ספר פוע"ה — כרך שני; פוריות, חלק שביעי; טיפול באי פוריות 52

ברקע רפואי

גהסיבות הרפואיות לשימוש בתרומת ביצית - במקרים של אי פוריות האישה, עקב סיבות מסוימות שיפורטו להלן, אפשר מבחינה רפואית וטכנולוגית להפרות ביצית של אישה אחרת עם תאי הזרע של הבעל, ולהשתיל את הביצית המופרית ברחמה של האישה העקרה. לאחר קליטת הביצית המופרית ברחם האישה הנתרמת, ממשיך תהליך ההריון והלידה כרגיל, כמו אצל כל אישה.

דהסיבות הרפואיות לצורך בשימוש בתרומת ביצית כוללות: חוסר שחלות, שהוא מצב נדיר; אי תפקוד שחלתי, כגון תסמונת טרנר; כשל שחלתי מוקדם, בלות בגיל צעיר; לאחר מחלות שחלתיות המונעות את הביוץ; בעקבות טיפולים רפואיים שפגעו בשחלות, כגון טיפולים למחלת הסרטן; במצב שבו האישה נושאת מחלה תורשתית; גיל מבוגר יחסית, או סיבות אחרות, ידועות או בלתי ידועות.

ההקהל העיקרי המופנה כיום לתרומת ביצית הן נשים מבוגרות מגיל 45 שהפוריות אצלן דעכה. לאחר גיל 35 יש ירידה חדה של הפוריות, ואחרי גיל 45 נדיר שאישה תיכנס להריון ספונטני או אפילו בטיפולי הפריה חוץ גופית מביציותיה שלה.

ויש כמה סיבות לאי הפוריות של נשים מבוגרות: סיבה אחת היא ירידה ברזרבה השחלתית עם העלייה בגיל, כלומר ירידה במספר הביציות הבשלות התקינות הראויות להפריה. נוסף על כך, גם כשיש הריון, אחוז ההפלות, אחוז המומים העובריים והתסמונות הכרומוזומליות עולה בצורה ניכרת עם הגיל. הסיבה היא, שביציות הנמצאות בשחלות זמן רב מתקשות לעבור חלוקת הפחתה. דהיינו: חצי ממספר הכרומוזומים של הביצית צריך לצאת החוצה כדי לאפשר לזרע להתחבר ולתת את מחצית הכרומוזומים שלו. חלוקה זו נשלמת סמוך לביוץ. תהליך זה הולך ונפגע עם הגיל. חלק מהביציות עשויות להבשיל ובכל זאת לא יצליחו לייצר הריון בשל טריזומיה עוברית, השכיחה מאוד בגילאים אלה, והיא נובעת ישירות מהעלייה בגיל הביולוגי, וגורמת למומים בעובר ולהפלות.

זלעומת הזדקנות הביציות, כפי שהוזכר לעיל, הרחם יכול להחזיק הריון גם בגיל מבוגר יותר. לכן נשים יכולות להרות מתרומת ביצית גם בגילאים מבוגרים לאחר הכנה הורמונלית מתאימה. מלבד הכנה זאת האישה תצטרך ליטול אסטרוגן ופרוגסטרון בשליש הראשון להריון. לאחר מכן השִליה תייצר את כל ההורמונים הדרושים לעובר לשם קיומו.

חיש לבחון את ההשפעות של ההריון וההורות בגיל מבוגר על האישה ועל היילודים מבחינה רפואית, משפחתית וחברתית. בגיל מבוגר נשים מפתחות יותר סיבוכים בהריון, כגון יתר לחץ דם, סוכרת הריונית, משקל לידה נמוך ולידות מוקדמות. כמעט כולן יולדות בניתוח קיסרי, שיש בו סיכון גבוה יותר מאשר בלידה רגילה. חלק גדול מהן יולדות פגים בטרם זמן או יולדות במשקל לידה נמוך, שגם הם מועדים לסיבוכים. מסיבות אלו ואחרות מעל גיל 50 סיכויי ההריון מתרומת ביצית יורדים.

טמקורות לתרומת ביצית – המקורות לתרומת ביצית יכולים להיות מנשים שעוברות בעצמן טיפולי פוריות, ואשר מוכנות לתרום חלק מביציותיהן לנשים אחרות, או נשים מתנדבות המסכימות לתרום ביציות למטרות תרומה. מבחינה רפואית הנשים התורמות יכולות להיות יהודיות או לא יהודיות, נשואות או פנויות. מבחינה הלכתית יש דיון על העדפות שונות בין אפשרויות אלה.

יביציות מעוברות - כאשר אישה מפילה עוברה נקבה, בהפלה טבעית או מלאכותית, אפשר היה לקחת ביציות מן העוברה. לעוברה נקבה יש ביציות החל מהחודש החמישי להריון, ושחלה עוברית מכילה מיליוני ביציות. לאחר הלידה מספרן הולך וקטן ככל שהאישה מתבגרת. כדי להשתמש בביציות אלה עליהן לעבור תהליך של הבשלת ביציות לא בשלות מחוץ לגוף (IVM).

