ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק תשיעי; הפלות 62

ברקע רפואי

גהשיטות להפלה מלאכותית – השיטות הטכניות הקיימות כיום לביצוע הפלה נבדלות לפי גיל ההריון בעת ביצוע ההפלה.

דבשליש הראשון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:

הטיפול תרופתי – תרופה שניתנת דרך הפה ופועלת נגד הקולטנים הרחמיים של ההורמון פרוגסטרון, ובכך מונעת את המשך התפתחות ההריון. השימוש בישראל בתרופה זו מותר רק לאחר אישור ועדה להפסקת הריון. אפשר להשתמש בתרופה זו רק עד 49 יום מהווסת האחרונה (7 שבועות הריון).

והסבר על שימוש בגלולה המיועדת למניעת השתרשות של ביצית מופרית ברחם בימים שאחרי קיום חיי האישות (גלולת 'היום שאחרי') יובא להלן, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 376.

זשאיבה או גרידה – שיטות אחרות הן ריקון הרחם על ידי הרחבת צוואר הרחם ושאיבת תוכן הרחם בוואקום, או הרחבת צוואר הרחם וגרידה של תוכן הרחם. בשיטות אלה אפשר להפסיק הריון שהוא עד שנים עשר שבועות. יש המרחיבים את צוואר הרחם וגורמים להפלה בעזרת פתילות שמכילות פרוסטגלנדינים, שגורמים להתכווצויות של הרחם ולפליטת העובר מתוכו. שיטות אלו גורמות כאב, ועל כן מבצעים אותן בהרדמה, מקומית או כללית.

חפירוט – לפני הגרידה יש להכין את צוואר הרחם ולהרחיבו במידה שתאפשר הכנסת מכשירים לרחם לשם ריקונו. אפשר להרחיב את צוואר הרחם כך שיתאים לקוטר המכשירים בחדר הניתוח עצמו, בהרדמה כללית, אולם פעולה כזאת, בפרט לקראת גרידה בשבוע מתקדם, עלולה לגרום נזק לצוואר הרחם, ולפגוע בהריונות הבאים, כגון אי ספיקת צוואר הרחם והפלה ספונטנית בשליש השני, לפיכך יש היגיון בהכנת צוואר הרחם בהדרגה, שלא תגרום טראומה.

טהשיטות להרחבת צוואר הרחם הן תרופתיות או מכניות. התרופה המקובלת היא ממשפחת הפרוסטגלנדינים, כגון ציטוטק (Cytotec), שאפשר ליטול אותה דרך הפה או להחדיר לנרתיק. השיטה המכנית היא החדרה של אצה, הנקראת למינריה, לתעלת צוואר הרחם. הלמינריה סופחת נוזלים ומתנפחת, וכך היא מרחיבה לאט את תעלת הצוואר. הוספה הדרגתית של למינריות מרחיבה בהדרגה את תעלת הצוואר.

יבשליש השני של ההריון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:

יאהרחבה וגרידה – בשבועות 13–16 להריון עדיין אפשר להשתמש בשיטה זו, אם כי סיבוכיה וסכנותיה גדולים יותר מאשר בשליש הראשון.

יבבשבועות 16–22 אפשר להשתמש בעירוי תוך רחמי – עירוי נוזלים שונים לתוך שק מי השפיר שגורמים להתכווצויות של הרחם. ההפלה מתחילה תוך 12–24 שעות ומסתיימת כעבור 12–24 שעות נוספות.

יגשיטה נוספת היא הזרקת פרוסטגלנדינים לתוך שק מי השפיר.

ידבהפלה מאוחרת משבוע עשרים ושלושה להריון, כאשר יש חשש שההפלה תסתיים בעצם בלידתו של ולד חי, מקובל כיום להזריק תמיסת כלוריד האשלגן ללבו של העובר, ועל ידי זה להמיתו ברחם אמו, ורק לאחר מכן לבצע את פעולת ההפלה. בכך 'נמנעת' הבעיה המוסרית של התמודדות עם עובר חי בעל מומים קשים לאחר ההפלה.

טוהתייחסות לחובה המשפטית לטפל בעובר שנולד חי משבוע עשרים וארבעה להריון ואילך, תובא להלן, פרק סד – 'לידת פג', עמ' 244.

טזסיבוכים וסיכונים בעקבות הפלה מלאכותית – מלבד הפגיעה בעובר על ידי ההפלה, יש בהפלה גם סיכונים וחשש לסיבוכים לאם, עד כדי סכנת מוות. הסיבוכים המידיים עלולים לכלול – קרע של הרחם, קרע של צוואר הרחם, דימומים, זיהומים מקומיים וכלליים, תסחיפים ריאתיים, חום, כאבים, הרעלת מים, פרכוסים, הלם ופגיעה באברים תוך בטניים. כמו כן מצטרפים לרשימה זו כל הסיבוכים הקשורים להרדמה. אמנם סיבוכים אלו אינם גדולים יותר מאשר בכל לידה רגילה.

יזהסיבוכים המאוחרים כוללים בעיקר שני סוגים – בעיות נפשיות ובעיות פוריות.

