מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק שמיני; הריון 59
אצומות בהריון
במבוא רפואי
גבמחקרים שבדקו את השפעת הצומות על מעוברות לא נמצאו השפעות שליליות על הוולדות. אמנם במחקרים אחדים הוכח שהצום גורם להשראת לידה, ויש עלייה מובהקת בשיעור הלידות ב-6 עד 24 שעות אחרי תום צום יום הכיפורים, אלא שכל הדיווחים הללו מתייחסים ללידה במועד, ולפיכך אין בזה כדי לגרום נזק ליולדת או לוולד.
דמעוברת בצומות הקלים
הא. מעוברות פטורות מהצומות הקלים, צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, שבעה עשר בתמוז. ויש מי שכתב שרק אם הן מצטערות הרבה – לא יתענו. המנהג הוא שאינן מתענות בצומות האלה כלל, ומכל מקום לא יאכלו כדי להתענג במאכל ובמשתה אלא רק כדי קיום הוולד.
וב. יש שכתבו שהגדרת מעוברת לעניין זה לפוטרה מהצום, היא רק אחרי שלושה חודשי הריון שאז הוכר עוברה. מכל מקום, אם האישה סובלת מהקאות, מבחילות, ממיחושי ראש ומחולשה, וקל וחומר בהריון בסיכון גבוה, היא פטורה מלצום כבר מתחילת ההריון.
זיום הכיפורים
חעוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.
שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, א
טג. ככלל, נשים מעוברות מתענות ומשלימות את הצום ביום הכיפורים.
יד. כיוון שבזמננו יש רופאים שנוטים לייעץ לנשים מעוברות שישתו ביום הכיפורים, יש מי שהורה שכל מעוברת, עד תחילת החודש התשיעי, צריכה לשתות לשיעורים. אולם למעשה, כיוון שאין כל הוכחה שאצל אישה מעוברת בריאה, שההריון שלה תקין, ואין לה סיפור קודם של הפלות עקב הצום, שצום עלול להזיק לה או לגרום להפלה – הרי גם בזמננו נשאר דין תורה, שמעוברת בריאה חייבת לצום ביום הכיפורים, וראה להלן הדרכה מעשית כיצד לנהוג.
יאה. למרות האמור לעיל, כיוון שיש מקרים שבהם עלולים להיות סיכונים לאישה ולעובר עקב הצום, יש לוודא מראש עם רופא ועם פוסק הלכה האם מותר לאישה לצום, והאם היא צריכה לאכול או לשתות כדרכה או לשיעורים, כפי שיבואר בהמשך. הגדרת רופא לעניין זה היא כשהוא נותן לכל אישה תשובה אישית לפי מצבה הרפואי, ולא כשהוא מורה לכלל הנשים ההרות שלא לצום.
יבובדבר חולה שעתה אין במחלתו סכנה אבל עלול מזה לבא למחלה אחרת שהיא מסוכנת... לעניות דעתי מאחר שמחלה זו שיש לו היא גורמת שיחלה בעוד מחלה מסוכנת, יש להחשיב גם מחלה זו למסוכנת, אף שאם נדע שלא יחלה יותר אין במחלה זו סכנה, כיוון שאם לא יתרפא ממחלה זו אפשר שיסתכן במחלה אחרת הרי ממילא הויא מחלה זו סכנה להחולה בזה.
שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג, סימן צא
יגו. חולה שאין בו סכנה כעת אבל ללא טיפול הוא עלול להיכנס לסכנה, נחשב כבר כעת לחולה מסוכן ומחללים עליו את יום הכיפורים כדי למנוע ממנו סכנה. ממילא, אם יש מצב כזה אצל אישה מעוברת, מחללים עליה את יום הכיפורים כדי למנוע ממנה סכנה עתידית. ויש מי שהורה שעצם המציאות של חולה שאין בו סכנה בתוספת הריון, נחשבת לעניין הצום כחולה שיש בו סכנה ולכן תאכל לשיעורים.
