ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק ששה עשר; חידושים מדעיים בגוף האדם ומחקרים עתידיים 101

בהגדרת תאי גזע – תאים ראשוניים רבי יכולת לפני התמיינות (Undifferentiated), שמסוגלים להתפתח כמעט לכל אחד מסוגי התאים המרכיבים את הגוף.

גרקע מדעי

דהתפתחות עוברית ראשונית – תחילת יצירתם של האדם ובעלי החיים מתרחשת על ידי חיבור בין ביצית של נקבה לתא זרע של זכר. בתום תהליך ההפריה נוצר תא אחד, שממנו ייווצר בהמשך כל האורגניזם החי. אי לכך ביצית מופרית היא תא בעל יכולת מוחלטת, דהיינו תא שיכול להתפתח לכל אחד מסוגי התאים שבגוף. התא היחיד עובר חלוקות חוזרות, ולאחר 3–4 ימים מזמן ההפריה נוצר כעין כדור המורכב משמונה תאים, שמכונה תותית. כל אחד מהתאים שמרכיבים את התותית אף הוא בעל יכולת מוחלטת להתפתח ליצור שלם.

ההבועית (בלַסטוציסט Blastocyst) ותאי הגזע

ובימים 4–5 אחרי ההפריה התאים שמרכיבים את התותית נודדים אל ההיקף ומשאירים במרכז חלל מלא נוזל, והם הופכים לכדור קטן שמכונה בועית. בשלב זה הבועית מורכבת מכמאתיים תאים. בשכבה החיצונית נמצאים תאים מיוחדים שמסוגלים לחדור את רירית הרחם ולעגן את הבועית לרחם. תאים אלה ייצרו בהמשך את השִליה. התאים שבתוך הבועית נקראים תאי גזע, ומספרם ביום החמישי להפריה הוא כ-30–35 תאים. תאים אלה ייצרו בעתיד את כל סוגי התאים והרקמות של הגוף האנושי.

זתאי גזע בעובר

חחלק מתאי הגזע נותרים גם בשלבים מאוחרים יותר של התפתחות העובר, והם זהים בתכונותיהם לתאי הגזע שבבועית. תאים כאלה יכולים להיות מופקים מעוברים בני 5–9 שבועות.

טתכונה חשובה שמאפיינת את תאי הגזע העובריים היא העובדה שהם ממשיכים להתחלק עד אין סוף, שכן הם חסרים את מנגנון ההתאבדות התאי שמתפתח מאוחר יותר במרבית התאים בגוף.

יתאי גזע במבוגר

יאתאי גזע בעלי כושר התמיינות מצויים גם אצל מבוגרים, בעיקר במֵח העצם, ברקמת מערכת העיכול, בעור ובליבה של שיני חלב. אכן, תאי הגזע המבוגרים עברו התמיינות חלקית, ולכן הם אינם מסוגלים להתפתח לכל סוגי התאים. כמו כן הם מצויים בכמויות קטנות בלבד, וקשה לאתרם ולזהותם.

יבשימושים אפשריים בתאי גזע

יגמחקר

ידמחקר בסיסי – תאי הגזע יכולים לשמש מקור חשוב למחקר בסיסי בהבנת התהליכים שגורמים להתמיינות התאים במהלך ההתפתחות העוברית. הבנת תהליכי ההתמיינות עשויה לסייע בהבנת תהליכים חולניים, כגון תהליכים ממאירים או מומים מולדים, שבהם תהליכי ההתמיינות אינם תקינים.

טומחקר יישומי – תאי הגזע יכולים לשמש מצע טוב לניסויים רפואיים בתרופות חדשות, בטרם מנסים אותן על בני אדם.

טזריפוי מחלות ניווניות

יזעיקר התועלת הצפויה מהמחקר של תאי גזע נוגע לריפוי מחלות ניווניות. יש מחלות רבות שפוגעות במערכת העצבים המרכזית בדרך של ניוון מתקדם אשר גורם לתחלואה קשה ולתמותה, כגון מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר, מחלת טרשת נפוצה וכיוצא בהן. כמו כן יש מחלות כלי דם מוחיים שגורמות לאוטם של חלקים שונים במוח או בחוט השדרה, וכן מתרחשות תאונות ופציעות שגורמות להרס חלקים שונים של רקמת המוח או חוט השדרה. לכל המצבים הללו אין כיום שום דרך של ריפוי, שכן תאי עצב שנהרסו אינם ניתנים להחלפה או לתיקון.

