ספר פוע"ה — כרך שני; פוריות, חלק שביעי; טיפול באי פוריות 54

בההתייחסות בפרק שלפנינו היא בעיקר לפעולות ניתוחיות לצורך הפקת תאי זרע מהגבר לצורך הפריה חוץ גופית. התייחסות לניתוחים אחרים באברי המין הגבריים תובא להלן בכרך הרביעי, פרק צד – 'ניתוחים באברי המין הגבריים', מעמ' 160 ואילך, ויש בה הקבלה מסוימת והשלמה לפרק הנוכחי.

גרקע רפואי

דמאז פיתוחה של שיטת המיקרומניפולציה (ICSI – Intra Cytoplasmic Sperm Injection) המאפשרת נטילת תא זרע יחיד והכנסתו לתוך הביצית כדי להשיג הפריה והריון, גברים רבים שנחשבו עד כה לעקרים, עקב מיעוט תאי זרע, הצליחו להפוך לאבות לילדים, כיוון שבעזרת שיטה זו אפשר להשתמש אפילו בתא זרע יחיד שהופק מהאשך ובאמצעותו להשיג הפריה והריון.

התהליכי ייצור הזרע - הזרע נוצר באבוביות האשך (Seminiferous Tubules) שבתוך האשכים, והוא מסיים את תהליך הבשלתו ונשמר בתוך יותרת האשך. בזמן גירוי הזרע יוצא מיותרת האשך, עובר בתוך צינור הזרע (Vas Deferens), מצטרף לנוזל הזרע הבא מבלוטות הזרע ומהערמונית (Prostate), ויוצא החוצה כפליטת זרע.

ופירוט נוסף על תהליכי ייצור הזרע הובא לעיל, פרק לט – 'אבחון אי פוריות אצל הגבר – הקדמה רפואית כללית', עמ' 176-175.

זהסיבות לחוסר זרע (אזוספרמיה - Azoospermia )

חפירוט נוסף על ההפרעות האפשריות בייצור הזרע ובהולכתו הובא לעיל, פרק לט – 'אבחון אי פוריות אצל הגבר – הקדמה רפואית כללית', עמ' 182-178. כאן יובאו בקצרה רק הסיבות העלולות לגרום לחוסר מוחלט בזרע תוך חלוקה לקבוצות.

טכיום נהוג לחלק את הסיבות העיקריות לאזוספרמיה לשלוש קבוצות:

י1. טרום אשכי - Pre-Testicular – בקבוצה זו כלולים בעיקר גורמים הורמונליים המשפיעים על תהליך יצירת הזרע (Spermatogenesis), כגון חוסר בגונדוטרופינים, והם נדירים יחסית. הטיפול הוא בזריקות של גונדוטרופינים, וחשוב מאוד להתמיד ולקבל את הזריקות במשך כשנה.

יא2. אשכי - Testicular – בקבוצה זו כלולים כל אותם גורמים ראשוניים של האשך הפוגעים בתהליך יצירת הזרע, כגון: אשכים טמירים, וריקוצלה, חבלות ישירות לאשך, קרינה וכימותרפיה, דלקת באשכים כתוצאה מחזרת (Mumps Orchitis), תרופות, הפרעות גנטיות, כגון תסמונת קליינפלטר (XXY), ושינויים כרומוזומליים נוספים - בייחוד חוסרים בכרומוזום Y, וגורמים בלתי ידועים (אידיופטיים).

יב3. השלב לאחר האשכים - Post-Testicular – הסיבות העיקריות בקבוצה זו הן חסימות ובעיות בשפיכת הזרע (Ejaculatory Dysfunction), כגון: חסימות בעקבות ניתוחים (יאטרוגני - Iatrogenic), דלקות של דרכי המין ויותרת האשך, חסר מולד של צינורות הזרע (Congenital Absence of the Vas Deferens - CAVD), חוסר אפשרות לפליטת זרע, ניתוח לחיתוך צינורות הזרע (וסקטומי Vasectomy) .

יגהגורמים Pre-Testicular ו-Post-Testicular מהווים כ-40% מכלל הסיבות לאזוספרמיה, ובחלק ניכר מהם אפשר לטפל ביעילות רבה עם השגת לידת חי באחוזים ניכרים. לעומת זאת, בקבוצת ה-Testicular הסיבות לפגיעה באשך גורמות בדרך כלל לנזק בלתי הפיך, ולכן תוצאות הטיפולים נמוכות ביחס לקבוצות הקודמות.