ידעוברה שהריחה, לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא; אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב; ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה.
שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, ב
טוז. מעוברת שנתקפה תאווה לאכול, מזכירים לה שיום הכיפורים הוא, ואם לא נתיישבה דעתה – נותנים לה מעט טיפות מהרוטב של המאכל לתוך פיה, ואם לא נתיישבה דעתה – מאכילים אותה מהרוטב פחות מכשיעור, ואם לא נתיישבה דעתה – נותנים לה מהמאכל עצמו פחות מכשיעור, עד שתתיישב דעתה. כך על פי העיקרון ההלכתי – 'הקל הקל תחילה', שמשמעותו היא שגם אם כבר מגיע מצב שבו מתירים את מה שאסור בדרך כלל, בכל זאת מנסים לבצע זאת במינימום האיסור האפשרי. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך הקל הקל תחילה.
טזדוגמאות מעשיות לצורך להקל למעוברת ביום הכיפורים
יזהדוגמאות דלהלן לא סוקרות את כלל המצבים הרפואיים אלא הן דוגמאות נפוצות. חשוב לקבל בכל מקרה ייעוץ רפואי ופסיקה אישית.
יחבחלק מהדוגמאות תובא הוראה על שתייה או על אכילה לשיעורים. פירוט על שתייה ואכילה לשיעורים יובא להלן, עמ' 65–64. בחלק מהדוגמאות יובא שהמעוברת תשתה לשיעורים כיוון שבדרך כלל שתייה מזינה לשיעורים עשויה להספיק, אך אם ההוראה הרפואית מצריכה גם אכילה לשיעורים יש לנהוג על פיה.
יטהתייחסות לצום יום הכיפורים במהלך טיפולי פוריות הובאה לעיל בכרך השני, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 353.
כאחרי הפריה חוץ גופית
כאח. אישה מעוברת שהרתה כתוצאה מהפריה חוץ גופית (IVF) צריכה לשתות ביום הכיפורים שתייה מזינה לשיעורים במשך השבועות הראשונים של ההריון עד להופעת דופק. הטעם הוא שיש חשש לסיכון מוגבר לעובר בתחילת הריון מהפריה חוץ גופית. הלכה זו נכונה גם אם טרם ידוע אם החזרת קדם העוברים הצליחה. ההיתר קיים רק בהחזרת קדם עוברים טריים לאחר שאיבת ביציות, ולא בהחזרת קדם עוברים מוקפאים.
כבדימומים במהלך הריון
כגט. מעוברת שמדממת ביום הכיפורים, אפילו דימום קל, ובעיקר כאשר הדימום מופיע בחודשים הראשונים להריון, צריכה לשתות לשיעורים. אישה שדיממה במהלך ההריון, והפסיקה לדמם לפני יום הכיפורים, תשאל את הרופא המטפל כיצד עליה לנהוג.
כדלאחר פעולה פולשנית
כהי. אישה שעברה בדיקה או פעולה פולשנית במהלך ההריון, כגון הפחתת עוברים, סיסי שִליה, דיקור מי שפיר, תשתה לשיעורים עד שבוע לאחר ביצוע הפעולה הרפואית, אלא אם כן קיבלה הוראה אחרת מהרופא.
כוסוכרת הריונית
כזיא. אישה שסובלת מסוכרת הריונית שאינה מאוזנת על ידי דיאטה מתאימה ולכן היא מטופלת בטיפול תרופתי, צריכה לאכול ולשתות על פי הוראת הרופא המטפל, ובמידת האפשר תאכל ותשתה לשיעורים. אם הסוכרת מאוזנת על ידי דיאטה ללא צורך בטיפול תרופתי, יש מקרים שבהם מותר לה לצום, או לאכול ולשתות לשיעורים בלבד, והיא צריכה להתייעץ על כך עם רופא מומחה להריון בסיכון.
