מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק שני; טהרת המשפחה 12
אהפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים
בטעות נפוצה אצל כלות ונשים אחרות - הן אינן מנסות לבצע הפסק טהרה אלא רק אחר שהן 'נקיות' לגמרי, מפני שהן סבורות שכל עוד יש להן הפרשות נרתיקיות 'לא נקיות', אין אפשרות לעשות הפסק טהרה. אך כאמור לעיל, זאת טעות, מפני שאפשר לעשות הפסק טהרה כשהמראה 'טהור' אף שאינו 'נקי', וראוי לשאול רב שבקי בהלכות טהרת המשפחה מהו ההבדל בין המראות.
גהפסק טהרה הוא בדיקה פנימית בעד בדיקה שמטרתה לוודא שהאישה פסקה מלראות דם והיא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. על ידי בדיקה זו האישה יוצאת מחזקת רואה דם לחזקת שאינה רואה דם, ולכן יש לבדיקה זו חשיבות מרובה. הבדיקה נעשית על ידי בד בדיקה לבן נקי ורך שהאישה כורכת על אצבעה ומכניסה לנרתיק בתנועה סיבובית המקנחת את כותלי הנרתיק. כיום אפשר לקנות בדי בדיקה במקוואות ובחלק מבתי המרקחת והמרכולים.
דבדיקת הפסק הטהרה היא קודם שבעה נקיים ולכן אינה נספרת כחלק משבעה נקיים. אישה נאמנת על הבדיקות, שנאמר 'וְסָפְרָה לָּהּ' – לעצמה. הלכות הפסק טהרה מובאות בשלחן ערוך יורה דעה סימן קצו ובכל ספרי טהרת המשפחה.
ההפסק הטהרה – מהתורה או מדרבנן – השיטה המקובלת היא שבדיקת הפסק טהרה היא מן התורה, כיוון שהאישה בחזקת טמאה מן התורה כל זמן שלא בדקה, ורק בדיקה פנימית נקייה מוציאה אותה מחזקה כזאת. לעומת זאת, לפי חלק מהפוסקים, מן התורה די בכך שהאישה תרגיש בעצמה שפסק דמה, ובדיקת הפסק טהרה בעד בדיקה היא מדברי חכמים, הואיל וקשה לכל אישה לדעת אם פסק דמה לפי הרגשה. ההבדל להלכה בין שיטות אלו הוא בשאלה אם אישה יכולה להפסיק בטהרה על ידי שתרגיש בעצמה שפסק דמה. אם התקנה לבדיקה בעד היא מהתורה, אי אפשר שתפסוק בטהרה על ידי הרגשה. אך אם זו תקנה מדרבנן, ייתכן שבשעת דחק, כגון אם יש לה מכה מדממת, אפשר לסמוך על הרגשתה, כדי להפסיק בטהרה, כפי שיבואר להלן, בפרק יד – 'דם מכה', עמ' 170.
והפסק טהרה
זהמתנה של ארבעה או חמישה ימים לפני שבעה נקיים
חהפולטת שכבת זרע בימי ספירתה, אם הוא תוך שש עונות לשמושה סותרת אותו יום. לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה, אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה שש עונות שלימות שמא תפלוט; לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום חמישי לשמושה.
שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו סעיף יא
טויש שכתבו שיש להמתין עוד יום אחד, דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום הששי והוא יהיה יום ראשון לספירתה, דחיישינן שמא תשמש ביום הראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום, ואפשר שהוא לילה, ואם תתחיל למנות מיום חמישי יהיה תוך שש עונות לשמושה, על כן יש להוסיף עוד יום אחד, שמעתה אי אפשר לבא לידי טעות, וכן נוהגין בכל מדינות אלו, ואין לשנות.
יויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שימשה עם בעלה ללא שימשה, וכל אשה שרואה, אפילו כתם, צריכה להמתין חמישה ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב ותספור שבעה נקיים, וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות.
הגהות הרמ"א, שם
יאהסבר: שבעת הימים הנקיים שאישה סופרת צריכים להיות נקיים מדימום, אבל לא רק דימום מעכב את הימים הנקיים, אלא גם פליטת זרע הבעל מהאישה מעכבת את הימים הנקיים. זרע הבעל נחשב חיוני ומסוגל להפרות במשך שלושה ימים מלאים, דהיינו 72 שעות לאחר קיום יחסי אישות. אם האישה פולטת את הזרע במשך שלושת הימים אחרי קיום יחסי אישות, פליטה זו מעכבת את ספירת אותו היום שפלטה בו, אך בניגוד לדם, אינה מבטלת את הימים הנקיים שהיו קודם לכן. לכן צריך להמתין עד שהזרע כולו ייפלט מהאישה, ורק לאחר מכן אפשר להתחיל את ספירת הימים הנקיים. למעשה 72 השעות מתפרסות על פני ארבעה ימים, כיוון שאם נניח שבני הזוג משמשים בדרך כלל בלילה, הרי ספירה של 72 שעות מסתיימת בלילה של היום הרביעי. כיוון שהספירה היא של יממות מלאות, צריך לפחות ארבעה ימים כדי לכסות 72 שעות. אם כן, יש לספור ארבעה ימים מזמן קיום יחסי אישות בין בני הזוג ועד לזמן שבו אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים.
יבשתי חומרות הובאו בדברי הרמ"א לגבי פסיקה זו. חומרה אחת היא הצורך להמתין יום נוסף לפני תחילת ספירת שבעה נקיים, דהיינו חמישה ימים ולא רק ארבעה. הטעם לחומרה זו הוא החשש שמא בני הזוג ישמשו סמוך לשקיעה בזמן בין השמשות, ויתחילו למנות בטעות מהיום שלפני בין השמשות, בעוד שבפועל צריכים היו למנות מהיום שלאחריו - אחרי בין השמשות. כדי למנוע טעות כזאת החמיר הרמ"א, ובעקבותיו הפוסקים האשכנזיים וגם חלק מהפוסקים הספרדיים, להתחיל לספור שבעה נקיים רק מהיום החמישי והלאה מתחילת הדימום.