ידשיטות ניתוחיות למציאת זרע בתוך האשכים – בשנים האחרונות התפתחו שלוש שיטות עיקריות להוצאת זרע מהאשך – ביופסיה, דיקור ומיקרו-טסה.

טובביופסיה (TESE - Testicular Sperm Extraction) מוציאים רקמה מתוך האשך, ובמעבדה מחפשים בתוכה זרעונים. טיפול כזה מבוצע מזה עשרות שנים. היתרון של שיטה זו הוא שקל מאוד לבצע אותה. אפשר לקבל באמצעותה הרבה חומר, באופן יחסי, ולכן יש סיכוי טוב למצוא זרעונים. חסרונה של שיטה זו הוא שבמקום הוצאת הרקמה נותרת צלקת, ובאותו מקום לא יהיה יותר ייצור זרע. כדי לא להוציא את האשך מכלל פעולה לא מבצעים ביופסיה בכל האשך, אלא רק בכמה מוקדים, ובעיקר בחלק החיצון של האשך. גם אחרי ביופסיה שבה לא נמצאו זרעונים, קשה לקבוע בוודאות שאין ייצור זרע כלל, כיוון שאי אפשר לומר בוודאות שאין ייצור זרע במקומות אחרים באשך. מלבד זאת, כיוון שביופסיה גורמת לנזק בלתי הפיך באשכים, טיפול כזה עלול להיות בעייתי כשיש אשכים הקטנים בהרבה מהממוצע, תופעה המצויה, לדוגמה, אצל בעלי תסמונת קליינפלטר.

טזבדיקור (TEFNA - Testicular Fine Needle Aspiration) מכניסים מחט דקיקה לתוך האשך ושואבים נוזל מתוך אבוביות האשך (Seminiferous Tubules), בתקווה שיש תאי זרע בתוך נוזל זה. אמנם ייתכן שתאי זרע אלה אינם בשלים עדיין, ובכל זאת אפשר להשתמש בהם ולהשיג הפריות והריון.

יזיתרונו של הדיקור הוא שאפשר להגיע ליותר מוקדים בתוך האשך ושלא ניטלת רקמה מהאשכים, וכך לא נותרת בהם צלקת שיש לה השפעה. לכן אפשר לבצע טיפול כזה יותר פעמים מאשר ביופסיה. אולם יש הטוענים שטיפול כזה עלול לגרום להצטמקות וניוון (אטרופיה - Atrophy) של האשך או לנזקים אחרים, ולכן יש רופאים ששוללים שיטה זו. חיסרון נוסף הוא שהדיקור אקראי וקשה לדייק באיסוף החומר הנמצא בעומק האשך.

יחבמיקרו-טסה (TESE Microdissection) פותחים את האשך עצמו כדי לראות את האבוביות בעזרת מיקרוסקופ. בוחרים באבובית או בכמה אבוביות הנראות בריאות ומפותחות, חותכים מהן חלק זעיר, ומוציאים מהן במעבדה תאי זרע. יתרונה של שיטה זו הוא שלוקחים בה פחות רקמת אשך מאשר בביופסיה סטנדרטית, ובסיכון הנמוך יותר לפגיעה בכלי דם המספקים דם לאיזורי האשך השונים. התומכים בשיטה טוענים שלא נשארת צלקת משמעותית. חסרונה של שיטה זו הוא בכך שלביצועה דרושה מיומנות מיוחדת של הרופא והניתוח ממושך, ועל כן זהו טיפול יקר. מלבד זאת, לא תמיד יימצאו אבוביות עבות ובריאות, אך אי אפשר לדעת זאת מראש, לפני הניתוח. יתרונה של פעולה כזאת על פני ביופסיה רגילה עשוי להיות פחות משמעותי אצל גברים מסוימים, הסובלים מבעיות רפואיות הגורמות לאי ייצור זרע עם פגיעה אחידה בכל רקמת האשך.

יטמבחינה רפואית יש מחלוקת גדולה בין הרופאים לגבי השיטה היעילה ביותר.

כשיטות נוספות להפקת זרע הן:

כא• MESA - Microsurgical Epididymal Sperm Aspiration

כב• PESA - Percutaneous Epididymal Sperm Aspiration

כגבשתי טכניקות אלו שואבים זרע מיותרת האשך (אפידידימיס) אלא שהראשונה היא טכניקה שנעשית בעזרת מיקרוסקופ. תאי הזרע ביותרת האשך בשלים יותר אולם במקרים של מיעוט קיצוני של תאי זרע לא יימצאו שם תאי זרע, לכן הטכניקות הללו נמצאות בדרך כלל בשימוש במקרים חסימתיים.

