ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק שני; טהרת המשפחה 13

בלְדָוִד... שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי (תהלים פו, ב) ... כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני – ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה. ברכות ד, א

גגם פרק זה, כקודמיו, לא בא לסכם את כלל הלכות כתמים המסועפות והמורכבות, אלא בא לתת הגדרות והסברים, הדרכה והתייחסות הלכתית מעשית לשאלות שכיחות. הלכות כתמים מובאות בשלחן ערוך יורה דעה סימן קצ, ובכל ספרי טהרת המשפחה.

דהתייחסות לכתמים אצל אישה שיש לה פצע מובאת להלן, פרק יד – 'דם מכה', עמ' 174.

הדבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה, וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה, שהיא טמאה, אפילו לא הרגישה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצ, א

והגדרות

זא. ההבדל בין ראיית דם לבין כתם הוא שראיית דם רחמי האוסרת מהתורה היא בהרגשה. דם שבא ללא הרגשה מוגדר ככתם ואוסר רק מדרבנן.

חב. חכמים אסרו את הכתמים רק בצירוף כמה תנאים יחדיו:

ט1. רק כתם של דם בגודל מעל גריס אוסר, אבל כתם דם בגודל גריס או פחות אינו אוסר.

י2. כתם אוסר רק על בגד לבן ולא על בגד צבעוני. כמו כן הבגד צריך להיות נקי ובדוק מכתמים, ואם ראתה כתם האוסר על בגד שאינו בדוק – מותרת.

יא3. כתם אוסר רק על הגוף, או על בגד או על כלי המקבל טומאה, אבל על קרקע או על דבר שאינו מקבל טומאה אינו אוסר.

יב4. כתם אוסר רק אם סביר להניח שבא מהרחם, אך אם ניתן לתלות שמקור הדם בא ממקום אחר, אינו אוסר.

יגבכל המקרים האחרים חכמים לא גזרו, ולכן האישה לא נאסרת.

ידג. כיוון שדיני כתמים הם מדרבנן, כל עוד האישה לא רואה כתמים – אינה צריכה לחשוש לכך.

טוגודל הכתם - הגדרת גריס

טזהרואה כתם ...תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות. שחטה בהמה חיה ועוף, נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהן, הרגה מאכולת - הרי זו תולה בה. עד כמה היא תולה? ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואף על פי שלא הרגה. משנה, נִדה פרק ח, א-ב

יזלא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד, ושיעור הגריס הוא כט' עדשים ג' על ג', וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כינה הוא, אף על פי שלא הרגה כינה.

יחאם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד, אף על פי שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מגריס - טהורה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצ, ה; ושם ח

יטד. כגריס היא מידת שטח בשיעורי הלכה, גודלה כחציו של פול, כעיגול שקוטרו 19 מ"מ. אמנם יש המחשיבים אותה כעיגול שקוטרו 20 מ"מ, ויש המחשיבים אותה בגודל של מיל ארצישראלי שקוטרו 21 מ"מ.

כלשיטת חב"ד מחשיבים כעיגול שקוטרו 16.5 מ"מ, ויש המחשיבים גודל 15-14 מ"מ. אך למעשה נהגו להגדירה כ-19 מ"מ. דף מעשי להדגמת והערכת שיעור גריס מובא בהמשך הספר, עמ' 192.

כאה. כתם שנראה שעבר מבגד לבגד, ויש בכל בגד פחות מגריס, אין מצרפים את שני הבגדים לשיעור גריס, וטהורה.

כבו. כתם על בגד עם קפלים , יש מי שכתב שהוא נמדד ככתם אחד, אף על פי שאם יפרשו את הקפלים יתפרד לחלקים. ויש שהורו שאם הקפלים אינם תפורים והכתם אינו מחובר, טהורה.

