ספר פוע"ה — כרך שני; פוריות, חלק חמישי; חיי אישות 27

בהגדרה

גאין אונות (Erectile Dysfunction) – חוסר יכולת של הגבר להשיג זִקפה (Erection). התופעה יכולה להיות משנית למחלות גופניות כטרשת עורקים, הפרעות אנדוקריניות (הורמונליות) שונות, מחלות של מערכת השתן והמין, מחלות של מערכת העצבים, תוצאה של שימוש בתרופות מסוימות, שימוש בסמים, שימוש רב באלכוהול או הפרעות פסיכולוגיות.

דמבוא רפואי

ההקדמה - תפקוד מיני בכלל וזִקפה בפרט נובעים מתהליכים מורכבים הקשורים במערכות שונות בגוף האדם: עצבים, ורידים, עורקים והורמונים, והוא מושפע גם ממערכות נפשיות עמוקות. הזִקפה אינה פעולה רצונית בהכרח, אלא היא תוצאה משולבת של פעולות המוח ומערכות עצביות, שריריות והורמונליות, שכולן יחד גורמות לזרימת דם מוגברת לאבר הזכר וכתוצאה מכך לזִקפה.

ומשום כך, אין אונות עלולה להיות תוצאה של פגיעה בכל אחד מהמנגנונים הללו: פגיעה בעצבים, זרימת דם בלתי מספקת, פגיעה מוחית, תפקוד הורמונלי לקוי או השפעות פסיכולוגיות.

זככלל, תפקוד מיני תקין של הגבר כולל ארבעה תפקודי משנה עיקריים:

ח• חשק מיני תקין

ט• זִקפה תקינה

י• שפיכה תקינה

יא• אביונה (אורגזמה) תקינה

יבכל אחד מארבעה תפקודים אלו עלול להיפגע, וסיכויי הפגיעה גדלים עם הגיל. גורמי הפגיעה יכולים להיות, בין היתר: שינויים הורמונליים, ליקויים בכלי הדם (וסקולריים), פגיעה עצבית וליקויים פסיכיאטריים. הפונקציה הנפגעת ביותר היא יכולת הזִקפה – אין אונות.

יגאף על פי שבעיית אין האונות היא בעיה רפואית לכל דבר, זמן רב עובר עד שהגבר, לעתים גם גבר צעיר, שנישא זה לא מכבר, פונה לעזרה רפואית. למרבה הצער, סובלים רבים מחכים זמן רב ופונים לטיפול רק כשהגיעו מים עד נפש. גרוע מכך, רבים פונים לטיפול בתכשירים מסחריים, טבעיים כביכול או אף לזיופי תרופות שאינם דורשים מרשם רופא, ובכך פוגעים בבריאותם עוד יותר, לעתים עד כדי סכנת חיים ממשית. בינתיים עלולה לחול פגיעה ביחסי האישות, לא רק בתחום קיום מצוות פרייה ורבייה ומצוות עונה, אלא בכל מרקם חיי המשפחה. זאת משום שהמתח הנוצר מקשיי האישות, גולש ומשפיע על כל תחומי החיים. אצל רוב הגברים מתפרשת יכולת הקישוי כסמל לגבריות, לכן אין אונות מתפרשת כהרבה יותר מסתם בעיה רפואית. גברים כאלה עלולים להביט על עצמם ככישלון, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

ידשכיחות התופעה

טותופעת אין האונות היא תופעה נפוצה ביותר. מקדמת דנא סבלו גברים מאין אונות, ובמשך שנים רבות לא היה טיפול מספק לתופעה זו. תופעה מתסכלת זו עולה עם הגיל ושכיחותה גבוהה. מיליוני גברים ברחבי העולם סובלים מדרגה מסוימת של אין אונות. חשוב לציין שלא תמיד מדובר בהפרעה חמורה וקבועה. בקרב חולים במחלות כרוניות שונות, כגון יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות נוספות, שיעור הבעיות גבוה הרבה יותר (2000) 12, pp. 305-311. K. Hatzimouratidis (Chair), I. Eardley, F. Giuliano, I. Moncada, A. Salonia, 'Guidelines on Male Sexual Dysfunction: Erectile Dysfunction and Premature Ejaculation', European Association of Urology, 2014..