כדסירוס ופצוע דכא - דיון הלכתי ראשוני

כהסירוס

כוההתייחסות כאן היא לשאלה ההלכתית האם בביופסיה, בדיקור האשך או בדיקור ביותרת האשך יש בעיה של סירוס.

כזהתייחסות לסירוס בהקשר למניעת הריון תובא להלן בכרך השלישי, פרק עט - 'סירוס', מעמ' 427 ואילך. התייחסויות נוספות לסירוס תובאנה להלן בכרך הרביעי, פרק פח - 'אונקולוגיה - סרטן אצל גברים', עמ' 99–100, 102, 108–109, ובפרק צג – 'בעיות בערמונית ודרכי הטיפול בהן, עמ' 157–159, ובפרק צד - 'ניתוחים באברי המין הגבריים', עמ' 163, 164, 169–172, 174, 175, וכן באוצר המושגים, ערכים סירוס וסריס.

כחוּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ ויקרא כב, כד

כט(מצווה) שלא נסרס אחד מכל המינין, לא אדם ולא בהמה ולא עוף, שנאמר: "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כב, כד). אחר שזכר הכתוב: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת" (שם), שהוא נאמר כולו על כלי התשמיש, אמר: "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" ... משרשי המצווה, לפי שהשם ברוך הוא ברא עולמו בתכלית השלימות, לא חיסר ולא ייתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלימותו, והיה מרצונו ובירך בעלי החיים להיותם פרים ורבים, וגם ציוה הזכרים ממין האדם על זה, למען יעמודו, שאם לא כן, יהיה המין כלה אחר שהמות מכלה בהם, ועל כן המפסיד כלי הזרע מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא ורוצה בהשחתת עולמו הטוב. ספר החינוך, פרשת אמור, מצווה רצא

לפצוע דכא

לאלֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה' דברים כג, ב

לבפצוע דכא הוא מי שנכרתו או שנפצעו אשכיו, ואסור לו לבוא בקהל. וכבר הוזכר לעיל שאסור לפגוע באברי ההולדה.

לגככלל אפשר לומר שיש שתי גישות הלכתיות להתיר ביופסיה או דיקור ואין זה נחשב לסירוס. יש המתירים כיוון שאין זו דרך השחתה, שכן הפעולה נעשית על ידי רופא, ו"תיכף נתרפא וחזר ונסתם"; "נראה כיוון שנתרפא חוזר להכשרו". לכן יש מי שהגדיר את הפעולה כ'נסדק' – שאינו נחשב פצוע דכא, ולא כ'ניקב', כיוון שהזרע אינו יוצא מעצמו אלא נשאב בעזרת כלי. לעומת זאת יש מי שהתיר כיוון שלדעתו פצוע דכא פסול לבוא בקהל בשל אי יכולתו להוליד, ואילו הדיקור או הביופסיה הנעשים על ידי רופאים מומחים לא פוגמים ביכולת זו. היתר זה מתבסס על אי פגיעה ביכולת ההולדה, ולכן ממילא בבדיקת האפשרויות השונות יש להעדיף את מבחן התוצאה, דהיינו את השיטה שבה הסיכויים להפריה והריון גדולים יותר. לעומת זאת, ההיתרים הקודמים התבססו על עצם הפעולה שאינה פוגעת באשך, ולכן לפיהם יש להעדיף את השיטה שגורמת כמה שפחות נזק לאשך.

לדולעניין פסק הלכה אני אומר ... דאין פוסל אלא מי שנכרת כדי שלא יוליד, או על ידי חולי שבא כבר בביציו, שהיה בהכרח להכריתו. אבל מה שכורתים עכשיו הרופאים, מחמת האבן, או שבירת הגוף, ויודעין לתקן הדבר היטב, ובבירור שיוליד, ואינם מקלקלים החוטים, ושביל הזרע הולך כתיקנו, ותלוי בחכמת הרופאים, אין בידינו לפוסלו כל עיקר, ובניהם כשרים. רבי שלמה לוריא, ים של שלמה, מסכת יבמות, פרק שמיני, סימן ח