יגחומרה נוספת היא הצורך להמתין את משך הזמן האמור רק מתחילת הדימום שאסר את בני הזוג, ולא מהפעם האחרונה שקיימו יחסי אישות לפני הדימום. הטעם לחומרה זו הוא הרצון להורות הוראה אחידה לכל הנשים, וכדי למנוע טעויות.
ידהפוסקים כשיטת השלחן ערוך לא נקטו להלכה בחומרות אלו, ולשיטתם אפשר לבצע הפסק טהרה (אם נפסק הדימום) כבר ביום הרביעי לאחר הפעם האחרונה שקיימו יחסי אישות, ולהתחיל לספור שבעה נקיים כבר למחרת.
טוהלכות
טזא. לפי הנוהגים כשיטת 'שלחן ערוך', האישה יכולה להפסיק בטהרה ביום הרביעי לאחר הפעם האחרונה שבני הזוג קיימו יחסי אישות, והיום שלמחרת ההפסק יהיה ראשון לנקיים. הנוהגים לפי שיטת הרמ"א והנוהגים לפי שיטת 'בן איש חי' מחמירים שהאישה יכולה להפסיק בטהרה רק מהיום החמישי לאחר שבני הזוג נאסרו בפועל, ולמחרתו יהיה הראשון לנקיים.
יזב. לפי הנוהגים כרמ"א, אם בני הזוג פרשו זה מזו כשהיו מותרים רק מפני שלא רצו לקיים יחסי אישות, אי אפשר להחשיב ימים אלו למניין הימים שעד הפסק הטהרה ותחילת שבעה נקיים. אבל אם פרשו מכוח איסור הלכתי, כגון שראתה מיד לאחר יום פרישה סמוך לווסת או אחרי יום הכיפורים או בשבעת ימי האבלות שלה או של בעלה, יכולים למנותם לצורך זה.
יחג. אם פרשו מסיבות רפואיות, יש מי שכתב שיכולים למנות ימים אלו כימי פרישה, ההנחה היא שאם יש איסור רפואי, בני זוג פורשים מאישות, ויש מי שהחמיר בזה, כיוון שהוראת הרופאים לא נחשבת לאנשים כאיסור ואין ודאות שיפרשו מאישות.
יטד. אישה שטבלה ולא לנה עם בעלה בפקודת הרופא, ונאסרה, יכולה להפסיק בטהרה כבר למחרת ולא צריכה להמתין חמישה ימים קודם ההפסק. וכן הדין אם הרגישה לא טוב או שהתארחו וכדו' ולכן לא שימשו. העיקרון הוא שכיוון שלא שכיחא - לא גזרו לא שימשה אטו שימשה. אם לא שימשו, ולא הייתה לכך סיבה מיוחדת, יש פוסקים שכתבו שהמנהג הפשוט להחמיר בכך, ויש שהקלו שיכולה להפסיק בטהרה ולהתחיל למנות מיד.
כה. יש מקרים שגם המחמירים כרמ"א הקלו לעשות הפסק טהרה אחרי ארבעה ימים בלבד ולא חמישה. כגון: במצב שבו יש ביוץ מוקדם, והקדמת הטבילה תאפשר הריון; כשהטבילה חלה בערב שבת אחרי יום טוב, וכתוצאה מכך החפיפה מורחקת מאוד מהטבילה; אם הבעל צריך לנסוע ורוצים להקדים ליל טבילה ביום אחד לפני נסיעתו; אם הטבילה חלה בליל שבת ובני הזוג צריכים לשהות במקום שאין בו מקווה, ולכן הטבילה תידחה למוצאי שבת; אם האישה נאסרה מחמת כתם ובעלה לא היה בעיר בימים שקדמו לראיית הכתם; אם ליל טבילתה עלול לחול בעונת חשש וסתה; אם הפסק טהרה ביום החמישי יגרום לפרסום הטבילה, כגון שחל בליל הסדר או באירוע משפחתי כגון חתונה.
כאזמן הפסק טהרה לכלה מדם בתולים, מובא לעיל עמ' 90.
כבו. אישה שראתה דם בתוך שבעה נקיים, לכל הדעות אינה צריכה להמתין ויכולה להפסיק בטהרה מיד כשייפסק הדימום.
כגהאשה ששימשה מטתה וראתה אחר כך ופסקה, ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה, תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע.
שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, יג
כדהגה: ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה, ואין לסמוך על זה, והכי נהוג, שהרי כבר נתבאר שאנו נוהגין להמתין אפילו לא שימשה כלל, כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה, כל שכן בכהאי גוונא.
רמ"א שם
כהז. מעיקר הדין יכולה האישה לשטוף את עצמה שטיפה פנימית יסודית שתפליט את כל הזרע, ולהפסיק בטהרה מיד לכשיסתיים הדימום. ואולם, כיוון שאין אנו בקיאים בשטיפה כזאת, אין לסמוך עליה למעשה. ויש מי שכתב שהנוהגים כשלחן ערוך, יכולים להקל ולסמוך על שטיפה זו גם בזמן הזה. יש גם מפוסקי עדות תימן המקלים לשטוף ולבצע הפסק טהרה מיד כשמסתיים הדימום.
כוח. האישה צריכה לנקות את עצמה לפני הפסק הטהרה. ייתכנו מצבים שבהם הפסק הטהרה עלול להתעכב, כיוון שהדם כבר הפסיק לצאת מהרחם, אך עדיין נמצא בנרתיק, ועקב כך הבדיקות יוצאות לא טהורות. אפשר לנסות לזרז הוצאה של דם כזה על ידי קינוחים פנימיים או שטיפה וגינלית, ועל ידי כך לאפשר הפסק טהרה בזמן, וממילא גם את זמן הטבילה.
