מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםספר פוע"ה — כרך שני; פוריות, חלק שביעי; טיפול באי פוריות 55
אתרומת זרע
ברקע רפואי
גהגדרה
דתרומת זרע - מתן זרע לצורך הפריית ביצית או ביציות של אישה שאינה אשתו של נותן הזרע.
ההשימוש בזרע להפריה נעשה באמצעים רפואיים, בהזרעה מלאכותית או בהפריה חוץ גופית של הביציות, ללא קיום יחסי מין.
ומבחינה רפואית המצבים שבהם מציעים אפשרות של שימוש בתרומת זרע הם מצבים של היעדר תאי זרע (אזוספרמיה – Azoospermia) או מצבים שיש בהם מניעה רפואית להשתמש בזרע בעלה של האישה. מצבים רפואיים כאלה עשויים לנבוע לרוב מבעיות גנטיות שבהן יש סבירות גבוהה שהפריה עם זרע הגבר הנושא מטען גנטי פגום תביא ללידת ולד חולה.
זבשימוש בזרע מתורם זר חובה להקפיד ולברר על אודות בריאותו של התורם מבחינה גנטית וזיהומית, כדי למנוע העברת מחלות תורשתיות וזיהומיות לאישה הנתרמת ולוולד. כמו כן יש להקפיד על רישום מדויק של נתוני התורם, כדי לאפשר מעקב וביקורת, בייחוד אם יהיה צורך רפואי לטפל בילד, וכדי למנוע נישואי עריות. בשנת תשמ"ו (1986) הוטל איסור כללי על שימוש בזרע טרי של תורם בגלל חשש מפני איידס. הדרישה היא להקפיא זרע נתרם למשך חצי שנה, ולוודא שתורם הזרע איננו חולה באיידס.
חבמדינת ישראל ובמדינות רבות יש כיום חיסיון משפטי לתורם הזרע.
טתרומת זרע – דיון הלכתי ראשוני
יבניגוד לשאר הפרקים בספר פוע"ה, ההלכות שיובאו בפרק זה הן רק איסוף וסידור הפסיקה ההלכתית הקיימת, אך אין בהן משום פסיקה מעשית, עקב חומרת הנושא, מורכבותו ורגישותו ההלכתית.
יאאם מתעוררת שאלה מעשית, יש לשאול פוסק מובהק כיצד לנהוג.
יבא. יש שלמדו מהפסוק "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ", שיש בתרומת זרע איסור גילוי עריות מן התורה. לדעתם האיסור הוא על עצם קליטת הזרע האסור, ולאו דווקא בדרך קליטתו, ועיקר האיסור הוא כיוון שלא ייוודע למי שייך הזרע. אך רוב הפוסקים סבורים שעיקר איסור גילוי עריות הוא במעשה הבעילה האסורה והנאת הביאה, ולכן אין איסור גילוי עריות מן התורה בהכנסת זרע זר לרחם אשת איש שלא כדרך כל הארץ.
יגב. אכן, גם לשיטת הסוברים שאין איסור גילוי עריות מן התורה בהכנסת זרע זר לרחם אשת איש, אוסרים הם תרומת זרע מיהודי מטעמים שונים. חלק מהטעמים כוללים איסור הזרעה מלאכותית מכל תורם זר, וחלק מהטעמים מיוחדים לאיסור תרומת זרע מיהודי, כפי שיפורט להלן.
ידבעיות רוחניות
טו"וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי" (יחזקאל כ, לח) – אלו ... בני ערבוביא.
נדרים כ, ב
טזחז"ל ביארו מדוע גרושה או אלמנה צריכות להמתין שלושה חודשים טרם שיינשאו שוב: הפסוק "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" מלמד שצריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. רש"י מפרש: "שאין השכינה שורה אלא על הוודאים, שזרעו מיוחס אחריו, והכי נמי קיימא לן בנדרים: "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי" – אלו בני ערבוביא".
יזילד הנולד מאב בלתי מזוהה יש בו פגם רוחני. רבנו נסים כותב: "לפי שיש צד עבירה ביצירתן, הוו מורדים ופושעים".
יחבנוסף לכך, אם ההזרעה המלאכותית נעשתה מזרעו של גוי, יש החוששים שמא יש פגם נשמתי בזרעו של גוי. בגמרא נאמר: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות בישראל, שנאמר: "בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה' אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל" – 'לכל ישראל' לא נאמר, אלא – 'לכל משפחות'. וכמו שפרש רש"י: משפחות שהם ישראלים גמורים.
יטויש שהורו שבמקום צורך אין צריך לחשוש לפגם נשמתי בהזרעה מלאכותית מזרע גוי, שכן דינו של הוולד כמי שאין לו אב כלל.
כבעיות מוסריות
כאזהו מעשה תועבה ומעשה מכוער וגורם לחילול משפחתי גדול; והוא מתועבות כנען ומצרים, ואסור מצד רגש הדת והיהדות. מעשה זה עלול לנתק את הקשר בין הולדת ילדים ונישואין, ולהפוך את הולדת הילדים לעניין שרירותי ומכני, המשולל אותן סגולות אנושיות העושות את האדם לשותף לקב"ה במעשה הבריאה. הוא עלול לגרום לפריעת המוסר של האישה, אשר תנאף עם גבר זר ותטען שההריון נגרם בהזרעה מלאכותית, ויש בזה משום עידוד יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין. פעולה כזאת עלולה לגרום לחילול השם להתיר דבר המתועב אף בעיני הגויים.
כבעם כל זאת, במקום הכרח, כשמול בעיות אלו עומד חשש להתפרקות משפחה, ובמצבים שיש בהם היתר הלכתי לתרומת זרע מגוי, יש להביא בחשבון גם את החשיבות המוסרית הגדולה לשמירת התא המשפחתי.
כגבעיות הלכתיות
כדעצם ביצוע הפריה מלאכותית בגופה של אשה, אפילו פנויה, תועבה גדולה היא והרבה איסורים חמורים מדברי סופרים ומדברי תורה כרוכים בכך. כגון: שמא ישא אחותו מאביו, ושמא יפטור את אמו לשוק בלא חליצה, ושמא ייבם אשת אחיו, וכן חשש לאיסור גזילה במקרה שיבוא לירש את אביו המדומה. והכל מוזהרים על כך שלא לתת יד לגרום ליצירת יצורים עלובים כאלה בעולם, ויש בזה הן משום תקנת הולד והן משום תקנת ערוה.
הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, קונטרס רפואה במשפחה, פרק ד
כהעקב העובדה שלא ידוע מיהו אבי הילד, בגלל האנונימיות של תורם הזרע, עלולים להיווצר סיבוכים הלכתיים מרובים.
כוהחששות דלהלן שייכים בתרומת זרע מיהודי בלבד, או כשלא ידוע ממי הזרע וייתכן שהוא מיהודי:
כז• חשש שמא יישא האח אחותו מאביו שהוא בעל הזרע, ומצוי הדבר שאותו אדם תורם כמה מנות זרע שמתחלקות בין נשים שונות.
כח• לפי השיטות הסוברות שהנולד מתרומת זרע לאישה נשואה נחשב ממזר, יש איסור להרבות ממזרים בישראל.
כט• גם לפי הדעות שאין לוולד דין ממזר, יש אומרים שלוולד יש דין שתוקי, אשר גם הוא אסור לבוא בקהל.