יחזאת ועוד, יש מחלות רבות שפוגעות בשריר הלב, שהשכיחה בהן היא התקף לב, דהיינו אוטם של שריר הלב. את השריר הנמקי אי אפשר להחליף ואף לא לתקן.

יטמחלת הסוכרת היא דוגמה נוספת להרס בלתי הפיך של תאים מסוימים בלבלב, הרס שכתוצאה ממנו לא מופרש אינסולין הנחוץ לוויסות רמת הסוכר בדם.

כרשימת המחלות הניווניות היא גדולה. היא נוגעת למערכות רבות של הגוף, ואין כיום דרך לרפא את הנזק המתקדם. בתחום זה צפוי שיפור ניכר ביותר אם יהיה אפשר לכוון את תאי הגזע להתפתחות רקמות מוגדרות, ולהשתילם באותם איברים שעברו תהליכי ניוון. כך אפשר יהיה לרפא את הנזק.

כאהשתלת איברים

כבאפשרות נוספת לשימוש יעיל ונחוץ בתאי גזע היא פיתוח איברים שלמים ומוגדרים לצורך השתלה. אם תהיה אפשרות לכוון תאי גזע להתפתח ללב, לריאות, או לכבד וכיוצא בהם, אפשר יהיה להשתמש באיברים שנוצרים בדרך כזאת להשתלה, וכך להתגבר על המחסור החמור באיברים להשתלה מן החי או מן המת.

כגזרע מלאכותי

כדבשנת תשס"ז (2007) פרסמו חוקרים מגרמניה מאמר שבו טענו שהצליחו לייצר באופן מלאכותי תאי זרע ראשוניים, לא בוגרים, מתאי גזע שנלקחו ממֵח עצמות אנושי. אם וכאשר הטכנולוגיה תפותח, אפשר יהיה להפיק באופן מלאכותי תאי זרע עבור גברים חסרי זרע. צוות המדענים נטל תאי מֵח עצם מגברים מתנדבים, ובודד מהם תאי גזע שמסוגלים להתמיין ולהתפתח למגוון סוגי רקמות שונים. החוקרים הצליחו לגדל מהם תאי זרע ראשוניים – ספרמטוגוניה (Spermatogonial).

כהתאי נבט ראשוניים (Germ Cells) צריכים להתפתח לאורך מסלול זכרי או נקבי מובחן כדי ליצור תאי זרע ראשוניים (Spermatogonial) שנוצרים באשך של העובר, ובגיל ההתבגרות הם מתרבים לתאי זרע, או לחילופין – לתאי ביצית בלתי בשלה (Oocyte), הנדרשים לרבייה, שנוצרים בשחלות של העוברית. תאי גזע מיניים זכריים (Male germline stem cells) שומרים על תהליך יצירת תאי הזרע (Spermatogenesis) באשך האנושי הבתר לידתי.

כוכאמור לעיל, הממצאים הראשוניים במחקר סיפקו עדות ישירה לכך שתאי מֵח עצמות אנושיים יכולים להתמיין לתאי נבט זכריים משוערים, ומזהים את מֵח העצמות כמקור פוטנציאלי לתאי נבט זכריים לצורך יצירת זרע אפשרית.

כזסוגיה זאת מעלה בעיות מוסריות, הלכתיות ומשפטיות. ההתייחסות ההלכתית תידרש לשאלות עקרוניות, כגון – ההתערבות האנושית הראויה במעשה הבריאה; קביעת אבהות ושאלות שונות בדיני יוחסין; קיום מצוות פרייה ורבייה ו'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ'; לקיחת תאי מֵח עצם מנפטר; הכשר ממזרים ופסולי חיתון ושאלות נוספות. לעומת השאלות הבעייתיות, אין להתעלם מהאפשרות לסייע לחשוכי בנים להגיע לזרע של קיימא, אפשרות שיש בה מידה של צדקה, חסד ורחמים כלפיהם.

כחסיכונים

כטלעומת התועלות העצומות שפורטו לעיל, שקיימות בשימוש בתאי גזע, יש להתחשב גם בסיכונים, כגון ריבוי בלתי מבוקר של תאי גזע מושתלים ויצירת גידולים או העברת גורמים מדבקים, בעיקר כאשר מדובר בתאי גזע שמופקים ממתים מבוגרים.