כחהפלות
כטיב. אישה שהפילה בעבר עקב הצום תשתה לשיעורים. יש סוברים שכל אישה שהיו לה הפלות חוזרות גם אם לא היו מחמת צום, והרופאים חוששים שמא תיגרם הפלה נוספת מחמת הצום, צריכה לשתות לשיעורים כדי לשמור על ולדה, וכך יש לנהוג כיוון שחמירא סכנתא מאיסורא. השלמה: אולם אם ידוע שההפלות היו על רקע עוברי (כגון פגם גנטי בעובר), ולא על רקע אימהי, תצום כרגיל.
להריון רב עוברי
לאיג. בהריון של יותר מעובר אחד יש חשש גדול יותר ללידה מוקדמת או להפלה. לכן החל מתחילת השליש השני להריון היא צריכה לשתות לשיעורים כדי למנוע התייבשות.
לבמיעוט מי שפיר
לגיד. מעוברת שיש לה מיעוט מי שפיר נמצאת בסיכון יתר לעובר. לכן היא צריכה לשתות שתייה מזינה לשיעורים.
לדאישה שאינה מרגישה תנועות עובר
להיד*. מעוברת שאינה מרגישה תנועות עובר, תשכב על צד שמאל ותנסה להרגיש תנועות. אם אחרי חצי שעה עדיין לא הרגישה תנועות, עליה לשתות שתייה ממותקת אפילו יותר מכשיעור, אך תעשה הפסקה קצרצרה של כמה שניות בין לגימה ללגימה.
לוקרישיות יתר
לזיד(א). מעוברת שנמצאת בסיכון לקרישיות יתר, תשתה שתייה מזינה לשיעורים.
לחחוסר בברזל
לטיד(ב). מעוברת שיש לה חוסר בברזל, אם רמת ההמוגלובין שלה בדם נמוכה מ-9 גרם לדציליטר, תשתה לשיעורים. מעל 10 גרם לדציליטר תצום כרגיל. בין 9 ל-10, תצום רק אם אינה סובלת מתופעות אנמיה, כגון חולשה, עייפות וסחרחורות.
מצירי לידה
מאטו. מעוברת שיש לה צירים מוקדמים, צריכה לשתות. התייבשות עלולה לגרום לצירים. צירים מוקדמים עלולים לגרום ללידה מוקדמת, על כלל המשמעויות הבעייתיות שעלולות להיות לכך. ויש מי שהורה שהוא הדין גם במקרה שהיא מרגישה סחרחורת או לחץ באזור הבטן, ומכל מקום תשתה לשיעורים.
מבטז. אם החלו צירי לידה סדירים ביום הכיפורים, האישה חייבת לשתות. כדי שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, תשתה לשיעורים אך ברווחי זמן קצרים מאוד, כפי שיבואר להלן, הלכה כב. וייתכן שבמצב כזה האישה צריכה לשתות כרגיל ולא לשיעורים.
מגיז. מעוברת שיש לה ספק אם כבר החלו לה צירים, יש מי שהורה שתשתה שתייה מרה בכמות גדולה.
מדיום הכיפורים – הוראות מעשיות
מהיש הקבלה מסוימת בין ההוראות למעוברת ביום הכיפורים לבין ההוראות למניקה ביום הכיפורים. פירוט ההוראות למניקה יובא להלן, פרק עג – 'הנקה ביום הכיפורים ובתעניות', מעמ' 332 ואילך.
מויח. עיצומו של יום מכפר – גם מי שלא יכול לצום ביום הכיפורים, מחמת חשש לפיקוח נפש, עצם היום מכפר עליו.
מזיט. שתייה לעומת אכילה – בדרך כלל הצורך בשתייה חיוני יותר מאשר הצורך באכילה. אם לחולה די בשתייה בלבד, אין היתר לאכול. לכן בכל מקרה שמאכילים חולה ביום הכיפורים יש לשקול אם הוא צריך גם לאכול וגם לשתות, או אם די לו בשתייה בלבד.
מחאכל או שתה פחות משיעור זה, אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור – אין חייבין כרת אלא על כשיעור.
משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב, ג
מטכ. אכילה ושתייה לשיעורים – כשההוראות הרפואיות לחולה, למעוברת או למניקה הן שחייבים לאכול או לשתות, עדיף, אם אפשר, לאכול ולשתות לשיעורים. הכוונה היא שיאכלו או שישתו פחות מכשיעור, ימתינו מעט, ואז ימשיכו לאכול או לשתות פחות מכשיעור. הרעיון הוא שאיסור אכילה ושתייה הוא בשיעור מסוים. גם כשאוכלים או שותים פחות משיעור כזה – האיסור קיים אך במידה פחותה, ולכן גם אין נענשים עליו. אם חייבים לאכול או לשתות, עדיף לעשות זאת באופן הפחות חמור. המינוח ההלכתי לכך הוא – 'הקל הקל תחילה'.
נכא. שיעור אכילה לשיעורים – השיעור הוא פחות מככותבת הגסה, והוא בנפח של כשני שלישי ביצה, דהיינו כ-32 סמ"ק, ויש אומרים 30 סמ"ק. זמן ההמתנה בין אכילת שיעור כזה לאכילת השיעור הבא הוא כדי אכילת 4 ביצים, והוא תשע דקות מסוף האכילה האחת לתחילת האכילה השנייה. כאשר הרופא קובע שעל החולה לאכול כמויות גדולות יותר, מוטב לצמצם את זמן ההמתנה בין סוף אכילת שיעור לתחילת אכילת השיעור הבא לפי הצורך, ועד לשתי דקות, מאשר להגדיל את הכמויות בכל אכילה ולעבור את השיעור.
נאכב. שיעור שתייה לשיעורים – השותה מלֹא לוגמיו ביום הכיפורים חייב, ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ולא מלֹא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלֹא לוגמיו. למעשה יש למדוד את כמות הנוזלים שנכנסת בלחי אחת מלאה, אצל אדם ממוצע השיעור הוא כ-40–45 סמ"ק, ולשתות כמות כזאת כל 9 דקות. אם ההשתהות ארוכה מדי לחולה, אפשר לצמצם את זמן ההמתנה בין שתייה לשתייה לשניות אחדות. מי שמתקשה למדוד שיעורי שתייה וזמנים, יכול למלא כוס ולשתות ממנה לאט לאט בכפית קטנה, כיוון שבאופן כזה הכמויות המצטברות תהיינה פחות מכשיעור. באופנים כאלה אפשר לשתות כמויות גדולות מאוד.
נבכג. חישוב הכמויות לפי הצורך – גם באכילה או בשתייה לשיעורים, התירו לשתות את הכמות הנדרשת ולא מעבר למה שצריך. לכן יש לשאול את הרופא על כמות האוכל או הנוזלים הדרושה לחולה במשך יום הכיפורים, בין אם הוא אוכל ושותה לשיעורים ובין אם אוכל ושותה כרגיל.
נגכד. לאחר שהחולה המסוכן אכל או שתה ונתיישבה דעתו, אסור לו לאכול בהמשך היום, ולא אומרים כיוון שהותר מקצת היום הותר כולו. ברור שאם נתחדשה הסכנה, עליו לאכול או לשתות שוב.
נדכה. איכות האכילה והשתייה – מצד ההלכה מה שקובע לגבי שיעור האוכל או השתייה היא הכמות ולא האיכות. לכן, אם יש לאישה היתר לשתות, עדיף שתשתה משקים מזינים שיחזקו אותה. לדוגמה, תשתה מרק סמיך או מיץ פירות מרוכז וכדומה, ועל ידי כך תוכל לאפשר לעצמה, בסיכומו של דבר, לשתות פחות. כך גם לגבי אכילה.
נהכו. מאימתי להתחיל לשתות או לאכול – ביום הכיפורים עדיף לאכול ולשתות לשיעורים כבר מהבוקר, ואם צריך – אפילו מהערב, מאשר לצום בבוקר, ועקב כך להיכנס לגדר סכנה וצורך לאכול ולשתות כרגיל.