יחביחס לבעיות הנפשיות עולה במחקרים מבוקרים כי כ-10% מהנשים שביצעו הפלה מלאכותית סובלות מבעיות פסיכיאטריות ניכרות בעקבות ההפלה. הבעיות כוללות הפרעות בחיי אישות, נוירוזות קשות, התעוררות בעיות פסיכוטיות חבויות ונטייה להתאבדות. כ-15%–25% מהנשים שביצעו הפלה מלאכותית סובלות מרגשות אשם, חרדה, דיכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידה בהערכה העצמית, סיוטי לילה והזיות. מתוארות הפרעות גם במשפחתה של אישה שעברה הפלה, כגון קושי בהתקשרות רגשית של האם עם הילדים, ועלייה בתסמונת הילד המוכה במשפחות כאלה.

יטביחס לבעיות פוריות עקב הפלה מלאכותית, הבעיות העיקריות עלולות לכלול עקרות משנית מוחלטת, דהיינו חוסר אפשרות להרות, הפלות טבעיות חוזרות, הריונות מחוץ לרחם, לידת פגים, לידת תינוקות במשקל נמוך, תמותת תינוקות, סיבוכים אחרים בהריונות הרצויים. סיבוכים אלו הופכים להיות משמעותיים ככל שעולה מספר ההפלות לאותה אישה. ההנחה היא שכ-50% מהנשים העקרות הסובלות מעקרות מכנית, המהווה 40%-30% מסך כל סוגי העקרות אצל נשים, עברו בצעירותן הפלה מלאכותית שגרמה לעקרות זו.

כגורמים המגדילים את סיכוני התחלואה והתמותה כוללים הפלה בלתי חוקית, גיל מתקדם של האם, גיל מתקדם של ההריון, מחלות כרוניות של האם, שיטות הפלה מסוימות, הפלה שהתרחשה בארצות מתפתחות וסיבוכי הרדמה.

כאהתייחסות הלכתית – עצם האיסור

כבשלושה הם הדוחים את השכינה מהעולם, וגורמים שאין דיורו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ובני אדם צועקים ואינם נענים. ואלה הם: השוכב עם נִדה... השוכב עם בת אל נכר... ההורג בניו – העובר שאשתו מעוברת בו, וגורם להרגו במעיה, שסותר בניינו של הקדוש ברוך הוא ואומנותו. יש ההורג בן אדם, וזה – הורג בניו. שלוש רעות עשה שכל העולם אינו יכול לסבול, ועל זה העולם מתמוטט קמעא קמעא ואין יודע, והקדוש ברוך הוא מסתלק מהעולם, וחרב ורעב ודבר באים לעולם. ואלה הן: הורג בניו, סותר בניינו של המלך, דוחה השכינה ההולכת ומשוטטת בעולם, ואיננה מוצאת מנוח. ועל אלה רוח הקודש בוכה, והעולם נידון בכל השפטים האמורים. וי לבן אדם זה, וי לו, טוב לו שלא נברא בעולם. זכאים הם ישראל, שאף על פי שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל שלוש אלה: מנִדה, ומבת אל נכר, ומהריגת העובר, והשתדלו בפרהסיא בפרייה ורבייה. שאף על פי שנגזרה גזירה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), לא נמצא ביניהם מי שהרג העובר במעי האישה; כל שכן לאחר זה. ובזכות זה יצאו ישראל מהגלות. זוהר, שמות ג, ב

כגיצא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, דאלמא מעיקרא לית ביה משום הצלת נפשות, ותנן נמי (משנה, נדה פרק ה, ג; בבלי, מד, א) גבי תינוק בן יום אחד: "וההורגו חייב", ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא, וקרא נמי כתיב דמשלם דמי ולדות. הרמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש – עניין הסכנה

כדעל העוברים, דגוי חייב וישראל פטור, אף על גב דפטור מכל מקום לא שרי. תוספות, סנהדרין נט, א, ד"ה 'ליכא'

כההנה פשוט לענ"ד שאסור, כי להרוג עובר הוא גם כן באיסור רציחה, גם לישראל כמו לבני נח. ורק שישראל אינם נהרגים, כמפורש בתוספות סנהדרין... ומאחר שאיכא איסור רציחה על עובר, פשוט שאף אם נדע בברור שהוא ולד כזה שיחיה רק זמן קצר, וחולה כל העת, ולא יהיה לו שום דעת, ויצטרכו לטרוח הרבה עמו יותר מכפי האפשר להאם, ואף שבשביל זה יש לחוש גם שתחלה אמו, לא שייך להתיר להרוג העובר, שיש גם בעובר זה איסור רציחה כמו לעובר בריא ושלם. ובכלל צריך לידע שבדיקה דהרופאים שידונו מבדיקתם שהוא ולד כזה הוא רק אומדנא והשערה בעלמא, שלא היה שייך לסמוך על דבריהם בזה, אך שאינו נוגע זה לדינא, משום דאף אם הוא ולד כזה, אסור כדלעיל. ובכלל יש לידע כי הכל הוא מן השמים ולא שייך להתחכם להמלט מעונשין ח"ו בדברים שמסיתים הרופאים כי הרבה שלוחים למקום. שלכן צריך לקבל באהבה כל מה שעושה ה' יתברך ואז בזכות זה והבטחון בו ובבקשה ממנו יברך את האשה שתלד ולד קיים בריא ושלם לאורך ימים ושנים. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עא