כגז. הפוסקים האחרונים נחלקו במקרה שאישה ראתה דם ללא הרגשה, אבל ברור לה שהכתם בא מגופה; האם הוא בכלל טומאת כתמים, וטהורה עד שיעור גריס, או שמכיוון שברור לה שיצא הדם מגופה, יש להחמיר בו גם בפחות מגריס. כיוון שכל גזירת כתמים היא מדרבנן, וכיוון שרבו המקלים, ניתן להקל.

כדח. אם אישה מחליפה לבנים ותחבושות כל היום, ובכל פעם רואה כתם פחות מגריס, או כתמים קטנים נפרדים על פד, לא מצרפים את המראות, וטהורה.

כהכתם על בגד צבעוני

כותנו רבנן: בגד צבוע - מטמא משום כתם, רבי נתן בר יוסף אומר: אינו מטמא משום כתם, שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן... דתנן: בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בקשו לגזור על בגדי צבעונין, אמרי: הא עדיפא - כדי להקל על כתמיהן. נִדה סא, ב

כזכתם שנמצא על בגד צבוע, טהורה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצ, י

כחבגדי צבעונין לא חל מתחילה עליהם בכלל הך גזירת כתמים, ולכן אפילו בגוונא שברור שהכתם לא אתי מעלמא אלא מגופה, ושהכתם הנראה הוא מראה דם, אבל מכיוון שמיהת (על כל פנים) שם איסור כתמים על מראה זה, לא אסרינן בכזה בבגדי צבעונין...

כטהיות שמתחילה לא נכנסו בגדי צבעונין בכלל הגזירה מאיזה טעם שיהיה, תו אין לטמא כתמים בבגדי צבעונין מאיזה סוג שיהיה כל ששם צבעונין עליהם, והיינו חוץ מבגד לבן, וכן כל שפעת דם שימצא, כל שרק שם טומאת כתמים עליהם. שכל איסור שנובע מגזירת כתמים לא חל על בגדים ששם צבעונין עליהם. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו סימן כג

לט. כתם על בגד צבעוני אינו אוסר גם אם הוא דם ממש וגם אם ברור שהדם בא מהרחם, ויש מי שהורה שהדין כך גם אם הכתם נמצא בעונת וסתה, כיוון שכתמים הם גזירת חכמים, וחכמים גזרו רק בבגד לבן ולא בבגד צבעוני. אמנם יש מי שהסתפקו עד כמה ניתן להקל בכתמים שיש בהם שיעור גדול יחסית על בגד צבעוני, ויש מי שהורה להקל גם בכתם גדול שיש בו דם רב.

לאי. כל בגד שאינו לבן נחשב צבעוני, אף צבעוני בהיר, וגם אם הדם ניכר על הבגד הצבעוני - טהורה. ויש שכתבו להחמיר בזה.

לביא. כתם שנמצא על בגד שחלקו לבן וחלקו צבעוני, או שעבר מצדו הפנימי הצבעוני לצד החיצוני הלבן, הלבן נידון כלבן, והצבעוני כצבעוני. ואם שיעור הגריס על הלבן, מחולק על ידי חלק צבעוני, מצרפים את החלקים שעל הלבן.

לגתקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מדין הכתמים. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק ט, ז

לדיב. ראוי לאישה ללבוש בגדים צבעוניים בימי טהרתה כדי להצילה מכתמים. לגבי לבישת בגדי צבעונים בשבעה נקיים, כדי לא להיאסר מכתמים, ראה להלן עמ' 162.

להאיזו דרגת ניקיון הייתה לבגד

לובכתמים שנמצאו על בגד לבן יש להבחין בין שלושה סוגי בגדים:

לזיג. בגד בדוק, דהיינו שבדקתו קודם לבישתו לראות אם הוא נקי; אם התמלאו התנאים שבהם כתם אוסר – נאסרת.

לחיד. בגד שאינו בדוק, דהיינו שלקחתו ממקום של בגדים נקיים אך לא בדקתו, וזה דינם של כל הבגדים הנקיים בארון, יש המקלים בו גם בכתם יותר מגריס.