טזאחוז הפונים לטיפול הוא, יחסית, נמוך מאוד. לפי מחקרים מסוימים רק 10% מהסובלים מאין אונות פונים לטיפול רפואי. אנשים ממאנים לפנות לעזרה רפואית עקב מבוכה, חוסר ידע או שכנוע עצמי שמדובר בבעיה שאינה בעיה רפואית, שהעלאתה עלולה להביך אף את הרופא. אולם במציאות, בדרך כלל, הרופאים נכונים ומוכשרים לטפל בבעיית אין האונות, ויש בידם כיום כלים רבים מבעבר לשם כך. חלק מהבעיות עשויות להיפתר בעזרת רופא המשפחה, ובמקרים מורכבים יותר יש לפנות לרופאים המתמחים בכך.

יזפגיעה הורמונלית והטיפול בה

יחהאשכים רלוונטיים לפוריות, כמובן, אבל גם לייצור הורמון הטסטוסטרון (Testosterone) החיוני הן לחשק המיני והן לזִקפה תקינה. החשק המיני מוּנע על ידי טסטוסטרון ועל ידי גורמים פסיכולוגיים. הרבה יותר פשוט לטפל על ידי הורמונים, לכן מצב רפואי שבו ההורמונים לא תקינים, הוא מצב קל יחסית לטיפול Vol. 101, No. 1, January 2014, pp. 9-64..

יטחוסר תשוקה אצל הגבר עשוי לבוא לידי ביטוי הורמונלי. אך בעיות בתשוקה עלולות להיגרם גם כתוצאה מבעיות פסיכולוגיות עמוקות, לעתים עוד מגיל הילדות, כגון דימוי מיני והדוגמה שנלמדה מן ההורים. בטיפול צריך לברר מהו מקור הבעיה, אך עם זאת אי אפשר לטפל רק בפסיכואנליזה מפני שצריך לתת גם מענה מיידי.

כאנטומיה ופזיולוגיה של הזִקפה (Erection)

כאהפין מורכב משלושה גלילים, שני גופים מחילתיים והגליל שבו צינור השתן והזרע. הגופים המחילתיים (Corpus Cavernosum) של אבר הזכר הם היוצרים בו את הזִקפה. אלה הם שני גלילים מוארכים, המתחילים בתוך הגוף, ונמשכים לאורך אבר הזכר עד לעטרה. עורק הפין המשותף מספק את הדם לעורקים המחילתיים. מתוך העורקים המחילתים יוצאים סעיפים מרובים, המספקים דם לחללים (סינוסואידים) המחילתיים. בעקבות גירוי מהמוח באמצעות אחד החושים – שמיעה, ראייה, מגע, או אפילו מחשבה, הגירוי עובר דרך מערכת העצבים אל כלי הדם ודופנות הסינוסואידים, ושם מתרחבים כלי הדם כתוצאה משחרור של חומר בשם ניטרוס אוקסיד (NO - Nitric Oxide). כאשר לחץ הדם וההספק של העורקים המחילתיים גדל, החללים הללו מתמלאים דם ומתרחבים, וכך נוצרת הזִקפה. ורידי הניקוז של הגופים המחילתיים נדחקים ליריעה האלסטית הלבנה (Tunica Albuginea) העוטפת את הגופים המחילתיים, והם למעשה נחסמים כל עוד הלחץ והדוחק התוך מחילתי נשמר.

כבליקויים במערכת זו עלולים לגרום אין אונות בשלושה מנגנונים עיקריים:

כג1. פגיעה במערכת ההפעלה העצבית האמורה לתת את פקודת ההתרחבות לעורקים המחילתיים. הפגיעה עלולה להיגרם עקב טראומה כגון תאונה או ניתוח; פגיעה עצבית מערכתית כמו הפגיעה הפריפריאלית השכיחה בחולי סוכרת; או פגיעה בצומת העצב-שריר, כפי שקורה, קרוב לוודאי, למעשני חשיש או מריחואנה.

כד2. פגיעה במערכת הווסקולרית (מערכת כלי הדם) על ידי חסימות והיצרויות המקטינות את אספקת הדם של העורקים המחילתיים. גורמי הסיכון העיקריים לחסימות כאלה הם: סוכרת, יתר לחץ דם, עישון.

כה3. פגיעה במנגנון החסימה של הניקוז הוורידי. לדוגמה: פגיעה באלסטיות ההומוגנית של היריעה האלסטית הלבנה העלולה להקטין את הלחץ החוסם את מערכת הניקוז של החללים, ועל ידי כך לאפשר 'בריחת דם' מהחללים הללו, ולמנוע את יכולת שימור הזִקפה.