כזזמן הפסק הטהרה
כחשבעה ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה: אם תראה ב' או ג' ימים ופסקה מלראות, בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה, ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות. וכן נוהגין לכתחילה, ובדיעבד, אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה, סגי בכך.
שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, א
כטט. בדיקת הפסק טהרה לכתחילה צריכה להיות בזמן מנחה קטנה, דהיינו החל משעתיים וחצי זמניות קודם השקיעה ועד שקיעת החמה. ולא תאחר יותר מדי שמא תעבור השעה, או שמא תהיה מסופקת בבדיקה ומתוך חשש ולחץ נפשי, תבצע בדיקות נוספות תכופות, ועל ידי כך עלולה לפצוע את עצמה. כדאי מאוד להמתין בין בדיקה לבדיקה בניסיונות להפסק טהרה כעשרים דקות, כדי שהרטיבות הטבעית שיש בנרתיק תחזור, וכך לא תפצע את עצמה. יש מי שהורה שלכתחילה תבדוק בתוך חצי השעה שקודם השקיעה, אך יש להיזהר שמא אישה שתנהג כך עלולה להחמיץ את השעה, בפרט נכון הדבר לגבי נשים עסוקות או המטופלות בילדים קטנים.
לי. הבדיקה מועילה לפני שקיעת החמה, גם אם האישה כבר התפללה תפילת ערבית מבעוד יום, וגם אם הדליקה נרות שבת וקיבלה עליה שבת, אך לכתחילה תבדוק קודם לכן.
לאיא. בדיעבד, אפילו אם בדקה את עצמה בבוקר, וראתה שהיא טהורה, הבדיקה מועילה, גם אם לא חזרה ובדקה את עצמה אחר הצהריים. ובמקום שיש צורך גדול בדבר, יכולה לבדוק מוקדם אף לכתחילה. וראה עוד בהלכה הבאה.
לביב. ניתן להקל לפי הדעה שהפסק טהרה בבוקר מועיל, אפילו לאישה שרוצה להפסיק בטהרה ביום שראתה בו דם, אך נכון שבמקרה כזה תבדוק את עצמה שוב לפני שקיעת החמה. ואם ראתה דם יום אחד בלבד ורוצה להפסיק בו בטהרה, אין בדיקת שחרית מועילה לה, אלא צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק במשך כל בין השמשות. בדיעבד, במקרה כזה, אם בדקה עצמה סמוך לשקיעה ומצאה עצמה נקייה, ולא הניחה מוך דחוק, טהורה. ראה להלן בפיסקה 'מוך דחוק'.
לגיג. אישה העוברת למקום אחר שהשקיעה בו מקדימה או מאחרת, ועל ידי כך הימים התארכו או התקצרו בכמה שעות, מונה לפי המקום שהיא נמצאת בו כעת. לדוגמא, אישה שהפסיקה בטהרה בארצות הברית והגיעה לארץ בתוך שבעה נקיים, אף על פי ששבעה נקיים התקצרו, יכולה לטבול בזמנה, שאין לה אלא מקומה ושעתה.
לדיד. אם האישה עוברת את קו התאריך, אין לשינוי התאריך כל השפעה בקשר למניין שבעה נקיים ואין לה אלא מניין הימים הממשי שבידה.
להטו. מעיקר הדין, שבעה נקיים לא חייבים להיות צמודים להפסק הטהרה. לכן האישה יכולה, להפסיק בטהרה ביום שבו הפסיק הדימום, אפילו הוא רק יום אחד מתחילת הווסת, ולהתחיל שבעה נקיים בזמנם. בכל זאת, הלכה למעשה, כדי למנוע טעויות בספירת הימים, אין לאישה להפסיק בטהרה לפני היום הרביעי או החמישי.
לוטז. אם אישה הפסיקה בטהרה ולא התחילה מיד למחרת לספור שבעה נקיים מחמת שכחה, היא יכולה להתחיל שבעה נקיים אחרי יום או יומיים מההפסק ולא צריכה הפסק טהרה מחדש. גם אם לא רצתה לבדוק למחרת הפסק הטהרה כיוון שראתה כתם דמי שלא אוסר והיא חוששת לבדוק בדיקה פנימית, תמתין יום אחד, ותתחיל לספור שבעה נקיים לאחריו.
לזיז. כשחל ליל הטבילה בליל תשעה באב או בליל יום הכיפורים, אין לדחות את הפסק הטהרה כדי שלא יחול ליל הטבילה בליל תשעה באב או בליל יום הכיפורים. אלא תפסיק בטהרה בזמנו, ואחר כך תדחה את ליל הטבילה. כך ההוראה גם במקרים אחרים בהם בני הזוג חושבים שהטבילה לא תוכל להתקיים בזמנה. החיים מזמנים הפתעות ושינויים ויתכן שתוכל לטבול בזמן.
לחהפסק טהרה בין השמשות
לטיח. במקרה שיש ספק אם הפסק הטהרה היה קודם השקיעה או סמוך לאחריה, כגון שיש סתירה בין לוחות זמנים שונים, או אפילו אם הבדיקה הייתה סמוך מיד אחרי השקיעה, אפשר להקל ולהחשיב את הפסק הטהרה.
מיט. אישה ששכחה לעשות הפסק טהרה ונזכרה רק אחרי צאת הכוכבים, עדיף שתעשה הפסק טהרה בלילה ויועיל לה לצורך היום שלמחרת, כדי שלא תשכח שוב למחרת, בפרט אם הסיבות לשכחה חוזרות שוב למחרת.