למקורות של תאי גזע

לאקדם עוברים

לבתאי גזע אפשר לקחת, למשל, מביצית שהופרתה בהפריה חוץ גופית (IVF) בשלב ההתפתחותי המוקדם של הבועית, כפי שפורט לעיל. אומנם שאיבת תאי גזע מקדם עוברים מונעת את המשך התפתחותם, אך בכל מקרה כ-60% מכלל קדם העוברים שנוצרים בשיטות של הפריה חוץ גופית מפסיקים להתפתח, והם אינם נחשבים כראויים להשתלה ברחם אישה. עם זאת, גם בקדם עוברים כאלה נמצאים תאי גזע תקינים, ולפיכך אפשר להשתמש בהם. מקור נוסף לתאי גזע הוא ביציות מופרות עודפות, כגון במקרים שבהם בני הזוג לא מעוניינים או שאינם מסוגלים להשתמש בהן.

לגביציות מופרות המיוצרות לשם הפקת תאי גזע

לדמתנדבים ומתנדבות יכולים להסכים לתרום תאי זרע וביציות שמהם ייווצרו קדם עוברים עד לשלב הבועית, ומהם יפיקו תאי גזע.

להביציות מופרות בשיטת שיבוט

לואפשר לבצע תהליך שיבוט כדי להפיק תאי גזע. דהיינו, הוצאת גרעין הביצית והכנסת גרעין של תא בשל לביצית חסרת הגרעין. ברגע שתהליך ההפריה יגיע לשלב של בועית, יוכלו להפיק ממנה את תאי הגזע. יש יתרון רפואי בשיטה כזאת בכך שאפשר להפיק איברים להשתלה שיהיו זהים מבחינה חיסונית לתורם התא הבשל, ובכך תימנע דחיית האיבר המושתל. כמו כן, אפשר לייצר תאי גזע שמותאמים לבעיה המיוחדת של חולה שזקוק לתאי גזע החסרים לו.

לזביציות ללא זרע

לחייתכן שאפשר לגרום לביצית לא מופרית להתחלק וליצור עובר ללא תוספת תא זרע או תא בשל, באמצעות גירוי כימי או חשמלי. שיטת רבייה כזאת מתרחשת בטבע אצל עופות וזוחלים מסוימים, אך לא אצל יונקים. לפיכך יש צורך בשיטה מלאכותית ליצירה כזאת.

לטבעוברים שנפלו או שהופלו

מאפשר להפיק תאי גזע מעובר צעיר שנפל או הופל בגיל 5–9 שבועות הריון, שיהיו זהים בתכונותיהם לתאי הגזע שמופקים מהבועית. אלו הם תאי נבט עובריים (Embryonic germ cells).

מאמן הראוי לתת את הדעת לכללים לגבי השימוש ברקמות עובר מת לצורכי מחקר רפואי בהתאם לקווים המנחים האתיים שקיימים לגבי השתלת רקמות עובר. יש להקפיד ולוודא כי תהליך כזה לא יהיה בשום פנים ואופן תמריץ לביצוע הפלה מרצון.

מבתאי גזע ממבוגרים

מגגם באדם מבוגר נותרים תאי גזע, בעיקר במֵח העצם, אך גם במערכת העיכול, בעור ובאיברים נוספים. תאי הגזע יכולים להיות מופקים הן ממבוגרים חיים והן ממבוגרים מתים. חסרונם של תאי גזע כאלה הוא בעובדה שהם כבר עברו התמיינות מסוימת, ולפיכך הם יעילים להפקת תאים בעלי תכונות קבועות מראש, אך אי אפשר לכוון אותם לכל סוגי התאים הנדרשים. כמו כן יש קושי טכני לאתר את התאים הללו מתוך כלל התאים הבשלים של האדם המבוגר. בהפקת תאי גזע ממבוגרים מתים יש סיכון מיוחד של חשש מפני העברת מחלות מדבקות.

מדתאי גזע מחבל הטבור

מהמיד לאחר ניתוק חבל הטבור מהיילוד, עוד בטרם הוצאת השִליה מהאם, אפשר לאסוף את הדם מווריד הטבור אשר מכיל בתוכו תאי גזע. כיום ידוע שאפשר להשתמש בתאי הגזע הללו להחלפת מֵח עצם נגוע במחלות ממאירות כמו לוקמיה. תאי גזע כאלה דומים בתכונותיהם לתאי גזע שמופקים ממֵח העצם של אדם מבוגר.