כואבחון וצורות טיפול

כזהטיפול באין אונות כולל בדיקות מקדימות על ידי המטפל, אבחון בעזרת בדיקות אלה וכן בעזרת בדיקת ההיסטוריה הרפואית והאישית של המטופל, הקשבה ואהדה לבני הזוג בכלל ולגבר בפרט.

כחבין הגורמים הגופניים העלולים לגרום לבעיות בקישוי יש לכלול חרדות ולחץ, בעיות בכלי הדם, בעיות עצביות, בעיות הורמונליות, מחלות ותופעות לוואי של תרופות. ההמלצות הכלליות למניעת בעיות בקישוי כוללות הימנעות מעישון, מסמים ומאלכוהול; טיפול במחלות כרוניות כלחץ דם, סוכרת ועודף כולסטרול; שמירת אורח חיים בריא – הימנעות ממזונות עתירי שומן ופעילות גופנית.

כטטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי יכול לשפר מצב של קשיי זִקפה ממקור נפשי, וכן יכול להקטין את השפעות הגורם הפסיכולוגי המשני לקשיי זִקפה אורגניים. היתרון בטיפול פסיכולוגי במקרים כאלה הוא שהוא עוסק במקור הבעיה - בנפש. חסרונותיו הם בכך שמדובר בטיפול ממושך ויקר יחסית.

לשאר אפשרויות הטיפול עשויות להתחלק לשלוש רמות, לפי מידת ההתערבות הרפואית וחודרנות הטיפולים. הרמה הראשונה היא בתרופות הניתנות דרך הפה (תרופות פומיות) ומסייעות לזִקפה. התרופות לא גורמות לזִקפה אלא משפרות את נוקשות הזקפה ושומרות לאורך זמן זִקפה המתקיימת כתוצאה מגירוי גופני ותודעתי מתאים. התרופות פועלות באמצעות עיכוב אנזים הנמצא בדופן כלי הדם של אבר הזכר. אנזים זה הוא חלק ממנגנון הקישוי הטבעי ופועל לירידת הקישוי. עיכוב אנזים זה מבטל את השפעתו המתנגדת לקישוי ובכך משפר מאוד את הקישוי. לתרופות אלו תופעות לוואי שבדרך כלל אינן מסוכנות ושלרוב מתמתנות עם השימוש, והן כוללות כאב ראש קל, גודש באף ובעיניים, סומק וצרבת קלה. התרופות, כשהן נקנות בבית מרקחת מורשה, נחשבות לבטוחות, אינן גורמות לעלייה בשיעור התקפי הלב או האירועים המוחיים, מותרות באישור רפואי אישי אף לחולי לב ולסובלים מיתר לחץ דם יציב, ועשויות להועיל גם בחולים קשים. התרופות עוזרות לכ-70% מהסובלים.

לאהרמה השנייה של הטיפול מיועדת למי שהטיפול התרופתי הפומי לא הועיל לו. טיפול זה כולל שימוש בתכשירים מקומיים: זריקות לגוף הספוגי של אבר הזכר ועזרי ואקום.

לבהזרקת חומרים המרחיבים כלי דם לתוך הגופים הספוגיים של אבר הזכר, על ידי הגבר עצמו, היא טיפול נפוץ מאז שנות השמונים. הזִקפה הנוצרת היא טבעית ומתפתחת 15-5 דקות לאחר ההזרקה, ונשמרת כחצי שעה עד שעה וחצי. הזִקפה, האביונה (אורגזמה - Orgasm) והמירוק (הוצאת הזרע - Ejaculation) לאחר קבלת הזריקה הם נורמליים. יש צורך בהדרכה אישית מרופא איך להזריק את התרופה. מומלץ לא להזריק כל הזמן באותו אזור.

לגעם הזרקת החומר מתרפים השרירים החלקים המקיפים את הסינוסואידים, וכלי הדם מתרחבים. אספקת הדם לאבר הזכר עולה כמו שקורה באופן טבעי, מצטבר דם רב בחללים הספוגיים ומושגת זִקפה.

לדהסיכונים בטיפול כוללים חשש לדימום או זיהום במקום ההזרקה. הסכנה החמורה היא זִקפת יתר (Priapism) שאינה חולפת גם לאחר 4 שעות, העלולה לגרום נזקים חמורים ובלתי הפיכים. במקרה כזה חובה להגיע מיד לבית חולים לצורך הזרקת חומר הנוגד את פעולת התרופה, לניקוז דם מהגופים המחילתיים או לטיפול אחר.