כונשים מעוברות שקיבלו תרופת ארגעה, שכפי שנתברר יש בה משום גורם המעכב בהתפתחות הולד, ורובם נולדים בעלי מומים, רחמנא ליצלן, שטוב מותם מחייהם, וכן יש מהם שנולדים חסרי דעה... מסקנה דמילתא: אין לעובר תורת נפש, ואיסור הריגתו הוא משום חבלה או משום בל תשחית. במקום ייסורים לא נאמר הכלל 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה', ומכאן שגם לגבי העובר כיוון שייוולד בעל מום גדול, רחמנא ליצלן, יש מצוה להצילו מזה... ובגוונא שייוולד חסר דעה, לא עלינו, וממילא לא יוכל לקיים מצוות, טעם זה אינו שייך כלל. וגם כאן יש להוסיף צער ההורים ובני המשפחה... מכל זה נראה שתהא ההפלה מותרת במקרים כאלה, רחמנא ליצלן, כל שלדעת הרופאים המומחים רוב הוולדות הם בעלי מומים גדולים או חסרי דעה, ה' ישמרנו. וכתבתי כל זה כפי הנלע"ד להלכה, ולמעשה צריך לשמוע חוות דעת הגדולים. הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, סימן לב

כזא. לדעת רוב הראשונים ככולם יש איסור בביצוע הפלה, ונחלקו הפוסקים מהו טעם האיסור והאם האיסור מהתורה או מדרבנן.

כחהטעמים שהוזכרו לאיסור הם:

כט• יש סוברים שהאיסור מהתורה, משום רציחה.

ל• יש סוברים שהאיסור מהתורה, משום חבלה או בל תשחית.

לא• יש סוברים שהאיסור מהתורה, משום איסור גזל, שגוזל את חייו של העובר.

לב• יש סוברים שהאיסור מהתורה, כיוון שמונע חיים מישראל, וממעט את הדמות.

לג• יש סוברים שהאיסור מהתורה, אך לא כתבו מאיזה טעם.

לד• יש סוברים שיש בהפלה משום סתירת בניינו של הקדוש ברוך הוא.

לה• יש סוברים שהטעם הוא מפני איסור השחתת זרע.

לו• יש סוברים שהטעם הוא שהההפלה עצמה מסכנת את האם.

לז• יש סוברים שהטעם הוא שאם מחללים שבת להצלת העובר, כדי שיוכל לקיים מצוות, כל שכן שצריך להיזהר שלא להרגו.

לח• יש סוברים שבנוסף לטעמים האחרים לאיסור, אסור גם משום שגורם חילול השם בעולם.

לטב. גם לפי הדעות שאיסור הפלה הוא מגדר רציחה, אין על כך חיוב מיתה בבית דין כיוון שחיוב מיתה חל רק על ההורג תינוק שכלו לו חודשיו ויצא לאוויר העולם.

מג. יש פוסקים שלדעתם איסור הפלה הוא מדרבנן, ויש פוסקים הסומכים על שיטה זו בדוחק במקום צורך וצער גדול. ואין להקל בכך אלא רק על פי פסיקה מפוסק מובהק שראוי לדון בענייני נפשות כאלה.

מאד. אם פעולה אסורה בוצעה על אדם בהסכמתו, גם אם בשעת ביצוע האיסור לא היה בהכרה ולא יכול היה לסייע, הוא עובר על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". לכן אישה שעוברת הפלה ללא אישור הלכתי מכשילה את הרופא – בין שהוא יהודי ובין שהוא גוי – גם אם בזמן ביצוע ההפלה היא ללא הכרה ולא עושה מאומה לסייע לרופא.

מבהתייחסות לחילול שבת כדי לשכנע אישה מעוברת לא לבצע הפלה הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 50, הלכה ‎לט.

מגהשאלה היסודית היא האם התורה מתייחסת אל העובר כיצור אנושי, 'אדם', או כאל ישות ביולוגית שאינה בגדר אדם, אף על פי שהיא אדם בכוח. הפסוקים העוסקים בחיוב מיתת בית דין על רצח אדם מישראל אינם נותנים לנו מענה לשאלה זו, שכן "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת" (ויקרא כד, יז), הוגבל על ידי "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יב), ליילוד שכבר יצא לאויר העולם. את התשובה לשאלתנו אנו מחפשים במושג היותר ראשוני של 'אדם', דהיינו במקום שבו מדובר על האנושות בכללה, עוד לפני מתן תורה. לפי דרשת רבי ישמעאל "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" – (בראשית ט, ו), "איזה הוא אדם שהוא באדם? הוי אומר: זה עובר שבמעי אמו" – התורה קובעת שהעובר 'אדם' שמו, אדם בתוך אדם אחר (אמו), וההורגו שופך דמים הוא... כל זאת לדעת רבי ישמעאל. לעומת זאת, לדעת תנא דבי מנשה, הדורש את "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" באופן שונה, אין לנו הכרח שהתורה רואה בעובר 'אדם', שכן גם בן נח פטור על הריגת עובר. קשה לדעת האם מחלוקת התנאים נובעת מסברה, וסברתו של כל אחד מהם הובילה אותו לדרוש את הפסוק כפי שדרש, או להפך – לשון הכתוב היא שלימדה אותו מהי כוונת התורה ביחס לעובר. כך או כך, המחלוקת היא בעלת השלכות מרחיקות לכת: האם הפלה מלאכותית של עובר היא רציחה, או שאינה אלא ככריתת איבר מגוף האישה. הרב יצחק שילת, 'רפואה, הלכה וכוונות התורה', סוגיה ג – הפסקת הריון, עמ' 136-135

מדאופן ההפלה – המשמעות ההלכתית של השיטות השונות להפלה

מהה. גם לפי דעת הסוברים שאיסור הריגת עובר הוא מן התורה, יש שכתבו שהאיסור הוא דווקא כשהורגים אותו בידיים, אבל בשתיית סם האיסור הוא מדרבנן, משום גרמא.