לטטו. בגד מלוכלך, דהיינו שנלקח ממקום שאינו נקי, כגון מסל הכביסה – תמיד טהורה.

מטז. בגד מכובס נחשב כיום כבגד נקי אך לא כבגד בדוק.

מאכתם על דבר שאינו מקבל טומאה

מבישבו על ספסל של אבן, או על האיצטבא של מרחץ - רבי נחמיה מטהר, שהיה רבי נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה - אינו מקבל כתמים. נִדה נט, ב

מגכתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, לא גזרו עליו. כיצד, בדקה קרקע עולם או בית הכסא שאינו מקבל טומאה, או כל דבר שאינו מקבל טומאה, וישבה עליו ומצאה בו כתם... טהורה. שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצ, י

מדיז. כתם על דבר שאינו מקבל טומאה אינו אוסר והלכותיו ככתם על בגד צבעוני על פי ההגדרות שהופיעו לעיל, מהלכה ט ואילך.

מההגדרת דבר שאינו מקבל טומאה

מוכל שבים טהור ואינו מקבל טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס. אף האורג בגד מצמר הגדל בים, אינו מקבל טומאה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלים פרק א, ג

מזיח. בגדים סינתטיים העשויים מחומרים שאינם מקבלים טומאה, ואין בהם חוטי צמר, נחלקו בהם הפוסקים. יש אומרים שבבגדים אין מציאות שאינם מקבלים טומאה, כיוון שעצם העובדה שנעשה מחומרים אלו בגד, גורם להם לקבל טומאה, ולפי זה יש בהם דין כתמים. ויש אומרים שבגדים כאלה אינם מקבלים טומאה כדין כלי אדמה, שלמרות שעשו מהאדמה כלים, כיוון שהחומר אינו מקבל טומאה, גם הכלים שנעשו ממנו אינם מקבלים טומאה. שיטה שלישית מחלקת בין בגדים סינתטיים שאינם ארוגים ולכן אינם מקבלים טומאה, לבין בגדים ארוגים שיותר קשה להקל בהם. כיוון שדין הכתמים הוא מדרבנן, נראה להקל כשיטה השנייה.

מחיט. בגד מקבל טומאה רק אם יש בו משיעור שלוש אצבעות על שלוש אצבעות ומעלה, דהיינו 6 ס"מ על 6 ס"מ לפחות. ויש מי שכתב שבגד שרגילים להשתמש בו בגודל פחות מכך, מקבל טומאה.

מטכ. כלים מפלסטיק (כגון כסא פלסטיק) לא מקבלים טומאה, וכתם עליהם לא אוסר.

נכא. כתם על כסא המרופד בניילון או בחומר סינתטי אינו אוסר, כשהכתם על הריפוד.

נאכב. צמר גפן אינו מקבל טומאה, אך אם בדקה עמו בדיקה פנימית, אוסר אפילו בכלשהו. ויש מי שכתב שצמר גפן מקבל טומאה.

נבכג. אם אישה ראתה כתם דם על מגן תחתון שנשים משתמשות בו (תחתונית/מגינית), ניתן להקל להחשיב מגן תחתון כזה שאינו מקבל טומאה, ולכן לא יאסור את האישה. ויש מי שכתב שגם תחבושות היגייניות אינן מקבלות טומאה. יש מחמירים להחשיב מגן תחתון ותחבושת היגיינית ככלי שמקבל טומאה, ולשיטתם יש לדון כתם כזה לפי כללי כתמים הרגילים (לפי גודל וכו').

נגכד. אם מגן התחתון אינו לבן אלא שחור, גם לפי הדעות המחמירות להחשיב מגן תחתון ככלי המקבל טומאה, יש להקל בו כבגד צבעוני שאינו אוסר בכתמים.

נדכתמים על נייר אחרי קינוח מי רגליים

נהבדיונים ההלכתיים בעניין זה יש התייחסות לשלושה נושאים שונים: האחד – האם נייר מקבל טומאה; השני – האם קינוח דינו כבדיקה פנימית; השלישי – כאשר הקינוח סמוך להטלת מי רגליים, האם חוששים שמא הרגישה ולא שמה לב.