נוכז. לצום או ללכת לבית הכנסת – מוטב להישאר ביום הכיפורים בבית ולצום, מאשר ללכת לבית הכנסת ולהתעייף ולרעוב יותר, ואז יהיה החולה מוכרח לאכול או לשתות.
נזכח. עזרה בטיפול בילדים – ברור שעדיף שהמעוברת תשיג עזרה ליום הכיפורים כדי למנוע ממנה את הצורך לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אפילו לשיעורים, אפילו פעם אחת. ופשוט שאם אינה משיגה עזרה, על בעלה להישאר בבית כדי לסייע לה ככל שיידרש, מפני שהאפשרות של האישה לצום עולה במעלתה על התפילה במניין של בעלה.
נחחולה אומר צריך, ורופא אומר אינו צריך – שומעין לחולה, מאי טעמא – "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד, י).
יומא פג, א
נטכט. נאמנות החולה – מאכילים את החולה על פי דבריו כשאומר שהוא צריך לאכול או לשתות, אף על פי שאין ניכר לסובבים את החולה שבאמת יש בו סכנה. אין לחשוש שמא החולה לא מדייק בדבריו ושמא באמת אין בו סכנה, כיוון שמחללים שבת ומאכילים חולה ביום הכיפורים גם בספק פיקוח נפש.
סל. הגדרת מאכלים ומשקים – הפוסקים דנו במאכלים ובמשקים שונים – האם דינם כאוכל או כשתייה. ההגדרה חשובה הן ביחס לצירוף אכילה ושתייה והן ביחס לשיעור, וכן יש חשיבות להגדרה בגלל השאלה האם מספיקה שתייה בלבד. יש מגדירים שכל דבר שאין צריך ללועסו כדי לאוכלו נחשב משקה, ויש מי שהגדיר משקה כדבר שאי אפשר להחזיקו ביד ללא כלי, ויש מי שהגדיר משקה כדבר הנשפך בבת אחת. דבר המורכב ממאכל ומשקה יחד, כגון דייסה דלילה, הולכים בו אחר הרוב.
סאאכל אוכלים שאינן ראויין למאכל אדם כגון עשבים המרים... אפילו אכל ושתה מהן הרבה, הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות.
משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב, ה
סבלא. משקה מר – יש מי שכתב לערב דבר מר בשתייה, כגון לשים שתיים-שלוש שקיות תה רגיל או תה בבונג בכוס מים חמים, ללא סוכר או ממתיק, עוד מערב הצום, כדי לפגום בטעם המים, ועל ידי כך האיסור פחות חמור. כאשר צריך לשתות נוזלים, שותים תמצית מרה כזאת. לשיטתו נראה, ששתייה כזאת, אפילו בכמות גדולה, עדיפה על פני שתייה לשיעורים.
סגלב. אכילה שלא כדרכה – אכילה שלא כדרך הפה אינה נקראת אכילה ואין בה איסור ביום הכיפורים, לכן מותר להאכיל גם חולה שאין בו סכנה בזונדה או כשיש לו פתח מיוחד לתוך הקיבה.
סדלג. אף על פי שהאכלה שלא בדרך הפה קלה יותר מבחינת איסור אכילה ביום הכיפורים, אין להשתדל להאכיל חולים ביום הכיפורים בדרכים כאלו. אם הם צריכים לאכול, יאכלו דרך הפה, על פי השיעורים והזמנים שנתנו חכמים, כמו שיפורט להלן, ואל לו לחולה שחייב לאכול או לשתות להתחכם ולסגף את עצמו בהזנה מלאכותית.
סהלד. נטילת ידיים – חולה שצריך לאכול לחם ביום הכיפורים, ייטול ידיו כדרכו עד פרק היד.