מוו. למרות האמור בהלכה הקודמת, אסור לגרום הפלה בגרמא. כגון אישה שראתה דם בהריון ולפי פקודת הרופא צריכה לשכב כדי לשמור על ההריון, אסור לה להתאמץ בכוונה כדי לגרום להפלה מפני שאינה מעוניינת בהריון, אלא היא חייבת לשמור על עצמה כדי להתחזק ולהמשיך את ההריון.

מזז. כאשר מתירים הפסקת הריון במקרים מסוימים, יש להעדיפה בגרמא מאשר באופן ישיר. לכן יש להעדיף שיטות הפלה על ידי תרופות מאשר מעשה בידיים, וכן, כשהדבר מתאפשר מבחינה רפואית, יש להעדיף השראת לידה מוקדמת על פני גרידה. ואם ייסורי האם יהיו קשים בהפלה בגרמא, כגון על ידי השראת לידה, מותר להפילו בידיים, כגון בגרידה, כדי לצמצם את ייסורי האם.

מחח. לקראת השבוע ה-23 להריון נוהגים להזריק ללב העובר חומר ממית קודם השראת הלידה והפסקת ההריון, כדי להימנע מהתמודדות עם מצב של לידת עובר חי, שהחוק מחייב את הרופאים להחיות אותו ולטפל בו. להלכה בוודאי יש להעדיף המתה עקיפה בגרמא מאשר המתה ישירה, כפי שכבר נתבאר בהלכות הקודמות. מבחינה מעשית אין זו החלטה של ההורים אלא זו החלטה של הצוות הרפואי.

מטעיתוי – המשמעות ההלכתית של שלבי ההריון בהתייחס להפלה

נהמפלת ליום ארבעים – אינה חוששת לוולד. ליום ארבעים ואחת – תשב לזכר ולנקבה ולנִדה. משנה, נִדה פרק ג, ז (בבלי, ל, א)

נאואי מיעברא, עד ארבעים – מיא בעלמא. יבמות סט, ב

נבט. במהלך ההריון יש שלבים שנודעת להם חשיבות הלכתית בשאלה אם לאסור או להתיר הפלה:

נג• עד ארבעים יום – לפי הגמרא, עובר עד יום הארבעים הוא מיא בעלמא, כלומר לא נגמרה יצירתו. פוסקים רבים סוברים שיותר קל להתיר הפלה עד ארבעים יום. ויש סוברים שהפלת עובר קודם ארבעים יום אסורה כמו לאחר ארבעים יום. ומכל מקום, ולכל הדעות, כאשר אין כל סיבה אסור להפיל אפילו בימים הראשונים להריון.

נדלגבי חישוב משך ההריון מבחינה הלכתית בהשוואה לחישובי הרופאים מהווסת האחרונה, ראה לעיל, פרק נז – 'הריון', עמוד 20–19.

נה• שלושה חודשים – השלב הבא מבחינה הלכתית אחרי ארבעים יום הוא שלושה חודשים, שהוא זמן הכרת העובר. יש מהפוסקים שקבעו גיל זה לזמן שיש לו חשיבות הלכתית, כך שקודם שלושה חודשים יש מקום להקל בשעת הצורך בהפלה. אך יש מי שדחה חילוקים אלה, כיוון שלא מצאנו שום חילוק זמן כזה לעניין הפלה.

נו• שבעה חודשים – יש מי שחידש, שבשעת צורך גדול אפשר לבצע הפלה עד שבעה חודשי הריון, ורק לאחר גיל זה אין להפיל עובר, גם אם הוא פגוע, כי בגיל כזה העובר כבר חיוני ובא לידי גומרו. אך יש מי שדחה את דבריו, מטעם שלא מצינו כל מקור הלכתי לזמן כזה.

נז• תוך כדי הלידה – להמית הוולד תוך כדי תהליך הלידה הוא חמור ביותר, ואין להתיר זאת אלא במקרה של סכנה ממשית לחיי האישה.

נחי. במקרה של חשש לחיי האישה בתחילת הריונה, קודם ארבעים יום מתחילת ההריון, ולכן יצטרכו להפסיק את ההריון – אם מבחינה רפואית יש סיכוי לרפא את האישה, אסור להקדים את ההפלה, ויש להמתין ולראות אולי יצליחו לרפאה, ללא הפסקת ההריון. אף על פי שאם לא יצליחו לרפאה ויצטרכו להפסיק את ההריון, הפסקת ההריון אחרי ארבעים יום חמורה יותר מאשר קודם ארבעים יום.