יאיש סכנות בפעולה מסוג זה. סכנה אחת היא ניצול של נשים, שלצורך אספקת ביציות יכנסו להריון ויבצעו הפלה מלאכותית. כלומר, יצירת עוברים רק לצורך אספקת ביציות, שיש בה בעיה מוסרית והלכתית קשה. סכנה נוספת היא שמעוברה אחת אפשר להפיק מיליוני ביציות, ויש חשש לגילוי עריות, או נישואי אח ואחות מאותן ביציות. הבעיה היא הלכתית וגם רפואית וחברתית. גם מבחינה אתית מתעוררת בעיה מוסרית בשימוש בעובר, שלא הייתה לו זכות לחיות ולהחליט, על מנת להשתמש באבריו כדי להעמיד צאצאים לאנשים אחרים. למעשה, שיטה זו אינה מקובלת כיום.

יברקע משפטי

יגעד שנת תש"ע (2010) לא היתה במדינת ישראל הסדרה בחקיקה ראשית הקובעת את האפשרויות לקבלת תרומת ביצית. תקנות משרד הבריאות קבעו שתרומת ביצית במדינת ישראל תתאפשר אך ורק מנשים שעוברות בעצמן טיפולי פוריות, ומעוניינות לתרום ביציות עודפות שנשאבו מגופן. כמו כן אפשרו התקנות החזרה בארץ של ביציות תורמת שהופרו בחו"ל במדינות שחוקיהן מאפשרים זאת ושאושרו על ידי משרד הבריאות.

ידחוק תרומת ביציות, תש"ע-2010 - החוק קובע זכאות לתרומת ביצית לתושבת ישראל בגילאים 18–54 שאינה מסוגלת להתעבר מביציות שלה עקב בעיה רפואית. תורמת הביצית צריכה להיות בגילאים 21–35; בת דתה של האישה הנתרמת; ללא קרבה משפחתית לאישה או לאבי היילוד; לא נשואה. ועדת חריגים יכולה לאשר חריגות מכללים אלו על פי התנאים שנוסחו בחוק. החוק נותן פיצוי כספי לתורמת הביציות.

טונכון ליום כתיבת שורות אלו (שבט תשע"ו) רוב מוחלט של תרומות הביציות לנשים ישראליות מתבצע מביציות שנתרמו בחו"ל על ידי תורמות לא יהודיות והופרו שם, בדרך כלל בזרע הבעל, ורק מיעוט קטן של המקרים מתבצע בארץ על פי חוק תרומת ביציות החדש.

טזבמקומות שונים בעולם יש חקיקה שונה לגבי תרומת ביצית; מי הן הנשים הרשאיות לתרום; האם מותרת תמורה כספית עבור התרומה; ומהם התנאים שהאשה הנתרמת צריכה לעמוד בהם, לדוגמה, גיל מקסימלי. יש אפילו 'בנקי ביציות' בדומה לבנקי זרע.

יזהגדרת האמהוּת

יחהגדרת האבהות מורכבת מגורם אחד בלבד - הגדרת בעל הזרע, שתכונותיו הגנטיות מועברות לוולד, בצירוף התייחסות למעמדה של הביאה בהגדרת האבהות. לעומת זה, הגדרת האמהות מורכבת משני גורמים: העברת המטען הגנטי של האֵם לוולד, ונשיאת ההריון והלידה.

יטבדרך הטבעית האֵם ממלאת את שני התפקידים. אך במקרים של תרומת ביצית או פונדקאות, אישה אחת מעבירה לעובר את המטען הגנטי, ואישה אחרת נושאת את ההריון והלידה. כיוון שכך מתעוררת שאלת ההגדרה של האמהות, מי היא אמו ההלכתית של היילוד: האֵם הביולוגית - בעלת הביצית, או האֵם הפונדקאית - שברחמה מתפתח העובר והיא היולדת. איזה משני המרכיבים הוא הגורם המכריע בהגדרת האמהות. לחילופין נשאלת השאלה - האם הגדרת האמהות דורשת את קיום שני המרכיבים באישה אחת.

כלהגדרת האמהות מבחינה הלכתית יש השלכות רבות ומשמעותיות ביותר, כגון: מי הם אחיו ואחיותיו של מי שנולד מתרומת ביצית או מפונדקאות. ממילא עולות השאלות, עם מי מותר לאדם זה להתחתן ועם מי אסור לו להתחתן? את מי יורש יילוד כזה, ומי יורש אותו? מה דינו כשתורמת הביצית היא גויה והפונדקאית יהודיה, ולהיפך: האם הוא יהודי או גוי? ומה דינו אם אחת הייתה מפסולי קהל והשנייה כשרה? אם אחת משתי הנשים השותפות ביצירתו של ולד כזה כוהנת או לוויה והאחרת ישראלית, האם הוא חייב בפדיון הבן? כלפי איזו אם חייב הבן בכיבוד אם?

כאאין כמעט מקורות הלכתיים ישירים הדנים בשאלה זו, ולכן דנו הפוסקים בשאלה זאת מתוך השוואה לסוגיות אחרות.

כבתנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל. נִדה לא, א

כגלפי הנוסח הזה שבגמרא משמע לכאורה, שכשם שזרע האב נושא בכוח תכונות גנטיות שעל פיהן מתפתח העובר אחרי כן ... כך נושאת האישה בכוח בביצית את התכונות הגנטיות שלה ... ההפריה וחודשי העיבור מוציאים את התכונות הללו הטבועות בזרע ובביצית מן הכוח אל הפועל. לכן כשם שהאבהות נקבעת על ידי הזרע הנושא את המטען הגנטי האבהי רק בכוח ולא בפועל, משום שבפועל הוולד גדל ומתפתח ברחמה של האישה, כך האמהות נקבעת על ידי הכוח של תכונותיה של האם, המוטבעים בביצית שלה, ולא על ידי האישה השנייה שברחמה נשתלת הביצית שהיא רק מוציאה מן הכוח אל הפועל את הביטוי הגנטי של הביצית המופרית של האישה התורמת. מכיוון שבנוסח הגמרא במסכת נדה הנ"ל ישנה השוואה בין קביעת ייחוסו של האב לוולד, לבין ייחוסה של האם, ששניהם משיגים זאת על ידי הזרע (קרי: גם ביצית), דהיינו על ידי הבכוח ולא על ידי הבפועל, והואיל והאב אין לו חלק בתהליך הבפועל ובכל זאת ייחוס האבהות הוא אחריו, כך האמהות נקבעת על ידי הבכוח של האם ולא על ידי הבפועל. דהיינו האמא היא בעלת הביצית, ולא האשה שילדה אותו בפועל. הרב שלמה גורן, 'השתלת ביצית מופרית מאישה לאישה', תורת הרפואה, עמ' 177-176

כדא. יש הסוברים שהאֵם הגנטית, דהיינו תורמת הביצית, היא האֵם ההלכתית לכל דבר. הסברה הפשוטה היא שכל המטען הגנטי של הוולד מתקבל בתורשה על ידי בעלת הביצית ולא מנושאת ההריון. כמה הוכחות ניתנו לשיטה זו: במחלוקת רבי ואנטונינוס האם נשמה ניתנת באדם משעת פקידה או משעת יצירה, המסקנה היא שהנשמה ניתנת באדם משעת פקידה, משמע שכבר בשלב הראשוני ביותר, היינו שלב ההפריה, נקבעת זהותו של האדם. עוד יש מביאים ראיה מדין כהן שנשא גרושה מעוברת וילדה כשהיא חללה, שהוולד כשר, שהרי לא בא מטיפת עבֵרה, ומשמע שתלוי דווקא ביצירה, שאז לא הייתה חללה, ולא תלוי בהריון ובלידה, שאף על פי שנתחללה, אין הוולד חלל.

כהוְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר. בראשית ל, כא-כד

כוומן בתר כדין ילדית ברת וקרת ית שמה דינה ... ושמיע מן קדם ה' צלותא דלאה ואיתחלפו עוברייא במעיהון, והוה יוסף יהיב במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה. תרגום חופשי: ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה ... ושמע ה' תפילת לאה והתחלפו העוברים שבמעיהן, והיה יוסף נתון במעי רחל ודינה במעי לאה. תרגום יונתן בן עוזיאל, שם, כא

כזזָכַר לָהּ יֹשֶר אֳרָחוֹת / עֻבָּר לְהָמִיר בְּבֶטֶן אָחוֹת חֻשְּבָה כְּהַיּוֹם זִכְרָהּ לְהֵאָחוֹת / סִלּוּף דִינָה בִּיהוֹסֵף לְהַנְחוֹת רבי אלעזר הקליר, מתוך פיוט לחזרת הש"ץ - יום א של ראש השנה, "אֶבֶן חוּג מְצוּק נְשִׁיָּה"

כחובשם ספר פענ"ח רז"י שמעתי לתרץ הא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל, והנקבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה, דהשתא אתי שפיר עיקר יצירתה של דינה נקבה. עד כאן דבריו. וכן מוכיחין דברי הפייטן ביוצר של ראש השנה - 'עֻבָּר לְהָמִיר בְּבֶטֶן אָחוֹת וכו' סִלּוּף דִינָה בִּיהוֹסֵף'. מהרש"א, חידושי אגדות, מסכת נִדה, דף לא עמוד א

כטלפי היונתן בן עוזיאל, וכן הקליר ביוצר א' דראש השנה שכותב בלשון "עובר להמיר בבטן אחות כו'" ... נס אחר נעשה על ידי תפלתה של לאה שנהפכו הולדות במעיהן ... ואם כן לפי זה כן יש ראיה מהיונתן בן עוזיאל שהולכין בעיקר בתר הלידה ושמי שמולידה את התינוק היא אמו של התינוק. ועיין גם במהרש"א נדה דף ל"א ע"ב שמבאר נמי בכזאת עיין שם ... כאמור לעיל בדברינו יש גם הוכחות אחרות מגמרא ומסברא שהיחס של התינוק הוא לאשה המולידה אותה ורק אחריה הוא שמתייחס, ובמקרה שלנו היא הפונדקאית, ובכל אופן שהוא בין אם היא גויה, ובין כשהיא בת כהן או בת לוי, או באופן אחר שהוא. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מ