סוברכה על אכילה ושתייה ביום הכיפורים
סזלה. לפני אכילה או שתייה מברכים ברכה ראשונה. כמו כן מברכים ברכה ראשונה אם הסיח דעתו. שנת קבע נחשבת להיסח הדעת, שנת עראי לא נחשבת היסח הדעת.
סחלכן, אם אדם אוכל או שותה ביום הכיפורים לשיעורים, אם לא הסיח דעתו ולא שינה מקומו, אין לו לברך שוב לפני כל אכילה או לפני כל שתייה.
סטלו. ברכה אחרונה מברכים בסיום האכילה או השתייה, או אם הסיח דעתו, כגון כשהלך לישון, כפי שהובא בהלכה הקודמת, או כשמתכננים הפסקה ארוכה יותר משבעים ושתיים דקות עד האכילה הבאה.
עלז. אם אוכל או שותה ביום הכיפורים לשיעורים, לא יברך ברכה אחרונה מחמת הספק.
עאלז*. מי שאוכל ביום הכיפורים לא יקדש לפני אכילתו, ואין צורך לבצוע על לחם משנה. אך אם מברך ברכת המזון, צריך להוסיף 'יעלה ויבוא'.
עבלח. על שתייה 'מרה' לא מברכים, לא לפניה ולא לאחריה.
עגנטילת תרופות
עדלט. מותר ליטול תרופה בערב יום הכיפורים כדי להקל על הצום, אפילו לבריא.
עהמ. אין חיוב להשתמש ביום הכיפורים בתרופה שאמורה להקל על הצום, כגון בפתילה בפי הטבעת או בזריקה, אפילו אם על ידי כך יוכל לצום או להפחית את כמויות האכילה והשתייה. אבל אם החולה מצטער מאוד בגלל שהוא צריך לאכול ביום הכיפורים, ועל ידי נטילת התרופה לא יצטרך לאכול, וממילא לא יצטער, מותר להשתמש בתרופה, שכיוון שמצטער הרבה אין איסור רפואה.
עומא. חולה שיש בו סכנה או חולה שעלול להסתכן אם לא ייקח את התרופות, ואינו יכול לבלוע את התרופות ללא מים – ייקח אותן כרגיל עם מעט מים לפי הצורך.
עזמב. מותר גם לחולה שאין בו סכנה לבלוע תרופות מרות ביום הכיפורים. אפילו אם האדם כעת בריא, אך אם לא ייקח את התרופה הוא עלול להגיע למצב של חולה שאין בו סכנה, כגון אדם שהסובל מהתקפים של מיגרנה קשה, מותר לו לבלוע תרופה, ללא מים, כדי למנוע את ההתקף.
עחמג. לחולה שאין בו סכנה אסור לשתות מים, ואפילו פחות מכשיעור, כדי לבלוע את התרופה, אך הוא יכול להוסיף למים דבר מר או להמיס את התרופה במעט מים ואז ייפגם טעמם, וגם הם הופכים להיות חלק מהתרופה. ויש מי שהתיר רק אם השתיה המרה תהיה פחות מכשיעור.
עטמד. ברור שעדיף ליטול את התרופה בצורה של פתילה.
פתשעה באב
פאמה. ככלל, מעוברת מתענה בתשעה באב.
פבמו. אם המעוברת חולה, אפילו במחלה שאין בה סכנה, אין לה להתענות בתשעה באב, וכיום מקובל אצל הרבה מורי הוראה להקל למעוברת שלא תתענה בתשעה באב אפילו בגלל חולשה.
פגמז. תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, נשים מעוברות פטורות מהצום, ויש סוברים שככלל הן חייבות לצום.
פדמח. מעוברת שצריכה לאכול בתשעה באב שחל ביום ראשון, צריכה להבדיל לפני אכילתה. אם צריכה לאכול מיד בערב – תבדיל בערב, ואם צריכה לאכול בבוקר – תבדיל בבוקר. וטוב תעשה אם לא תבדיל על יין אלא על שאר משקים שמותר להבדיל עליהם או שתיתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות את יין ההבדלה. ואם אין משקה אחר להבדיל עליו, ואין קטן, תשתה מן היין כשיעור ולא יותר. ויש מי שכתב שאם אין קטן תבדיל על יין ותשתה אותו, ולא תבדיל על שאר משקים.