ל• חשש שמא הוולד ישא אישה וימות ללא ילדים, והיא לא תדע אם יש לו אחים, ומי הם, לצורך חליצה.
לאהחששות דלהלן שייכים בכל תרומת זרע, גם בתרומת זרע מגוי:
לב• חשש שהאם תיפטר שלא כדין מייבום וחליצה לאחר מות בעלה, בהנחה המוטעית שבעלה היה אבי הילד.
לג• מחד גיסא, חשש שהילד ייחשב כיורש של בעל האישה, למרות שלפי ההלכה הירושה מגיעה לאדם אחר, ונמצא שהוא גוזל; ומאידך גיסא, אם תרומת הזרע הייתה מיהודי, לא יקבל חלקו המגיע לו בירושה של בעל הזרע.
לד• כאשר הבעל העקר הוא כהן, יטעו ויחשבו שהבן אף הוא כהן, אף על פי שהוא בנו של אדם אחר.
לה• על התורם עצמו יש איסור הוצאת זרע לבטלה, כפי שיבואר להלן בפִּסקה 'האיסור לתרום זרע', עמ' 244. יש לחשוש גם להשפעות השליליות שיש לזרע שניתן בעבֵרה על הוולד שייווצר ממנו.
לו• בנוסף לכך, יש לדון על בעיות ייחוד של בעל האישה עם הבת שתיוולד כתוצאה מתרומת זרע.
לז• מבחינה עקרונית האישה צריכה לפרוש מבעלה כל ימי עיבורה מדין מעוברת חברו, ועוד עשרים וארבעה חודשים שנחשבת מניקה, ומבחינה מעשית פרישה כזאת בין איש לאשתו לא מתקבלת על הדעת. דיון על הצורך בפרישה כזאת יובא להלן בפִּסקה 'האם צריך פרישה לאחר תרומת זרע', עמ' 534-634.
לח• חששות הלכתיים נוספים מובאים כאן בהערה.
לטבעיות רפואיות וכלליות
מבעיות רפואיות עלולות להתעורר אם התורם חולה במחלה תורשתית או אם הוא נושא מחלה זיהומית שלא הייתה ידועה, ובהיעדר מידע על האב הביולוגי יקשה לטפל בילד.
מאבעיות נוספות הקשורות בתרומת זרע ובשמירת סודיות רפואית, עלולות לכלול מסירת פרטים כוזבים לשלטונות המדינה, הצבא וחברות הביטוח.
מבהאם מותרת תרומת זרע מגוי
מגעתה נבאר דין הזרעה מלאכותית מנכרי לתוך גופה של ישראלית, ואף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמה שבדבר זה ... ואפשר שנכון להרחיק מן הכיעור ולא לדון כלל בדבר שיכול ח"ו לגרום להכניס זרע מרעים בכרם ה' בית ישראל, אך היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו הרי זו ממש שאלת חיים, כיוון שאי אפשר לעשות ההזרעה מישראל ... ולכן חושבני דכל זמן שחכמי הדור לא גזרו איסור ברור על כך שומה עלינו לברר מצד ההלכה אם מותר או אסור.
הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א, תשי"ח, עמ' קנט
מדג. כל הפוסקים סבורים שלכתחילה אין להפרות אישה יהודיה בתרומת זרע מגוי. עם זאת, ברור שבהזרעה מלאכותית מתורם גוי לא קיים חשש שמא ישא אח את אחותו מאביו, שהרי אין הוולד מתייחס אחר אביו הגוי, גם אם היה נולד כתוצאה מביאה כדרך כל הארץ, קל וחומר כשהוא נולד מהזרעה מלאכותית. גם אין חשש ממזרות וגם לא חשש שתוקי.
מהד. יש מהפוסקים שאסרו תרומת זרע מגוי בכל מקרה עקב חששות שונים, כפי שהובא לעיל. ויש מי שהוסיף וכתב שהזרעה מלאכותית באשת איש מגוי היא תועבה מוסרית עוד יותר חמורה מאשר מיהודי זר.
מוה. מלבד כל הטעמים לאיסור, גם אין בקבלת תרומת זרע קיום מצווה. האיש המצווה על פרייה ורבייה נחשב אנוס כיוון שאינו יכול לקיים את המצווה, וברור שאינו מקיים פרייה ורבייה כיוון שאין זה זרעו. האישה אינה מצווה על פרייה ורבייה, ורק משום 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' אי אפשר להתיר.
מזו. לעומתם, יש שכתבו שמעיקר הדין אין איסור בתרומת זרע מגוי לאשת איש, ובשעת דחק גדולה, כשאין שום סיכוי לבעל להפרות את אשתו, גם בטיפולי פוריות מורכבים, וכשבני הזוג מצטערים מאוד בהשתוקקם לוולד, ואין ביכולתם ללדת בשום אופן, בדיעבד מותר השימוש בזרע גוי. טעמם: אין איסור עריות שלא בדרך ביאה. אין בגוי גזירה שמא אח ישא אחותו. אין לנו לחדש גזירות מדעתנו ולומר חשש שמא ייבם את אשת אחיו מן האם או שמא יתיר את אמו להינשא ללא חליצה. שיקול נוסף להתיר הוא אם יש חשש שבלא כן עלולים בני הזוג להגיע לפירוק הנישואין ביניהם.
מחז. חלק מהפוסקים שהתירו למעשה, התירו זאת רק לזוג חשוך ילדים ולא לצורך הגדלת המשפחה.
מטח. יש מי שאמר שעדיף תרומת זרע גוי מאשר אימוץ ילד גוי. מפני שילד מתרומת זרע גוי הוא יהודי לכל דבר, ואילו ילד גוי מאומץ יכול למחות.
נט. יש מי שהעדיפו תרומת עובר על פני תרומת זרע. טעמם הוא שבתרומת זרע יש שחששו לממזרות. לעומת זאת, בתרומת עובר, כיוון שהעובר מתייחס גם לבעלת הביצית, והוא כבר עובר שלם, יותר רחוק לתארו כממזר.
נאהערות מעשיות לבני זוג ששוקלים להיעזר בשעת הדחק בתרומת זרע
נב• עצם ההזדקקות בשעת צורך גדול ולאחר התלבטויות מורכבות לתרומת זרע גוי, אין משמעותה ייאוש מהאפשרות להוליד ילדים מזרע הבעל. זאת כיוון שעקב התקדמות הרפואה ייתכנו מצבים שבהם אולי יהיה אפשר להוליד ילדים נוספים מזרע הבעל. ייתכן שהמחקר הרפואי יוכל לתת בעתיד פתרונות לגברים שנחשבים כיום חסרי זרע לחלוטין.
נג• יש קושי נפשי מובן לשני בני הזוג להתמודד עם החלטה מכרעת כל כך. בני זוג מגיבים באופנים שונים למצב מורכב כזה ולצורך להזדקק לתרומת זרע כדי להוליד ילדים. מה גם שהצורך הנפשי בחיסיון ובסודיות מוחלטת לא מאפשר התייעצות עם בני משפחה וחברים שבני זוג משיחים עמם את לבם בדרך כלל. כיוון שכך, ועקב מורכבות הנושא מבחינה נפשית, משפחתית, הלכתית ורפואית, חיוני שרב פוסק הבקי למעשה בנושא רגיש כזה ילווה את בני הזוג בתהליכים שהם עוברים.