נונייר שלנו שהוא רך ולא שייך לכבסו שיהיה ראוי להשתמש בו, וכמו שהוא מלוכלך בכתמים ודאי אינו ראוי ובטל זה הנייר, והוא כקרוע ומושחת משום תשמיש לגמרי, שוודאי אינו שוב מקבל טומאה... וכל שכן לא הנייר שנעשה לקינוח בבית הכסא וכדומה. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג סימן נג

נזוהנה בראתה דם על נייר ללא הרגשה, מעיד תלמידו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל שהיה מקל עד גודל חצי שטר של דולר (ארה"ב), ופשוט שאין נפקא מינה בין ראתה פעם אחת לרואה מספר פעמים. הרב עובדיה יוסף, שו"ת מעין אומר, חלק שביעי, הלכות נִדה סימן י

נחכה. אישה שראתה כתם אף יותר מגריס על נייר טואלט, מצד עיקר הדין אינה נאסרת, כיוון שנייר כזה לא מקבל טומאה, וכתם על דבר שאינו מקבל טומאה אינו אוסר.

נטאמנם, יש לדון שמא אישה כזאת הרגישה ביציאת הדם, אך לא שמה לב להרגשת יציאת הדם כיוון שהרגשת מי הרגליים הקהתה את הרגשת יציאת הדם, ואז אין לדם דין של כתם אלא של ראייה ממש, שאוסרת בכל שהוא, ואין בה צדדים להקל כמו שיש בכתמים.

סלמעשה, הקלו הפוסקים לא לאסור מחמת הרגשת מי רגליים, גם בגלל שעובר זמן מסוים – אמנם זמן קצר ביותר - מנתינת מי רגליים ועד הקינוח ואין זה נחשב סמוך כל כך כדי לאסור כמו ראייה בהרגשה, אלא נחשב ככתם. לפי זה אישה שמיהרה לקנח אחר מי רגליים, דין הקינוח כבדיקה פנימית; ואם לא מיהרה לקנח, דין הקינוח ככתם. ויש מי שהורה שיש לכך דין ראייה בלא הרגשה, ואוסר מדרבנן גם בפחות מגריס.

סאאחר הטלת מי רגליים אין חיוב בדיקה כלל, ואף אינו חומרא להסתכל על נייר הקינוח לאחר עשיית צרכים, ואפילו בשבעה נקיים, ורק גורם לקלקולים, ובפרט שעל הנייר אינו נראה ברור, ולמי רגליים יש כל מיני מראות. שיעורי שבט הלוי, סימן קצא, סעיף א, אות כ

סבכו. אין חיוב על אישה להסתכל על נייר טואלט לאחר קינוח, ואדרבה, עדיף לה לא להסתכל כדי להימנע מראש מספקות הלכתיים.

סגכז. אישה שחשוב לה להסתכל, כגון שסובלת מכתמים ורוצה לדעת אם הכתמים כבר נגמרו, תשהה כמה שניות לפני הקינוח, ואז תוכל להסתכל ויהיה לכך דין כתם. ולכתחילה ראוי להשתמש בנייר צבעוני.

סדכח. בכל האמור לעיל צריך לוודא שהאישה לא דחקה את הנייר פנימה מפני שאז זה עלול להיכנס לגדר של בדיקה האוסרת.

סהכט. כתם דם שנמצא על אסלה או על המושב שעליה אפשר להקל בו כיוון שדבר שמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, וכתם שנמצא על דבר שלא מקבל טומאה אינו אוסר. ומאותה סיבה גם אם מצאה דם במים שבתוך האסלה לא מטמא.