להמכשיר הוואקום הוא גליל פלסטי, המשמש ליצירת זִקפה באופן עצמי על ידי הגבר. הוואקום, הנוצר סביב אבר הזכר, מושך זרימת דם לתוכו ויוצר זִקפה תוך דקה עד שלוש דקות. המתקן מוסר רק לאחר ששמים טבעת רכה מגומי סביב בסיס האבר, במטרה ללכוד את הדם באבר ולשמור על הזִקפה. על מנת למנוע נזקים יש להסיר את הטבעת כחצי שעה לאחר ששמים אותה. חסרונה העיקרי של שיטה זו הוא היעדר ספונטניות בקיום יחסי אישות. כמו כן הזִקפה המושגת אינה מושלמת, שכן בין הטבעת המושמת סביב בסיס האבר לבין הגוף אין זִקפה, ולכן האבר אינו זקוף כמו בזִקפה טבעית, אלא קצת רופס. הפין קר וכחול והתחושה אינה טבעית. חיסרון משמעותי נוסף, בעיקר כשמנסים להרות בשיטה זו, הוא כי פעמים רבות טיפת הזרע יוצאת רק לאחר שמסירים את הטבעת מהאבר, כלומר לאחר סיום יחסי האישות, והזרע אינו מגיע לנרתיק האישה.

לוהרמה השלישית של הטיפול כוללת ניתוחים והשתלות שתל (Implant).

לזניתוח כלי הדם מתבצע אם נמצאה בעיה באספקת הדם העורקית.

לחהשתלת שתלים מקובלת מאז שנות השלושים, ושיעורי ההצלחה הם גבוהים. אולם יש לציין כי בניתוח מוחלפים הגופים הספוגיים שבאבר בתחליפים המהווים חלק מהשתל, ולפיכך השוני הוא בלתי הפיך; הגבר לא יוכל יותר להיעזר בתרופות פומיות או בזריקות כדי להגיע לזִקפה טבעית.

לטסוגי השתלים – שתל חצי נוקשה, שניתן לישרו או לקפלו בתנועת יד פשוטה. קצה האבר, שבו אין שתל, נשאר רך. הדבר נכון לכל סוגי השתלים. הכנסתו בניתוח פשוטה יחסית וידוע על מעט כישלונות. חסרונו הוא שכאשר יש צורך בזִקפה ליחסי אישות, הפין אינו נוקשה לחלוטין וכאשר אין צורך בזקפה, הפין אינו רפוי לחלוטין ועלול מעט לבלוט. הזִקפה היא בגודל של השתל, ואין אפשרות של גדילה והתנפחות האבר לאותם ממדים כמו שקורה באופן הטבעי. בכל מקרה, בין אם מדובר בשתל חצי קשיח או מתנפח, ינסה המנתח להתאים את השתל הגדול ביותר שניתן להשתיל לפין של הגבר המנותח.

מבשתל המחקה את המנגנון הטבעי, השתל מורכב מצינוריות המונחות במקום החללים הספוגיים, וממאגר נוזל המחובר אליהן והמושתל מתחת לשריר. בעת רצון לקיום יחסי אישות, הנוזל נשאב מתוך המאגר הקטן לתוך הצינוריות הגמישות. ככל שמוזרם יותר נוזל, הזִקפה חזקה יותר. הגבר יכול לשלוט בגודל הזִקפה ובמשך הזמן שהיא מתקיימת. הזִקפה נראית טבעית. כאשר אין יותר צורך בזִקפה, ניתן להחזיר את הנוזל למאגר. הניתוח להשתלת שתל כזה מסובך מעט יותר מאשר ניתוח השתל דלעיל, ולעתים יש כישלונות במנגנון הפעולה של השתל.

מאהתפתחות זיהומים בעקבות ההשתלה עלולה לגרום לעתים לכשל, ולפעמים צריך להחליף את השתל. במקרה כזה הפין מצטלק ומתכווץ לאחר ההוצאה.

מבכיום, עם התפתחות הטיפול הרפואי והתרופתי באין אונות, יש להקדים טיפולים פשוטים, פחות מסוכנים, הפיכים, ושעלותם נמוכה יותר, לפני ביצוע טיפולים ניתוחיים.