לההנה בדבר איש אחד שאין לו בנים ורוצה הרופא ליטול משהו מביצה שלו לבדוק לידע מזה הסיבה שאינו מוליד וידע איך לרפאותו כמו שעושין הרופאים בזמננו כן שמזה נודעים איך לרפאות וכבר נתרפאו הרבה והולידו אם אין בזה איסור מדין לאו דפצוע דכא. לכאורה פשוט בגמ' דכשיכול להוליד, אינו באיסור דפצוע דכא ... אבל מה שיש לדון בזה הוא דכיוון דניקבה הביצה מפורש בגמ' לאיסור וכדמסיק שלא מוליד, והרי חזינן עתה בזמננו שמולידין, דהא הרופאים עושין זה לידע איך לרפאות ונתרפאו הרבה ומולידין, הרי בעל כרחך צריך לומר שנשתנו הטבעים וכדמצינו בהרבה דברים. ולכן בפצוע דכא וכרות שפכה שלא מצינו שנאמרה הלכה מסיני מי הוא פצוע דכא וכרות שפכה, אלא שהדין דאורייתא הוא שמי שאינו מוליד על ידי פציעה ודיכה וכריתה הוא איסור הלאו, ומסרה התורה לחכמים באומדנותם שיאמרו מי הוא מהם שאינו מוליד שלכן תלוי כשנשתנה הטבע במי שאינו מוליד באותו הזמן, ולכן כיוון שניקבה הביצה באופן שהרופאים עושין אנו רואין שמולידין בזמננו יש להכשירו. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן ג

לוא. במקום הצורך מותר לבצע ביופסיה או דיקור האשך או מיקרו-טסה, ואין בכך משום סירוס ולא משום פצוע דכא, ומותר לו לבוא בקהל, שכן לאחר פעולות אלו חוזר האיש להכשרו והנקב נסתם מיד ולא ניכר רישומו, ומלבד זאת, מטרת הניתוח היא לצורך הולדה.

לזב. יש מהפוסקים שהעדיפו שייקחו דגימה מהאשך השמאלי. מבחינה רפואית אפשר לנסות ולהסביר דעה זו בכך שתפקוד האשך השמאלי נוטה יותר להיפגע מאשר האשך הימני, עקב המבנה השונה של הוורידים העולים מהאשכים של צד ימין וצד שמאל. הוורידים העולים מאשך ימין ישרים, לעומת הוורידים העולים מצד שמאל שהם מעוקלים, ולכן יש שכיחות גדולה יותר של בעיות רפואיות באשך שמאל, ולהיווצרות דליות האשך - וריקוצלה, העלולות לגרום שיבוש ותפקוד לקוי באשך שמאל. ויש מי שלא הקפיד בזה.

לחג. בעבר היו מבצעים ביופסיה באשך לצורך בירור פוריות בגברים אזוספרמיים. כיום אין לבצע ביופסיה או דיקור האשך לצורכי בירור אלא לשלב זאת כחלק מהפריה חוץ גופית. גם פגיעה קטנה באשך היא בלתי הפיכה, ולכן אם כבר מבצעים ניתוח באשך הכולל פגיעה מסוימת בו, יש לבצע זאת תוך כדי טיפול.

לטד. מותר לנתח אדם שיש לו חוסר מולד של צינור הזרע או שצינור הזרע שלו סתום, כדי לנסות ולאפשר לו להוליד. למעשה ניתוחים כאלה לא מקובלים היום עקב מורכבותם וסיכויי ההצלחה הנמוכים שלהם בהשוואה לניתוחים להוצאת זרע מהאשכים שהם פחות מורכבים וסיכויי הצלחתם במקרים כאלה גבוהים מאוד.

מה. בכל מקרה, יש צורך בפסיקה הלכתית אישית.

מאו. גם אם אדם יצליח להוליד רק על ידי שאיבת זרע מהאשך והפריה חוץ גופית, בכל זאת מותר וראוי להשתמש בזרעו, ואין למנוע הולדת ילד מפני החשש שמא יעביר את עקרותו לבנו, שהרי אם הרפואה הצליחה לגרום להולדת ילד אצל האב, מסתבר שיצליחו גם אצל הבן, ובפרט שהרפואה משתכללת עם השנים. בכל זאת, אם יוכח החשש שאדם כזה יעביר את עקרותו לבנו הנולד לו, מסתבר שבנו יצטרך לספר על כך בשידוכים, כיוון שיש סיכוי גדול יותר שהאישה שתתחתן איתו תצטרך הפריה חוץ גופית.