לבס"ד, י' תמוז תשס"ז לכבוד ראש מכון פוע"ה הרב הגאון מנחם בורשטין שליט"א, השלום והברכה. במענה לשאלתך בעניין התייחסות ילד הנולד ליהודיה מתרומת ביצית לא נודע למי או מגויה, כבר אמרנו פעמים רבות שהאם נושאת ההריון והיולדת אותו היא אם הילד לכל דבר ועניין, ולא תורמת הביצית. ועל כן במענה לשאלותיך, אין שום צורך לערוך גיור לחומרא, אפילו תורמת הביצית היא אינה יהודיה. ואין חס וחלילה להוציא לעז על ילדים אלו, כיוון שהם יהודים לכל דבר ועניין. ובפרט שיש כמה וכמה שנולדו בצורה זו, והוחזקו ליהודים. יהי רצון שחפץ ה' בידכם יצליח, ותמשיכו הלאה להגדיל תורה ולהאדירה, אמן כן יהי רצון. מרדכי אליהו, לשעבר הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 301-300

לאב. לעומת זאת, רבים סוברים שהאֵם היולדת היא האֵם ההלכתית לכל דבר.

לבכמה הוכחות ניתנו לשיטה זו: יש שהוכיחו מתאומים שהייתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, דהיינו שנתגיירה אמם תוך כדי ההריון, שאין ביניהם דיני ייבום וחליצה, אבל בכל זאת נוהג ביניהם איסור אשת אח מן האֵם, כי דין אמם כישראלית שילדה, ואם כן מתברר שהלידה קובעת ולא ההפריה. יש שהוכיחו מדין ערלה, שילדה שסיבכה בזקנה, היינו ענף צעיר בן פחות משלוש שנים (ילדה) שחיברוהו לצמח בן יותר משלוש שנים (זקנה), מתבטל הענף הצעיר לצמח הזקן לעניין ערלה. ומכאן שאם מחברים ביצית מאישה אחת לרחם של אישה אחרת, מתבטלת הביצית מיחסה לתורמת, והוולד מתייחס ליולדת. יש מי שהוכיח מההלכה שעובר ירך אמו, שהוולד מתייחס אחר היולדת. ויש שהוכיחו מדברי אגדה, שיוסף נוצר כעובר ברחמה של לאה, ודינה נוצרה כעובר ברחמה של רחל, והעוברים הוחלפו ביניהם כך שיוסף נולד לרחל ונחשב בנה, ודינה נולדה ללאה ונחשבת בתה. כלומר, היולדת קובעת ולא בעלת הביצית. יש מי שכתב שבכל מקום שיש ספק מה קובע, הולכים אחרי ראיית העין הפשוטה ולא אחרי בדיקות מדעיות ולכן היולדת היא האם.

לגג. יש מי שכתבו, שאם הביצית המופרית הושתלה קודם שעברו ארבעים יום להפריה, נחשבת האישה היולדת שהביצית המופרית הושתלה בה לאם הוולד, גם אם אינה בעלת הביצית, כי עד ארבעים יום אין תורת עובר על הביצית המופרית, ולכן לא תחול עליה תורת אמהות.

לדשאלה: בניגוד לאימהות טבעית, בתרומת ביצית או בתהליך פונדקאות מתחלקות פונקציות האמהות בין שתי נשים. האחת היא אם גנטית והשנייה היא אם פיזיולוגית – אם יולדת. מי היא האם החוקית על פי ההלכה? תשובה: מדובר בתהליכים חדשניים מאד, שאין להם תקדימים ישירים בספרות ההלכה. ניתן לדון בהם בדרך של היקש ודימוי למצבים אחרים הנידונים בספרות ההלכה, אך רמת הוודאות של נכונות הדימוי וההיקש אינה שלמה. לכן, באופן מעשי, צריך להתייחס לשתי האמהות (הגנטית והיולדת) לפחות כספק אמהות לגבי דיני יוחסין וגילוי עריות. אחרת עלול להיפגע מאוד מעמדו של הילד. באופן מעשי גם אם נסבור יחד עם עוד מאה רבנים שהאם היולדת היא האם המשפטית, ורב אחד או מספר קטן של רבנים יחשבו אחרת, הילד יינזק. במחשבה תחילה ניתן למנוע בקלות את הסכנה למעמדו של הילד. פגיעה זו ניתנת בקלות לתיקון על ידי שינוי התקנה בהוספת חובת רישום פרטי האם הגנטית בפנקס צווי ההורות גם בתהליך פונדקאות הקשור בתרומת ביצית. הרב זלמן נחמיה גולדברג, מתוך שו"ת של חברי הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, הובא בספר אסיא כרך יג, עמ' 110-109

להד. יש הסבורים שמספק ולחומרה צריך להתייחס לשתי הנשים כאילו הן אמותיו, ולפי זה יש לאסור עליו את קרובות שתיהן. לאור העובדה שאין למצוא מקור הלכתי המתאים למצב של שתי נשים שכל אחת תורמת חלק ממרכיב האמהות, יש ללכת לחומרה.