מגטיפול באין אונות – הלכות

מדהגדרות

מהא. פשוט וברור שמותר לטפל בגבר נשוי שסובל מאין אונות שהרי הוא חייב במצוות עונה. טיפול באין אונות הוא הכשר מצווה, כיוון שהוא עשוי לאפשר קיום מצוות עונה. לפיכך ראוי להתאמץ כדי לפתור את הבעיה על ידי רופא מומחה ומנוסה בנושא. שאלות הלכתיות יש להפנות למורה הוראה הבקי בפרטי הדברים.

מוב. אם רופא מומחה לנושא האישות נתן המלצה לטיפול שייתכן שיש לגביו שאלה הלכתית, יש לוודא תחילה שהטיפול יעיל ומוכח. במקרים כאלה יש מתירים את הטיפול גם אם באופן זמני עלולים להגיע להוצאת זרע. על פי דעות אלו, ההיתר לטיפול ניתן באופן זמני כדי לאפשר יחסי אישות תקינים כדרך כל הארץ באופן קבוע. עקב חומרת העניין, הדרכה כזאת צריכה להינתן על ידי מטפל מוסמך שיראת שמיים שלו קודמת לחכמתו על פי הנחיה הלכתית ממורה הוראה מובהק.

מזטיפול תרופתי וזריקות

מחג. מותר לגרום זִקפה לצורך קיום יחסי אישות באמצעים תרופתיים, או להזריק לתוך האבר חומר הגורם לזִקפה, ואין הדבר נחשב בגדר איסור 'מקשה עצמו לדעת'. הטעם הפשוט הוא שאין שום איסור בגרימת זִקפה כשתכליתה היא קיום יחסי אישות. זִקפה כזאת מוגדרת כקישוי שלא לדעת, היינו קישוי שאינו נובע מהרהור אסור, אלא מפעולה מכנית.

מטד. מותר לאדם להמשיך טיפול תרופתי להשראת זִקפה גם בתקופה שאשתו אסורה לו. הסבר: לעתים יש צורך בסדרה ארוכה של טיפולים שמטרתם לפתוח את כלי הדם שבתוך אבר האיש, והפסקת הטיפול עלולה להחזיר את המצב לאחור אצל חלק מהמטופלים.

נה. מותר לגבר שאינו נשוי שאיבד מיכולתו התפקודית המינית לקבל טיפול תרופתי או טיפול בזריקות סמוך לפני נישואיו. פירוט הובא בכרך הראשון, פרק י – 'נישואים שניים, מאוחרים ומיוחדים', עמ' 112.

נאו. מותר ליטול תרופות לצורך טיפול באין אונות, גם אם התרופות יגרמו לעקרות זמנית.

נבז. אדם נשוי הסובל מבעיות של אין אונות, אולם יכול לקיים עונתו על ידי טיפול תרופתי - יש מי שכתב שמחויב הוא בזה מצד מצוות עונה, אף על פי שצריך להוציא ממון רב לצורך כך עד עשירית מהכנסותיו.

נגטיפול בשבת

נדח. טיפול תרופתי לאין אונות מותר גם בשבת. הטעמים להתיר: תרופות שלא באות לרפא לא היו בכלל הגזירה של חשש לשחיקת סממנים; כיוון שהוא לצורך קיום מצוות עונה; חוסר האפשרות לקיים יחסי אישות דומה ל'סכנת אבר' או לפחות לחולי; אם כבר התחיל ליטול את התרופה ביום חול, מותר להמשיך את הטיפול בשבת. וכן מי שסובל ממחלה, ועל פי פקודת הרופאים צריך לקחת תרופה לפני התשמיש או אחריו, כדי שלא יזיק לו התשמיש, מותר לו לקחת את התרופה גם בשבת.

נהט. מותר להזריק בשבת חומרים מרחיבי כלי דם לתוך האבר הגברי כדי לגרום לזִקפה. אי תפקוד של אבר כלשהו מוגדר כסכנת אבר, ולפי זה הלוקה באין אונות יכול להיות מוגדר כחולה שאין בו סכנה. מותר לישראל לעבור על איסורי דרבנן כדי לטפל בחולה שאין בו סכנה ללא צורך בשינוי. הזרקה כזאת שאינה כוללת שאיבה של דם לתוך המזרק, מוגדרת כאיסור דרבנן לכל הדעות, ולכן היא מותרת כאן, ויש מי שהחמיר בכך.

נוטיפול פסיכולוגי

נזי. טיפול בצדדים הפסיכולוגיים לצורך תפקוד מיני תקין על ידי אנשי מקצוע, מותר גם כהכנה לחיי הנישואין, כל עוד אין איסור הלכתי בדבר, וראוי מאוד ללכת לאנשי מקצוע יראי שמים.