נד• המערכת הרפואית מנסה בדרך כלל לאפשר תרומת זרע מאדם שידמה ככל האפשר לבעלה של האישה המקבלת את תרומת הזרע. הדבר נעשה כדי לשמור על הסוד של תרומת זרע. יש להקפיד גם על סוג דם זהה לבעל האישה. בנוסף לכך יש צורך להקפיד על קבלת מידע רפואי נצרך (גם בתשלום), לצורך נתינת מירב האפשרויות הרפואיות לטפל בילד שייוולד, אם יהיה צורך בכך.
נה• למרות החששות, בעל האישה בדרך כלל אוהב מאוד את הילד למרות שהוא יודע שאינו בנו הביולוגי, כמו שהורים אוהבים את ילדם המאומץ. התייחסות להיתר ייחוד בעל האישה עם ילדה שתיוולד באופן כזה תובא להלן, עמ' 449.
נוערבוב זרע תורם עם זרע הבעל
נזי. גם אם לא נמצאו זרעונים אצל גבר בבדיקות זרע שגרתיות, עדיין יש אפשרות שבזמנים מסוימים או בחיפוש מדוקדק יותר ימצאו אצלו זרעונים. על כן כאשר אישה מקבלת תרומת זרע מגוי, יש לבקש לערבב את זרע הבעל עם זרע התורם, או לבצע הזרעה מלאכותית עוקבת של זרע הבעל סמוך לפני או אחרי ההזרעה המלאכותית בזרע תורם. וראה דעה חולקת בהלכה הבאה.
נחיא. יש שכתבו שבערבוב זרע הבעל עם זרע אחר, יש להתייחס לכל הדינים כאילו מדובר בזרע אחר בלבד, כי זרעו של הבעל אינו פעיל.
נטדיון על השתלת רקמת אשכים לצורך הפריה חוץ גופית יובא להלן בכרך הרביעי, פרק צד - 'ניתוחים באברי המין הגבריים', עמ' 166–171.
סהאם צריך פרישה לאחר תרומת זרע
סאיש להבדיל בין שני דיני פרישה: דין אחד של פרישה במשך שלושה חודשים לאישה שנתאלמנה או נתגרשה, לפני שתינשא שוב, כדי להבחין מי האב – דין הבחנה; התייחסות הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק י – 'נישואים שניים, מאוחרים ומיוחדים', עמ' 109. מלבד זאת יש גם דין פרישה ממעוברת חברו ומינקת חברו עשרים וארבעה חודש אחרי הלידה, מפני שלומו של הוולד, כדי לא לפגוע בהזנתו – דין מעוברת חברו ומינקת חברו; התייחסות לכך הובאה שם, עמ' 110 ואילך.
סביב. אין צורך לפרוש שלושה חודשים לפני ואחרי ביצוע תרומת זרע, מכיוון שתרומת זרע ניתנת רק לאדם שאין לו זרע, ולכן אין צורך בהבחנה. ויש מי שכתב שאף על פי כן צריך פרישה שלושה חודשים אחרי ההזרעה המלאכותית.
סגיג. אישה שהתעברה מתרומת זרע גוי, לא צריכה לפרוש מבעלה במשך ימי העיבור וגם לא עשרים וארבעה חודש לאחר הלידה, כיוון שלא גזרו בבעלה, אלא רק גזרו שלא לישא מעוברת חברו. ויש מי שהורו שבעלה חייב לפרוש ממנה במשך ימי העיבור וההנקה.
סדמעמד אישה שקיבלה תרומת זרע
סהיד. אם אישה הרתה מתרומת זרע, יש אומרים שיש לכך השפעות הלכתיות על חיי האישות שלה עם בעלה, מכמה וכמה פנים. כיוון שעל עצם תרומת הזרע יש עוררין, יש אומרים שאשת איש שקיבלה תרומת זרע מאדם זר אסורה לבעלה כדין זנות וניאוף. אך רוב הפוסקים סבורים שאין האישה אסורה על בעלה, ולא על מי שנתעברה מזרעו, כי איסור זנות וניאוף הוא רק בביאה כדרך כל הארץ, וגם אינה מתחללת לכהונה בעקבות מעשה זה.
סוטו. אשת איש שהרתה שלא מבעלה אינה נאמנת לטעון שהרתה מהזרעה מלאכותית, וגם רופא יחידי אינו נאמן על כך.
סזחיוב גט עקב תרומת זרע
סחגם הדעות המתירות - בשעת דחק גדולה ועל פי התנאים שהובאו לעיל - תרומת זרע מגוי, מצריכות הסכמה של שני בני הזוג לפעולה משמעותית כזאת. כאשר יש חילוקי דעות בין בני הזוג בנושא כה רגיש וטעון, ברור שהידברות כנה ביניהם הכרחית וחיונית. לעתים גישור חיצוני על ידי רב, רופא או מגשר מקצועי יכול לסייע.
סטטז. גם לפי השיטות שאישה לא נאסרת על בעלה עקב קבלת תרומת זרע, אשת איש שהתעברה מתרומת זרע ללא ידיעת בעלה וללא הסכמתו, יש לחייבה לקבל גט מטעם 'עוברת על דת משה ויהודית', ואיבדה כתובתה.
עיז. יש מי שכתב שאם הבעל מכריח את אשתו להתעבר על ידי הזרעה מלאכותית מגבר זר, יש להכריחו לגרשה ולתת לה את כתובתה.
עאתרומת זרע לפנויה
עבבהולדת ילד בעם ישראל, אביו ואמו שותפים לשכינה:
עגוְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'.
בראשית ד, א
עדאֶת ה' – כמו "עם ה' ", כשברא אותי ואת אישי - לבדו בראנו, אבל בזה - שותפים אנו עמו.
רש"י שם
עהאדם אינו רק בשר ועצמות, אדם הוא בראש ובראשונה מקום לנשמה, להשראת שכינה בעולם. ביצירת האדם אסור לוותר על הממד הרוחני, על צלם אלוקים שבו, שהוא עיקר תכליתו של האדם.
עוצריך לראות את היער ולא רק את העצים. לא לשכוח את הכלל בתוך הפרטים. לכן יש להתנגד בתוקף לאמהות רווקות על ידי תרומת זרע.
שלושה שותפים באדם. בעגל - להבדיל, אין שותפות של ה' אלא רק ביולוגיה של השור והפרה. באדם אסור להסתפק בביולוגיה בלבד אלא צריך שם שמים על הזיווג, שותפות עם ריבונו של עולם. אחריות לבנין עולם ולא סיפוק אישי, מצווה לשם שמים.
נשמה קדושה יש בה שם שמים על ידי הכללים הרוחניים ולא על ידי פרטים ביולוגיים גרידא. שימוש בזרע גוי, חס ושלום, אין בו שם שמים. אין בו את הממד הרוחני של קדושת ישראל. יש בו התחכמות ביולוגית של זכר ונקבה, או בעצם של נקבה ללא זכר וגם ללא שותפותו של הקדוש ברוך הוא. אין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל.
השראת שכינה על הילדים הוא הכלל שאסור לשכחו בתוך הפרטים ההלכתיים המרובים. מושגי פרייה ורבייה כוללים את קדושת ישראל וחלילה להורידם לטכנולוגיה ביולוגית גרידא.
הרב אליהו בקשי-דורון
עזאין להתעלם מהמצוקה הגדולה של הרווקות המבוגרות החוששות לאבד את פוריותן באופן שלא תוכלנה להרות וללדת ילדים. חלק מנשים אלו חוששות שגם אם תצלחנה להתחתן, הסיכוי הקטן שלהן ללדת יצטמצם בהדרגה עד שייעלם.