לועל שיטות שאין כלל יוחסין בהפריה חוץ גופית וממילא גם לא בתרומת ביצית ראה לעיל, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית', עמ' 337, הערה 46.

לזכל הראיות לכל האפשרויות נידחו בדרכים שונות על ידי הפוסקים הסוברים אחרת.

לחמתוך הגדרת האמהות נגזרת באופן ישיר גם שאלת היוחסין.

לטמעמד הוולד הנולד מתרומת ביצית מגויה

מה. במקרה שתורמת הביצית היא גויה והיולדת היא יהודיה:

מא• יש שכתבו שהקובעת את ייחוס הוולד היא תמיד בעלת הביצית, בהתאם לשיטתם שכך נקבעת הגדרת האמהות. לשיטה זו, הוולד צריך לעבור גיור מעיקר הדין ודינו כגר גמור לכל דבר. לשיטה זו יש מי שהורה שטבילת האֵם היולדת במהלך ההריון אינה מועילה להחשיבה כטבילת גירות לוולד ואפשר לגיירו רק לאחר הלידה.

מב• יש שכתבו שהקובעת את ייחוס הוולד היא תמיד היולדת, בהתאם לשיטתם שהגדרת האמהות נקבעת לפי העיבור והלידה. לשיטה זו הוולד במקרה כזה יהודי לכל דבר, ואם אביו כהן הוא נחשב כהן. לשיטה זו יש מי שהורה שאין לבצע גיור לחומרה כדי שלא להוציא לעז על הנולדים באופן כזה.

מג• יש שכתבו שהיות שיש ספק בדבר, יש להטיל על הוולד חומרות משני הצדדים ולגייר אותו.

מד• יש מי שכתב שאף על פי שהוולד מתייחס אחר היולדת, אם בעלת הביצית היא גויה, הוולד צריך גיור.

מה• יש מי שהורה שאף על פי שהוולד מתייחס אחר היולדת, אם בעלת הביצית היא גויה, יש לגייר את הוולד לחומרה אך לאחר הגיור דינו כיהודי לכל דבר. דהיינו, מלים אותו ביום השמיני אפילו בשבת, אם אביו כהן גם הוולד כהן, ואם זו בת מותרת להינשא לכהן.

מו• יש מי שכתב שאף על פי שהוולד מתייחס אחר בעלת הביצית ובעלת הביצית היא גויה, עצם ההריון ברחמה של ישראלית נחשב לגיור, והוולד נחשב גר גם ללא מעשה גיור.

מז• הלכה למעשה, יש שפסקו שהוולד נחשב כספק יהודי, ויש לגיירו כדי להוציאו מכלל הספק. אולם כיוון שמכוח הספק הוא חייב במצוות גם ללא גיור, יש להקל בגיורו ואין להצריכו קבלת מצוות בגיור.

מחהתייחסות לשאלה האם יש לספר לילד שנולד מתרומת ביצית תובא להלן בסוף פרק זה, עמ' 400.

מטייחוס הוולד אחרי האב

נו. ככלל, האב מקיים מצוות פרייה ורבייה על ידי תרומת ביצית. אך במקרה של תרומת ביצית מגויה – לפי מי שסבור שתורמת הביצית נחשבת לאם – הילד אינו מתייחס אחרי האב, ולכן האב לא קיים פרייה ורבייה, ואשתו אינה נפטרת מן החליצה.

נאהיתר הלכתי לתרומת ביצית

נבדעתי הענייה ברור שזה מעשה איסור רחוק מקדושת התורה, ומצווה לרחקה בשתי ידיים, ולא יועילו כאן כל הפלפולים שכבר נשאו ונתנו בזה איזה רבנים שליט"א בעניין היחוס של הוולד אם אזלינן בתר הזרע או בתר האם המולידה, כי אחת ברור ופשוט כי כוח היצירה ותכונת הוולד באבריו ומהותו מונח בזרע האשה בצירוף עם זרע בעלה, ועל זה כתבה תורה הקדושה "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב, כד) - ולא באשת חברו, והנה במקרא זה מפורש "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", וקאי על הוולד הנוצר משניהם ... על כן מי שאינו רוצה לחלל קדושת דורותיו יברח ממעשה הנ"ל כבורח מן האש, ואז טוב לו, והקב"ה יקבל תפילותיו ברחמים להיפקד בדרך הטבע והרגיל ולא ח"ו בדרך איסור הנ"ל. הרב שמואל הלוי ואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רסד