נחהשתלת שתל (תותב)

נטיא. אם יש המלצה רפואית, מותר לבצע השתלת שתל בתוך אבר הגבר כדי לאפשר חיי אישות תקינים, ואין בכך בעיה של כרות שפכה.

סזִקפה יתרה

סאזִקפה יתרה (Priapism) – זִקפה ממושכת. אחד ממצבי החירום באורולוגיה. התופעה נדירה באוכלוסייה רגילה (פחות מ0.5%). שכיחותה מגיעה ל-3%-0.5% מקרב הגברים המטופלים בזריקות לפין ליצירת זִקפה, ועולה עד 20%-10% בגברים הסובלים ממחלות סיסטמיות של מערכת הדם.

סבזִקפה נחשבת לממושכת כאשר היא נמשכת 4-3 שעות ברציפות, אך עדיין לא מצריכה התערבות רפואית. כאשר הזִקפה נמשכת יותר מ-6-4 שעות ומלווה בכאבים, היא מצריכה התערבות רפואית מיידית. הסיבה לכך היא שהגופים המחילתיים שבאבר, שם מתרחש תהליך הזִקפה, מכילים כלי דם ושרירים עדינים, אשר עלולים לעבור שינויים בלתי הפיכים, במידה שהזִקפה מתמשכת מעבר ל-12-8 שעות. כתוצאה מכך גבר עלול לאבד את אונותו לחלוטין.

סגאם הזִקפה מתמשכת יש לדאוג שלא תתמשך מעבר ל-4-3 שעות, ובזמן זה אפשר להיעזר בטיפולים פשוטים. במקרים גבוליים, שבהם הזִקפה הממושכת אינה בעוצמה מלאה, מקלחת קרה או פעילות גופנית במאמץ בינוני, למשל עלייה וירידה במדרגות במשך זמן מה, עשויות להועיל. קיום יחסי אישות יכול לסייע, אבל לא בהכרח יועיל. אם הפעולות הפשוטות לא מועילות, יש לפנות בדחיפות לבית החולים הקרוב. שם אפשר לטפל בעזרת תרופות הרגעה, ניקוז הדם מהאבר או שטיפת הגופים המחילתיים, ובעזרת תרופות הנוגדות לזִקפה וליצירת קרישי דם באבר. הטיפול העיקרי הניתן בחדר המיון לבעיית זִקפה ממושכת הוא הזרקה של תרופה המכווצת כלי דם, שהיא למעשה בעלת פעולה נוגדת לפעולת הזִקפה. אם הטיפול ניתן בזמן – הוא פשוט, יעיל ובטוח. דיחוי שלא לצורך עלול להפוך את הזִקפה לעיקשת יותר ולהקשות את האפשרות להפסיק אותה. רק במקרים מוזנחים ולא מטופלים בזמן יש צורך בטיפולים כירורגיים.

סדהלכות

סהיב. מצב של זִקפה יתרה, על פי ההגדרות דלעיל, הוא מצב מסוכן ועלול לגרום לאיבוד אונותו של הגבר באופן קבוע. לכן יש לטפל במצב כזה מיד.

סויג. יש להתחיל את הטיפול באופנים המותרים. אך אם טיפולים כאלה לא הועילו, ויש הוכחה רפואית שהוצאת זרע יכולה להועיל, מותר להוציא זרע. ההיתר אינו רק כשיש סכנת חיים, אלא גם כשקיים חשש של איבוד אבר, כגון שיאבד את כוח הגברא.

סזשימור התפקוד המיני

סחיד. ראוי לאדם להימנע מפעולות שעלולות לפגוע ביכולתו לקיים מצוות עונה ומצוות פרייה ורבייה, וראוי גם לנקוט בפעולות חיוביות כדי לשמר את התפקוד המיני התקין.

סטהתייחסויות נוספות לבעיות בחיי האישות של הגבר הובאו גם לעיל, פרק כו - 'חיי האישות בין בני הזוג', מעמ' 47 ואילך.

עהתייחסות לשפיכת זרע מוקדמת או שפיכה מהירה תובא באוצר המושגים, ערך שפיכה מוקדמת, שפיכה מהירה.

עאהתייחסות לחוסר יכולת להגיע לפליטת זרע במהלך חיי אישות תובא להלן, פרק מ – 'בדיקת זרע', עמ' 208–209.