עחהבעיה מצויה במידה מסוימת גם אצל הרווקים המבוגרים, שאחרי שנים ארוכות שאינם מצליחים להתחתן, הם מרגישים שהם עלולים להחמיץ העמדת צאצאים.
עטיש צורך להתייחס בכובד ראש לתחושות אלה וחלילה להקל בהן ראש. זו בעיה לאומית שאינה צריכה להטריד רק את הרווקות והרווקים המבוגרים אלא את כלל הציבור ואת הנהגתו, אשר חייבים לגלות הזדהות, אכפתיות וגם רצון ומחשבה כיצד אפשר לסייע למעשה כדי לפתור בעיה קשה זו. אך עם זאת, יש להיזהר מפתרונות העלולים ליצור קשיים ובעיות אחרות. בוודאי לא נכון לפתור בעיה קשה לאדם אחד, על ידי יצירת בעיה חמורה לאדם אחר.
פאפשרות לפתרון זמני לאישה פנויה החוששת לאבד את פוריותה הובאה לעיל, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', בפִּסקה 'הקפאת ביציות לצורך שימור פוריות', עמ' 361-359.
פאמצד "כוונות התורה" אין הדבר צריך לפנים שהעמדת ולדות היא ברכה שנאמרה לאיש ואשתו: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א, כז-כח). בכל מקום התורה מצווה על האדם להתייחס לשני הוריו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יב; דברים ה, טז), "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג), "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טו), וכיוצא בזה. ולד שיש לו רק אם, "כההיא תרנגולתא דספנא מארעא", הוא מצב בלתי תקין ובלתי רצוי בעליל. אמנם איסור מפורש על חד-הוריות מרצון לא מצינו בתורה, והבעיה העיקרית היא בעית העוול הנעשה לוולד: אם חלק ממצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) היא "ברור לו מיתה יפה" (סנהדרין מה, א), על אחת כמה וכמה שהמצווה לברור לו חיים יפים.
אמנם יש המתחכמים לומר שמבחינה פילוסופית חובות שבין אדם לחבירו אינן יכולות לחול על מי שעדיין לא קיים, ולכן אין לדבר על החובה כלפי מי שעתיד להיוולד, לו יהי כדבריהם, ונניח שמצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" אינה חלה לגבי מי שעדיין לא נולד, כי עדיין אין הוא "רעך", אבל מצוות ההליכה בדרכי ה' בוודאי חלה לגביו, מה הקב"ה טוב ומטיב אף למי שלא היה קיים – "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג), ו"מדרך הטוב להיטיב" – אף אתה היה טוב ומיטיב, ואם נתן לך הקב"ה יכולת להביא חיים לעולם, השתדל להביא אותם באופן של טוב וחסד, כדרך שהוא הביא אותם.
על כן העצה היעוצה למי שאין לה בעל וחפצה לגדל ילד, שתאמץ לה ילד עזוב שכבר בא לעולם. ילד כזה זקוק באופן קריטי לחסד של אימהות.
הרב יצחק שילת, 'רפואה, הלכה וכוונות התורה', סוגיה ה – הזרעה מלאכותית, עמ' 211–212
פביח. אין להתיר תרומת זרע לרווקה או לפנויה, עקב הפגם הרוחני והנפשי הנגרם לילד, גם אם היא מבוגרת יחסית ולא מצליחה להתחתן, וחוששת שתאבד את פוריותה. ילד הנולד מאב בלתי מזוהה יש בו פגם רוחני. אם נעשתה הזרעה מלאכותית על ידי העלמה מכוונת של ייחוס הוולד, ואין יודעים מי אביו, הרי הוא מוגדר בשם 'בני ערבוביה'. עיבור ביולוגי ללא הכרה אנושית בין האיש והאישה, אין בו שם שמים, ופוגם בוולד. בנוסף לכך, הזרעה מזרע גוי פוגמת בוולד. זאת ועוד, יש מי שכתב שיש לחשוש שזרע פגום שנולד בעבֵרה של מוציא שכבת זרע לבטלה, ייתכן שיש לכך השפעה גם על הנוצר מזה. שיקולים אלה נכונים בכל תרומת זרע.
פגנוסף על כל אלה, כשמדובר בתרומת זרע לפנויה, יש לשקול את טובת הילד שייוולד מראש ללא אב וללא דמות אב, עד כמה מוסרי ונכון להביא אושר לאם על חשבון מה שעלול לגרום אומללות לבנה, עצמה ובשרה. הילד לא יוכל לדעת לעולם מיהו אביו, אין אפילו שם, תמונה או סיפור, אין מציאות כלל של אב. מלבד זאת, ילד שנולד ללא אב ידוע, יודע כל ימיו שנוצר מאב שהוציא את זרעו שלא בקשר אישות, וחי בתחושה מתמדת שאביו מלכתחילה לא רצה כל קשר איתו, לא לקח עליו שום אחריות – לא חינוכית, לא כלכלית ולא מעשית. מבחינה חינוכית הילד עלול לאמץ את כל הדפוסים השליליים של אביו הנעלם, שמהווה עבורו, בתת מודע, דגם לחיקוי, הן בקשר בין אב ובנו, והן בהוצאת זרע מחוץ למסגרת חיי אישות ממוסדים.
פדילד כזה עלול גם להרגיש שהוא נחות בהשוואה לחבריו שגדלו בבתים להורים טבעיים. עובדה זו אינה תורמת ליציבות ולחוסן הנפשי הנדרשים לחינוכו ולעיצוב דמותו ותדמיתו הנפשית. כשייוודע לילד שהוא בא מזרע גוי, תתווסף להרגשת הנחיתות, גם הרגשת השוני משאר חבריו, ששני הוריהם יהודים.
פהנושא הרווקות המתעברות הוא חמור מאוד. גם על ידי גוי הדבר אסור. הילד שייוולד, גם אם יהיה בכל זאת ישראל מבחינת ההלכה, בכל זאת לא יהיה ישראל גמור, חציו גוי. אין ספק שנשמתו אינה נשמת ישראל רגיל. דם נוכרי יזרום בעורקיו, בתכונותיו, בזהותו. וזאת נוסף להיותו בן לאם חד הורית ללא אב, עם תסכולים ותסביכים. מה ההיתר לפתור את בעיית הרווקה על ידי הבאה לעולם של יצור בעייתי שעלול לסבול עקב בעיית זהותו?!
יש כאן דינמיקה של תופעות: דחיית נישואין, הקדמת קריירה למשפחתיות, העדפת תועלת אישית מדומה והבאה לעולם של יצור בעייתי. יש לצאת נגד כל הסיבות לתופעה.
הרב יעקב אריאל, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 270
פויט. מלבד הסיבות שפורטו לעיל לאסור תרומת זרע לרווקה או לפנויה עקב טובת הילד, יש סיבות נוספות לאסור זאת: אישה זו מביאה על עצמה חשד של זנות; פעולה כזאת עלולה לפגוע גם בילד אם יצא עליו לעז שאמו התעברה מביאת זנות; מתן הכשר להזרעה מלאכותית לפנויות עלול לגרום להשלכות ציבוריות שליליות כיוון שהוא מאפשר להסתיר את מקורו של הריון שנוצר מביאת איסור, בטענה שקרית שהעיבור נעשה באמצעות הזרעה מלאכותית כביכול. מתן הכשר להזרעה מלאכותית לפנויות עלול לגרום לנורמות ציבוריות שליליות של העדפת אמהות חד הורית על פני ניסיונות להינשא.
