ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק שני; טהרת המשפחה 15

בחישובי הווסתות לא יובאו כאן והנם כתובים בכל ספרי טהרת המשפחה. להלן יובאו רק דגשים מיוחדים לגבי דין פרישה.

גוְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם (ויקרא טו, לא) – אמר רבי ירמיה: אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה? אמר רבא: עונה. נִדה סג, ב

דבשעת וסתה, צריך לפרוש ממנה עונה אחת, ולא משאר קריבות אלא מתשמיש המטה בלבד. אם הוא ביום, פורש ממנה אותו היום כולו אפילו אם הוסת בסופו, ומותר מיד בלילה שלאחריו, וכן אם הוא בתחילתו, פורש כל היום ומותר כל הלילה שלפניו. וכן הדין אם הוא בלילה, פורש כל הלילה ומותר ביום שלפניו ולאחריו. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפד, ב

העונה היא חצי יממה - יום או לילה. לכן, אם אישה אמורה לראות דם ביום מסוים – בבוקר, בצהרים או לפנות ערב – אסורה היא כל אותו היום לבעלה, ומותרת בלילה שלפניו. אם לא תראה באותו היום, ותבדוק ותמצא את עצמה נקייה, תהיה מותרת גם בלילה שלאחריו. וכך הדין אם עונת הפרישה היא בלילה, מותרת מעיקר הדין ביום שלפניו, ואם לא תראה דם באותו לילה, ובדקה לאחריו ומצאה עצמה נקייה, מותרת ביום שלאחריו. גם אישה שרואה דם שלושה או ארבעה ימים, אין צריך לפרוש ממנה סמוך לווסתה אלא עונה ראשונה בלבד, שבה אמורה להתחיל לראות. יש המחמירים לפרוש גם עונה אחת קודם העונה האסורה. אישה שיש לה וסת קבוע צריכה לפרוש בזמן קביעות הווסת. אישה שאין לה וסת קבוע צריכה לפרוש בשלושה זמנים שיש בהם סבירות גדולה יותר שתראה: 'עונה בינונית' – יום השלושים לתחילת ראייתה האחרונה. 'יום החודש' – היום בחודש שחל בתאריך העברי שבו התחילה ראייתה האחרונה. 'ההפלגה' – יום הרחוק מתחילת ראייתה כמרחק שבין ראייה זו לראייה שקדמה לה.

ומעיקר הדין, הפרישה היא מיחסי אישות, אבל מותרים בחיבוק ובנישוק. ויש מחמירים. הלכות פרישה סמוך לווסת מפורטות בשלחן ערוך יורה דעה סימן קפד, ובכל הספרים העוסקים בטהרת המשפחה. ראה גם באוצר המושגים, ערך פרישה סמוך לווסת.

זא. אישה שיש לה תחושות גוף אופייניות ימים אחדים לפני הווסת, צריכים בני הזוג לפרוש לחומרא מאישות רק מהזמן שבו עלולה לראות, ובכל טווח הזמן שבו עלולה לראות.

חב. זמן הפרישה נקבע לפי תחילת שטף הדם בפועל. אם האישה ראתה כתם דם שאוסר קודם לזמן הפרישה ונאסרה, מחשיבים את הזמן שנאסרו בו לצורך הפסק טהרה ושבעה נקיים, אך זמני הפרישה נקבעים לפי זמן תחילת שטף הדם בפועל.

טג. גם אישה שנאסרה כיוון שמצאה דם בבדיקת עד, כגון שבדקה עצמה בעונת הפרישה, אולם הווסת עצמה התעכבה כמה ימים, זמני הפרישה נקבעים לפי זמן וסתה. אם קרה כך שלוש פעמים, גם זמן הפרישה נחשב לפי הזמן שנאסרה בו, ויש המחשיבים בדיקת עד האוסרת כווסת לעניין פרישה, כבר בפעם אחת.

יד. במשך זמן הפרישה ראוי ללכת עם מגן תחתון לבן, ותבדוק בדיקה פנימית בתחילת העונה ובסופה. אם בדקה רק בדיקה אחת, מועיל לה. יש מי שהורה שלכתחילה מספיקה בדיקה אחת במשך עונת הווסת.

יאה. אם לא בדקה בווסת קבוע ובעונה בינונית אסורים בחיי אישות עד שתבדוק; ובווסת הפלגה וביום החודש שעברו - מותרים בדיעבד בחיי אישות גם בלי בדיקה.

יבו. אישה שחל ליל טבילתה בעונת וסתה, לדעת רוב הפוסקים אסורה לשמש עם בעלה. יש שהורו עקב כך שלא תטבול. אולם למעשה יש להורות שתטבול, כיוון שקריבות אחרות מותרות להם וגם הן בכלל מצווה, ובפרט אם מדובר על צורך בשלום בית או צרכים אחרים, ואפילו בליל שבת. אך יש לבני הזוג להיזהר שלא יבואו לידי תשמיש או להוצאת זרע לבטלה. יש מי שהתיר שתטבול ותשמש עם בעלה, ודווקא בעונת וסתה, אך בעת וסתה ממש בשעה שרגילה לראות – אסורים. ויש מי שחילק: אם יש לה וסת קבוע, אסור לה לשמש עם בעלה, אך תטבול כדי להתיר להם חיבוק ונישוק; ואם אין לה וסת קבוע, מותר לה לטבול ולשמש עם בעלה בעונת וסתה בכל תאריכי הפרישה.

יגז. כיוצא בזה, יש מי שהורה שמניקה שליל טבילה שלה חל בעונה בינונית, יכולה לטבול; והמקל גם לשמש באותו לילה, יש לו על מי שיסמוך.