מוהתייחסות רפואית לאיסוף דם מחבל הטבור לאחר הלידה ושימורו הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'דם חבל הטבור', עמ' 230–234.

מזשימוש בתאי גזע ממקור עוברי – אתיקה ומוסר

מחהלגיטימיות המוסרית של ביצוע מחקר בעובר האדם תלויה, במידה ניכרת, במעמד המיוחס לעובר. אף על פי שישנם שיקולים אחרים הנוגעים לשאלה המוסרית – כגון האפשרויות הנוגעות להסכמת ההורים לתרומת עובר – הרי האופן שבו אנו מגדירים ומסווגים את העובר בשלבי ההתפתחות השונים שלו, הוא גורם מכריע בסוגיה מה מותר ומה אסור לנו לעשות אתו. אם העובר הוא בעל מעמד של אדם, הרי שאפשרויותנו מבחינת הטיפול בו מוגבלות, ועלינו לנהוג בו כפי שהיינו נוהגים בכל אדם אחר. לעומת זאת, אם העובר הוא רק אוסף של תאי ריקמת אדם, הרי שיש הרבה פחות מגבלות לטיפול בו. בתחום של חקר תאי גזע, המחלוקת המוסרית במדינות רבות נכרכה במידה ניכרת בשאלה לגבי מהות העובר, בייחוד בשלב שלפני השתלתו ברחם. ברור הוא שלעובר, גם בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו, יש מעמד ייחודי במונחים ביולוגיים. בניגוד לכל קבוצה אחרת של תאים חיים, לקבוצה זו יש את היכולת להתפתח לכדי אורגניזם מורכב ומתפקד. אפשר לתאר הבדל זה כ'פוטנציאל' של העובר – הפוטנציאל להפוך ליציר אנוש מפותח. זו, כמובן, אינה אלא עובדה ביולוגית – אך לעובדה ביולוגית זו השלכות מוסריות. מכיוון שהמושגים המוסריים שלנו נשענים על ערך חיי האדם, הרי שעובר ראוי ליחס של כבוד על שום היותו קשור, באופן סיבתי ומתמשך, לבני אדם – לאנשים בעלי זכויות, הראויים ליחס מלא של כבוד. ואולם, עד לאיזו מידה של יחס של כבוד יש להגיע כאשר דנים בעובר האדם? דברים רבים בטבע זוכים ליחס של כבוד, אך מותר למין האנושי לעשות בהם שימוש לתועלתו הוא. השאלה האמיתית היא אפוא, אם יש להתייחס אל העובר כחבר מן המניין בקהילה המוסרית שאליה מתקבלים אך ורק בני אדם. ואם כן, מתי נכנסת חברות זאת לתוקפה, כאשר מדובר בשלבים שונים של התפתחות עובר האדם? דו"ח הוועדה המייעצת לביואתיקה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים – השימוש בתאי גזע עובריים לצורכי מחקר רפואי, אסיא עה-עו (שבט תשס"ה), עמ' 127

מטשימוש בתאי גזע – הלכות

נמבחינה הלכתית יש עניין להקפיד על שמירת כבודם של חלקים מגוף האדם, גם אם הם אינם עומדים בהגדרה של חיים נפרדים. דבר זה בא לידי ביטוי בחובה להתייחס בכבוד לגופת הנפטר גם אחרי פטירתו, באיסור על ניוול או ביזוי חלקים מגוף האדם, ובחובה לקבור איברים חיים ומתים. בהקשר זה יש לציין את היחס ההלכתי לפוטנציאל של חיים, גם בשלבים המוקדמים ביותר ביצירה, דהיינו איסור הוצאת זרע לבטלה, שיש הסבורים שיסודו הוא מכוח העובדה שיכולים להיות מזרע זה חיים עתידיים. כל אלה הם חיובים יחסיים, והם מוגדרים בהתאם לנסיבות ובהתאם למשקל ההלכתי היחסי של המטרות שלהם, ואין הם ערכים מוחלטים.