פזכלומר, גם מבחינת טובת הילד וגם מבחינת האישה, פעולה כזאת - למרות שבטווח הקצר היא נראית כסוג מסוים של פתרון - עלולה להיות בסופו של דבר שלילית, ולגרום לנזק, למפח נפש ולצער גדול. ההגבלה על פעולה כזאת מטרתה לגרום לנסות ולהגיע לפתרון טוב יותר ואמיתי יותר - הורות במסגרת נישואין.
פחכ. מבחינות מסוימות, הזרעה מלאכותית לאישה פנויה חמורה יותר מאשר תרומת זרע לאישה נשואה. מבחינות מסוימות, כגון שימוש בזרע גוי, הבעיות זהות. יש צדדים שבהם יש חומרה יתרה דווקא בהזרעה מלאכותית לאישה נשואה, מעצם הכנסת זרע זר לרחמה. אך מבחינות אחרות יש פגמים קשים יותר בהזרעה מלאכותית לפנויה, והם: חשד לזנות, פגם בילד וחשש מהוצאת לעז שנולד מזנות, ובעיקר מבחינה חינוכית ופסיכולוגית.
פטכא. אכן, מחברים אחדים הסתפקו אם מותר הדבר כאשר אין חשש יוחסין, בזרע גוי או כשיש אב ידוע, אך לא מצינו מגדולי הפוסקים שהתירו זאת.
צכב. יש מי שכתב שאין לאנשים יראי שמיים להשתתף בברית מילה של תינוק שנולד מתרומת זרע לרווקה, ויש שכתבו שמותר להשתתף בברית כזאת, ויש מי שכתב שלמעשה אין להזדקק כלל לשאלות מעין אלה כדי שלא יתפרש הדבר כהכשר להריון מתרומת זרע. התייחסות לעצם ברית מילה של תינוק ללא אב תובא להלן בכרך השלישי, פרק עד – 'ברית מילה', עמ' 354–355.
צאפירוט נוסף לנימוקים לאסור יובא גם בכרך הרביעי, פרק ק – 'שיבוט', עמ' 250–255.
צבההכרעה ההלכתית ברורה. הערך העליון של המשפחה היהודית גובר על הבעיה הפרטית. קיומו של העם היהודי הוא ערך עליון, מעבר למצוקה הפרטית.
הרב שלמה דיכובסקי, שו"ת לב שומע לשלמה, חלק א, סימן כב
צגהאיסור לתרום זרע
צדכג. אסור לתרום זרע. איש יהודי התורם זרע לאישה זרה עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה. התייחסות לשאלה האם קיים איסור הוצאת זרע לבטלה בגוי מובאת כאן בהערה.
צהכד. מלבד זה אדם כזה עלול לגרום לבעיות גדולות לעצמו ולילדיו שירצה להוליד באופן הראוי, כיוון שעלול להיגרם מצב של אח נושא אחותו. בנוסף לכך, הילד שייוולד כתוצאה מתרומת הזרע שלו, עלול לסבול מאוד אם יתגלה הדבר. נוסף על כך, גם הדעות שיתירו בדוחק, במקרים מיוחדים מאוד, להתיר תרומת זרע, יתירו רק תרומת זרע מגוי ולא מישראל. כך שבשום מקרה אין היתר לאדם מישראל לתת תרומת זרע.
צובאשר לשאלתו של מי שתרם זרע לבנק הזרע ורוצה לתקן את אשר עיוות. ויש לו רק ברירה בין האפשרויות: להפרות ישראלית, גויה או ניצול הזרע למטרות מחקר.
נראה לענ"ד שהמחקר הוא הפתרון המועדף.
ישראלית - יש חשש זימה שאח ישא את אחותו. גויה ... אסור להפרותה. מה גם שהוא הופך זרע של ישראל לגוי. בנים זרים ילדו. במחקר אין את שתי החששות הנ"ל ואדרבה - אולי יש אפילו תיקון פורתא שאין כאן השחתה גמורה. אומנם לכתחילה לא מצינו התר להוציא זרע לבטלה למטרות מחקר כלליות אלא אם כן הדבר נחוץ לבדיקת פוריותו של אדם נשוי כמה שנים ולא מצליח להיבנות. אך יחסית לאפשרויות האחרות ולהשחתה גמורה זה הרע במיעוטו. באשר לקניית הזרע על מנת להשחיתו לא נראה שתיקון המעוות הוא כמו מניעת לאו מפורש מהתורה שחייב לבזבז על כך ממון הרבה, כמו כן אין כאן גם קיום מצוות עשה שצריך לבזבז חומש. לכן נראה לענ"ד כמו שכתבתי.
הרב יעקב אריאל, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 289
צזכה. מי שתרם זרע לבנק זרע, וחזר בו ורוצה לנסות ולתקן את המעוות, בדיעבד, במצב שנוצר, עדיף שזרעו יועבר למטרות מחקר. ויש סוברים שעדיף שישתמשו בזרע בהזרעה מלאכותית ליהודיה, שבכל מקרה תקח תרומת זרע, על פני השמדת הזרע, למרות החשש שמא אח יישא אחותו. טעמם, ייתכן שיש בכך תיקון מסוים להוצאת הזרע לבטלה.
צחיוחסין - מעמדו של הילד הנולד מתרומת זרע
צטפסול יוחסין עלול לחול בשני אופנים: כתוצאה מביאת פסול היוצרת את פסול היוחסין, או כהורשה מפסול יוחסין בדור קודם.
קפנויה
קאהָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ
משלי ד, כד
קבאמר רבי חמא ברבי חנינא: כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו, אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר: "בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה' אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו ל, כה), 'לכל ישראל' לא נאמר אלא "לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם".
קידושין ע, ב
קגכו. מבחינה הלכתית גרידא, לכל הדעות אין בעיית יוחסין ואין דין ממזר לוולד הנולד לאישה פנויה מתרומת זרע גוי. הוולד כשר לבוא בקהל, ואינו צריך גיור. ילד כזה לא מתייחס לאביו הגוי אלא רק לאמו היהודיה.
קדכז. עקב החיסיון הנוהג כיום על תרומת זרע, זרע המתקבל מבנק זרע אין ידוע מקורו וגם לא ידועה קבוצת ההשתייכות של תורם הזרע - יהודי או גוי, כשר או פסול יוחסין. לכן יש שכתבו שבן או בת שנולדו לפנויה יהודיה בדרך הזרעה מלאכותית מבנק זרע, אף על פי שלא הייתה ביאה אסורה, כיוון שיש חשש שמא אביו יהודי, יש פגם בייחוסו, והוולד נחשב ל'שתוקי' ואסור מדרבנן לבוא בקהל. 'שתוקי' - ילד שמכיר את אמו אך לא יודע מי אביו, ונקרא שתוקי כיוון שכששואל את אמו מי הוא אביו, היא אומרת לו 'שתוק'. שתוקי אסור לבוא בקהל, כיוון שיש חשש שאביו פסול מלבוא בקהל, ופוגם גם את צאצאיו, וגזרו אפילו במקום שרוב ישראל כשרים. אך רוב הפוסקים סוברים שוולד הנולד מתרומת זרע מבנק זרע אין דינו כשתוקי ומותר בדיעבד לבוא בקהל, אך הדגישו שההיתר הוא רק בדיעבד ולא התירו לכתחילה להיעזר בתרומת זרע.