מאכ. אישה הנמצאת במטוס, ועושה הפסק טהרה כשעדיין רואה את השמש, יש אומרים שנחשב לה ההפסק למרות שעל הקרקע מתחת למטוס כבר לא רואים את השמש. ויש מי שהורו שמחשיבים את הזמן לפי השקיעה על הקרקע באותו מקום.
מבהתייחסות נוספת לבדיקה בין השמשות מובאת להלן בפיסקה 'אישה ששכחה לבדוק ביום הראשון או ביום השביעי', עמ' 137-139.
מגמוך דחוק
מדהגדרה – מוך דחוק הוא בדיקה פנימית נוספת שאישה מקיימת לאחר בדיקת הפסק הטהרה, ותכליתה לוודא שהדימום הרחמי של האישה פסק לחלוטין, כפי שיבואר להלן. פירוט מובא באוצר המושגים, ערך מוך דחוק.
מהבודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה, ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות... ולעולם ילמד אדם [להחמיר לכתחילה] בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות, שזו בדיקה מוציאה מידי ספק.
שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, א
מוכא. מנהג כשר לכתחילה להניח מוך דחוק אחרי הפסק הטהרה, סמוך לפני שקיעת החמה עד לאחר צאת הכוכבים. סך הכל, בארץ ישראל, כעשרים דקות.
מזכב. חשוב להדגיש שבדיקת הפסק הטהרה היא העיקרית, והמוך הדחוק נועד רק כדי לצאת מידי ספק. לכן, ככלל, אם אישה עשתה הפסק טהרה כראוי - בדיקתה נחשבת, והיא יכולה להתחיל שבעה נקיים גם ללא מוך דחוק. ויבואר עוד להלן.
מחכג. אם מתברר שהפסק הטהרה היה מראה טמא, והמוך הדחוק היה טהור, לא מועיל אפילו בדיעבד, אלא אם כן בדקה בו ביסודיות ולא הסתפקה בהכנסתו בלבד. ויש אומרים שבמקום שיש צדדים נוספים להקל, מועיל המוך הדחוק כהפסק טהרה.
מטכד. כל אישה ששמה מוך דחוק צריכה להקפיד להוציאו בזמן, כדי למנוע גירוי שעלול לפצוע אותה, ולהכניס אותה לידי ספק שמא מדובר בדם האוסר.
נכה. אם יש חשש שהמוך יגרום למראה דם על עד הבדיקה, כגון אם יש לה פצע או תפרים, עדיף שהאישה לא תשים מוך דחוק ותסתפק בהפסק טהרה בלבד. אך לכתחילה לא תוותר על מוך דחוק באופן קבוע. וראה עוד להלן הלכה כט.
נאכו. גם אישה המחמירה כשיטת רבנו תם לגבי צאת השבת, תניח מוך דחוק רק כעשרים דקות, כדלעיל, ואין צורך להמתין עד צאת הכוכבים לפי רבנו תם.
נבראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום, צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות. הגה: ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה, אף על פי שלא הייתה המוך אצלה כל בין השמשות, סגי. אבל בדיקת שחרית לא מהני, הואיל ולא ראתה רק יום אחד.
שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, ב
נגכז. ראתה דם יום אחד בלבד, כגון באמצע שבעה נקיים, ורוצה להפסיק בטהרה כבר באותו יום, צריכה מעיקר הדין לשים מוך דחוק, כיוון שהוחזקה ב'מעיין פתוח', וצריך ודאות גדולה יותר שהדימום פסק. ובדיעבד, אם בדקה עצמה סמוך לשקיעת החמה, מועילה בדיקה זאת להפסק טהרה גם ללא מוך דחוק, ויש המחמירים בכך.
נדכח. אם ראתה דם ביום הפסק הטהרה כהמשך לדימום קודם ולא כהתחלה חדשה, והפסיקה בטהרה ללא מוך, עלתה לה בדיקה בדיעבד. כיוון שדימום זה לא היה התחלה חדשה כמו בהלכה הקודמת אלא המשך לדימום קודם, הקלו בכך יותר.
נהכט. אישה המתקשה להיטהר בביצוע הפסק הטהרה ובבדיקות בשבעה נקיים, ולא ראתה דם ביום הפסק הטהרה, יכולה לבצע הפסק טהרה ללא מוך דחוק, כיוון שמוך דחוק אינו מעכב בדיעבד, ובשעת הדחק התירו אף לכתחילה.
נושבעה נקיים
נזהאם מותר למעט בבדיקות בשבעה נקיים
נחההוראות דלהלן מיועדות לנשים המתקשות להיטהר.
נטבכל יום משבעה ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות, ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל השבעה, וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום שמיני בלבד ומשלמת עליו. ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל.
שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, ד
סל. לכתחילה צריכה אישה לבדוק פעמיים בכל יום משבעת הימים הנקיים, אחת בשחרית ואחת סמוך לשקיעה. בדיעבד, אם בדקה ביום הראשון והשביעי בלבד, עלו לה בדיקות אלו, ויכולה לטבול בסוף היום השביעי.
סאלא. במקרה שאישה מתקשה להיטהר לבעלה, ניתן להקל לכתחילה במספר הבדיקות כיוון שזו שעת דחק. האישה תבצע הפסק טהרה, ולאחר מכן תבדוק רק ביום הראשון והשביעי, בדיקה אחת בכל אחד מהם, ותטבול. למרות האמור לעיל, ההמלצה למעשה היא לא להסתפק אף פעם בבדיקות ראשון ושביעי בלבד אלא לבדוק לפחות פעם אחת נוספת באמצע, כפי שיפורט בהלכה הבאה.