סוכתם על בשרה

סזל. כתם שעל בשרה אוסר בתנאים מסוימים. ויש כמה חילוקים שהחמירו בכתם שעל בשרה יותר מאשר בכתם שנמצא על בגדה:

סח• גודל הכתם – יש שהחמירו שכתם על בשרה אוסר בכל שהוא, אך לדעת רוב הפוסקים יש להקל גם בכתם שעל בשרה שאוסר רק בגודל של גריס ועוד.

סט• צירוף טיפות קטנות לגודל של גריס - בכתם שעל הבגד אין מצרפים את הטיפות הנפרדות יחד, וטהורה. בכתם שעל בשרה יש מקלים כמו על בגדה, ויש מחמירים ומצרפים את הטיפות לגריס, כך שאם השטח הכולל של הכתמים הוא למעלה מגריס, אף על פי שאינם מחוברים - נאסרת.

ע• מנין בא הכתם – בכתם שעל בשרה אפשר להקל אם יש לה מכה בגופה במקום שאפשר לדם לנטוף משם או אם ידיה מלוכלכות בדם. אבל על בגדה מקלים גם אם עברה במקום שייתכן שניתז משם דם מחוץ לגופה, כגון שעברה בשוק של טבחים. ראה עוד להלן בפסקה 'תלייה וספקות בכתמים'.

עא• כתם שצורתו משונה – בבשרה לא מתחשבים בכך שצורת הכתם משונה אלא כל שנמצא כנגד מקום הערווה – טמאה. לעומת זאת, בכתם משונה שנמצא על בגדה, יש פוסקים שהקלו אם ניכר שהכתם לא בא מגופה, ויש שהחמירו באופן כזה גם בבגדה.

עבלא. אם הכניסה אצבעה לנרתיק ומצאה עליה דם, נאסרת.

עגתלייה וספקות בכתמים

עדכיוון שכתמים דרבנן, מקלים בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצ, יח

עהלב. בכל מקרה שיש ספק בכתמים - ספק בצבע, בגודל או במקום - ספק דרבנן להקל. מבחינה מעשית, במקרה של ספק בצבע או בגודל, יש להראות לפוסק. שכל ספק שניתן לבררו, לא מוגדר כספק.

עולג. כתם שאבד ומסופקים אם היה בו כשיעור גריס אפשר להקל בו, כיוון שכתמים מדרבנן וספק דרבנן לקולא. אפילו אם הכתם היה ממש דם ולא רק כשהיה נוטה לאדום.

עזלד. ייתכנו מקורות אחרים לכתם, שלא מהרחם, לדוגמא מטחורים. לכן אין לאסור את האישה לפני בירור האפשרויות האחרות לכתם, בפרט בזמנים שלא צפוי בהם דימום, כגון סמוך לאחר טבילתה.

עחלה. אם יש לה מכה בגופה, וייתכן שהכתם נגרם ממכה זו – תולה במכתה. אפילו נתרפאת המכה, אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם על ידי חיכוך – תולה בה, ואף על פי שעלה עליה קרום ואינה מטפטפת. התייחסות מפורטת לדם מכה מובאת בפרק הבא, מעמ' 164 ואילך.

עטהוראות מעשיות לאישה הסובלת מכתמים

פדימומים בין וסתיים

פאדימומים בין וסתיים מתוך הרחם הם בדרך כלל תוצאה של שיבוש המחזור ההורמונלי. אכן, יש שהדימום נובע מסיבות אחרות, כגון דימום בהריון, הפלה, דלקות, הפרעות קרישה כלליות, פוליפים, שרירנים, וגידולים למיניהם.

פבלו. אישה הסובלת מדימומים בין וסתיים צריכה למצוא פתרון רפואי לבעיה בעזרת רופא הנשים שלה, הן מסיבות רפואיות והן מסיבות הלכתיות. כל ההצעות ההלכתיות שלפנינו הן הצעות זמניות עד לפתרון רפואי של הבעיה.