קהאשת איש
קוכח. מבחינה עקרונית ההלכה מחמירה יותר באשת איש לגבי תרומת זרע. מעצם עובדת היותה אישה נשואה לאדם אחד, יש לאסור הימצאות זרע של אדם אחר ברחמה, אף על פי שמדובר בהזרעה מלאכותית.
קזכט. אשת איש שילדה מתרומת זרע מגוי, לכל הדעות הילד ראוי לבוא בקהל.
קחל. ולד שנולד מתרומת זרע יהודי לאשת איש, אינו ממזר. ממזרות תלויה בביאה אסורה, ובדרך הזרעה מלאכותית אין ביאת איסור. ויש הסבורים שהבן דינו כממזר גמור. טעמם - יש מקום לומר שהזרעה מלאכותית עצמה נחשבת לאיסור עריות, וגם אם אין בכך איסור עריות, אין הממזרות תלויה בעשיית איסור, אלא בעצם יצירת ולד מאיש ואישה שהם מן העריות. ויש אומרים שדינו כספק ממזר.
קטחשש נוסף לדין ספק ממזר מדין שתוקי בזרע שאין ידוע מקורו, הובא לעיל בדין פנויה (הלכה כז) ונכון גם לגבי אשת איש.
קילא. הזרעה מלאכותית לאחר מותו של בעל הזרע – לפי הדעות הסוברות שלוולד הנולד מתרומת זרע של יהודי לאשת איש יש דין ממזר, יש מי שסובר שאין מחילים דין ממזרות כאשר בוצעה ההזרעה המלאכותית לאחר מותו של תורם הזרע, ויש מי שהסתפק בכך, ויש מי שכתב שאין לחלק בכך.
קיאלב. למעשה, אשת איש שקיבלה תרומת זרע, שבדרך כלל אין ידוע מקורו, למרות ההסתייגויות ההלכתיות החמורות מפעולה כזאת, בדיעבד אין לאסור ילדים שנולדו כתוצאה מכך מלבוא בקהל, ומותר להם להינשא לישראלים, וגם אין לחשוש בדיעבד שמא אח ישא אחותו. וראה להלן, בפסקה 'מניעה של נישואי אח ואחות - חשיפת זהות התורם לפי בקשת הילד', עמ' 454-451.
קיבייחוס לתורם הזרע
קיגלג. ככלל, שאלת ייחוסו של מי שנולד מתרומת זרע מיהודי מקבילה לשאלת הייחוס בכל הזרעה מלאכותית, שנידונה לעיל, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית', עמ' 294-293 . ויש מי שהעלה סברה לחלק בין הזרעה מלאכותית מבעל האישה לבין תרומת זרע.
קידייחוס לכהונה
קטולד. אם בעל הזרע הוא כהן, יש מי שכתב שאין לפסול את הוולד מכהונה, ואין בו שום פגם, וראוי אפילו להיות כהן גדול. אך לפי הדעות שהאישה מתחללת בעצם הזרקת הזרע שאינו מבעלה, הוולד אינו כהן.
קטזלה. בת שנולדה מתרומת זרע מגוי או מאיש הפוסל לכהונה בביאתו, מותרת לכהונה. ויש מי שהורו שאסורה לכהונה, ויש מי שהסתפקו בכך.
קיזייבום וחליצה
קיחלו. צריך לומר במפורש לאישה שמקבלת תרומת זרע מגוי, שאם בעלה ימות לפניה ללא ילדים משלו, ויש לו אחים מאב, שאסור יהיה לה להינשא ללא קבלת חליצה.
קיטלז. נחלקו הפוסקים בדינה של אישה שקרתה לה תקלה חמורה: שילדה מתרומת זרע, ובעלה נפטר, ולא ידעה שהיא זקוקה לחליצה, ובטעות הלכה ונישאה לאדם אחר. יש מי שהורו שצריכה חליצה, ואסורה לבעלה. ויש מי שהצריך חליצה והסתפק האם מותרת לבעלה. ויש מי שהצריך חליצה, אך הקל שלא להוציאה מבעלה. ויש מי שהורה שמותרת לבעלה ואינה זקוקה לחליצה.
קכלז*. מי שנולד מתרומת זרע לאדם שאינו ידוע שנישא ונפטר ללא ילדים, יש מי שהסתפק אם אלמנתו תוכל להינשא. שכן קרוב לוודאי שלתורם הזרע נולדו בנים נוספים שלא ידוע מי הם, והאלמנה חייבת חליצה מאחד מהם כדי להינשא.
קכאזרע מאדם פסול
קכבלח. אם ידוע בבירור שבעל הזרע הוא ממזר, הוולד הוא ממזר, גם לפי השיטות שבדרך כלל אין ממזרות בהזרעה מלאכותית. כיוון שגם אם ממזרות לא נוצרת על ידי הזרעה מלאכותית, היא עוברת בתורשה גם בהזרעה מלאכותית. ויש שכתבו שבכל מקרה הוולד כשר, למרות שבעל הזרע הוא אביו לכל דבר, כיוון שלדעתם, בניגוד ליוחסין בהקשרים אחרים, ממזרות אינה עוברת בתורשה על ידי הזרעה מלאכותית אלא רק על ידי יחסי אישות.
קכגזרע מחוץ לארץ
קכדלט. גם כשמביאים זרע מחו"ל יש לוודא במידת האפשר שהזרע הוא זרע של גוי. עם זאת, בחוץ לארץ יש לתלות ולהניח שזרע שאין ידוע מקורו שייך לגוי, כיוון שרוב התושבים שם הם גויים, ולכן הוולד נידון כמי שנולד מתרומת זרע מגוי. ויש שכתבו שגם במקום שרוב האוכלוסייה היא נוכרית, אין הולכים אחר הרוב במקרה כזה, שהרי כל הגזֵרה היא מטעם מיעוט, שמא ישא אח את אחותו מאביו או חשש שמא תורם הזרע ממזר, ולכן מחשיבים את הוולד כמי שנולד מזרע שלא ידוע מקורו.
קכההיחס בין הילד הנולד מתרומת זרע לבין בעל אמו
קכומ. ברור שאין כל קשר יוחסין בין הוולד הנולד לבין בעל האישה שהוכחה עקרותו. ראה פירוט להלן כיצד לנהוג למעשה.
קכזמא. במקרה שלאחר גירושין הבעל טוען שאינו חייב במזונות הילד, מכיוון שהילד נולד מתרומת זרע ואינו בנו, ולדבריו, אף על פי שהסכים לתרומת הזרע - לא אימץ את הילד, אין שומעים לו, כיוון שהסכמת בעל לתרומת זרע אצל אשתו כוללת בהכרח גם הכרה בילד שייוולד כתוצאה מכך כבנו לכל דבר, גם בדיני ממונות, ולכן הוא חייב לזון את הילד.
קכחמב. דין ייחוד עם בת הנולדת מתרומת זרע הוא כדין ייחוד עם ילדה מאומצת מלידתה. התייחסות לדיני ייחוד עם ילדים מאומצים תובא להלן בכרך הרביעי, פרק צו – 'אימוץ ילדים', עמ' 204–206.