סבלב. חשוב מאוד לשלב גם בדיקה אחת בימים שבינתיים כגון ביום השלישי או הרביעי. הסבר: מעיקר הדין, כאמור לעיל, די לבצע הפסק טהרה ולבדוק ביום הראשון וביום השביעי. אך לעתים האישה עלולה לראות כתם שאינו אוסר ביום השביעי (כגון על נייר או על מגן תחתון או על בגד צבעוני), ואז לא תדע כיצד לנהוג. אם תבדוק, קרוב לוודאי שהיא עלולה לאסור את עצמה; ואם לא תבדוק ותרצה להמתין למחרת - ליום השמיני, כדי לבדוק, תאבד את כל הימים הנקיים עד עכשיו, כיוון שיעברו יותר מדי ימים מהיום הראשון עד היום השמיני. (על פי ההלכה משך הזמן המקסימלי ללא בדיקה הוא חמישה ימים רצופים, דהיינו, מהיום הראשון ועד היום השביעי). לכן ההמלצה היא להוסיף בדיקה באחד מהימים שבמהלך שבעה נקיים, כדי שאם ביום השביעי תראה כתם שאינו אוסר, תוכל להמתין יום אחד נוסף ולבדוק ביום השמיני, ולא תאבד על ידי המתנה זו את כל הימים הנקיים. מלבד זאת, מצוי שאישה כזאת שוכחת לבדוק ביום השביעי, ואז, אם בדקה רק ביום הראשון, תצטרך להתחיל לספור מחדש, אך אם בדקה גם באמצע, תוכל לבדוק ביום השמיני ולטבול, כמבואר בהלכה הבאה.
סגלג. במקרה שבדקה ביום הראשון וביום נוסף באמצע, ובשביעי ראתה כתם דמי שלא אוסר והיא חוששת לבדוק בדיקה פנימית, תמתין יום אחד נוסף, תבדוק ביום השמיני, ואם הבדיקה נקייה - תוכל לטבול בערב.
סדפירוט נוסף מובא להלן בפרק יג – 'כתמים', בפסקה 'שבעה נקיים לאישה הסובלת מכתמים', עמ' 161.
סהראה גם להלן בפרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', בפסקה 'שבעה נקיים לאישה שיש לה דם מכה', עמ' 172.
סואישה ששכחה לבדוק ביום הראשון או ביום השביעי
סזלד. אישה שהניחה מוך דחוק לאחר הפסק הטהרה עד לאחר צאת הכוכבים, ושכחה לבדוק ביום הראשון, בדיעבד, יש מקום להקל לה להחשיב את המוך הדחוק כבדיקת היום הראשון. ויש שהחמירו בכך, ולדעתם אי אפשר לסמוך על מוך דחוק כבדיקת היום הראשון, ויש שהקלו בכך רק במקום עיגון כהוראת שעה.
סחלה. אישה הרגילה לבדוק עצמה ביום הראשון וביום השביעי בלבד, ופעם אחת כשהגיע היום השביעי נסתפקה אם בדקה עצמה ביום הראשון אם לאו, תבדוק עצמה ביום השביעי, ותטבול לערב, וטהורה. ואפילו אם מסופקת האם שמה מוך דחוק משך כל בין השמשות עד צאת הכוכבים ולמחרת ביום הראשון שכחה לעשות בדיקות, אם בדקה ביום השביעי יכולה לטבול בסופו.
סטלו. אישה שבדקה את עצמה בששת הימים הראשונים משבעה נקיים בוקר וערב, וביום השביעי שכחה לגמרי לבדוק, ונזכרה רק בליל שמיני, מעיקר הדין צריכה להמתין יום נוסף, ולבדוק בו, ולטבול בסופו. אך למעשה ניתן להקל, ותבדוק עצמה, ותטבול, וטהורה. ויש מי שהורה להקל אם הלבנים היו נקיים במהלך היום השביעי, ומורה ההוראה רואה צורך להקל. במקרה כזה תבדוק בלילה, אך לא מדין בדיקה של שבעת הימים, אלא כדי לדעת שהיא נקייה כעת, ותטבול בסוף היום השביעי.
עלז. אישה שבדקה עצמה פעמיים בשבעה נקיים אך לא בראשון ובשביעי אלא בימים אחרים, בשעת דחק גדולה ניתן לסמוך על כך ולטבול, על פי הוראת חכם.
עאלח. אישה שבדקה עצמה ביום הראשון וביום השביעי, ובדיקת אחד הימים האלו הייתה בין השמשות עד 13 דקות אחרי השקיעה, אפשר להקל, ותטבול בסוף היום השביעי.
עבלט. יש מי שכתב שאישה שנאסרה עקב כתם שלא בהרגשה, אם לאחר הפסק הטהרה שכחה ובדקה עצמה בשבעה נקיים רק פעם אחת, ביום הראשון או ביום השביעי, בדיעבד יכולה לטבול בסוף היום השביעי, וטהורה.
עגמ. אישה שבדקה את עצמה רק פעם אחת בכל השבעה נקיים, אם עברה וטבלה ולנה עם בעלה, אינה צריכה לטבול שוב.
עדאישה שטעתה במניין שבעה נקיים
עהמא. אישה שטעתה במניין שבעה נקיים, וטבלה יום או כמה ימים מוקדם יותר, צריכה לחזור ולטבול בסיום שבעה נקיים.
עומב. אם שימשה עם בעלה, אינה יכולה לטבול מיד בסיום שבעה נקיים, אלא צריכה למנות ארבעה ימים מזמן ששימשה עם בעלה, משום פולטת שכבת זרע, הסותרת את ספירת הימים הנקיים, ולאחריהם תשלים את הימים לשבעה נקיים, ותטבול.
עזמג. כיוון שעל פי שלחן ערוך יכולה מעיקר הדין לשטוף את עצמה שטיפה פנימית במים חמים כדי להפליט את הזרע, יכולה גם כאן לנהוג בדרך זו. דהיינו, להשלים את שבעת הימים הנקיים, ולהוסיף יום אחד, גם אם שטפה עצמה כנ"ל, יום אחד חייבת להוסיף כיוון שבו פלטה שכבת זרע, ולטבול. ויש מי שהורו שגם לפי מנהג האשכנזים ניתן להקל בזה.