נטיא. כעין זה, במקום שבו אפשר להתיר הפלה עקב בעיה או מום בעובר, על פי השיטות השונות שיובאו להלן, ויש התלבטות האם להקדים את ההפלה לפני יום הארבעים, כשהמידע הרפואי עדיין אינו מבוסס כל צרכו או להמתין עד לשלב מאוחר יותר בהריון, כשכבר יש מידע רפואי מבוסס יותר, עדיף להמתין, אף על פי שהפלה אחרי ארבעים יום חמורה יותר, כיוון שהמידע הרפואי חיוני לקבלת פסיקה הלכתית מבוססת.

סיב. אם ברור שיצטרכו לבצע הפלה, עדיף שיעשו זאת בתוך ארבעים יום לתחילת ההריון.

סאיג. במקרים שבהם מתירים הפלה עד יום הארבעים, לפי השיטות השונות, והעובר עבר כבר את יום הארבעים אבל עדיין לא נצפה ריקום אברים באולטרה-סאונד, יש שכתבו שאפשר להתיר הפלה גם במקרה כזה, כיוון שדווקא בטומאת יולדת מחמירים, מפני שיש בכך חשש איסור כרת. ויש שכתבו לאסור הפלה בעובר כזה, כיוון שלדעתם יש בהפלה חשש איסור רציחה שהוא חמור מאיסור כרת, וגם מפני שאיננו יודעים בבירור מהו ריקום אברים. למעשה, יש מי שכתב לצרף את בדיקת האולטרה-סאונד להקל במקרים קשים שבהם יש מקום להתלבט להתיר הפלה אפילו אחרי יום הארבעים, לפי השיטות השונות.

סבאיסור הפלה בגוי

סגיד. איסור הפלה אצל גויים חמור יותר מאשר בישראל, שכן אפילו לשיטות המחמירות ישראל שהרג עובר אינו חייב מיתה, ואילו גוי שהרג עובר חייב מיתה.

סדטו. כיוון שכך, אם יש היתר להפלה, עדיף שהיא תתבצע על ידי רופא יהודי, ולא על ידי רופא גוי. אך במקום שאי אפשר לבצע את ההפלה על ידי ישראל, מותר לרופא גוי לבצעה.

סהטז. אין בן נח חייב מיתה על הריגת עובר שהוא בתוך ארבעים יום לעיבור, כיוון שנחשב כמיא בעלמא.

סויז. הפלה לאישה גויה חמורה מאשר לאישה יהודייה, ולכן מותרת רק במקרה שיש סכנה לחיי האישה.

סזיח. מותר לרופא יהודי לסייע לרופא גוי בביצוע הפלה אסורה לאישה גויה כשאינו עובר על "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" שהוא מן התורה, קיים רק במקרה שעובר העבירה אינו יכול לעבור על האיסור לבדו מבלי המסייע. לעומת זאת, איסור 'מסייע לדבר עבירה' הוא מדרבנן, וקיים גם כשעובר העבירה יכול לבצעה ללא סיוע. יש פוסקים שכתבו שכלפי גוי קיים רק האיסור של "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", אבל אין איסור של 'מסייע לדבר עבירה'. לכן אם הרופא הגוי יכול לבצע את ההפלה לאישה גויה גם ללא עזרת ישראל, מותר לישראל לסייעו, אך אם לא יכול לעבור על האיסור ללא עזרת אותו ישראל, אסור לישראל לסייעו. אך אסור לרופא יהודי לסייע לרופא יהודי אחר לבצע הפלה אפילו לאישה גויה או לסייע לרופא גוי לבצע הפלה לאישה יהודייה, כיוון שגם הרופא וגם האישה עוברים על איסור בביצוע הפלה, וכשאחד מהם יהודי יש איסור 'מסייע לדבר עבירה'.

סחפירוט נוסף על איסור סיוע לביצוע הפלה האסורה על פי ההלכה, הובא לעיל בכרך הראשון, פרק כג – 'דילמות רפואיות הלכתיות', עמ' 268–270.

סטהפלה בשבת

עיט. אסור לבצע בשבת הפלה, אף כשרב פוסק התיר להפיל, אלא במקרה שהשהייתה עד מוצאי שבת תסכן את המעוברת. יש סבורים שמי שמבצע הפלה בשבת מחלל שבת מדין נטילת נשמה, מבלי להיכנס לדיון העקרוני בשאלה אם מותר להפיל. מכל מקום ברור שאם ההפלה היא שאלה של פיקוח נפש, ועיכוב עלול לסכן את האישה, מותר וצריך לבצעה בשבת, כמו בכל פיקוח נפש.

עאכ. אין לבצע הפלה בשבת רק כדי להזדרז ולבצעה בתוך ארבעים יום מתחילת ההריון. האיסור של הפלה בשבת חמור יותר מאשר דחיית ההפלה מלפני ארבעים יום לאחרי ארבעים יום.

עבהתייחסות לחילול שבת להוצאת עובר שנפטר ברחם, תובא להלן, פרק ע – 'פטירה בלידה', עמ' 309.