נגלכבוד רבני מכון פוע"ה שליט"א ירושלים השלום והברכה קיבלנו את מכתבכם אל מרן הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, בעניין תרומת ביציות. כבוד הראשון לציון הורני להשיבכם כדלהלן: בכל שאלה של תרומת ביצית יש להשיב לפונה שמרן הרב אמר שיש לעשות כל מה שרבני מכון פוע"ה, בראשותו של הרב הגאון הרב מנחם בורשטין שליט"א, אומרים... יהי רצון שחפץ ה' בידכם יצלח, ותמשיכו הלאה להגדיל תורה ולהאדירה, אמן כן יהי רצון. בברכה וכל טוב, הרב שמואל זעפרני, ראש לשכת הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו מכתב מיום ג' בניסן תשס"ז

נדז. לדעת רוב פוסקי דורנו עדיף להימנע מתרומת ביצית בגלל בעיות הלכתיות שונות. יש מי שכתב שיש בזה איסור משום "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" ולא באשת חברו. לדעת פוסקים רבים אין איסור מהותי בעצם הפעולה, אך הם סבורים שלמעשה הדבר אסור בעיקר מטעמי חששות לאנדרלמוסיה בעולם, והחשש שמא ישא אח את אחותו, וכן מפני שלא ברור להלכה מי האֵם.

נהח. אכן למעשה, יש פוסקים שהורו שאם מדובר בזוג שתרומת ביצית היא הדרך היחידה עבורם להוליד ילדים, יש מקום להתיר להם לעשות זאת. כמובן, תהליך כזה חייב להתבצע בפיקוח הלכתי מלא, כמו בכל הפריה חוץ גופית. ראה להלן, הלכות יד-טו, את הדעות השונות ממי מותר לקבל תרומת ביצית.

נוט. למתירים, יש מי שהורה שלכתחילה יש לוודא שתהליך הרישום של תרומת הביצית ייעשה כהלכה, בדרך שתמנע בעתיד בעיות יוחסין וגילוי עריות. מכל מקום, אם ביצעו תרומת ביצית ללא רישום, יש להשתדל לדעת מי היא בעלת הביצית, וכל תקנה שאפשר לתקן כדי להתרחק מכל חשש של מכשול. וראה עוד להלן בפִּסקה 'חשש מנישואי אח ואחות', עמ' 394.

נזי. יש מי שכתב שיש מקום לאסור תרומת ביצית מחשש לפרצות שונות, אך אין הוא מורה בזה לא היתר ולא איסור.

נחיא. יש מי שהתיר תרומת ביצית גם לבני זוג שיש להם ילדים ורוצים להגדיל את משפחתם. כיוצא בזה יש מי שהתיר תרומת ביצית לזוג שנשוי בנישואים שניים, ולשניהם יש כבר ילדים, אלא שרוצים ילד משותף. לעומת זאת, יש מי שאסר על מי שיש לו ילדים, ונשא אישה אחרת, שתקבל תרומת ביצית.

נטיב. גם לדעות המתירות מבחינה עקרונית תרומת ביצית, יש לאפשר זאת למעשה אך ורק לאחר בדיקת מצב הזוג עם רב פוסק, על מנת לקבל היתר הלכתי אישי.

סיג. אם יש מחלה גנטית, עדיף לפתור בעיה זאת על ידי ברירת עוברים בתהליך של אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD), ולא על ידי תרומת ביצית.

סאממי אפשר לקבל תרומת ביצית

סביד. האפשרות המועדפת לקבלת תרומת ביצית היא מיהודיה פנויה. ויש מי שהעדיף תרומת ביצית מגויה דווקא.

סגטו. אם אין אפשרות להשיג ביציות מיהודיה פנויה:

סד• יש המעדיפים במקרה כזה לקבל ביצית מיהודיה נשואה, כדי לחוש לדעות שתורמת הביצית היא האֵם ה'אמיתית', ועדיף שתהיה יהודיה, כדי למנוע צורך בגיור, או בגיור לחומרה, וכדי שהילד יוכל להתייחס, לפי חלק מהדעות, לאביו.

סה• יש מי שהורה שאין הבדל בין תרומת ביצית מיהודיה נשואה לבין תרומת ביצית מפנויה.

סו• יש המעדיפים ביצית מגויה מאשר מיהודיה נשואה, כדי למנוע הפריה ביצית של אישה יהודיה נשואה בזרע של אדם שאינו בעלה.

סז• ויש מי שהורה שאין להתיר תרומת ביצית במקרה כזה.

סחטז. אין לאישה לקבל תרומת ביצית מאחותה, אף על פי שאחותה מוכנה לתרום לה. כיוון שמבחינה הלכתית אי אפשר לקבוע כיום קביעה חד משמעית מי היא האֵם, אין אפשרות להפרות בזרע הבעל את הביצית של אחות אשתו, למרות שאין מדובר באישות. נוסף על כך, מבחינה פסיכולוגית עלולה תופעה כזאת לגרום למתחים אישיים ומשפחתיים, סמויים וגלויים.

סטיז. יש מי שהתיר לקחת תרומת ביצית מנפטרת.

עפרישה לצורך הבחנה

עאיח. לאחר תרומת ביצית וקליטת העובר אין צורך בפרישה של בני הזוג זה מזו לשלושה חודשי הבחנה. גם לדעות שהעובר מתייחס אחר בעלת הביצית, אין לחשוש שמא האישה תהרה כיוון שמדובר באישה שהיא עקרה ושהיא כבר בהריון עקב הטיפול.