עחאופן בדיקות הטהרה
עטעד הבדיקה
פאמר שמואל: אין בודקין את המטה אלא בפקולין, או בצמר נקי ורך.
פאאמר רבא: הני שחקי דכיתנא מעלי לבדיקה.
פבתנא דבי מנשה: אין בודקין את המטה לא בעד אדום, ולא בעד שחור...
נִדה יז, א
פגמד. יש לבדוק בבגד לבן, רך, נקי וסופג. כיום מוכרים עדי בדיקה מוכנים במקוואות ובחלק מבתי המרקחת והמרכולים.
פדמה. בדיקה בבגד צבעוני מועילה בדיעבד, מלבד בגד אדום או שחור. אם אין לאישה בגד לבן, יכולה לבדוק בבגד צבעוני, שאינו אדום או שחור, ובלבד שתעיין בו היטב שיצא נקי ושאין בו שום אדמומית לאחר הבדיקה.
פהמו. הפסק טהרה או בדיקה בנייר טואלט לבן מועיל בשעת דחק כשאין עד בדיקה בנמצא. ובלבד שתעשה בדיקה פנימית ממש ולא רק קינוח חיצוני. ויש מי שאסר להשתמש בנייר.
פומז. כיום, למעשה, אין לעשות הפסק טהרה ובדיקות פנימיות בצמר גפן, מכמה טעמים: הדם לא ניכר עליו כיוון שלעתים הוא נבלע בתוכו. קיים חשש שסיבים ממנו נשארו בתוך הנרתיק ועליהם נדבק הדם, סיבים אלה עלולים לאסור לחינם את האישה כשייצאו לאחר כמה ימים, אף על פי שהדימום כבר פסק. אך אם אישה בדקה בכל זאת בצמר גפן, אין לפסול את הבדיקה.
פזמח. אין להשתמש בטמפון לצרכי בדיקה כיוון שקשה מאוד לבדוק אותו וגם יש חשש שטיפת דם תיבלע בתוכו ותאבד.
פחמט. מותר להשתמש בטמפון כמוך דחוק, אם עוטפים אותו בעד בדיקה.
פטנ. על אף כל האמור לעיל, אם אישה השתמשה בטמפון לבדיקה, וברור שיצא נקי, נחשב לה בדיעבד כבדיקה.
צנא. אישה שראתה דם על טמפון, אוסר כמו בבדיקה פנימית.
צאנב. בדיקה באצבעה אינה מועילה כבדיקה פנימית אפילו בדיעבד, וצריכה לחזור ולבדוק את עצמה. פשוט שדם על האצבע בבדיקה פנימית אוסר.
צבנב*. מותר לבדוק בעד בדיקה בצורת אצבע, ויש מי שהסתייג מבדיקה בעד בדיקה כזה.
צגנג. פשוט וברור שמבחינה רפואית יש להקפיד מאוד על היגיינה בבדיקות הטהרה. תמיד יש לשטוף היטב את הידיים בסבון לפני בדיקה פנימית ואחריה.
צדלהרטיב את עד הבדיקה
צהנד. אישה שקשה לה לעשות את הבדיקות בשבעה נקיים עקב יובש בנרתיק, יכולה למרוח מעט משחה שומנית בנרתיק כמה שעות לפני הבדיקה כדי לרכך את המקום, וכך יקל עליה לבדוק.
צונה. יש מי שאסר להשתמש במגבון לח או להרטיב את עד הבדיקה במים. אך אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים להרטיב את עד הבדיקה במים ולסחטו, ואפילו בשבת יכולה לשים טיפות מים אחדות על עד הבדיקה, באופן שאי אפשר לסחטו.
צזנו. במקום הצורך יש מי שהתירו לשים ביום חול מעט שמן או וזלין בנרתיק, או אפילו על עד הבדיקה. ולשיטה זו גם אם כל הבדיקות היו בעדים כאלה – עלו לה הבדיקות.
צחנז. בשבת יכולה לשים משחה נוזלית בתוך הנרתיק ללא מריחה.
צטעד בדיקה שאבד או שנשתנה צבעו
קנאמנת אשה לומר: כזה ראיתי ואיבדתיו. אם הוא מראה לבן או ירוק, טהור.
שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפח, ב
קאנח. אישה שאבד לה עד הבדיקה, נאמנת לומר איזה גוון איבדה ולהשוות לצבע אחר הנמצא לפנינו.
קבנט. היה לאישה מראה מסופק בהפסק טהרה ואבד, אך המוך הדחוק היה נקי, יכולה לסמוך ולטבול על סמך המוך הדחוק.
קגס. יש מי שכתב שאישה שבודקת ביום הראשון וביום השביעי בלבד, מלבד הפסק הטהרה, והיה נקי ביום הראשון, אך בדיקת היום השביעי אבדה ואינה יודעת אם היה טהור אם לאו, תבדוק בלילה בסוף היום השביעי, ותטבול. הטעם, מפני שהאישה בחזקת שפסקה מלראות דם, והבדיקה בלילה מגלה על הבדיקה הקודמת שאבדה.
קדסא. אישה שבדקה בעונת פרישה והעד אבד מבלי שהספיקה לבדקו, ניתן להקל לה שתבדוק שוב, ואם הבדיקה תצא נקייה – טהורה.
קהסב. כל האמור לעיל הוא לגבי עד בדיקה שאבד. אך כתם שאבד ומסופקים אם היה בו כשיעור גריס אפשר להקל בו, כיוון שכתמים מדרבנן וספק דרבנן לקולא. אפילו אם הכתם היה ממש דם ולא רק כשהיה נוטה לאדום.
