלן בדיני כתמים.

כא'כתם' נקרא גם כשברור לאשה שהדם הנמצא יצא ממקורה (מרחמה), אלא שלא הרגישה ביציאתו. הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, פרק א, ד

כבג. רק דם שהאישה הרגישה ביציאתו, דהיינו הרגשה של פתיחת צוואר הרחם, או הרגשה ש'נזדעזע גופה' מחמת יציאת הדם, אוסרים מן התורה. אבל הרגשות של לקראת וסת אינן הרגשות האוסרות.

כגד. אישה שאף פעם אין לה הרגשות וראתה וסת, אסורה מן התורה כאילו הדם בא בהרגשה. אם ראתה ללא הרגשה דימום ניכר שאיננו וסת, ראה להלן בפרק יג – 'כתמים', עמ' 152 הלכה ט.

כדה. דם שהאישה לא הרגישה ביציאתו נחשב לכתם, ועלול בתנאים מסוימים לאסור את האישה מדרבנן, לפי הלכות כתמים שיפורטו להלן, פרק יג.

כהו. נחלקו הפוסקים לגבי הרגשה של זיבת דבר לח, האם נחשבת הרגשה האוסרת מן התורה. למעשה יש אפשרות להקל בהרגשה של זיבת דבר לח, ולהחשיבה כדין כתם, מכיוון שלפי חלק גדול מהפוסקים הרגשה כזאת אינה אוסרת מהתורה אלא מדרבנן.

כודילמא ארגשה ולאו אדעתא – סברה, שמא האישה הרגישה ביציאת הדם, אך לא שמה לב להרגשה זו עקב הסחת דעת כתוצאה מהרגשות אחרות שהיו לה באותו זמן, כגון בדיקה פנימית, הרגשת מי רגליים או תשמיש המטה.

כזאין האשה מתטמאה מן התורה בנִדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה, כמו שביארנו, ותהיה טמאה מעת שתראה ולהבא בלבד, ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור הרי זה בחזקת שבא בהרגשה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק ט, א

כחז. דם שנמצא על עד בדיקה שבדקה בו אוסר את האישה גם אם לא הרגישה ביציאת הדם, כיוון שהבדיקה עצמה עלולה להקהות את ההרגשה של יציאת הדם. לכן דם שנמצא על עד בדיקה לאחר בדיקה פנימית אוסר בכל גודל הנראה לעין.

כטח. אישה שהשתמשה במוליך כדי להכניס תרופה לנרתיק, ומצאה דם על המוליך: ככלל, האישה נאסרת כמו בבדיקת עד, 'דילמא ארגשה ולאו אדעתא'. כאשר ברור לאישה שהמוליך עצמו גרם לדימום מקומי עקב חיכוך או שפשוף, יש להקל.

לט. יש מי שכתב שגם קינוח חיצוני דינו כדין בדיקה פנימית, אך הלכה למעשה יש להקל, כיוון שלדעת רוב הפוסקים אין לחשוש בקינוח חיצוני 'דלמא ארגשה ולאו אדעתא', וממילא יש לתת לכך דין כתם בלבד ולא דין ראייה. וראה עוד להלן פרק יג – 'כתמים', עמ' 155, דיון לגבי דם שנמצא בקינוח.

לאי. אישה שמצאה כתם דם מיד אחרי יחסי אישות, יש שהחמירו בו כדין ראייה, כיוון שחוששים שייתכן שראתה דם בהרגשה אלא שהרגשת התשמיש הקהתה את הרגשת יציאת הדם, ולכן דינה כאישה שראתה בהרגשה; ויש אומרים שדינו ככתם, ואוסר על פי כללי כתם, ואין חוששים שמא הרגישה את יציאת הדם ולא שמה לבה לכך. אם מצאה דם לאחר זמן, לכל הדעות נחשב ככתם.

לבהתייחסות לאישה שהרגישה יציאת דם תוך כדי תשמיש, תובא להלן בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', בפיסקה 'אישה שנטמאה באמצע תשמיש', עמ' 63–64.