עגהסיבות להפלה

עדא – הדעה העיקרית בהלכה היא שהריגת עובר אסורה באיסור רציחה. בן נח חייב עליה מיתה, וישראל פטור מן המיתה אבל אסור מן התורה, ולדעה אחת הוא חייב מיתה בידי שמיים. ברור אפוא שאין שום היתר לבצע הפלה מטעמים של נוחות כלכלית, נפשית וכיוצא בזה. ב – עובר בן פחות מארבעים יום אין בו איסור רציחה, אבל אנו מצווים לשמור על חייו כדי שיוכל לגדול ולקיים מצוות בעתיד, וחייבים אף לחלל שבת לשם כך. לפיכך, אם ברור לפי אבחון רפואי שהוא לא ישרוד עד לגיל מצוות, או שיהיה חסר דעת לגמרי, מותר להפילו כדי למנוע ייסורים ממנו וממשפחתו (ומובן שאין לחלל שבת כדי להצילו). ג – עובר בן פחות מארבעים יום, שברור לפי אבחון רפואי שלמרות שישרוד עד גיל מצוות ולא יהיה בגדר שוטה, הוא עתיד לסבול ממום קשה או ממחלה קשה – יש לסמוך על דעת הפוסקים המתירים לבצע בו הפלה. ד – עובר בן יותר מארבעים יום שלפי אבחון רפואי עתיד לסבול ממום קשה או ממחלה קשה, או שהאם סובלת בגלל ההריון מבעיה רפואית שאין בה סכנת חיים – באנו למחלוקת הפוסקים האם יש היתר להפיל את העובר. הסמיכה על דעת המתירים בזה בשעת דחק גדולה דורשת שיקול דעת זהיר ביותר... הרב יצחק שילת, 'רפואה, הלכה וכוונות התורה', סוגיה ג – הפסקת הריון, עמ' 142

עההסיבות להפלה – סיבות אימהיות

עוהריון שמסכן את חיי האם

עזהאשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו – אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש. משנה, אהלות פרק ז, ו

עחמצוות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק א, ט

עטכאשר עובר מסכן את חיי אמו, מותר להפילו. ההגדרה של סכנה לעניין זה היא שאלה הלכתית סבוכה, המורכבת ממשתנים רבים.

פיש להדגיש שהרופאים הם אנשים מקצועיים שתפקידם לתת את ההערכות המיטביות הכרוכות בסיכונים ובסיכויים, אך ההכרעה כיצד יש לנהוג לאחר קבלת הנתונים הרפואיים צריכה לבוא אך ורק ממקום של סמכות תורנית ערכית.

פאכא. במקרה שבו המשך ההריון מסכן את חיי האם, הכללים ההלכתיים קובעים בבירור שחיי האם קודמים לחיי העובר, אפילו בשלב הריון מתקדם ביותר. לעומת זאת, מרגע שהעובר יצא לאוויר העולם, חייו שווים לחיי האם. הגדרת רגע הלידה תובא להלן, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'הגדרת רגע הלידה', עמ' 191.

פבכב. גם כשאישה מעוברת חולה במחלה שאינה קשורה להריון, אך ההריון או הלידה עלולים לסכן את חייה בעתיד בגלל המחלה הזאת, מותר לבצע הפלה מלאכותית מפני שהעובר נחשב כרודף המסכן אותה. כך לדוגמה, אישה שנתגלתה אצלה מחלת הסרטן בחודשים הראשונים להריון, והיא חייבת לקבל טיפול כימותרפי, מותר לה להפיל את העובר קודם לקבלת הטיפול כדי להמעיט את הסיכון שהיא מסתכנת. הטעם הוא שהיא המעניקה חיים לעובר, ואם המשך ההריון מסכן אותה, היא יכולה לומר שאינה רוצה להמשיך בכך.

פגכג. אישה מעוברת, שהיא חולה שאין בה סכנה כעת, אך יודעים שהמשך ההריון או הלידה יביאוה לידי סכנה, מותר לה לבצע הפלה מיד. הדברים נכונים בפרט אם הפלה מיידית קלה יותר, ובייחוד אם המתנה תגרום לכך שבהמשך תזדקק לניתוח קיסרי. הטעם – מותר להרוג מי שעומד להיות רודף על שם סופו, ואין חילוק אם הוא רודף כעת או עתיד להיות רודף לאחר מכן.

פדכד. במקרה שיש בו סכנה ודאית, אין אומרים 'מן השמים ירחמו' ו"שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ", כיוון שהסכנה כבר לפנינו.

פהכה. במקרה שבו ההפלה לא תועיל לריפוי המעוברת אלא רק להארכת חייה במעט, ולעומת זאת אם תמתין ללא טיפול תוכל ללדת את התינוק, אך תמות מוקדם יותר, כגון במחלה ממארת שאין לה מרפא אך טיפול בהקרנות או בכימותרפיה, שאסור בהריון, יכול להאריך במעט את חייה, או שסבורים שההריון עצמו יחיש את התפשטות המחלה, יש שכתבו שמותר להפיל את העובר לצורך הארכת חיי האם.

פוכו. במקרה שבו אישה מעוברת חולה במחלה מסוכנת שהיא עומדת למות ממנה, והמשך ההריון עלול לקרב את מיתתה, אך האישה מתחננת שלא לגרום לה הפלה ומקבלת על עצמה את הסיכונים כדי לא לפגוע בעובר – יש מקום להתיר לה זאת, ואין בזה עוון הריגה, כיוון שהאישה לא עושה פעולה אקטיבית אלא רק ב"שב ואל תעשה".