קוסג. צבע עד מסופק שהשתנה צבעו - נחלקו האחרונים בדין מראה שנראה טהור כשהיה לח ונשתנה כשנתייבש ונמצא מראה טמא, האם דנים אותו לפי השעה שיצא מהגוף או לאחר שנשתנה. לפי רוב הפוסקים אם בשעה שיצא מן הגוף היה טהור, הוא טהור ואין דנים לחומרה מפני שלאחר מכן השתנה למראה האוסר, ויש שהחמירו בכך. עם זאת, יש שהקלו גם במקרה שבא מראה טהור לפני הרב הפוסק, והאישה חוששת שכשיצא מהגוף נטה יותר לאדום. במקרה כזה אנחנו אומרים שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וטהורה, כיוון שהאישה לא החליטה שהצבע אוסר, אלא הייתה מסופקת ובאה לשאול עליו.
קזהפסק טהרה ובדיקות כשיש חציצה בנרתיק
קחסד. אישה שיש לה תומך נרתיקי (Pessary) כדי להחזיק את הרחם שלא יצנח, צריכה להוציא את התומך בבדיקת הפסק הטהרה וביום הראשון לשבעה נקיים. ואם אינה יכולה להוציאו, או אם צריך רופא כדי להוציאו, אין זה מעכב ותבצע הפסק טהרה ובדיקות עד מקום שידה מגעת. הערה: היום בדרך כלל הגישה הטיפולית היא ניתוחית. השימוש באמצעים כאלה בדרך כלל הוא אצל נשים מבוגרות, שאינן כשירות לניתוח או אינן מעוניינות בניתוח, אך צניחת הרחם היא מטרד ופגיעה באיכות החיים שלהן, או אצל נשים צעירות שעדיין רוצות ללדת. בדרך כלל הוצאת התומך והכנסתו יכולה להתבצע בקלות יחסית, ולכן לכתחילה צריכה האישה להוציא את התומך לפני הפסק הטהרה, ואם יכולה – גם לפני בדיקת היום הראשון לנקיים. וראה להלן הערה 110, ולכאורה לשיטה זו הוא הדין כאן.
קטסה. אישה שמשתמשת בדיאפרגמה למניעת הריון, ושכחה להוציאה בזמן הפסק הטהרה ובבדיקות שבעה נקיים, צריכה להפסיק בטהרה מחדש ולספור שבעה נקיים לאחר שהוציאה את הדיאפרגמה. אך בדיעבד אם שכחה לעשות זאת, וטבלה ולנה עם בעלה, יש להקל, ואינה צריכה לחזור ולהפסיק בטהרה ולספור שבעה נקיים כדי לטבול. הטעם להחמיר בדיאפרגמה יותר מאשר בתומך נרתיקי, כיוון שהדיאפרגמה בנויה באופן שיחסום את המעבר בצורה מוחלטת.
קיסו. טבעת נובה-רינג (NuvaRing) - לכתחילה תוציא האישה את הטבעת לפני הפסק הטהרה. אם בדקה ושכחה להוציאה, תוציא את הטבעת ותבדוק שוב. אם לא נותר זמן לחזור ולבדוק, אין צורך לדחות את הפסק הטהרה למחר, ויכולה לסמוך על הדעות המאפשרות להשאיר את הטבעת בזמן הפסק הטהרה. אם היא חוששת שהוצאת הטבעת עלולה לגרום לה פציעה בנרתיק, היא יכולה לסמוך על הפוסקים המאפשרים להשאיר את הטבעת גם בזמן הפסק הטהרה.
קיאסז. לכתחילה יש להוציא את טבעת נובה-רינג לפני הבדיקה הראשונה והאחרונה של שבעה נקיים. כאשר האישה חוששת שהוצאת הטבעת עלולה לגרום לפציעה בנרתיק, היא יכולה לסמוך על הפוסקים המאפשרים להשאיר אותה בזמן הבדיקות. אם האישה שכחה להוציא את הטבעת, אין צורך לחזור ולעשות את הבדיקות מחדש. יש אומרים שלכתחילה אין צורך להוציא את הטבעת.
קיבקושי בביצוע בדיקות טהרה
קיגכל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית, ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. הגה: ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים; מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.
שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו
קידוהנה פשפשתי בכל דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ... אינו קורא לה בדיקה אלא קינוח. ... למה כתב הרמב"ם בכל מקום 'קינוח'? אלא ודאי דקינוח סגי באמת לבעלה.
קטוומעתה אחרי אשר מצאתי און לי שלשה חמורי עולם המקילים בה בבדיקה זו והם הרי"ף והרמב"ם והראב"ד, עתה מלאני אני הפעוט לבי לדון גם כן ולהביא סמוכים מן התלמוד גם כן להקל בה. אלא ודאי שבאמת בקינוח סגי.... ואין צריך לא הכנסת חורין וסדקין ולא עד מקום דישת שמש רק קינוח בעלמא ולא אמרו הכנסת חורין וסדקין אלא לטהרות באשה העסוקה בטהרות.
שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא - יורה דעה, סימן מו
קטזומיהו נראה דכל בדיקה שהיא על אופן המברר את סתימת המעיין לפי דרך רוב הרואות שמוצאים על העד כל עוד שמעיין פתוח – הוי בדיקה מהתורה. ודין חורים וסדקים שאמרו חכמים הוא מדבריהם שהגבילו את הדבר... ונראה שגם בנִדה וזבה מהני מהתורה קינוח כמה פעמים סמוכות. קיצורו של דבר שהתורה לא נתנה בזה גדרים בעניין הבדיקה אלא לעמוד על ידיעת הדבר על פי המובן.
חזון איש, יורה דעה, הלכות נִדה, צב, כא
קיזסח. אישה הסובלת מוגיניסמוס, ושלמעשה יכולה להכניס את אצבעה לצורך בדיקה באופן מועט ביותר, בכל זאת יכולה לטהר עצמה לבעלה בהפסק טהרה ובבדיקות שבעה נקיים עד מקום שידה מגעת, כדין בתולה הבודקת עד מקום שידה מגעת. וגם אינה צריכה להכניס מוך דחוק אם אי אפשר לה לעשות זאת.