פגפרישה כשיש כתמים

פדלז. למעשה יש פוסקים שמורים במקרה של כתמי דם שאינם אוסרים, מכל סיבה שהיא, להתנהג כמו בפרישה סמוך לווסת, מותרים בחיבוק ונישוק אך נמנעים מחיי אישות, כדי לברר האם כתם כזה מבשר על דימום גדול יותר שעתיד לבוא. אם עברו יום או יומיים – כל אישה בהתאם למה שמכירה את עצמה - והאישה נקייה ולא ראתה כתמים נוספים, מותרים שוב גם בחיי אישות. אם האישה לא יודעת לשער, יפרשו 24 שעות נקיות מזמן ראיית הכתם האחרון. הסבר: מעיקר הדין אפשר להקל לחלוטין בכתם על צבעוני או נייר או פד, וההמלצה להתנהג כמו בפרישה סמוך לווסת היא כדי למנוע מצב שבו בני הזוג ישמשו ואז יראו דם. כשם שהתורה ציותה לפרוש בזמן שבו יש סיכוי לראות דם, כך בזמן של כתם, שבעקבותיו יכולה להיות ראייה של דם ממש, ראוי לפרוש מחיי אישות, כדי לא להיכשל באיסור חמור. לאחר שעבר זמן סביר (כדלעיל) ולא ראתה כתמים נוספים, יש להקל שמותרים לגמרי. כיוון שמדובר בחומרא, יש מי שהורה שבני זוג שאין להם ילדים לא צריכים לנהוג בה.

פהלח. אישה שיש לה באופן קבוע כתמים שאינם אוסרים, במשך ימים אחדים לפני הווסת, יש מי שכתב שדינם ככתמים רגילים, ואין בהם קביעות וסת. ויש מי שכתב שכתמים כאלה לא אוסרים, אך צריכה לחוש להם לעניין קביעות וסתות בפעם הבאה שאמורה לראות דם, וצריכים פרישה סמוך לווסת. יש מי שהורה שנאסרת מחמת כתמים אלו אם רואה אותם עשרים וארבע שעות לפני קביעות הראייה, אבל סתם כתמים שקודם לעשרים וארבע שעות שלפני הווסת לא יאסרו.

פולט. אם בני זוג פרשו מיחסי אישות עקב פרישה סמוך לווסת או מפני שהאישה ראתה כתם ולא ידעו מה דינו, ולאחר מכן ראתה דם האוסר, יכולה האישה להחשיב את יום הפרישה כאחד מהימים שצריכה למנות עד הפסק הטהרה, אף על פי שנהגו היתר בחיבוק ונישוק, כיוון שפרשו מיחסי אישות מסיבה הלכתית ולא במקרה. ראה בהרחבה לעיל, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', בפסקה 'המתנה של ארבעה או חמישה ימים לפני שבעה נקיים', עמ' 129.

פזהאם לבדוק בדיקה פנימית כשיש כתם

פחהרואה כתם יותר מכגריס ועוד על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה, שעל פי הדין טהורה היא, הדבר ברור שאינה צריכה לבדוק את עצמה בעד הבדוק כדי לברר שהיא טהורה, שהרי בלאו הכי בחזקת טהורה היא עומדת, וכל שכן אם היה הכתם פחות מכגריס, שיש לתלות במאכולת, ואדרבה ראוי ונכון שלא תבדוק עצמה, כדי שלא תקלקל עצמה. שו"ת יביע אומר, חלק ז, יורה דעה, סימן יג

פטויש כמה מהמורים המפורסמים בארץ ישראל האומרים דכל אשה שראתה כתם ורוצים לטהרה מדין כתם, רוצה לומר - בצבעונים ואינו מקבל טומאה, או מטעם שהוא פחות מכגריס; אזי צריכה לבדוק בעומק, ורק אם לא תמצא כלום אזי מטהרים לדם הנמצא מדין כתם.