נאחובה לזכור כי בריאת האדם "בצלם אלוהים" מעניקה לחייו ערך אינסופי, ומגדירה את רציחתו כעבירה שעונשה החמור ביותר. אף שקדושת החיים המלאים מתחילה רק עם הלידה, בכל זאת העובר נהנה מזכות לחיים כבר בשלב מוקדם בהתפתחותו העוברית, ואין לפגוע בזכות זאת אלא בנסיבות חריגות. ואולם מעמדו של עובר מהפריה חוץ גופית בשלב טרום ההשתלה שונה. הסיכוי הקלוש של עובר במבחנה להיוולד בר קיימא, משפיע על מעמדו ההלכתי. למשל, הצלת "חייו" של עובר במבחנה אינה דוחה שבת. מכאן נובע שהעובר שטרם הושתל, אינו נהנה מאותו מעמד שממנו נהנה העובר המושרש ברחם. אף על פי כן, כל עוד לעובר המבחנה שטרם הושתל יש פוטנציאל השתלה ולידה, אין הבדל מהותי בין השמדתו לבין השחתת זרע. איסור ההשחתה נובע מהיותו פעולה מנוגדת או סיכול של מצוות "פרו ורבו", ובתנאים מסוימים הוא כולל איסור על סיכול פעולת הרבייה גם על ידי השמדת הביצית המופרית. בתלמוד הוגדר עובר לפני השלמת צורת אנוש, דהיינו לפני יום ה-41 להפריה, כ'סתם מים'. על אף שהגדרה זו נאמרה בהקשר של דיני טומאה וטהרה, דינים שפחות מעשיים בזמננו, בכל זאת פוסקי הלכה אחדים הבינו את המקור התלמודי הזה כמפחית את מעמדו של העובר בתקופה ראשונית זו. לדעתם האיסור על "השמדת חיי אדם פוטנציאליים", איסור הקיים בשלבים הראשונים של ההריון, אינו קיים במהלך השלב שלפני השלמת צורת אנוש. פוסקים אחרים אינם מקבלים מסקנה זו, שכן בפועל, אפילו איסורי השבת נדחים לצורך הצלת עובר בן פחות מארבעים יום. פירוש הדבר, שגם לעובר לפני השלמת צורת אנוש יש מעמד אנושי מסוים, שלא כמו לעובר המבחנה לפני השרשתו ברחם. הרב ד"ר מרדכי הלפרין, מתוך דו"ח הוועדה המייעצת לביואתיקה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מחקר רפואי בתאי גזע עובריים – שיקולים הלכתיים

נבחלק מההלכות שלפנינו הובא כבר לעיל בכרכים הקודמים במקומות שונים, ומובא כאן שוב במרוכז לתועלת המעיינים. עם זאת, בחלק מההלכות הסתפקנו בהפניה להלכה המקורית שבה פורטו המקורות והטעמים.

נגא. תרומת זרע לצורך מחקר – מבחינה הלכתית אסור לתרום זרע לצורך מחקר. אומנם ייתכנו מקרים שבהם יש היתר הלכתי לבדיקת זרע, ואז יש אפשרות עקרונית להשתמש בזרע לאחר בדיקתו גם לצורך מחקר. כמו כן, מי שכבר נתן זרע ללא היתר הלכתי, עדיף להשתמש בזרע למחקר מאשר לזרוק אותו.

נדב. תרומת ביציות לצורך מחקר – יש מי שכתב שאין היתר לאישה לעבור טיפול הורמונלי להפקת ביציות לצורך מחקר בתאי זרע עקב הסיכונים שיש בטיפול כזה. אף על פי שטיפול כזה מותר לשם הולדת ילדים, אין להתירו לצורך מחקר גרידא.

נהג. שימוש בביציות קיימות לצורך מחקר – מכיוון שאין איסור הלכתי להשמיד ביציות מופרות טרם השרשתן ברחם, אם ברור למעלה מכל ספק שלא יהיה בהן צורך עתידי לשם הריון, מותר להשתמש בהן למחקר, ובכלל זה גם להפקת תאי גזע.

נוד. ביצוע הפלה כדי להשתמש ברקמות עובריות – אסור לבצע הפלה כדי להשתמש ברקמות העובריות להפקת תאי גזע על מנת לרפא אדם חולה. האיסור הוא אפילו לדעת הסוברים שהפלה היא איסור דרבנן ואפילו לפני יום הארבעים מתחילת ההריון, וגם אם האישה הרתה במיוחד לשם כך.