קיחסט. אם אינה יכולה בשום אופן להחדיר אפילו אצבע קטנה לתוך הנרתיק, יש להקל באופן שתקנח עצמה כמה פעמים, ורק לאחר שחלפו הימים שהיא רגילה לראות בהם.
קיטע. נִדה חולה יכולה לעשות את בדיקות הפסק הטהרה והשבעה נקיים בשכיבה.
קכרחם כפול
קכאעא. אישה בעלת רחם כפול עם שני צווארי רחם ושני נרתיקים, אחד רחב ואחד צר, תבדוק במקום הרחב, ולגבי המקום הצר אפשר להקל לה כדין בתולה שאינה יכולה לבדוק בעומק, ותבדוק שם כפי יכולתה.
קכבהיסח הדעת מבדיקות שבעה נקיים
קכגעב. אישה הנמצאת בשבעה נקיים וראתה דם וחשבה שנאסרה בכך, וכעבור יומיים-שלושה התברר לה שיש לה פצע או שאין זה דם, והיא טהורה; או שהסיחה דעתה מספירת שבעה נקיים, כגון שבעלה נסע לתקופה ממושכת וחזר פתאום, יש שהחמירו בכך והצריכוה לספור שבעה נקיים מחדש. ויש שהורו שאף על פי שאת הימים שהסיחה בהם דעתה לא יכולה למנות לשבעה נקיים, בכל זאת יכולה להביא בחשבון את הימים הראשונים לפני שהסיחה דעתה. למעשה, במקום הצורך, מי שמקל לגמרי להחשיב ימים אלו לשבעה נקיים, יש לו על מה שיסמוך, וניתן להוסיף ימים אלו לספירת שבעה נקיים.
קכדעג. אישה המסופקת לגבי בדיקת עד או כתם, לא תסיח דעתה, אלא תמשיך בספירתה ובבדיקותיה עד שיורה חכם לגבי ספקותיה.
קכהעד. גם לפי הדעות המחמירות, אישה שהחליטה להפסיק לספור שבעה נקיים, ובאותו יום חזרה בה והמשיכה לספור, עולה לה ספירתה.
קכועה. אישה שעברה ניתוח גינקולוגי או טיפול גינקולוגי חודרני אחר בתוך שבעה נקיים: אם לא הסיחה דעתה מספירת שבעה נקיים, יכולה להמשיך לספור כרגיל. ויש מי שכתב שאם היה דימום, אף על פי שאפשר לתלותו בפצע, צריכה להתחיל לספור מחדש שבעה נקיים. טעמו: כיוון שעצם הדימום נחשב כאילו הסיחה דעתה מספירת שבעה נקיים.
קכזעו. אישה שהייתה מחוסרת הכרה באמצע שבעה נקיים, אם האישה הייתה לבושה בגד לבן שנמצא נקי, יכולה להמשיך ולספור את שבעת הימים הנקיים, ולטבול ביום השביעי, ואינה צריכה להתחיל ולספור שבעה נקיים מחדש.
קכחשטיפות פנימיות או טיפול בפתילות בשבעה נקיים
קכטעז. מותר לאישה לרחוץ כדרכה וגם ללכת לים ולבריכה בשבעה נקיים.
קלעח. מותר לאישה לשטוף את עצמה שטיפות פנימיות בתוך שבעה נקיים, ואין לחוש שמא בשעת הקילוח היה דם ברחם ונשטף על ידי קילוח המים, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, הואיל ולאחר הבדיקה של הפסק בטהרה, היא עומדת בחזקת שאינה רואה דם . ויש שהורו שסמוך לבדיקות שבעה נקיים תימנע משטיפות פנימיות, ובפרט אישה שדרכה לראות מראות המסופקים מבחינת מראיהם, אם הם טהורים או אסורים, לא תעשה כן כיוון שהשטיפה הפנימית עלולה להעלים מראות אלו.
קלאעט. אישה שמבחינה רפואית צריכה לשטוף את עצמה שטיפות פנימיות, עדיף שתעשה בדיקות שבעה נקיים קודם לביצוע השטיפות. אם מבחינה רפואית לא מתאפשרת בדיקה קודם השטיפה, מותר לה לשטוף את עצמה שטיפה פנימית גם קודם הבדיקה, ויש שהורו שתמתין כרבע שעה - עשרים דקות, בין השטיפה לבדיקה.
קלבפ. אישה שצריכה להכניס פתילות לתוך הנרתיק יום יום, יכולה לשימן לאחר שתעשה בדיקת הפסק טהרה וגם בדיקה אחת ביום הראשון שיצאו נקיות. פתילות עלולות לשנות את צבע הליחה הטבעית. ביום השביעי תבדוק בבוקר ולאחר מכן תשים את הפתילה. אם צבע הפתילה עלול לטשטש את הבדיקה ביום השביעי, להוריד צבע על עד הבדיקה ולגרום שאלה הלכתית, כדאי לשטוף שטיפה פנימית את השאריות כמה שעות קודם לכן.
קלגפא. במקרים שהאישה בודקת רק ראשון ושביעי, מצוי שהאישה שוכחת לבדוק ביום השביעי. לכן כדאי וחשוב להכין מראש תזכורות. בדרך כלל, גם כשמקלים להמעיט בכמות הבדיקות, ההמלצה היא לבדוק פעם אחת נוספת באמצע, אך כאן אי אפשר כיוון שהפתילות עלולות לטשטש את הבדיקה, להוריד צבע על עד הבדיקה ולגרום לשאלות הלכתיות. אם בכל זאת אפשר, רצוי להוסיף בדיקה באחד הימים האמצעיים, על פי ההוראות דלעיל בהלכה הקודמת לגבי בדיקה ביום השביעי.