ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק ששה עשר; חידושים מדעיים בגוף האדם ומחקרים עתידיים 100

בהגדרות

גשיבוט (Cloning) – טכניקה ליצירת העתקים זהים של מולקולות, תאים, רקמות, איברים, ואף יצורים שלמים.

דשיבוט לצרכי רבייה – שיבוט לצורך ייצור של בעל חיים או אדם שיש לו את אותו מבנה גנטי (DNA) של בעל החיים או האדם שממנו הוא נוצר. השיבוט בשיאו הוא יצירת העתק זהה לאדם שלם.

השיבוט רפואי לצורכי ריפוי – שיבוט עוּבר ושימוש בתאי הגזע שלו למטרות מחקר וריפוי, ללא השתלתו ברחם של אישה. התייחסות לנושא הזה תובא להלן בפרק הבא, פרק קא – 'תאי גזע, שימוש ומחקר ברקמות של עוברים', מעמ' 263 ואילך.

ורקע מדעי

זהאמבריולוגיה הקלאסית הניחה שכל אחד מהתאים העובריים הראשוניים יכול להתפתח לאורגניזם שלם וזהה מבחינה גנטית. דהיינו, לכל אחד מתאי העובר הראשוניים יש פוטנציאל להפוך לכל אחד מכ-200 סוגי התאים והרקמות השונים שמרכיבים את הגוף, כגון – לב, כבד, עצב, דם, עור וכיוצא בזה. על פי אותה תורה קלאסית של האמבריולוגיה היה גם מקובל לחשוב כי מהשלב שבו תא עבר התמיינות ספציפית והגיע לייעודו הסופי, הוא מאבד את כל התכונות הראשוניות שמסוגלות להפוך אותו לתא מסוג אחר. דהיינו, בדרך שטרם הובררה, נסגרים ונחסמים ערוצים גנטיים רבים בתאים, ונשארים פעילים רק אותם ערוצים מעטים שמיועדים לתפקוד המיוחד לאותו תא. ההנחה המקובלת הייתה שתהליכים כאלה הם סופיים ובלתי הפיכים, ותא בשל לעולם לא יוכל עוד להתמיין לסוג אחר של תא, אלא לפעול אך ורק במסגרת 'המומחיות' הספציפית שהוא רכש לעצמו.

חטכניקת השיבוט יצרה מהפך בסיסי בהבנה האמבריולוגית שמוכרת לנו. הרעיון שעומד בבסיס השיבוט הוא לקחת גרעין של תא שאיננו תא רבייה, דהיינו, זרע או ביצית, וגם איננו תא ראשוני בלתי ממוין, אלא הוא תא בשל אשר עבר כבר התמיינות סופית לתא בוגר וספציפי, ולגרום לו לשכפל את עצמו תוך כדי התמיינות לסוגים שונים של תאים.

טהשיבוט נעשה בכמה שלבים:

יבשלב הראשון לוקחים תא בשל של בעל חיים מסוים ומוציאים ממנו את הגרעין. הגרעין הוא אשר מכיל בתוכו את עיקר המידע הגנטי של התא.

יאבשלב השני לוקחים ביצית של אותו מין בעל חיים, מוציאים ממנה את גרעין התא, ומחדירים לתוכה את הגרעין של התא הבשל שהוזכר לעיל. דבר זה נעשה מתוך הידיעה שבסביבה הפנימית של הביצית מצויים חלבונים מיוחדים שמסוגלים להפעיל את כל הגנים הפוטנציאליים להתפתחות אורגניזם שלם.

יבבשלב השלישי גורמים בעזרת גירוי כימי או גירוי חשמלי להתחלת תהליך חלוקה של הביצית שלתוכה הוכנס גרעין התא הבשל וליצירת עובר.

יגבשלב האחרון מכניסים את העובר שנוצר לרחם של נקבת אותו מין, כפי שעושים בכל הפריה חוץ גופית.

ידככלל, היצור המשובט נושא כמעט את כל המטען הגנטי של היצור שממנו נלקח הגרעין המקורי של התא, אולם הוא אינו זהה לחלוטין ליצור שממנו נלקח הגרעין המקורי של התא, מכיוון שגם במעטפת של הביצית שבה הושתל התא, שנקראת ציטופלסמה, יש מעט חומר גנטי שנקרא DNA מיטוכונדריאלי.

טוהניסוי המפורסם ביותר שבוצע בשיבוט הוא של הכבשה דולי, שהייתה היונק הראשון בעולם שנולד כתוצאה משיבוט. הדבר אירע בסקוטלנד בשנת תשנ"ז (1997).

טזהמדענים שביצעו את הניסוי לקחו תא עטין והוציאו ממנו את גרעין התא. לאחר מכן הם לקחו ביצית מכבשה אחרת, הוציאו ממנה את הגרעין, והחדירו לתוכה את גרעין תא העטין. הלם חשמלי גרם להתחלת תהליך החלוקה ויצירת העובר בתוך הביצית. לאחר כמה חלוקות בתנאי מעבדה, החדירו המדענים את הביצית המופרית לרחמה של כבשה פונדקאית, אשר קיבלה הכנה הורמונלית מתאימה לצורך הריון. היא גידלה את העובר ברחמה, ולאחר שישה חודשים המליטה את הכבשה הראשונה בעולם שנוצרה מתא בשל ולא מתאי רבייה.

יזהניסוי נעשה על 277 ביציות, ורק אחת מהן הצליחה להתפתח ולהגיע עד ללידת יצור חי. הכבשה דולי הצליחה לחיות ואף להמליט שש כבשים באופן טבעי, אולם בגיל שש נאלצו להמית אותה לאחר שסבלה מסרטן הריאות ומדלקת פרקים. בין המדענים התקיים דיון שמסקנותיו לא הוכרעו סופית, האם יש קשר בין המחלות שהכבשה דולי סבלה מהן לבין העובדה שהיא נולדה משיבוט גנטי.