פזכז. אין היתר לנתח אישה כדי להציל את עוברה, אם הניתוח יקרב את מותה. ואפילו אם האישה הסכימה לכך, אין בהסכמתה ממש. הטעם הוא שאסור לקרב מותו של אדם אחד, כדי להציל אדם אחר, וכל שכן להציל עובר שעדיין אין לו חזקת חיים. אך מותר לנתח אותה אם הניתוח הקיסרי עשוי להועיל גם לה.

פחכח. באופן מעשי יש לדון בכל מקרה לגופו, במידת הסיכון של האם, בסיכויים לרפואתה על ידי הטיפולים השונים, ובאיזה מידה טיפולים כאלו עלולים לפגוע בעובר. כמו כן יש לברר האם אפשר לרפא לחלוטין את האֵם, כך שתוכל להמשיך את חייה, ההגדרה ההלכתית לכך היא חיי עולם, או שאפשר רק לדחות לזמן מסוים את מותה, ואי אפשר לרפאותה, ההגדרה ההלכתית לכך היא חיי שעה. ראה גם אוצר המושגים, ערך חיי עולם, חיי שעה.

פטהתייחסות למצב של עובר שיש נוזלים בחדרי המוח שלו (הידרוצפלוס – Hydrocephalus), שגורמים להרחבת הראש, ועקב כך לא יוכל להיוולד בדרך הטבעית אלא רק בניתוח קיסרי שמסכן במידה מסוימת את האישה, תובא להלן, עמ' 160–159, הלכה ‎נג.

צהתייחסות לשאלה עד כמה מותר לאישה להסתכן על מנת להרות הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'עד כמה מותר לאישה להסתכן כדי להרות', עמ' 36–34.

צאהתייחסות למצב שבו האישה המעוברת רוצה להימנע מטיפול מציל חיים עד לאחר הלידה כדי להציל את עוברה, הובאה שם, עמ' 44.

צבהתייחסות לטיפול למעוברת שעלול לגרום נזק לעובר, אך לא יגרום להפלתו בפועל, הובאה שם, עמ' 45–44.

צגמידת הוודאות הנצרכת כדי להתיר הפלה

צדכט. כדי להתיר הפלה עקב סכנה לאם, צריך שיתקיימו כמה תנאים, כגון מספר הרופאים הממליצים על הפלה, מומחיותם, ועד כמה קביעתם ודאית.

צהל. מספר הרופאים – יש שכתבו שההפלה מותרת דווקא אם שאלו שני רופאים, זה שלא בפני זה, ושניהם אומרים שיש סכנה בדבר, ואם מדובר ברופא ירא שמים, הרי הוא נאמן לבדו, ויש מי שהצריך שני רופאים יראי שמיים. ויש מי שנראה מדבריהם שמספיק רופא אחד.

צולא. מומחיות הרופא – בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא מומחה ובקי, כי בהפלה יש סכנה לאישה.

צזלב. מידת הוודאות – נחלקו הפוסקים מהי הוודאות הנצרכת לגבי מידת הסכנה שיש לאם מחמת ההריון. יש שהתירו רק כשאומדנת הרופאים היא על סכנה גדולה קרובה לוודאי, מאחר שממיתים את העובר מדין רודף, צריך שתהיה כעין ודאות שהוא רודף, ויש שהתירו גם כשיש ספק סכנה, ויש שהתירו אפילו בספק רחוק לסכנה.

צחלג. נאמנות הרופאים – אין למהר ולפסוק בשאלות חמורות כאלה ויש לברר היטב את המצב הרפואי, מפני שייתכנו מצבים שהרופא מזלזל ויקבע לספק נפשות מה שאינו ספק כלל וכלל.

צטהתייחסות כללית לנאמנות הרופאים הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק כ – 'הרופא', עמ' 243–247.

קמחלוקת בין הרופאים על מידת הסיכון

קאלד. כשיש מחלוקת בין הרופאים אם הסיכון לאישה מחייב הפסקת הריון או שאפשר בכל זאת להמשיכו, יש מי שנתן בכך כללים, כדלהלן:

קב• כשרופא אחד סבור שהאישה בסכנה וחייבים להפסיק את ההריון, ולעומתו רופא אחר סבור שאפשר להמשיך את ההריון, הרי זה ספק נפשות ויש להפסיק את ההריון. ואם האישה רוצה להמשיך את ההריון, מותר לה לעשות זאת.

קג• כשרופא אחד אומר שחייבים להפסיק את ההריון, ושני רופאים אומרים שאפשר להמשיכו, אסור להפסיק את ההריון.

קד• אם שני רופאים אומרים שחייבים להפסיק את ההריון, ורופא אחד אומר שאפשר להמשיכו, יש להפסיק את ההריון. ואם האישה רוצה בכל זאת להמשיכו, אולי הרשות בידה.