קכטבעל האישה כהן או לוי
קלמג. כיוון שאין כל קשר יוחסין בין הוולד הנולד לבין בעל האישה, הרי אם בעל האישה הוא כהן, ברור שאסור לבן הנולד מתרומת זרע לעלות לדוכן, ולא לעלות לתורה ככהן, וכן לכל ענייני כהונה, ויש מי שהציע פתרון מעשי במצב כזה. ואם מדובר בלוי, אסור לו לקבל מעשר ראשון ולא לעלות לתורה כלוי.
קלאפרסום העובדה שהילד נולד מתרומת זרע קשה מאוד לבני הזוג, ועלול לגרום להם ייסורי נפש מרובים. יש לזכור שכאשר הבעל עקר לחלוטין, ולאחר בדיקות ולעתים גם אחרי טיפולים ארוכים ומפרכים, ולאחר שנות המתנה וצער גדול, מגיעים בני זוג למסקנה שאינם יכולים להביא צאצאים בשום פנים ואופן, ומצליחים לקבל היתר הלכתי - דחוק אמנם - לתרומת זרע, במצב כזה שואפים בני הזוג להסתיר ולהצניע את העובדה שהילד נולד מתרומת זרע, ולהעלימה לחלוטין מעיני כל אדם. אם הבעל הוא כהן או לוי, והאישה תלד בן זכר, העובדה שמדובר בתרומת זרע תיחשף ותתברר, והדבר יגרום צער בל יתואר לבני הזוג, ובפרט לילד עצמו. לעומת זאת, אם האישה תלד בת, יהיה קל יותר להצניע את העובדה שמדובר בתרומת זרע. לכן, במצב כזה יש צורך לבצע ברירת עוברים (PGD), ולהחזיר לרחם האישה קדם עוברים ממין נקבה בלבד.
קלבהנחיות מעשיות כיצד מבצעים ברירה של מין העובר בארץ הובאו לעיל, פרק נא – 'בחירת מין העובר', עמ' 374-373.
קלגדין פדיון נכד מבת שנולדה מתרומת זרע יובא להלן, עמ' 455.
קלדהאם לספר לילד שהוא נולד מתרומת זרע גוי
קלהמד. ככלל, אין חובה לספר לילד שנולד מתרומת זרע גוי.
קלומה. אם בכל זאת נולד בן זכר מתרומת זרע גוי, לאישה שבעלה כהן, חובה לספר לו, מהסיבות שפורטו בהלכה מג.
קלזנאמנות הורים לספר שילדם נולד מתרומת זרע
קלחמו. אישה אינה נאמנת לומר על בנה שנולד מתרומת זרע.
קלטמז. בעל נאמן לומר על בן אשתו שאינו בנו, מדין 'יכיר'.
קממח. אם האב החזיקו כבנו, שוב אינו נאמן לומר שאינו בנו. וכן אם נולדו לבנו ילדים, כיוון שאינו נאמן עליהם, מתוך כך גם אינו נאמן על הבן עצמו לומר שאינו בנו.
קמאמט. אם ההורים סיפרו לבנם שנולד מתרומת זרע, אף על פי שאינם נאמנים, כדלעיל, יש שכתבו שאם אפשר להשיג מסמכים המוכיחים זאת, יש לברר את הדבר. אם אכן מתברר מהמסמכים שהבן נולד מתרומת זרע, עליו להפסיק להחזיק את עצמו כבנו של בעל אמו, כגון אם הוא כהן. ויש שכתבו שאין צורך לברר את הדבר גם אם יש אפשרות לכך. טעמיהם – ייתכן שבכל מקרה לא יצליחו לברר, כגון אם בעל האישה אינו עקר לחלוטין; אפילו אם יש בדיקות זרע המראות לכאורה שבעל האישה עקר לחלוטין, ייתכן שבפעמים אחרות היה קצת זרע; בלאו הכי הכהנים בימינו אינם מיוחסים אלא נוהגים בכהונתם מכוח חזקה.
קמבמניעה של נישואי אח ואחות - חשיפת זהות התורם לפי בקשת הילד
קמגהפִּסקה שלפנינו עוסקת במקרים של תרומת זרע שנלקחה מיהודי, או במקרים שהילד מודע לכך שנולד מתרומת זרע, כגון כשנולד לפנויה ורוצה לדעת מי אביו. ההתייחסות כאן היא בדיעבד, לאחר מעשה, כדי לנסות ולצמצם את הנזקים העלולים להיגרם לילד. החששות הם נישואי אח ואחות וכן פגיעה פסיכולוגית בילד שאינו יודע מי אביו.
קמדלעומת זאת, אם מדובר בבני זוג נשואים שקיבלו היתר חריג לתרומת זרע מגוי בלבד עקב עקרות הבעל, יש להם עניין להסתיר זאת מהילד, כדי שלא יידע שנולד מתרומת זרע, וממילא אין חשש לפגיעה פסיכולוגית. החשש לנישואי אח ואחות אינו קיים מבחינה הלכתית כיוון שמדובר בזרע גוי, וגם מבחינה רפואית החשש קטן מאוד כיוון שמדובר בזרע שמיובא במיוחד מחו"ל.
קמהאַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה
ויקרא יט, כט
קמורבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה, ואינו יודע על איזו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קיבלה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרים, ועל זה נאמר "וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה" (ויקרא יט, כט)
יבמות לז, ב
קמזהחיסיון ההדדי שבין תורם הזרע לאישה שקיבלה את הזרע ולבעלה אינו מחייב את הילד שנולד ואינו חל עליו. ילד שנולד מתרומת זרע עשוי לפנות לבית המשפט בבקשה לחשוף את זהות אביו, כדי לממש את זכותו הטבעית לדעת מי אביו.
קמחבתרומת זרע יש להתייחס לסוגיה של האפשרות לאנונימיות של תורם הזרע, מחד גיסא, לעומת רישום ושימור פרטיו של תורם הזרע, ומתן אפשרות לצאצא לברר מי הוא אביו הביולוגי, מאידך גיסא. יש נימוקים כבדי משקל לחייב רישום מסודר של תורם הזרע, ולתת אפשרות למסירת המידע על כך לילד שנולד ממנו. בין הנימוקים: זכות אנושית בסיסית לכל אדם לדעת מי הוא אביו מולידו; מניעת גילוי עריות; מניעת מומים מולדים עקב נישואי אחאים.
קמטלעומת זאת, הועלתה טענה שחיוב כזה על רישום תרומת זרע עלול לגרום לירידה משמעותית במספר תרומות הזרע. טענה כזאת אינה בהכרח טענה אתית, ויש מי שכתב שטענה זאת גם לא הוכחה ואף נדחתה מבחינה עובדתית. טענה של חשש לפגיעה בפרטיות תורמי הזרע יכולה לבוא על פתרונה על ידי אבטחת המידע, כמו שמטופל כל מידע רגיש אחר במדינת ישראל. הטענה שאפשר לצמצם את הסיכונים לנישואי אח ואחות על ידי הגבלה של תרומות זרע מתורם יחיד לא עומדת במבחן הביקורת, כיוון שאי אפשר לאכוף הנחיות כאלה ללא רישום מרכזי מלא של תורמי הזרע, שבפועל אינם תורמים אלא מקבלים על כך תשלום. יש מי שטען שמסתבר שהנימוק המעשי לאי רישום הוא הנוחיות התפעולית של המרפאות העוסקות בתרומת זרע. אם אמנם כך הוא הדבר, פלא הוא שטענות אתיות, הלכתיות ורפואיות עקרוניות וכבדות משקל נדחות בקש.