יחהשלכות השיבוט – פוריות, ריפוי מחלות וחברה

יטנושא השיבוט הוא נושא רחב ביותר עם השלכות רבות, והוא נמצא עדיין בשלבי מחקר שונים. לצורך ענייננו נציין כמה השלכות לענייני פוריות ועניינים נוספים. התייחסות השקפתית תובא להלן.

כ• השיטה יכולה להיות דרך נוספת לפתרון בעייתם של זוגות עקרים. אומנם קיימות כיום שיטות פוריות חדשות ומתקדמות לפתרון בעיות שונות של עקרות, אך יש מצבים ששיטת השיבוט עשויה לתת להם פתרון טוב יותר. לדוגמה, כשלא נמצאו אצל הגבר תאי זרע גם לאחר חיפוש מדוקדק באשכים, ובני הזוג מעוניינים בילד, הפתרון האפשרי כיום הוא ללדת ילדים באמצעות תרומת זרע מגבר זר, ואילו בשיבוט יימנע הצורך בתרומת זרע זר, שכן אפשר יהיה לקחת גרעין של תא כלשהו מהגבר ולהכניסו לביצית של אשתו כדי ליצור עובר, להשתילו ברחם האישה, והתינוק שייוולד יהיה בנו הגנטי של הבעל העקר.

כא• השיטה עשויה לקדם את היכולת לפתור את בעייתם של זוגות פוריים שהם נשאים של מחלות תורשתיות קשות. לדוגמה, האפשרויות העומדות כיום לפני זוג נשא למחלה גנטית רצסיבית קטלנית (כגון טיי זקס), הן: להימנע לחלוטין מלידת ילדים; לאמץ ילד בריא; להרות ולהפיל אם העובר יימצא חולה במחלה הגנטית; לבצע הפריה חוץ גופית עם תא זרע מתורם או עם תא ביצית מתורמת או לבצע אבחון טרום השרשתי (PGD) ולהשתיל רק קדם עוברים שאינם חולים. בשיבוט גנטי הילד שייוולד לא יהיה חולה, כיוון שהוא יקבל את המטען הגנטי רק מאחד מהוריו, וממילא יהיה רק נשא למחלה אך לא חולה בה.

כב• השיטה עשויה לסייע ביצירת חיים חדשים שיחליפו חיים אחרים, כגון מצב של פטירת ילד אהוב, והרצון של ההורים להשתמש בתא מגופו כדי ליצור ילד חדש, שדומה לו מאוד בתכונותיו הגנטיות. בשונה מכל אדם רגיל שיש לו תכונות גם מאביו וגם מאמו, כיוון שגרעין התא של כל אדם נוצר משילוב של תאי האב ותאי האם, הרי ילד שייוולד משיבוט של הילד שנפטר יהיה העתק כמעט מושלם שלו, כיוון שכל המטען הגנטי שנמצא בגרעין התא נלקח רק מאדם אחד.

כג• השיטה עשויה לסייע בהצלת חולה שסובל מלוקמיה וזקוק להשתלת מֵח עצם כדי להציל את חייו. לעיתים אי אפשר למצוא בקרב האנשים החיים בעולם אף לא אדם אחד שמתאים לחולה מבחינת סיווג הרקמות. בשיבוט אפשר ליצור לאדם החולה אח תאום זהה שיוכל לתרום לו את מח העצם.

כד• יכולת יצירה של בני אדם בעלי תכונות חיסוניות זהות לצורך ריפוי או של בעלי חיים בעלי תכונות מתאימות לשם תרומת איברים.

כה• ייתכנו יתרונות רפואיים פוטנציאליים נוספים, כגון – יכולת ליצור בשיבוט תאים חדשים ומתפקדים במקום תאים שנפגעו או שמתו; למשל בקרב חולי פרקינסון או אלצהיימר, שתאים בעלי תפקוד מיוחד במוחם נפגעו.

כו• השיבוט יכול לעצור התרבות בלתי מבוקרת של תאים סרטניים, ובכך לרפא מחלות ממאירות.

כזעם היתרונות הללו קיימים גם חששות פוטנציאליים כבדים, כגון:

כח• שיבוט בני אדם בעלי תכונות מיוחדות – תכונות חיוביות, גאונים, חזקים, יפים, או תכונות שליליות, כגון מנהיגים רעים.

כט• איבוד הייחודיות האישית שיש לכל אדם.

ל• חשש מ'שוק שחור' של עוּברים בעלי תכונות 'חיוביות'.

לא• בעיות חמורות בזהות האישית של בני אדם משובטים, בהיעדר אב ואם.

לב• שינוי הסדר החברתי, כאשר יצירת בני אדם תתבצע ללא צורך באהבה ובחיי אישות אלא באופן מכני, קר ומנוכר.

לג• הפיכת בני אדם לאמצעי ולא לתכלית.

לד• מתוצאות השיבוטים שנעשו עד היום עולה החשש לריבוי גבוה של מומים ביצורים משובטים.

להיש לציין שגם בתנאי שיבוט אין זהות מוחלטת בין התוצרים לבין המקור הגנטי, שכן לא רק המטען הגנטי הוא היוצר את האדם, אלא יש גם השפעה סביבתית משמעותית על עיצוב האדם, אישיותו, רגשותיו וערכיו. נתונים גנטיים זהים אינם יוצרים בני אדם זהים, ובוודאי אינם יוצרים בני אדם חסרי בחירה חופשית. היתרונות והחששות הם בשלב זה בגדר השערה, ולכן יש מקום לשקול את מאזן התועלת והנזק, כפי שיפורט להלן, בפִסקה 'שיבוט – התייחסות יהודית רעיונית'.