צוכשראיתי דבר זה עמדתי מרעיד, ותימה תימה אקרא. כי פירושו של דבר זה הוא, שאם באה לפניהם אשה שהיא טהורה גם מן התורה וגם מדרבנן, משתדלים לעשות אותה רואה דם שתהיה טמאה. ואני ב"ה זכיתי לשמש את גדולי המורים הזקנים בירושלים עיה"ק, והוא פשוט בתכלית הפשטות שאם באה אשה לפניהם והיא אומרת שהיא דבר נמצא (דהיינו שמצאה כתם), מטהרים אותה תכף בלי שום היסוס אם המצב הוא כך שיש לטהרה מדין כתם... ואיך תהיה הוה אמינא שאם באה אשה לפנינו שהיא טהורה על פי ההלכה, שנשתדל לטמא אותה לבעלה?!... שתהיה הוראה שצריכה לבדוק עצמה, הוא דבר זר אשר לא נשמע מעולם. שו"ת חשב האפוד, חלק ג סימן צט

צאמ. אישה שראתה כתם על בגד צבעוני, אינה צריכה לבדוק בדיקה פנימית בעקבות הכתם, ואדרבה – כדאי שלא תבדוק כדי שלא תאסור את עצמה. ויש מי שהורה שאישה שראתה כתם גדול מגריס על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה, יש עניין ממידת חסידות ומיראת שמים לבדוק בדיקה פנימית כאשר מדובר במקרה חד פעמי. אבל אישה שסובלת מכתמים באופן תדיר, כדאי שלא תבדוק. יש מי שכתב שאם נראה שהכתם בוודאי בא מגופה, ראוי שתבדוק. ויש מי שהורה שאישה שראתה כתם צריכה לבדוק את עצמה.

צבמא. אם ראתה כתם שאינו אוסר בזמן הסמוך לווסתה, וחוששת שהגיע וסתה; או במקרה של כמה כתמים קטנים שייתכן שהם תחילת וסת, יפרשו מאישות עד שיתברר מצבה, ללא בדיקה פנימית. ויש מי שכתב שראוי שתבדוק, אך אינה מוכרחה. ויש מי שכתב שאם מצאה כתם ביום הפרישה סמוך לווסת, צריכה לבדוק.

צגמב. אם אישה ראתה כתם שאינו אוסר, היא יכולה לבדוק את עצמה ואם תמצא עצמה נקייה - מותרת גם בחיי אישות. אך על בני הזוג לדעת שבדיקה כזאת עלולה גם לאסור אותם לגמרי, כיוון שדם על עד בדיקה אוסר בכל גודל שהוא. לכן בני הזוג יפעילו שיקול דעת האם הם רוצים להישאר במצב של פרישה סמוך לווסת, ללא בדיקה פנימית, שאז הם מותרים בחיבוק ונישוק ושאר קריבות חוץ מאשר חיי אישות, או לחילופין – שהאישה תבדוק את עצמה בדיקה פנימית, ואז, אם הבדיקה נקייה – מותרים גם בחיי אישות; ואם תמצא דם בבדיקה – נאסרים לגמרי בכל קרבה.

צדמג. לסיכום, אישה הרואה כתמים בימי טהרתה, כדאי לה להקפיד על הכללים הבאים כדי לא להיאסר:

צה• ללכת עם לבנים בצבעים בהירים (פסטל), ולא עם בגד לבן או פרחוני. לחילופין, אפשר לשים פד היגייני קטן (תחתונית/מגינית) ולסמוך על הדעות שכתמים על מגן תחתון לא אוסרים כיוון שאינו מקבל טומאה, אפילו פד לבן.

צו• אם האישה מוצאת כתם דמי מהרחם שאינו אוסר, כגון על נייר טואלט, על בגד לבן פחות מגריס, על בגד צבעוני או על מגן תחתון, לא תבדוק בדיקה פנימית.

צז• אם יש כתם דמי, שלא אוסר, בני הזוג מותרים בחיבוק ונישוק, אך יפרשו מיחסי אישות למשך פרק זמן עד שהאישה משוכנעת שהיא נקייה. לאחר מכן הם מותרים לחלוטין גם ללא בדיקה פנימית. לחילופין, אישה שתבדוק את עצמה בדיקה פנימית אחרי כתם ותמצא עצמה נקייה, מותרת מיד לבעלה גם ביחסי אישות, ללא המתנה.