פהמט. בכל המקרים שהמעוברת פטורה מן הצום, אין היא חייבת לפרוע את התענית לאחר מכן.
פונ. מעוברת שצריכה לאכול בתשעה באב, יכולה לאכול כדרכה, ואין עליה חיוב לאכול לשיעורים, אך לא תאכל מעדנים. ויש מי שהורה שחולה שהתירו לו לאכול, יאכל לחם ומים בלבד כדי להשתתף בצער על החורבן.
פזימי בין המצרים
פחנא. מעוברת מותרת לאכול פרי חדש בשלושת השבועות של ימי בין המצרים, וכן מותר לה לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, אם היא מצטערת בהריונה.
פטנב. מותר למעוברת בחודש התשיעי לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב.
צנספח הוראות מעשיות ליום הכיפורים לנשים בהריון ולמניקות
צאהכנת הגוף לצום בערב יום הכיפורים
צבמומלץ להקפיד על שתייה מספקת (כ-10 כוסות במשך היום). חשוב לדאוג לכך שביום שלפני הצום יתמלאו מחסני הסוכר הזמין בגוף באמצעות אכילת מזונות עתירי פחמימות, כגון לחמים למיניהם, פסטה, אורז, תפוחי אדמה, ומזונות עתירי סוכר, כגון פרות טריים ויבשים, דבש וכיוצא בזה. מומלץ שהמזון יהיה דל תבלינים ומלח.
צגלנוהגים לשתות כמויות גדולות של קפה, הפסקה חדה של צריכת קפה עלולה לגרום לכאבי ראש במהלך הצום, לכן מומלץ להפחית את כמויות הקפה בהדרגה במהלך שלושה-ארבעה ימים לפני הצום, ויומיים לפני הצום לשתות כוס אחת בלבד, או להימנע מקפה בכלל.
צדהסעודה המפסקת
צהחשוב להקפיד שסעודה זו תהיה קטנה יחסית, מבוססת בעיקר על פחמימות ושומן ומעוטת חלבונים. מומלץ להימנע ממאכלים מתובלים או מטוגנים, שעלולים לגרום לצרבת ולצימאון. רצוי לא לאכול הרבה ירקות ולהימנע ממזונות שיוצרים גזים ואי נוחות במערכת העיכול, כגון עדשים, שעועית, חומוס, בצל ותירס.
צוכדאי לצרוך מזונות עתירי שומן בלתי מוקשה, כגון אבוקדו וטחינה, בתוספת פחמימות, כגון תפוחי אדמה ואורז. לאלה אפשר להוסיף מנה קטנה של עוף או דג מבושלים, לכבוד הסעודה המפסקת שהיא סעודת מצווה. במהלך היום שלפני הצום והסעודה המפסקת מומלץ להמעיט באכילת מזונות עתירי חלבון, כגון חלב ומוצריו, בשרים ודגים, כיוון שכמות גדולה של חלבון גורמת לאיבוד מיותר של נוזלי הגוף ולתחושת צימאון.
צזבתום הצום
צחבתום הצום כדאי להתחיל בשתיית משקה, רצוי ממותק, לא חלב, בטמפרטורת החדר. למשקה אפשר להוסיף פרוסת לחם מרוחה בדבש או בריבה. לא מומלץ לאכול עוגה. לאחר כשעה כדאי לאכול ארוחה קלה בלבד. מומלץ לאכול ארוחה זו לאט וללעוס היטב. מי שיישאר רעב יוכל לאכול כעבור שעתיים דבר מה נוסף. גם את הנוזלים יש להשיב לגוף בהדרגה. כדי למנוע הזעה וירידה בחום הגוף, יש להסתפק בכוס עד כוס וחצי לשעה.
צטכשצריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים
קכדי לאכול או לשתות ביום הכיפורים צריך לקבל הוראה אישית של רופא מומחה שמחייב אכילה או שתייה ביום צום. עם הוראת הרופא יש לשאול רב מורה הוראה, כדי שיברר את פרטי המקרה בעצמו ויפסוק הלכה למעשה. ההוראות שלפנינו הן חלק בלתי נפרד של הוראה הלכתית בעל פה ואין לדייק בהן או להסתמך עליהן ללא הוראה אישית.
קאההיתר לאכילה וההיתר לשתייה נידונים בנפרד לפי הצורך הרפואי. כך לדוגמה, ייתכן מצב שבו חולה יקבל היתר לשתייה בלבד, ולא לאכילה.
קבאם הותרה שתייה בצום, יש לשתות ביום שלפני כן הרבה מעל למה שרגילים לשתות בדרך כלל. אם שותים מים, יש להוסיף כחצי כפית סוכר לכל כוס.
קגביום הכיפורים יש להימנע ממאמץ ומשהייה במקום חם. עדיף להישאר בבית, ליד מזגן או מאוורר, במקום ללכת לבית הכנסת, כשהדבר מצריך מאמץ או אם תנאי מזג האוויר עלולים להכביד על הצום.
קדיש להסתפק בשתייה המכונה בהלכה 'שתייה לשיעורים', אם יש לכך אישור רפואי והלכתי. כדי למדוד את ה'שיעורים' לפני יום הכיפורים יש למלא את הפה במים ככל האפשר בשני הצדדים ולפלוט אותם לכוס. קצת פחות מחצי מכמות זו, היא הכמות שאפשר לשתות ביום הכיפורים בהפסקות של תשע דקות בין שתייה לשתייה. אם יש צורך בהפרשי זמן קטנים יותר, אפשר לרדת לשבע וחצי דקות, ארבע דקות או אפילו שתי דקות. אם אין שום אפשרות להמתנה כזאת, אפשר לשתות את ה'שיעורים' אפילו במרווחים של שניות ספורות בין שתייה לשתייה, הכל כפי האפשר ועל פי דעת הרופא המומחה.
קהרצוי לשתות משקאות מזינים, כגון – מיץ ענבים, מרק נוזלי, מיצים טבעיים, יוגורט וכדומה, שאותם אפשר להכין לפני יום הכיפורים. אם שותים מים יש להמתיקם לפני השתייה בכפית סוכר ומעט מלח.
קובמקרים שרב פוסק מתיר לשתות שתייה מרה מעבר ל'שיעורים', אפשר להכין תמצית מרוכזת של תה מר בעזרת תה קמומיל (בבונג).
קזחולה שהרופא אמר לו לאכול ביום הכיפורים, ומורה הוראה התיר לו לעשות כן, יכין מאכלים בנפח של 30 סמ"ק, ואם יש צורך אפשר להוסיף עד 38 סמ"ק. מאכל זה אפשר לאכול ברווחי זמן המפורטים לעיל, ועד מינימום ארבע דקות בין אכילה לאכילה.
קחאכילה ושתייה אינם מצטרפים לשיעור. דהיינו, אם הותר לאדם גם לאכול וגם לשתות, אין צורך בהמתנה בין האכילה לבין השתייה.
קטחולה שצריך לאכול או לשתות ביום הכיפורים, טוב שיאמר לפני האכילה או השתייה הראשונה כך:
קיהנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתייה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה' " (ויקרא יח, ה). ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלמה ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שם טז, לא), כן יהי רצון, אמן.
הגאון הקדוש האדמו"ר מבעלז זצ"ל, סיפר על אביו שהיה צריך לאכול ביום הכיפורים ואכל מיד אחרי "כל נדרי", ואמר בזה הלשון: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות בוראי כפי שאמרו חז"ל". ואכל בשמחה יתירה, כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת אכילת מצה ונטילת לולב.
הרב יצחק זילברשטיין, שבת שבתון, פתיחה, סעיף א