לורקע משפטי

לזבשנת תשנ"ט (1999) נחקק בישראל חוק איסור התערבות גנטית, שאוסר לבצע בארץ פעולה של התערבות בתאי אדם כדי לשבט אדם. החוק נחקק לתקופה קצובה של חמש שנים, ובפתיח לחוק נאמר שמטרתו היא: "בחינת ההיבטים המוסריים, המשפטיים, החברתיים והמדעיים של סוגי התערבות אלה והשלכתם על כבוד האדם". במהלך השנים הוארך החוק ארבע פעמים.

לחהחוק בארץ אוסר שיבוט לצורכי רבייה, אולם הוא אינו אוסר שיבוט רפואי, דהיינו לצורך מחקר בתאי גזע וללא השתלה ברחם.

לטחוקים כנגד שיבוט נחקקו במדינות רבות בעולם, ובחלקן האיסורים על שיבוט אף חמורים יותר מאשר במדינת ישראל.

משיבוט – התייחסות יהודית רעיונית

מאשאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים – של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס הרשע: הרי השמיים והארץ יכול אתה לעשות כהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולים? אמר לו: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו שבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?! מדרש תנחומא (בובר), פרשת תזריע, סימן ז

מבהתורה מאריכה בפרשת מעשי בראשית כדי ללמדנו לימוד חשוב ביותר – "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" (דברים יא, כב) – ולהורות לאדם להידמות לבוראו ולהיות אף הוא יוצר... דורשת התורה מהאדם ומצווה עליו שיתאמץ במאמץ בלתי נלאה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ולהיות יוצר. היצירה היא אפוא אידיאל יהודי, ופרשת בראשית היא מורה דרך לאדם מישראל לחובת היצירה... בצו היצירה כלול תוכן פילוסופי מטאפיזי, לאמור: בששת ימי בראשית לא סיים הבורא, בכוונה תחילה, את הכל במלאכת הבריאה. הבורא הניח את היסוד, צר את הצורה, נטע את הכוחות, קבע את חוקי הטבע; ואולם הוא השאיר פגימות ועניינים שעודם צריכים השלמה ותיקון... תעודתו של האדם בתור יוצר היא להמשיך את התהליך ממקום בו הופסק... לא האמירה (של "ויכֻלו", בראשית ב, א) היא העיקר, אלא ההגשמה של "ויכֻלו", ההשלמה של היצירה, המשכת התהליך של "וַיְהִי אוֹר" (שם א, ג); להיות 'שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית' – הוא יסוד גדול ביהדות. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ימי זיכרון, עמ' 86–87

מגכל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים, אפילו ידעו לברוא בריות יפות שלא מזיווג המין כמו שנודע בספרי הטבע, שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף. רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, סנהדרין סז, ב

מדוהטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כוח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וציווה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "לְמִינֵהוּ" (בראשית א, יב; וכן שם, כא)... והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות... והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית. רמב"ן על התורה, ויקרא יט, יט

מהמהמקורות דלעיל עולות גישות שונות להתערבות האדם בבריאה. מחד גיסא גישה שמשבחת את יצירת האדם, ומאידך גיסא גישה ששוללת יצירה אנושית של מינים חדשים בבריאה. מכאן עולה שמעורבות האדם בבריאה היא נושא עקרוני לדיון, ונשאלת השאלה עד איזה שלב ההתערבות היא ראויה וחיונית, ומאיזה שלב היא הופכת להיות התערבות בוטה וכוחנית. מתי ההתערבות האנושית היא חלק רצוי ומקובל, והיא מסמלת את שותפותו של האדם בבריאה, ומתי היא חורגת מסמכותה, כיוון שהיא מכחישה את מעשה בראשית.

מועצם השיבוט

מזרבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא. הוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה: מן חבריא את, הדר לעפריך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ומיברו להו עיגלא תילתא, ואכלי ליה. תרגום: רבא ברא אדם, גולם, שלחו לפני רבי זירא. היה, ר' זירא, מדבר עמו, ולא היה עונה לו. אמר לו: מן החבורה אתה, כלומר, נבראת על ידי החכמים, שוב לעפרך! רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה, והיו בוראים להם עגל משולש, ואוכלים אותו. סנהדרין סה, ב

מחכל דבר שלא נדע טעם לאסרו, מותר הוא בלי טעם, שלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן, רק דברים האסורין. הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל על המשנה, ידים פרק ד, ג, יכין כז

מטהנה כי כן לא נפלאת ולא רחוקה שיטת השבחת הגזע, ואולי יעלה ביד המדענים למגר את המחלות הנוראות רח"ל, אם בכולן או במקצתן. וזה שיכולים הרשעים להשתמש בזה לרעה ... אין אנו אחראים להם. הרי בין כה אם המדע יתקדם ויגיע לכך, לא ישאלו אותנו. אנחנו נשתמש בזה לטובה על פי ההלכה לשמר שופרא וחכמה ומתינות ועדינות וכו', ואולי גם לעזור לפריון עקרות. כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. הרב מאיר ניסים מאזוז, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 496