קנבפועל אין כיום אפשרות למי שנולד מתרומת זרע לברר מיהו אביו מולידו. יש בכך סיכון לגילוי עריות, שהוא איסור חמור ביותר, וכתוצאה מכך גם סכנה מוחשית ביותר למומים מולדים קשים עקב נישואי אחאים. מלבד זאת, גם המתנגדים לרישום מודים שיש במצב הקיים פגיעה חמורה בכבוד האדם, וגם בעיה חברתית קשה.
קנאיש מדינות שבהן מותנה מראש עם תורמי הזרע שזהותם עשויה להתברר אם ילדם יתבע זאת לכשיגדל, לאחר שקבעו שם בחוק שלא תהיה כל השלכה משפטית לחשיפה זו, וכי אי אפשר לתבוע מזונות או זכות ירושה. יש מדינות שבהן החוק מאפשר לכל אדם לדעת מי הם הוריו הגנטיים מתוך הטלת חובה על הרופאים לגלות את זהות תורמי הזרע לפי דרישת בית המשפט. תורם כזה נחשב מבחינה חוקית לאב הביולוגי, ועליו מוטלות החובות הכלכליות לתמוך בילד במידת הצורך. ילד כזה גם זכאי שם לחלקו בירושת האב הביולוגי.
קנבמבחינה ביולוגית, אין ספק שהתכונות הגנטיות של הצאצא נרכשות מהוריו, נותני תאי הרביה – זרע האיש וביצית האשה. כמו כן ידוע שנישואי אח ואחות ביולוגיים, מעלים את הסכנה למומים קשים בצאצאיהם לאחוזים גבוהים למדי, כשהצאצאים "חשופים לתחלואה ולתמותה גבוהים ביותר". אף שלעניננו מדובר בסכנת נישואי אח ואחות מן האב ללא קרבת דם מן האם, ולכן הסיכון למומים קשים הוא יותר קטן מאשר בנישואי אחאים מלאים, חישובים גנטיים מראים שעדיין מדובר בסיכון ממשי די גבוה למומים קשים. גם עובדה זו תומכת בשימור פרטי ההורה הגנטי, בכדי לאפשר בעתיד מניעת גילוי עריות ונישואי אח לאחותו הגנטית.
קנגמתוך הדברים עולה כי הנסיגה בדו"ח הסופי ממה שסוכם בדו"ח הביניים, אינה עולה בקנה אחד עם ערכים של נאורות, זכויות הפרט וטובת הילד. ניתן להעריך שתוך שנים ספורות נסתכל בתמיהה היסטורית על העידן הנוכחי בו נפגעת זכותו הבסיסית של הצאצא. מערכת החקיקה והמשפט המודרנית תעמוד ללא ספק על זכויות אדם בסיסיות כולל זכות השימור של האלמנטים המעצבים את אישיותו של האדם, כולל הזכות של כל יצור אנושי להכיר את הוריו ולהשלים את זהותו העצמית.
הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'שמירת מידע על הורות ביולוגית', ספר אסיא, כרך יג, עמ' 329 ועמ' 332
קנדנ. עד לפתרון ממלכתי של הבעיה, כדי למנוע מצב שבו אח ישא את אחותו, ונוסף על שאלת האיסור וההיתר לתרומת זרע, יש להפקיד בבית הדין את שם תורם הזרע, ובכך יצא מגדר שתוקי. כאשר יגיע הוולד לגיל נישואין, יבדקו אם לבן הזוג או לבת הזוג המיועדים יש קִרבת משפחה אסורה לתורם הזרע. עם זאת, כדי להגן על סודיות תורם הזרע, יש לשמור את זהותו בסוד בבית הדין ולהגביל את הגישה למידע הזה רק לדיינים מוסמכים ומורשים.
קנהאמנם מבחינה סטטיסטית הסיכוי לנישואי אח ואחות הוא נמוך מאוד, ואולם ייתכן שעקב הדמיון הקיים בין אחים, המשיכה ביניהם והרצון להינשא יהיו גבוהים יותר מאשר הסיכוי הסטטיסטי. ראה כאן בהערה.
קנופדיון הבן
קנזנא. מצוות פדיון בן בכור – פטר רחם – נוהגת כשהאב והאם, שניהם ישראלים, לא כהנים ולא לווים. במקרה שהאם בת כהן או בת לוי, הוולד פטור מפדיון הבן.
קנחנב. אם נולד בן בכור – פטר רחם – לאישה ישראלית מתרומת זרע גוי, הבן חייב בפדיון.
קנטנג. אף שמעיקר הדין החובה היא על הבן עצמו לכשיגדל, אין להמתין, ויש לזכות את הקטן ולפדותו כשהוא בן שלושים יום.
קסנד. כיון שבמקרה המתואר כאן רוצים לפדות את הילד, אך אין אב שיפדה אותו, ובעל האישה שרוצה לפדות את הילד בעצמו - כדי שלא ייוודע שהוא אינו האבא - אינו מוסמך לכך, יש להקים בית דין שימנה את בעל האישה לשליח בית הדין כדי לפדות את הילד.
קסאנה. אם האם ישראלית, והשתמשו בזרע שמקורו לא ידוע, וילדה בן פטר רחם, יש ספק האם הבן חייב בפדיון, שמא אביו ישראל או גוי, או שמא פטור מפדיון, שמא אביו כהן או לוי. במקרה כזה נחלקו הפוסקים. יש מי שהורה שיפדוהו בלי ברכה. ויש מי שהורו שמעיקר הדין הבן פטור מפדיון, שהמוציא מחברו עליו הראיה, ואם רוצים להחמיר על עצמם יכולים לפדותו בלא ברכה.
קסבנו. אם הבעל הוא כהן או לוי ונולד לזוג בן בכור מתרומת זרע גוי, הילד חייב בפדיון. במצב כזה עלולה להתגלות העובדה שהבן אינו של בעל האישה, אלא מתרומת זרע, עובדה שבני הזוג מנסים, בדרך כלל, להסתיר ככל יכולתם. אפשר לנסות לפתור בעיה זו אם יפדו את התינוק בסתר, מבלי שיתגלה הדבר לשום אדם, ויגלו רק לכהן הפודה על כך.
קסגנז. במקרה שהורים לא סיפרו לבתם שנולדה מתרומת זרע מגוי, כאשר היא מיוחסת בטעות לבעל אִמה הכהן או הלוי, ועתה ילדה בן בכור שצריך פדיון, אך הבת היולדת ובעלה אינם יודעים זאת, והם סבורים בטעות שהבן פטור מפדיון כדין הנולד מבת כהן או בת לוי, הסבתא של התינוק ובעלה יכולים להסדיר את פדיון הבן בסתר, גם ללא ידיעת הורי התינוק, לאחר קבלת הסמכה מתאימה מבית הדין, כפי שהובא בהלכה הקודמת. החובה העקרונית של פדיון הבן מוטלת על אבי הבן, אך ניתן לזכות לאדם גם שלא בפניו. הדרכה מעשית לפדיון שלא על ידי האב, הובאה לעיל, הלכה נד.
קסדהתייחסות נוספת לפדיון הבן של מי שאביו אינו ידוע תובא להלן בכרך השלישי, פרק עה – 'פדיון הבן', עמ' 361.
קסההתייחסות להשתלת אשכים תובא להלן בכרך הרביעי, פרק צד – 'ניתוחים באברי המין הגבריים', עמ' 165–171.