נזהתייחסות לשלבים השונים של התפתחות העובר במהלך ההריון לעניין קביעת מעמדו של העובר הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק סב – 'הפלה מלאכותית', בפִּסקה 'עיתוי – המשמעות ההלכתית של שלבי ההריון בהתייחס להפלה', עמ' 141–143.

נחה. שימוש בתאי גזע עובריים מנפלים – אין איסור להפיק תאי גזע מעובר שנפל או שהופל, בתנאי שלא גורמים להפלה אסורה לצורך הפקת תאי הגזע. ואף שקיים חשש שאם יתירו הפקת תאי גזע מעובר שנפל מעצמו, או שהופל כדין ושלא לצורך הפקת תאי גזע, יבואו לבצע הפלות יזומות לצורך הפקת תאי גזע, ואפילו ליצירת עוברים לשם הפלתם והפקת תאי גזע; אין מקום לגזרות ולחומרות, ואין לאסור את המותר מחשש לתקלות ואיסורים אחרים, בגלל הפוטנציאל העצום של הצלת נפשות ולאור העובדה שתאי הגזע עשויים להציל חיים רבים, שהרי במקום צער לא גזרו רבנן, ובפרט שאין לגזור גזרות על כלל הציבור אחרי חתימת התלמוד.

נטהתייחסות לשמירת רקמות נֵפל בבנק רקמות והתייחסות כללית לקבורת נפלים הובאה שם, פרק סג – 'אובדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', עמ' 177–179 .

סו. שימוש בתאי גזע של עובר שהופל באיסור – עובר שהופל שלא כדין, יש מי שהסתפק האם אפשר להתיר את השימוש בו או שיש לאסור זאת. מחד גיסא, אף שנעברה בו עבירה חמורה, יש מקום מעיקר הדין להתיר את השימוש בו להפקת תאי גזע, שכן מדובר בתהליך של פיקוח נפש פוטנציאלי של ציבור. מאידך גיסא, ייתכן שלצורך תקנת הציבור שלא לעודד הפלות אסורות, יש לאסור שימוש ברקמות של עובר שהופל שלא כדין. ההכרעה למעשה היא שלכתחילה אין להפיק ממנו תאי גזע.

סאז. בשבת – נֵפל בשבת נחשב מוקצה, ולכן אי אפשר להשתמש בו לצורך מחקר בשבת. כמובן, אם מדובר על טיפול בחולה מסוכן שנמצא לפנינו, שימוש כזה מותר גם בשבת.

סבח. תאי גזע מתא שיוצר בשיבוט – התייחסות הלכתית מפורטת לשימוש בשיבוט הובאה לעיל, פרק ק – 'שיבוט', עמ' 255-250. לפי הפוסקים שהתייחסו בחיוב לשימוש בשיבוט לשם הולדת בני אדם, נראה פשוט שמותר להפיק תאי גזע מבועית שנוצרה בשיבוט. לכאורה יש אף יתרון הלכתי ליצירה משובטת על פני תהליך הפריה חוץ גופית, מפני שבשיבוט אין כלל צורך בהוצאת זרע. אולם גם לפי הפוסקים שהסתייגו משימוש בשיבוט, יש שכתבו שמותר להשתמש בתאי גזע שנוצרו בשיבוט, כֵּיוון שאין מגיעים כך ליצירת אדם.

סגט. תאי גזע מדם חבל טבור – מותר לאסוף דם טבורי כדי להשתמש בו להפקת תאי גזע.

סדהתייחסות הלכתית לאיסוף דם מחבל הטבור בשבת הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'דם חבל הטבור', עמ' 235, הלכה נח.

סהי. יש מי שכתב סדר עדיפויות הלכתי לאפשרויות להפיק תאי גזע, כדלהלן:

סו1. תאי גזע שמופקים מאדם מבוגר או מחבל הטבור של יילוד.

סז2. תאי גזע שמופקים מביציות מופרות עודפות שהתקבלו בהליך של הפריה חוץ גופית לצורך טיפולי פוריות שנעשים על פי ההלכה, כשברור ללא ספק שלא יהיה בהן שימוש לצרכי הולדה.

סח3. תאי גזע שמופקים מעובר שנפל מעצמו או כתוצאה מהפלה שהיא מותרת על פי ההלכה.

סט4. תאי גזע שמופקים מביציות שהוציאו מתוכן את הגרעין והכניסו לתוכן תא בשל בשיבוט.