נובפרט דכאשר אנו קוראים כבר, דסופו של תהליך זה של הפריה מלאכותית במבחנה להביא בכנפיו, במוקדם או במאוחר, גם לידי יצירת ילד במבחנה, זאת אומרת: שכל ההריון ייעשה וייגמר גם כן מחוץ לגוף האשה אלא במבחנה עצמה תוך יצירת תנאי רחם בו, ולאחר מיכן במחשבה להביא גם לידי מבצע מדהים הנקרא בשם תכפול האדם ללא זיווגם של שני תאי מין אלא על ידי נטילת גרעין של תא בגוף האדם והחדרתו לתוך תא של ביצית אשר גרעינה סולק, ואז מנגנון התכפול של התא הרגיל יפעל והתא יתחלק עוד ועוד ויתפתח עובר, וזה שמו שיקרא לו יצירה ביולוגית מלאה של יצור אנושי לפי תכנית מוכנה מראש, המוציאה לפועל תכונות נדרשות ורצויות על ידי היוצרים, ואם כן הלזה יקרא ילודים שהתייחסות מלאה להם אחרי מולידיהם ושרוצים לייחסם אחריהם? וזאת מלבד מה שסילוף יצירתם והבאתם לעולם בצורה כזאת הוא דבר אשר יגרום הרס ואבדון לדמות היצירה האנושית, ואנדרלמוסיה תשרור בכל בעית הילודה שתתהפך למעבדה חסרת גוון אנושי, כאשר כבר התעוררו להתריע על כך גם מקרב אנשי המדע והביעו חרדתם העמוקה לקראת הצפוי בבאות, הרי יקום דור אשר כל רואיו יפטיר עליו ויאמר: חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו לראות מין יצורים כאלה כמעט חסרי בחירה וגולמי אדם, וכחסרי ייחוס אבות, והדבר יגרום בעקיפין גם לידי החדרת כפירה בקרב ההמונים הפשוטים בשטחים שונים, רחמנא ליצלן, שאין ברצוני לפורטן כאן, ואחריתה מי ישורנו. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן מה

נאעליי להודיע לכבוד תורתו, כי אין דעתי נוחה מדבר שייתכן שיש לקרוא לזה התערבות אנושית במעשה בראשית של ה' יתברך. והרי מצאנו: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה" (בראשית ו, יב), גם שם ודאי היו מן האנשים שרצו להתחכם עם מעשה בראשית, ולכן ה' יתברך השחית כל בשר. יש מרחק רב בין מה שחז"ל כתבו: "מכאן שניתן לרופא לרפאות", דהיינו במיני תרופות, אבל לא חס וחלילה לעשות מהפכות בעולם של הקדוש ברוך הוא. ועוד מי יודע לאן זה ממשיך להידרדר, ומוטב לעשות קו אדום תחת כל ההמצאות האלה, ולהתעסק בדברים שרצון ה' יתברך שנתעסק בה, ובזה תהיה לנו סייעתא דשמיא. כלל ידוע בחז"ל, כשם שמקבלים שכר על הדרישה, כך מקבלים שכר על הפרישה, ודי למבין. הרב יהושע נויבירט, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 497

נבמסקנתנו היא אפוא, שאין להיחפז בפיתוח השיבוט, אם כי אין למנעו לגמרי. ה' חנן את האדם בחכמה, בינה ודעת, ובתכונת הסקרנות האינטלקטואלית, וברצון לסייע לקדוש ברוך הוא בתיקון עולמו. אי אפשר לכלוא רוח זו, היא בריאה ביסודה. לכן, יש הכרח בפיקוח צמוד במשנה זהירות לבל תצא תקלה מתחת ידנו. בברכת הדעת נכוון מעתה גם לאפשרויות החדשות שנפתחו בפני המדע, ינחה ה' את המדענים בעצה טובה לתקן עולם במלכות שדי. הרב יעקב אריאל, 'השיבוט וההלכה', שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 495-494

נגא. לא מצינו איסור מפורש על שיבוט, למרות שהוא חידוש שמנוגד לסדרי הטבע הרגילים.

נדב. למרות האמור בהלכה הקודמת, פוסקים רבים הסתייגו, חלקם בחריפות רבה, משימוש בטכנולוגיית השיבוט, עקב חששות שונים:

נה• מדובר בהתערבות פסולה במעשה בראשית.

נו• פעולה כזאת עלולה לגרום להרס היצירה האנושית ולהפיכת הילודה למעבדה חסרת גוון אנושי.

נז• ילדים שייוולדו משיבוט יהיו כמעט חסרי בחירה חופשית וחסרי ייחוס אבות. התייחסות לייחוסו של אדם משובט תובא להלן.

נח• השיבוט יגרום בעקיפין להחדרת כפירה בקרב ההמון הפשוט.

נט• חשש ממדרון חלקלק בהקשר של הולדת אנשים למטרות לא מוסריות, כגון שכפול אדם לשם רציחתו ושוד איבריו, שכפול אנשים נחותים לעבודות פשוטות, אדם עסוק שאין לו זמן לילדיו ישכפל לעצמו ממשיך, שכפול אנשים גאונים או רשעים.

ס• הספקות השונים בייחוסו של ולד שנולד כתוצאה משיבוט, כפי שיובא להלן, עמ' 261-256 .

סא• נוסף על כל הבעיות המוסריות, יש לחשוש מתקלות ומסיכונים שונים שטכנולוגיה כזאת טומנת בחובה.

סבויש שכתבו שאין בשימוש בטכנולוגיית השיבוט חריגה מדרכי ההלכה והמוסר, והתייחסו בחיוב לאפשרות לסייע לנזקקים לכך על ידי טכנולוגיית השיבוט, כגון לרפא מחלות ולסייע לעקרות, ולא חששו לתוצאות השליליות שעלולות להיגרם כתוצאה משימוש בטכנולוגיית השיבוט, כיוון שאין אנו אחראים על הרשעים ותפקידנו להוסיף טוב בעולם, הטכנולוגיה תתפתח בכל מקרה ובלי לשאול את הרבנים, ולכן עדיף להשתמש בה לצרכים חיוביים.