לגיא. נחלקו הפוסקים במקרה של אישה שהייתה לה הרגשה ללא ראיית דם. יש אוסרים ויש מתירים. למעשה, אחרי הרגשה כזאת תבדוק האישה את עצמה מיד בדיקה פנימית: אם מצאה מראה אוסר – אסורה, ואם מצאה מראה טהור – טהורה. אם לא מצאה כלום, מלבד הרטיבות הטבעית, נהגו להקל כשההרגשה היא זעזוע הגוף או זיבת דבר לח. אך אם ההרגשה הייתה פתיחת המקור, דהיינו פתיחת הפה הפנימי של צוואר הרחם, טהורה רק אם יש סיבה נוספת להקל.

לדיב. חזקת הרגשות – אישה שהרגישה שלוש פעמים רצופות הרגשה האוסרת, ובדקה מיד ולא מצאה כלום או שמצאה מראה טהור, ודינה שטהורה, כפי שנתבאר לעיל, אינה צריכה יותר לבדוק כשתרגיש הרגשה כזאת, כי הרגשה כזאת מוחזקת שאינה אוסרת. כל זה בתנאי שהרגשה זו אינה ההרגשה שמרגישה בשעת וסתה. כי אם האישה לא תבחין בין שתי ההרגשות, כשתגיע שעת וסתה ותראה דם, מיד תעקר חזקת ההרגשה הקודמת.

להיג. לכל הדעות רטיבות בלבנים לא נחשבת להרגשה האוסרת, ואין צורך לעשות עליה חזקת הרגשות.

לודם אוסר אף על פי שלא יצא לחוץ

לזכל הנשים מיטמאות בבית החיצון, שנאמר: "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו, יט). משנה, נִדה פרק ה, א

לחיד. דם שהאישה הרגישה ביציאתו מהרחם לנרתיק - אוסר, אף על פי שלא יצא מחוץ לגוף האישה.

לטרואה דם בשפופרת

מבעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הרואה דם בשפופרת מהו? "בִּבְשָׂרָהּ" אמר רחמנא ולא בשפופרת או דלמא - האי "בִּבְשָׂרָהּ" מיבעי ליה - שמטמאה מבפנים כבחוץ? אמר ליה: "בִּבְשָׂרָהּ" אמר רחמנא ולא בשפופרת... אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת. נִדה כא, ב

מאהכניסה שפופרת והוציאה בה דם, טהורה... כיוון שאין דרך לראות כן. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפח, ג

מבטו. דם נִדה אוסר כששפיעת הדם מתרחשת באופן טבעי דרך מערכת הרבייה של האישה, מהרחם לנרתיק, אבל אישה שרואה דם שיצא מהרחם אל מחוץ לגופה רק דרך אמצעי או צינורית - 'רואה בשפופרת' - לא נאסרת. ראה פירוט באוצר המושגים, ערך רואה דם בשפופרת.

מגהצבעים האוסרים ובדיקות מדעיות לזיהוי הדם

מדחמשה דמים טמאים באשה: האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. משנה, נִדה, פרק ב משנה ו

מהכל מראה אדום, בין אם היא כהה הרבה, או עמוק, טמאים. וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא מראה לבן וכן מראה ירוק, אפילו כמראה השעוה או הזהב, וכל שכן הירוק ככרתי או כעשבים. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפח סעיף א

מוטז. מראה אדום וכל מראה הנוטה לאדמומית - אוסר. מראה שחור אוסר כיוון שהוא מראה אדום שהשחיר. מראה ורוד – אוסר. לעומת זאת, מראה צהוב, לבן וזהוב – טהורים. מראה חום שאין בו אדמומית, אינו אוסר.

מזיז. המראה הקובע הוא המראה כפי שנראה כשיצא מן הגוף, ולא כפי שהיה בתוכו. לכן, גם אם הרופא מזהה הפרשה כ'דם ישן', אך צבעו טהור, אינו אוסר את האישה.

מחיח. מראה הנמצא על גבי עד הבדיקה שנראה כמראה כשר, אלא שקצוות המראה יש בהם נטייה לאדום או לשחור – אוסר. יש מי שהורו שאם האדמומית נוצרה כתוצאה מהצטברות של כמה שכבות של מראה טהור, יש להקל בזה.

מטיט. בקביעת דם הנִדה ומראה ההפרשה אין לסמוך על בדיקה מדעית אם אמנם הפרשה זו היא דם, וכן אין לסמוך על ההשוואות בין ההפרשה לטבלאות של צבעים שנקבעו על פי המדע.