ידח. אם ליל טבילה יוצא סמוך לזמן הפרישה, כגון אם זמן הראייה אמור להיות ביום והם נוהגים בדרך כלל לפרוש גם בלילה שלפניו (חומרת 'אור זרוע'), מותרת לטבול וגם מותרים בחיי אישות בליל טבילה.

טוט. יש מי שאומר שאישה שיש לה וסת שאינו קבוע מעשרים ושמונה יום ומטה, או משלושים ושתיים יום ומעלה, חוששת רק להפלגה, ואינה חוששת לעונה בינונית וליום החודש. ויש מי שאומר שדווקא אם ההפלגה היא יותר משלושים יום (ואפילו שלושים ואחת יום), אינה צריכה לחשוש לעונה בינונית. לעומת זאת, יש מי שהחמיר שתמיד צריכה לפרוש בעונה בינונית.

טזי. אישה כבת חמישים שלא ראתה דם כבר כמה שנים, וקיבלה וסת, אינה צריכה לפרוש בעונה בינונית וביום החודש.

יזמעוברת ומניקה

יחיא. מעוברת לאחר שלושה חודשים, ומניקה, גדר מניקה מובא בהלכה הבאה, נחשבות מסולקות דמים ולכן אינן צריכות לפרוש פרישה סמוך לווסת, ומצד עיקר הדין מותרות אפילו בתוך זמן וסתן ללא בדיקה.

יטיב. גדר מניקה נחשב עשרים וארבעה חודשים לאחר הלידה גם אם אינה מניקה בפועל. יש פוסקים כך למעשה, ויש אומרים שכיוון שאנו רואים שכשהיולדת מפסיקה להניק היא חוזרת לראות דם כמקודם, לכן בזמננו נשתנה דין מניקה לחומרא, ואם הפסיקה להניק בתוך עשרים וארבעה חודשים, צריכה לחוש לווסתה ולפרוש בעונת הווסת. למעשה, אם מעוברת או מניקה רואות דם, ונאסרות, צריכות לפרוש כדין פרישה סמוך לווסת לבעלת וסת שאינו קבוע.

כחישוב ימי הפרישה בזמן נטילת גלולות

כאיג. אישה שנוטלת גלולות שאמורות למנוע דימומים בזמן נטילתן, אינה צריכה לחשוש לווסתה, וראה דעות נוספות כאן בהערה.

כביד. לאחר הפסקת נטילת הגלולות, צריכה לחשוש שמא תראה דם, החל משלושים ושש שעות לאחר נטילת הכדור האחרון ועד שתראה דם, או עד שיחלפו שבעה ימים, שזה הזמן שעשוי הווסת להתעכב מחמת השפעת הכדורים. דעות נוספות מובאות כאן בהערה.

כגטו. אם בכל אופן לא ראתה וסת לאחר הפסקת הגלולות, אחרי שבעה ימים תבדוק בדיקה פנימית, ואם היא נקייה – מותרת לבעלה.

כדטז. במקביל לפרישה (סעיף יד דלעיל), וכדי לחשב ולקבוע את ימי הפרישה, תרשום האישה במשך שלושה חודשים את זמן נטילת הגלולה האחרונה ואת זמן ראיית הווסת אחר כך. ההפרש הקצר ביותר ביניהם, הוא וסתה הקבוע כל עוד נוטלת כדורים אלו כסדר.

כהיז. אישה שרואה דם רק על ידי גלולות או זריקה, אינה צריכה לחשוש לווסתה כל עוד אינה נוטלת את הגלולות או את הזריקה.

כויח. לאחר שמפסיקה להשתמש בגלולות, בפעם הראשונה חוששת כפי שנכתב לעיל. לאחר מכן, אם היה לה וסת קבוע, חוזרת לחשוש לווסתה הקבוע. ואם לא היה לה וסת קבוע, חוששת לעונה בינונית וליום החודש מראייתה האחרונה, וכשתראה פעם נוספת, תחשוש גם להפלגה.

כזיט. אישה שראתה וסת בשתי הפלגות שוות, לאחר מכן נטלה גלולות למניעת הריון, ולאחר שהפסיקה וראה דם עקב ההפסקה, ראתה וסת בחודש שלאחר מכן בהפלגה שווה לאותן הפלגות שבהן ראתה קודם לכן, יש מי שכתב שאין מצרפים את הראיה הנוכחית לראיות שלפני לקיחת הגלולות ולא קבעה וסת. ויש שכתבו שמצרפים וקבעה וסת. ויש מי שכתב שיש להחמיר ולחשוש הן לווסת קבוע והן לווסת שאינו קבוע. ויש מי שהורה לחלק בין אישה שנטלה גלולות למשך זמן קצר, שמצרפת את ראייתה הנוכחית לראיות שקודם לכן, לבין אישה שנטלה גלולות לתקופה ממושכת, שאינה מצרפת את הראיות.

כחדיני כלה, שחופתה בזמן פרישה סמוך לווסת מובאים לעיל, פרק ז – 'ביאת מצווה וראשית חיי הנישואין', עמ' 85 הלכה יג.

כטהתייחסות לחיוב עונת פרישה סמוך לווסת כאשר זמן הביוץ ידוע תובא להלן בכרך השני, פרק מה – 'טיפול תרופתי לאי פוריות', עמ' 269–270. התייחסות לצורת מתן הזרע לצורך הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית שמועדה חל ביום פרישה סמוך לווסת תובא שם, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 310–311.