סגויש שהתייחסו לחששות השונים שיש בשיבוט וכתבו שצריך זהירות גדולה, אולם מסקנתם היא שאין למנוע את השיבוט לגמרי אלא שיש לקדמו בתהליך מבוקר וזהיר.

סדג. מבין המתירים שיבוט, יש מי שהתנה זאת בכך שהתהליך ייעשה בפיקוח וברישום נאות של כל ההורים שקשורים בתהליך כדי להבטיח מניעה של גילוי עריות ומניעת פגיעה במעמדו האישי של הילד.

סהד. גם לשיטות שמתייחסות בחיוב לשיבוט, יש לקבוע קביעה חד משמעית כי הולדת ילדים צריכה להיות אך ורק לתוך משפחה דו-הורית, של אב ואם מזוהים וברורים, אשר חיים חיי אהבה וחיבה, לא בתור גזירה וסייג לאיסורים, אלא מעיקר הדין ומדאורייתא, משום "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

סוה. כמו כן, גם באפשרות של שימוש בטכנולוגיית השיבוט בין איש ואישה שנשואים זה לזו כהלכה, יש לשמור את אפשרות השיבוט אך ורק למקרים חריגים, שבהם אי אפשר להוליד ילדים בדרך הטבעית או אף באמצעות טכנולוגיות הפוריות המקובלות, כגון טיפול תרופתי, הזרעה ואף הפריה חוץ גופית, שבהן משתמשים בזרע של הבעל ובביצית של האישה, ובכך מקיימים לרוב הדעות מצוות פרייה ורבייה. מצבים כאלה עשויים לכלול מקרים כגון – היעדר מוחלט של זרע אצל הבעל, ואז אפשר להשתמש בביצית האישה כפונדקאית ל-DNA של בעלה; או לחילופין, היעדר ביציות אצל אישה נשואה, שאז אפשר להיעזר בתרומת ביצית שהוצא ממנה הגרעין הגנטי, בצירוף שימוש בתא הבעל לשיבוט הביצית הנתרמת, והחזרתה לרחם האישה. היות שבמקרה כזה תורמת הביצית מספקת מעט מאוד DNA, קטֵנה השאלה מי היא האֵם 'האמיתית', ויותר קל לייחס את הילד שייוולד ליולדת בפועל מאשר לתורמת הביצית, כפי שיובא להלן, הלכה ‎יד. מדובר במקרים של עקרות מוחלטת שבהם השיבוט עשוי לסייע להעמדת צאצאים. ויש מי שהוסיף שיש להגביל היתר כזה אך ורק לצורך הולדת ולד אחד. ויש מי שהתיר להשתמש בטכנולוגיית השיבוט אך ורק לצורך הצלת חיים, כגון מי שחלה בלוקמיה וצריך תרומת מֵח עצם מאדם שמתאים אליו התאמה גנטית, ובמקרה כזה השיבוט יכול להבטיח התאמה גנטית מלאה אליו, ועל ידי כך אפשר להציל את חייו.

סזו. מעבר לכל החששות לפי הדעות השונות בעצם השיבוט, אסור לבצע שיבוט גנטי כאשר החומר הגנטי נלקח מאדם לא מזוהה, מחשש שמא הוולד ייחשב למיוחס אחריו, ויש לחשוש מפני מצב שאח יישא את אחותו.

סחז. מצינו בדברי חז"ל את המושג 'גולם', שהוא יצור בדמות אדם אך לא נוצר מאיש ואישה. ה'גולם' אינו נחשב אדם, לכן הוא אינו יכול להצטרף למניין, ויש מי שכתב שאף אין איסור להורגו.

סטח. למרות שיש דמיון מסוים בין אדם משובט לבין 'גולם', מפני ששניהם יצירה מלאכותית ולא נוצרו כתוצאה משימוש בתא רבייה זכרי, בכל זאת, מי שנולד כתוצאה משיבוט נחשב אדם ואינו נחשב 'גולם'. בניגוד לגולם, אדם משובט הוא ילוד אישה, וכן בניגוד לגולם הוא אינו שונה מכל אדם ויש לו את כוח הדיבור, הרצון והמחשבה, שמייחדים את האדם.

עיוחסין – דיון הלכתי

עאמלבד השאלה העקרונית על עצם השיבוט, האפשרות להשתמש בשיבוט ובתוצאותיו מעלה שאלות הלכתיות מורכבות בנושא יוחסין, שנובעות משימוש בטכנולוגיה הזאת:

עב1. האם מקיימים בהולדה כזאת מצוות פרייה ורבייה?

עג2. כיצד יוגדר האב של מי שנולד בתהליך שיבוט? על פי ההלכה תורם הזרע הוא האב, בין אם הוא הבעל של האישה המופרית ובין אם הוא גבר זר. אכן לא מצינו הגדרת אבהות כאשר התרומה ליצירת העובר איננה הזרע אלא חומר גנטי אחר. לפיכך נשאלת השאלה כיצד יוגדר אב בתהליך כזה? לאור העובדה שהמשובט כמעט זהה לחלוטין מבחינה גנטית לאותו אדם שממנו נלקח גרעין התא הבשל ששימש לשיבוט, ייתכן שיש לראות בו וב'אביו' מערכת יחסים של תאומים זהים שנולדו בהפרשי זמן גדולים זה מזה, ולא מערכת יחסים של הורה וצאצא. שאלה זו חשובה לדינים רבים וחמורים, כגון דיני עריות, דהיינו מי הם קרובי הנולד שאסורים עליו בחיתון; לדיני יוחסין, דהיינו האִם הוא כהן או לוי או ישראל, או האִם הוא יהודי או גוי; לדינים שונים של חיוב האב לבנו, כולל חיובי מזונות, ושל חיובי בן לאביו; לדיני ירושה; לדיני ייבום וחליצה ולדינים נוספים.