צחלגבי דימומים על נייר טואלט, ראה לעיל עמ' 155, וכאן בהערה.

צטשבעה נקיים לאישה הסובלת מכתמים

קמד. בשבעה נקיים, לכתחילה, ראוי לאישה ללבוש את הבגדים התחתונים הצמודים לגוף בצבע לבן כדי להבחין בבירור במראות דמים. אך אישה הסובלת מכתמים ועקב כך מתקשה להיטהר, כדאי לה ללכת עם פדית היגיינית (תחתונית/מגינית) בצבע לבן ולסמוך על הפוסקים הסוברים שפדית כזאת לא מקבלת טומאה ולכן כתמים שעליה לא אוסרים. מדובר בכתמים בלבד, אך אם מדובר בראיית וסת או דימום ניכר, האישה תיאסר גם אם תראה דם רק על הפדיות.

קאמה. כמו כן, אפשר להקל לאישה המתקשה להיטהר לבעלה, לא ללבוש בגד לבן בשבעה נקיים אלא בגד צבעוני כדי להצילה מדין כתמים. יש מי שהורה להעדיף במקרים כאלה בגד צבעוני יותר מאשר פד שאינו מקבל טומאה.

קבמו. יש יותר מקום להקל בכתמים לאחר שעברו שלושה ימים מהפסק הטהרה.

קגמז. כפי שכבר נכתב לעיל, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 137 הלכה ל, לכתחילה צריכה האישה לבדוק בכל יום משבעה נקיים פעמיים, אחת בשחרית ואחת לפני השקיעה. אך אם בדקה בראשון ובשביעי בלבד, בדיקה אחת בכל פעם, מלבד הפסק הטהרה, עלו לה בדיקות אלו. אך במצב שבו אישה מתקשה להיטהר לבעלה עקב בעיות של דימומים בין וסתיים, מותר לה להמעיט בבדיקות, ולבדוק רק ביום הראשון וביום השביעי, ומלבד זאת תבדוק גם ביניהם בימים שהתחתונית נקייה, לפחות פעם אחת.

קדמח. באופן מעשי כדאי שהאישה לא תבדוק את עצמה בדיקה פנימית בבוקר מיד כשהיא קמה אלא רק לאחר שהיא מודעת למצבה מבחינת הדימומים.

קהמט. בדיקה או כתם דמי לאחר היום השני או השלישי לשבעה נקיים, כדאי לא לאסור לבד אלא להתייעץ עם רב פוסק.

קוהתייחסות למוך דחוק אצל אישה המתקשה להיטהר מובאת לעיל, שם, עמ' 135-136.

קזהתייחסות לשטיפה פנימית בשבעה נקיים מובאת לעיל, שם, עמ' 147.

קחמוצרי היגיינה בשבת

קטנ. מותר לאישה לצאת בשבת במקום שאין בו עירוב עם תחבושת היגיינית כדי שלא תצטער. כיוצא בזה מותר לאישה לצאת בשבת במקום שאין בו עירוב עם תומך נרתיקי שתכליתו להחזיק את הרחם כדי שלא יצנח.

קינא. אישה שיש לה דימום כבד בזמן וסתה, וביום חול לוקחת תחבושת נוספת להחלפה, מותר לה לצאת בשבת – גם במקום שאין עירוב – כשהיא לובשת את שתיהן יחד, ובבוא הזמן זורקת את הפנימית הרטובה בדם ולובשת רק את החיצונה, כי שתיהן לשם שימוש ונקראות מלבוש.

קיאנב. אישה שהניחה מוך דחוק יכולה לצאת בו בשבת במקום שאין בו עירוב אם מונח בתוך גופה, ויש מי שהתיר רק בבין השמשות.

קיבנג. עד בדיקה, כל עוד יש בו צורך, אינו מוקצה בשבת.