עבחשש מנישואי אח ואחות

עגיט. כדי למנוע מצב של נישואי אח ואחות או שאר קרובים כתוצאה מתרומת ביצית, סודרה בחוק תרומת ביציות האפשרות וההכרח לרשם הנישואין לבדוק שאין מדובר בנישואי קרובים. בכל מקרה של תרומת ביצית יש רישום מסווג של פרטי תורמת הביצית ושל הוולד. לרשם הנישואין יש הזכות המשפטית לבדוק פרטים אלו.

עדכ. אם תרומת הביצית מתבצעת בחו"ל מתורמת יהודיה, יש לוודא שהנתרמת קיבלה את תאריך הלידה של תורמת הביצית, והתחייבה למנוע נישואי קרובים מהוולד שייוולד לה מתרומת הביצית.

עהכא. אם לא התקיימו התנאים דלעיל, יש מי שהורה שבכל זאת אין לאסור תרומת ביצית מחמת חשש תקלה שמא אח ישא את אחותו, שכן תרומת ביצית, באופן יחסי, נכון להיום, היא דבר שאינו מצוי. גם לדעות שהוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, אין לחוש שמא תורמת הביצית אסורה לבוא בקהל, כיוון שרוב הנשים כשרות לבוא בקהל. חכמים הגדירו ילד שאינו יודע מי אביו כ'שתוקי' רק כשנתעברה אמו דרך זנות, אבל בנולד שלא דרך זנות, כמו בתרומת ביצית, לא גזרו חכמים.

עוהתייחסות מפורטת יותר לחשש מנישואי אח ואחות תובא להלן, פרק נה – 'תרומת זרע', עמ' 454-451 .

עזתרומת ביציות או מכירתן

עחתרומת ביציות או מכירתן הן פעולות שיש להן משמעויות רגשיות כבדות משקל. למרות שמדובר בחסד גדול, מסור הדבר ליכולת הנפשית של כל אחת ואחת. מלבד זאת, יש לדון בפעולות האלה גם מצדדים נוספים: מצד חבלה של האדם בעצמו - האם הדבר מותר בכלל, ובמקרה של מכירה - האם מותר לעשות זאת לשם ממון. כמו כן יש לדון גם מצד דיני יוחסין. כיוון שכך, כל פעולה כזאת צריך שתלווה בהתייעצות ובפסיקה של רב פוסק שהתמחה בנושא.

עטכב. אין איסור חובל בעצמו בתרומת ביציות. מותר לאדם להסתכן לצורך גדול אם הסיכון קטן וסביר. מלבד זאת, יש בכך חסד גדול כלפי מקבלת הביצית. ויש מי שהתיר להסתכן מעט לצורך מכירת ביציות רק במקום דוחק כלכלי.

פהתייחסות לסיכון בטיפולי פוריות בכלל הובאה לעיל, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', בפִּסקה 'נטילת סיכון בטיפולי פוריות', עמ' 643.

פאכג. אין איסור לקבל תמורה כספית עבור מכירת הביציות, שהרי מותר לאדם להסתכן לצורך פרנסה. כיוון שאינו מחויב לתרום מאבריו, מותר לו ליטול שכר עבורם.

פבכד. נטילת ביציות עודפות מאישה במהלך טיפולי פוריות ללא רשותה, על מנת להשתילן לאחר הפרייתן בגוף של אישה אחרת, נחשבת לגנֵבה.

פגכה. כיוון שיש איסור להפוך ביצית של יהודיה לילד גוי, אין לאישה יהודיה לתרום ביציות על מנת שתושתלנה ברחמה של גויה.

פדכו. לדעות המתירות שימוש בתרומת ביצית, מותר ומצווה ליהודיה פנויה לתרום ביציות לאישה יהודיה אחרת הזקוקה לכך, בתנאי שיש רישום מתאים למניעת נישואי קרובים בעתיד.

פהכז. ההיתר לתרום ביציות לאישה יהודיה אחרת קיים גם כשיש חשש קטן שהביצית עלולה להגיע לאישה שאינה יהודיה, ויש מי שאסר במצב כזה.

פוכח. אין לאישה יהודיה נשואה לתרום ביציות שלה, ואפילו אם נשארו לה ביציות עודפות מטיפולי פוריות שעברה בעצמה.

פזהתייחסות לתרומת ציטופלסמה תובא באוצר המושגים, ערך ציטופלסמה.

פחתרומת עובר

פטתרומת עובר – במקרה שהבעל עקר לחלוטין, ולאישה אין ביציות, יש אפשרות רפואית וחוקית לקבל תרומת ביצית שהופרתה בזרע תורם.

צכט. יש פוסקים שאסרו תרומת עובר. ויש מי שהתיר תרומת עובר מזרע גוי, ואסר תרומת עובר מזרע ישראל אפילו במקום שאין חשש לנישואי אח ואחות, מדין מעוברת חברו. ויש מי שהתיר אפילו תרומת עובר מישראל אם מדובר בעובר מזוג שאיננו בחיים ולא נולדו להם ילדים, שאז אין חשש לנישואי אח ואחות. ויש מי שהורה שכעיקרון יש להעדיף תרומת עובר יותר מאשר תרומת זרע גוי.