עד3. כיצד תוגדר האֵם של מי שנולד בתהליך שיבוט? הפוסקים נחלקו מה מגדיר את האימהוּת, האִם הביצית או ההריון והלידה, ויש לכך משמעויות הלכתיות למעשה בשאלה מי נחשבת לאֵם בתרומת ביצית ובבפונדקאות. במקרה של שיבוט, לפי הדעה שהביצית היא העיקר, נוספת השאלה מהו עיקר הביצית – גרעין התא או המעטפת שלה, והאם יש מקום לחַלק בין מקרה שבו גרעין התא הבשל נלקח מאישה למקרה שבו הוא נלקח מאיש, ואז רק החלק של המעטפת יכול להיות משויך לאישה.

עהמצבים שונים לעניין ייחוס – שאלה זו נידונה בכמה מצבים אפשריים:

עו• גרעין של תא בשל שנלקח מאישה והושתל במעטפת של ביצית שגרעינה הוצא ממנה, והביצית שייכת לאותה אישה, ואחר כך מפעילים על הביצית טכניקה של שיבוט לצורך הפריה וחלוקה. כאשר הביצית המופרית הזאת מוחזרת לרחמה של אותה אישה ומתפתח הריון ונולד ולד חי, אין שום גורם זכרי שאפשר לייחס אליו אבהות, ולעומת זאת הגורם האימהי ברור, כיוון שאישה אחת נתנה את גרעין התא הבשל, את מעטפת הביצית וגם את ההריון והלידה.

עז• גרעין של תא בשל שנלקח מגבר והושתל במעטפת של ביצית ששייכת לאשתו, שגרעינה הוצא ממנה, והוא מופעל בטכניקה של שיבוט לצורך הפריה וחלוקה. הביצית המופרית הזאת מוחזרת לרחמה של אותה אישה, מתפתח הריון ונולד ולד חי. מבחינה גנטית הוולד שייוולד כמעט זהה לחלוטין לבעל, ויש תרומה גנטית מצומצמת מאשתו. מבחינה הלכתית יש לדון האִם הגדרת 'אב' חלה דווקא על מי שתורם את הזרע ליצירת הוולד, או גם על מי שתורם חומר גנטי שמקורו מתא אחר בגוף ולא מהזרע. מבחינת ייחוס האֵם – לפי השיטות שסוברות שבתרומת ביצית ובפונדקאות האֵם מוגדרת כמי שנשאה את העובר ברחמה וילדה אותו, ברור שהאישה נחשבת לאֵם. אכן לפי השיטות שהגורם הקובע את האימהוּת הוא הביצית, יש לדון במקרה שלפנינו שבו מעטפת הביצית בלבד ניתנה על ידי האֵם, אך הגרעין שייך כולו לאב – האם די בכך כדי להחשיב אותה כאֵם.

עח• במצב שבו תורם גרעין התא הבשל הוא יהודי זר, שאיננו בעלה של תורמת הביצית, ותורמת מעטפת הביצית או נושאת ההריון והיולדת היא אשת איש, תתווסף לשאלת הייחוס שנידונה בסעיף הקודם גם שאלה של ממזרות או ספק ממזרות.

עט• כאשר תורם או תורמת גרעין התא הבשל הם קרובים בדרגה של איסור עריות לתורמת מעטפת הביצית או לנושאת ההריון והיולדת, כגון אב שנותן גרעין של תא לצורך שיבוט בביצית של בתו אף אם הביצית מוחזרת לאישה אחרת, או שביצית מאישה אחרת תוחזר לרחמה של בתו, יש לדון האם בתנאים כאלה יש איסור גילוי עריות וחשש ממזרות.

פ• דין היוחסין במצב שבו אישה תורמת גרעין של תא בשל ואישה אחרת נותנת את מעטפת הביצית, והיא נושאת את ההריון ויולדת את הוולד. מי תיחשב לאימו? האם הוולד יתייחס לתורמת גרעין התא הבשל או לתורמת מעטפת הביצית, שהיא גם מי שהרתה וילדה אותו? משמעות נוספת למצב כזה יכולה להיות כאשר אחת משתי הנשים יהודיה והאחרת גויה.

פא• מה יהיה הדין אם במקרה האחרון המתואר כאן, אישה שלישית היא זאת שנושאת את ההריון ויולדת את הוולד?

פביוחסין – הלכות

פגט. במקרה של שיבוט שבו לקחו מאישה גרעין של תא בשל, הכניסו אותו למעטפת של ביצית שלה והחזירו את הביצית לרחמה והיא גם ילדה אותו, יש לוולד כזה אֵם בלבד ואין לו אב. ויש מי שכתב שבמקרה כזה אבי האֵם נחשב לאביו של הוולד. ויש מי שכתב שבמקרה כזה האֵם נחשבת כאבי הוולד. ויש מי שהסתפק בדבר.

פדי. לעומת זאת, במקרה שבו גרעין התא הבשל נלקח מגבר, הוא נחשב לאביו של הוולד לכל דבר. ויש שכתבו שאפילו לדעת הסוברים שיש יוחסין אחרי האב גם ללא קיום יחסי אישות, כגון בהזרעה מלאכותית, וכן הלכה; במקום שבו אין שימוש בזרע האב אלא בחומר גנטי אחר, כגון בשיבוט, יש ספק אם תורם החומר הגנטי נחשב לאבי הוולד.