מבאיזו שיטה עדיפה מבחינה הלכתית

מגוהראשונים כתבו דווקא נקב מפולש ... ונראה דשיעורה בהלכות הרופאים שאינו מוליד ... ואפשר דשיעור 'מקצתו' שיגיע עד מקום המחזיק רוב קוטרו של העיגול של הביצה ... ונקב מפולש צריך שיהא כנגד רוב הקוטר. הרב אברהם ישעיה קרליץ, חזון איש, אבן העזר, סימן ט, ט

מדוגם אולי יש לומר דנקב קטן כזה, שעושין הרופאים באופן שיוכל אחר כך להוליד, לפי שיטותיהם, לא דמי לניקב דהש"ס ... דרישומו ניכר ... מה שאין כן במה שהרופאים נזהרים ושאין רישומו ניכר ... ויש לומר גם כן דנקב כלשהו כזה, חוזר ונסתם מיד מאליו ... וקיימא לך דניקב הגיד ונסתם – כשר ... הרב אליהו קלאצקין, שו"ת חיבת הקדש, סימן כד

מהז. במקרים שבהם אין העדפה רפואית חד משמעית מבחינת התוצאה לשיטה מסוימת דווקא, נראה להעדיף דיקור על פני ביופסיה. כאמור, אלא אם כן מבחינה רפואית יוכח אחרת. בדיקור הפגיעה באשך קטנה יותר וגם ההחלמה עשויה להיות מהירה יותר. בפרט בשיטת הדיקור במחט דקה מאוד (TEFNA), כאשר החדירה היא לעומק של פחות מרוב קוטרו של האשך. ויש מי שכתב שדיקור אשכים זהה מבחינה הלכתית ללקיחת דגימה מהאשך.

מוח. אם אפשר לאסוף כמות גדולה של תאי זרע בשאיבה אחת, רצוי לשאוב ישירות מיותרת האשך. במצבים כאלה אפשר להקפיא את תאי הזרע שלא משתמשים בהם בטיפול הנוכחי ולשמרם בהקפאה לטיפולים עתידיים, ולחסוך בכך ניתוחים לצורך שאיבות זרע נוספות.

מזט. אם יש צורך בדיקור ביותרת האשך, יש לבצע את הדיקור באופן שלא יקלקל את מעבר הזרע, אם וכאשר האדם יתרפא, ולפי זה לקבוע את מקום השאיבה.

מחי. בכל מקרה יש לברר את התאמתו של האיש לעמוד בדרישות השיטה המוצעת, ואת דעתו של הרופא המומחה ביחס ליעילות השיטה. על פי נתונים אלה יש לבחור את הדרך הנכונה והיעילה ביותר.

מטהאם יש איסור הוצאת זרע לאדם חסר זרע

ניא. ההגבלות והאיסורים על הוצאת זרע לבטלה אמורים גם לגבי אדם חסר זרע. כלומר, אסור להוציא נוזל זרע שלא לצורך, גם אם אין לאדם זרע. ויש חולקים וסוברים שבמקום צורך אפשר לצרף את הסברה שאין איסור הוצאת זרע לבטלה על אדם שאינו מסוגל להוליד, כדי לאפשר הוצאת זרע לצורך רפואה ופוריות.

נאהיתר הלכתי לביצוע דיקור או ביופסיה באשך

נביב. מבחינה הלכתית אחרי שלוש בדיקות זרע יסודיות ומעמיקות, שלא נמצאו בהן תאי זרע, האדם נחשב בחזקת מי שאין לו זרע. אם הרופאים אינם נותנים סיכוי למציאת זרע בבדיקות נוספות, מותר לבצע דיקור או ביופסיה לצורך מציאת זרע להפריה.

נגיג. ברור שאין לבצע דיקור או ביופסיה טרם שמוצו כל האפשרויות הרפואיות המקובלות שייתכן שיסייעו למציאת זרע.

נדיד. במקרים שבהם נמצא זרע מועט בבדיקות אך לא מצליחים לבצע בו הפריות שיתפתחו כראוי, והרופאים משערים שייתכן שזרע שיילקח בדיקור או בביופסיה יצליח בכך, מותר לבצע דיקור האשך או ביופסיה. ההיתר מותנה בכך שאכן נעשו כל המאמצים להפריה באופן הרגיל, כולל בשיטות המתקדמות של IMSI , ושהרופאים נותנים סיכוי סביר להצלחת הטיפול באופן זה.

נהטו. במקרים שבהם ברור שאין מעבר זרע, כגון חוסר מולד של צינור הזרע (CAVD), מותר לבצע דיקור מיידי, ללא צורך בהמתנה או בבדיקות זרע.