צאהתלבטות לגבי תרומת ביצית לנשים מבוגרות

צבבהמשך לנתונים שהובאו לעיל על הירידה התלולה בפוריות בגילאים מבוגרים, ועם ריבוי במספר ההפלות והמומים העובריים בגיל המבוגר, יש נשים מבוגרות רבות הפונות לקבלת טיפולי פוריות דווקא באמצעות תרומת ביצית. יש התלבטות, אישית וגם חברתית, עד איזה גיל יש לאפשר קבלה של תרומת ביצית, והאם יש להטיל מגבלה על כך מגיל מסוים.

צגמחד גיסא, יש לחֶברה זכות להגביל את הטיפולים היקרים הללו, בעיקר עקב הסיכון הניכר לעובר וליולדת, ומחשש שההורים יהיו מבוגרים ולא יוכלו לטפל כראוי בילד שלהם והוא יפול לנטל על החברה. אך מאידך גיסא, אפשר לומר שהסיכונים לא גדולים יחסית לצורך הטבעי, היסודי והמשמעותי של הורים בילד, ושאין להגביל את חופש הפרט ואת ההורות בגיל, כמו שאין מגבילים חולים ונכים בילודה למרות הצורך של סיוע מהחברה.

צדהסוגיה האתית - הטיעונים בעד ונגד הגבלת גיל לתרומת ביצית

צהבעד הגבלת גיל

צו• סיכונים רבים לאם.

צז• ייתכן שהורים מבוגרים מדי יתקשו לגדל כראוי את הילד, מבחינה פיזית ונפשית.

צח• גיל הפוריות הוגבל משמיא, לא ראוי שהאדם יתערב על מנת לשנות סדרי בראשית.

צטנגד הגבלת הגיל

ק• אוטונומיה של הפרט.

קא• אין להטיל הגבלה גורפת עקב גיל, אלא לבדוק את מידת הסיכון בכל מקרה לגופו.

קב• אין ודאות שהטבע הגביל את הפוריות, ייתכן שהאדם קלקל אותה על ידי אי שמירת הטבע.

קג• הורים יכולים להיות הורים טובים גם בגיל מבוגר.

קד• הרופאים הם שליחים ואינם זכאים למנוע טיפולים.

קהמבחינה משפטית קובע חוק תרומת ביציות שהזכות לקבל תרומת ביצית שמורה לנשים בגיל 18–54 . החקיקה לא מתייחסת לתרומת ביצית בחוץ לארץ, אך יש לכך התייחסות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, תשרי תשס"ו.

קוהתייחסות הלכתית לטיפולי פוריות בגיל מבוגר הובאה לעיל, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 643.

קזפדיון הבן

קחראה התייחסות גם לעיל, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 338.

קטל. אישה שילדה בן בכור מתרומת ביצית, הבן חייב בפדיון ככל יילוד, אפילו לפי השיטות שתורמת הביצית היא האמא. כיוון שלעניין בכורה קובעת הלידה, ורק נושאת ההריון - היולדת - מחייבת את הוולד בפדיון הבן. לפי זה אם אישה תרמה ביצית לאישה אחרת שילדה בן בכור, ולאחר מכן נפקדה תורמת הביצית בהריון וילדה בן בכור בעצמה, גם בן הנתרמת חייב בפדיון הבן, וגם בן תורמת הביצית יתחייב בפדיון הבן. ויש שכתבו שאם תורמת הביצית כבר ילדה קודם לכן, אזי לפי השיטות שבעלת הביצית היא האֵם, יש ספק אם הילד נחשב בכור לעניין פדיון הבן, ויפדו אותו בלי ברכה.

קילא. אם תורמת הביצית היא גויה, הרי לשיטות שבעלת הביצית היא האֵם, לכאורה יש לפטור את הוולד מפדיון הבן. לפי דעה זו, אם האישה הנתרמת תלד אחר כך מעצמה או מתרומת ביצית מיהודיה, יש להסתפק אם הוולד הבא חייב בפדיון הבן, ויפדוהו ללא ברכה.

קיאהאם על ההורים לספר לילד שנולד מתרומת ביצית

קיבלב. אין לספר לילד שנולד מתרומת ביצית.

קיגלג. אם תורמת הביצית אינה יהודיה, לפי השיטות שיש חיוב גיור על הוולד, כפי שהובא לעיל, הלכה ה, יש מי שהורה שצריך לספר לילד על כך שנולד מתרומת ביצית. ויש מי שהורה שאין צורך לספר לילד. לפי השיטות המצריכות גיור רק לחומרה, ההורים פטורים מלספר על כך לילד.

קידהתייחסות להשתלת שחלות תובא להלן בכרך הרביעי, פרק פז - 'אונקולוגיה - סרטן אצל נשים' , עמ' 72–77.