פהיא. כשגרעין התא הבשל נלקח מגבר, לפי הדעות שמצוות פרייה ורבייה מתקיימת גם ללא יחסי אישות, כגון בהזרעה מלאכותית, וכן הלכה; יש מי שכתב שגם בהולדה על ידי טכנולוגיית השיבוט מקיימים מצוות פרייה ורבייה. ויש מי שכתב שאפילו אם גרעין התא הבשל נלקח מגבר, הוא אינו מקיים בכך מצוות פרייה ורבייה, כיוון שגם אם נאמר שמצוות פרייה ורבייה מתקיימת אף ללא חיי אישות, בכל אופן קיום מצוות פרייה ורבייה כרוך בשימוש בתאי רבייה של זכר ונקבה.

פויב. במקרה שבו גרעין התא הבשל נלקח מגבר והוכנס למעטפת של ביצית שנלקחה מאישה והושתל ברחמה של אותה אישה, הוולד מתייחס אחריה והיא נחשבת לאימו, אף לפי הדעות שסוברות שבתרומת ביצית ובפונדקאות הוולד מתייחס אחרי בעלת הביצית כיוון שהיא נתנה את המטען הגנטי, ואילו כאן בעלת הביצית לא נתנה את המטען הגנטי, אבל היא בכל זאת משתתפת במידה מסוימת בהעברה של מטען גנטי דרך מעטפת הביצית. ויש מי שהסתפק שמא לפי השיטות הסוברות שבתרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס לבעלת הביצית, ולד כזה נחשב שאין לו אֵם כלל, כיוון שכמעט כל המטען הגנטי ניתן לו מאביו.

פזיג. כאשר לוקחים לצורך שיבוט גרעין תא בשל מגבר ומכניסים אותו לביצית של אשה נשואה שאינה אשתו, ומחזירים אותו לרחמה, יש מי שכתב שדינו של הוולד תלוי בשאלה האִם ממזרות תלויה בביאת איסור או שהיא תלויה בעצם העובדה שיש ולד שנוצר מגבר ואישה שאסורים זה לזה באיסורי עריות; לפי הדעה השנייה שסוברת שבתרומת זרע מאיש זר לאישה נשואה הוולד ממזר – גם בשיבוט גנטי כזה הוולד ממזר. ויש מי שהוסיף והסתפק, שלפי הדעה שממזרות אינה תלויה בביאת איסור, אפילו אם גרעין התא הבשל נלקח מאישה והוכנס לביצית של אישה נשואה, יהיה על הוולד חשש ממזרות. ויש מי שכתב שאפילו לפי הדעות הסוברות שבהזרעה מלאכותית מאיש זר לאישה נשואה יש איסור ממזרות, ייתכן שבשיבוט גנטי כזה אין ממזרות, מכיוון שאין כלל מתן זרע מאיש זר אלא רק נתינה של חומר גנטי מורכב.

פחיד. במקרים שבהם גרעין התא הבשל נלקח מגבר, והביצית המופרית הוחזרה לאישה אחרת ולא לאישה שממנה נלקחה מעטפת הביצית, יש מי שכתב שאפילו לפי השיטות שבתרומת ביצית ובפונדקאות הוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, במקרה של שיבוט כזה היולדת נחשבת לאימו הבלעדית של הילד. אומנם במקרה רגיל של פונדקאות יש צדדים לכאן ולכאן בשאלה מי האֵם 'האמיתית', כיוון שאחת נתנה את הביצית ואחת נשאה את ההריון וילדה את הוולד. אך בשיבוט, מי שנתנה את הביצית לא העבירה שום מטען גנטי לילד, שהרי רוקנו את גרעין התא של הביצית שלה. ויש מי שהסתפק – לפי השיטות הסוברות שבעלת הביצית היא האֵם – האִם במקרה כזה ייחשב הוולד כאילו אין לו אֵם כלל, או שמא היולדת נחשבת לאימו, והוסיף שלחוּמרא יש להחשיב גם את בעלת מעטפת הביצית כאימו, כיוון שהיא מספקת מעט מטען גנטי.

פטטו. לפיכך יש מי שכתב שגם אם הביצית המופרית הייתה בתהליך שיבוט בין איש לאשתו, אסור להשתיל ביצית כזאת ברחם של אישה נשואה אחרת שתשמש כפונדקאית, כיוון שיש כאן חשש ממזרות, כיוון שברחם האישה הנשואה הושתל עובר מאדם שאינו בעלה. הלכה זו נכונה אפילו לשיטה שמתירה לאישה נשואה לשמש כפונדקאית בתהליך רגיל של פונדקאות. ראה לעיל בכרך השני, פרק נג – 'פונדקאות', עמ' 407, הלכה ו. לעומת זאת, יהיה מותר ליטול גרעין של תא בשל של איש, להכניסו למעטפת של ביצית של אישה שאינה אשתו, ואפילו היא אשת איש, ולהשתיל את הביצית המופרית ברחם של אשתו, כיוון שלשיטה זו אין שום יחס בין בעלת מעטפת הביצית לבין הוולד. ולפי השיטות שיש לחשוש לייחוס גם אחרי בעלת מעטפת הביצית, כיוון שגם היא נותנת מטען גנטי מסוים, למרות שהוא מועט, גם פעולה כזאת תהיה אסורה.

צטז. במקרה שבו אישה אחת נתנה את גרעין התא הבשל ואישה אחרת נתנה את מעטפת הביצית, והביצית המופרית הוכנסה לרחמה של אחת משתיהן או לרחמה של אישה שלישית, לפי הדעות הסוברות שבמקרה של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר היולדת, ברור שגם במקרה כזה היולדת נחשבת לאימו של הוולד. ויש מי שכתב שלמרות שבמקרים של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר היולדת בלבד, במקרה של שיבוט גנטי הוולד מתייחס גם אחרי תורמת גרעין התא הבשל, ולפי זה יש לו שתי אימהות, תורמת גרעין התא הבשל ממלאת בעצם את תפקיד האב, אך כיוון שהיא אישה היא נחשבת לאֵם נוספת.