נוטז. לפני כל דיקור או ביופסיה יש להעריך את סיכויי מציאת הזרע ואת מידת הפגיעה באשך. יש לבחון גם את התקדמות הרפואה ואם יש סיכוי לטפל טוב יותר באדם זה בזמן הקרוב באופן שיוכל לפתור את בעייתו.

נזיז. כיוון שדיקור או ביופסיה באשך הן פעולות כירורגיות מורכבות מבחינה רפואית והלכתית, ונודעת להן חשיבות רבה מאוד לבני הזוג, יש להקפיד על חיפוש יסודי, ממושך ומדוקדק על ידי צוות המעבדה.

נחיח. ככלל, אם לא נמצאו תאי זרע בטיפול הראשון, יש לשקול את מספר הטיפולים שיש לעשות כדי לא להרוס את האשך. יש דעות שונות בקרב הפוסקים בשאלה עד כמה יש להתאמץ ולבצע שוב ושוב טיפול קשה ויקר זה.

נטאופן הטיפול במקביל באיש ובאישה

סכשמבצעים חיפוש זרע בדיקור או בביופסיה מתעוררת אצל הרופאים התלבטות: האם להכין מראש את האישה כדי שאם יימצא זרע יהיה אפשר להפרות בו מיד את ביציות האישה; ואילו אם לא יימצא זרע, כל ההכנה המורכבת לטיפול אצל האישה עלולה להיות מיותרת בשלב זה, כיוון שהביציות שיישאבו לא תהיינה שימושיות באותו זמן אלא רק לאחר הקפאתן עד לחיפוש הבא של הזרע, אם בכלל יבוצע.

סאלעומת זאת, פעולה של דיקור או ביופסיה ללא הכנה מוקדמת של האישה לקראת שאיבת ביציות בזמן הדיקור או הביופסיה עלולה להתברר כטעות בלתי הפיכה. לעתים מוצאים זרעונים מעטים מאוד. על מנת לשמרם נדרש תהליך של הקפאה. אין ערובה לכך כי תהליך ההקפאה לא יפגע באיכות תאי הזרע ויוריד את הסיכויים להשגת הריון. יתרה מזאת: יש מקרים שבהם מופקים זרעונים מעטים שאינם שורדים את תהליך ההקפאה, ואין דרך להשתמש בהם להפריית הביציות שנשאבו לאחר מכן. אי אפשר לדעת מראש האם בדיקורים נוספים ימצאו זרעונים, מה תהיה כמותם ואיכותם והאם ישרדו את תהליך ההקפאה. האפשרויות לדיקורים או ביופסיות נוספות מוגבלות גם הן.

סבהבעיה נובעת בעיקר עקב העובדה שבתי החולים מתקשים לאפשר הכנת שני חדרי ניתוח במקביל – אחד לפעולה ניתוחית לחיפוש זרעונים בגבר ואחד לשאיבת הביציות מהאישה.

סגיט. אף על פי שקיימת התלבטות אצל הרופאים האם להכין מראש את האישה להפריה חוץ גופית - טיפול הכולל זריקות הורמונליות - גם כשידוע שהסיכוי למציאת זרע הוא נמוך; או שיש לבצע את הטיפול באיש, ואם ימצאו זרעונים – להקפיאם, ורק לאחר מכן להכין את האישה; כיוון שסיכויי הטיפול עלולים לרדת עקב תהליכי ההקפאה וההפשרה של הזרע ואי השימוש בזרע טרי, ובמקרים מסוימים עלולים אף להיות מצבים שאי אפשר יהיה להשתמש כלל בזרע, כגון במקרים בהם יימצאו זרעונים בודדים בלבד או שאיכותם גבולית, יש להכין מראש את האישה להפריה חוץ גופית בד בבד עם הטיפול באשך.

סדכ. אם מכינים את האישה ושואבים ממנה ביציות במקביל לשאיבת הזרע אצל הבעל, ולא נמצאו תאי זרע, יש להקפיא את הביציות לצורך אפשרויות הטיפול הבאות, גם אם נראה כעת שלא תהיה אפשרות בעתיד לשאוב זרע מהבעל. אולי בעתיד יימצאו פתרונות שיאפשרו שימוש בביציות.

סהכא. גם אם יש לבני הזוג היתר הלכתי לתרומת זרע, ולאחר חיפוש יסודי ביותר לא נמצאו תאי זרע אצל הבעל, בכל זאת עדיף להקפיא את הביציות כמות שהן ללא הפרייתן בזרע תורם.