צאלפי הדעות הסוברות שבמקרה של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, יש שכתבו שבמקרה של שיבוט שבו גרעין התא הבשל נלקח מאישה, הוולד מתייחס אחריה ולא אחרי בעלת מעטפת הביצית או מי שהרתה וילדה אותו בפועל. ויש מי שכתב שלפי דעות אלה, הוולד מתייחס אחר בעלת מעטפת הביצית. ויש מי שכתב שלפי הדעות הסוברות שבמקרה של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, הרי במקרה של שיבוט גנטי, אִם היולדת נתנה גם את החומר הגנטי או את מעטפת הביצית – מסתבר שהיא נחשבת לאימו, ואִם מדובר בשלוש נשים שונות, יש ספק האִם תורמת גרעין התא הבשל נחשבת לאֵם או האִם התורמת של מעטפת הביצית נחשבת לאֵם, כיוון ששתיהן תורמות למטען הגנטי.

צבויש מי שהסתפק שמלבד הייחוס לאם, ליולדת או לבעלת מעטפת הביצית, לפי הדעות השונות בתרומת ביצית ופונדקאות, שמא האישה שנתנה את גרעין התא הבשל נחשבת ל'אביו' של הוולד, וייתכן שלפחות לחומרה היא תחשב ל'אב'.

צגבעלות על החומר הגנטי

צדיז. ללא תלות בשאלת היחס לשיבוט וכן לשאלת היוחסין, מי שנלקח ממנו חומר גנטי לצורך ביצוע השיבוט זכאי לתמורה על כך.

צהקידום מדעי יכול להסב אושר רב, אך הוא עלול גם לגרום את ההיפך. יש בקידום המדעי כדי להביא לשיכלול החיים, אך יש בו גם סיכון לאובדן חיים. לא בכדי אמרו חכמים על התורה: "זכה – נעשית לו סם חיים; לא זכה – נעשית לו סם מיתה" (יומא עב, ב). והדברים אמורים גם על התורה במובנה הרחב, הכוללת את כל המדעים. על הסיכון שבהגברת היכולת האנושית, בעוד שהרצון הטוב אינו מתפתח על פי ההדרכה של המוסר, עומד הראי"ה קוק (אדר היקר, ירושלים תשכ"ז, עמ' לו): והנה, אם יגדל היכולת האנושי על אחת שבע (פי שבע), אם רצונו הטוב לא יתפתח על פי ההדרכה של המוסר השלם, אז הלא ריבוי הכוחות יועילו רק להוָתו (צרה, אסון, פגע). ולאידך גיסא: הטובה הכוללת והשלמה, ודאי תבוא דווקא מהתחברות השלמה של מילוי שני הכוחות, היכולת והרצון, בתכלית טובם... "אי בעו צדיקי ברו עלמא". הרצון המבוסס על המוסר בא לידי ביטוי באמרה זו: "בעו" – הרצון, ו"צדיקי" – המוסר. ורק על גביו אפשרי "ברו עלמא" – קידום העולם ושכלולו. מן הטעם הזה, ראוי שכל צעד הנעשה בתחום המחקר של שיבוט גנטי ייעשה תוך בקרה מלאה. כל מעשי האדם, אף מעשים של יום יום, ראוי שייעשו תחת בקרה עצמית, שתבחן: האומנם האדם פועל כראוי או חלילה להיפך? ואם כך הוא במעשה הפרטי, האישי, קל וחומר במעשים הנעשים על ידי גופים ציבוריים, הפועלים מטעם הציבור ולמען הציבור, ראוי שיהיו מעשיהם מבוקרים, באופן שיהיה במעשיהם משום 'בניין' ולא משום 'סתירה', ושיקדמו אך את הטוב והרצוי. פרופ' נחום רקובר, 'שיבוט גנטי – תחרות במעשה ה'?', ברכה לאברהם, עמ' 326

צוהטבע הוא משובח מאוד במקומו הראוי לו, וכשהמלאכותיות נכנסת במקום הטבע, היא מקלקלת אותו. על כן קובלים הרבה חכמים על חלאים ועל חולשות שנולדו בבני אדם מפאת התרחקותם מן הטבע. והנה אף על פי שהשם יתברך ברא את העולם לעשות, לשכלל ולתקן, מכל מקום צריך האדם בזהירות יתרה לעיין שרק ישכלל את הטבע, שהיא מתנת ה', ואז באמת אינו יוצא גם בשיכלול מן הטבע, כי כישרון האדם וחריצותו, גם זה מתת אלוקים היא ודבר טבעי. אבל כשמהרס אל מקום שהטבע צריך לעשות את שלו ומקלקלו, על ידי מה שעוצר בעדו, אז גומל לנפשו רעה. על כן הגבילה תורה את יכולת האדם בשינוי הדברים הטבעיים, ואמרה: "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (ויקרא יט, יט), "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם" (דברים כב, ט), כל זה להשריש בלב האדם את החיוב להיזהר שלא להרס את הטבע, במקום שהוא צריך להיות עומד בצביונו. והוא דבר גדול לעניין המוסר הפנימי האנושי, שצריך האדם להכשיר עצמו שתהיינה הנטיות הטבעיות הטובות שלו, המזכירות אותו את הטוב ואת היושר, את נועם ה' ואהבתו יראתו וגורלו, כתכונה טבעית... הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אוצרות ראיה, חלק ב, עמ' 901