קהלה. מעוברת שסובלת מלחץ דם גבוה, והרופאים חלוקים אם יש לבצע הפלה – רופא הנשים סובר שצריך לבצע הפלה מפני שבמצב העכשווי נשקפת סכנה לחייה, ולעומתו הרופא הפנימי סובר שאפשר לנסות לטפל בלחץ הדם הגבוה – יש מי שכתב שאסור לבצע הפלה, אפילו טרם מלאו לעובר ארבעים יום, לפני שמנסים את הטיפול להורדת לחץ הדם, ואם הטיפול לא יועיל, אז יעשו את ההפלה. ויש מי שהורה שאם רופא הנשים יותר מומחה או אפילו אם הם שווים, מסתבר שמותר לבצע את ההפלה.

קואישה שנתעברה על אף הסכנה

קזלו. יש מי שכתב שאישה שידעה קודם שנתעברה שההריון יביא אותה לידי סכנת נפשות, ובכל זאת לא מנעה הריון וכעת היא מעוברת, זו נחשבת פשיעה מצידה, וכיוון שכך אסור להרוג את העובר, אלא אם כן הוא לפני יום הארבעים שאז אפשר להתיר. הרעיון שבבסיס הפסיקה הוא שכיוון שהיא הביאה את עצמה לידי סכנה בפשיעה, אין פיקוח נפש כזה דוחה את הריגת העובר. אך כל פוסקי דורנו חולקים על כך וסוברים שפיקוח נפש דוחה איסורים, אפילו אם האדם הביא על עצמו בפשיעה את הסיכון. כך לדוגמה לגבי חילול שבת. לכן מותר לחלל שבת כדי להציל אדם שהכניס את עצמו לסכנה, וכן מותר לחלל שבת כדי להציל מאבד עצמו לדעת, על אף שהוא סיכן את עצמו. לפי כלל זה, מותר להפסיק הריון שמסכן את חיי האם אפילו אם היא פשעה בכך שהרתה ולא מנעה מראש את ההריון.

קחלז. אם יש ספק שמא ההריון יסכן את האם, יש מי שכתב שמותר לאישה להרות, ויעקבו אחרי ההריון, ואם יתברר שאכן המשך ההריון מסכן את האם – יפסיקו את ההריון.

קטסיכון למחלה נפשית עקב ההריון והלידה

קילח. במקרים שבהם ההריון גורם או עלול לגרום למחלה נפשית אצל האישה, נחלקו הפוסקים – יש שהתירו הפלה, משום שטירוף הדעת הוא בכלל סכנת נפשות, ויש מי שאסר הפלה במקרה של חשש למחלת נפש, כיוון שלדעתו חשש סכנה נפשית אינו נחשב לספק פיקוח נפש.

קיאלט. אם אפשר לטפל בבעיה הנפשית ביעילות מבלי להזדקק להפסקת הריון, אין היתר להפלה. לכן אם יש חשש להתפתחות דיכאון אחרי לידה אצל האישה, אין להתיר הפלה, כיוון שכיום יש צורות יעילות לטיפול בדיכאון אחרי לידה.

קיבמ. יש שהורו שאם מעוברת מאיימת להתאבד אם לא יתירו לה להפיל, אין להתיר לה לבצע הפלה, אף על פי שיש חשש שתממש את איומה, כיוון שאין מתירים לעבור עברות על סמך איומים והאחריות מוטלת על האדם המאיים בעצמו שיש לו שיקול דעת. אך אם פסיכיאטר מעיד שלמאיימת אין שיקול דעת, ועקב בעייתה הנפשית היא עלולה לשלוח יד בנפשה, יש להציל את חייה ולהתיר לה להפיל.

קיגסכנת אבר או נזק בריאותי לאישה ללא פיקוח נפש

קידמא. במקרים שבהם ההריון עלול לגרום לאישה סכנת אבר, כגון חשש לשמיעה או לראייה, יש מהפוסקים שאסרו לבצע הפלה, כיוון שאין בסכנת אבר משום פיקוח נפש, ויש מהפוסקים שהתירו לבצע הפלה, אפילו לשיטות הסוברים שאיסור ההפלה הוא מן התורה, כיוון שלפי שיטתם אין בה משום איסור רציחה, או כיוון שהם סוברים שמותר לעבור על איסור תורה משום סכנת אבר, או משום שסכנת אבר עלולה להגיע לחשש פיקוח נפש. ויש מי שכתב, שאם יש חשש חירשות לאישה בגלל ההריון, מותר להפיל דווקא עובר שהוא פחות מארבעים יום, אבל אחרי ארבעים יום אסור.

קטומב. גם לפי השיטות האוסרות, יש מי שכתב שמותר לאישה לרפא את עצמה במקרה של סכנת אבר, אף על פי שייתכן שרפואה כזאת עלולה לגרום להפלת העובר, כיוון שאינו אלא גרמא בעלמא.

קטזמג. במקרים שבהם ההריון מחמיר את המצב הבריאותי של האישה, אך לא מסכן את חייה, כגון החרפה במחלת לב או מחלת כליות, אפשר לומר ככלל, שההתייחסות להפלה תלויה במחלוקת האם הפלה היא איסור רציחה או איסור אחר. לפי הדעות הסוברות שהפלה אסורה משום איסור רציחה אסור לבצע הפלה במקרים כאלה. ולפי השיטות שהפלה אסורה משום איסור חבלה או איסור דרבנן, ההפלה מותרת, בפרט כשיש אפשרות לצרף קולות נוספות, כגון שהעובר מתחת לארבעים יום, או בגרמא. מכל מקום, יש מי שהורה שאם לא נמצאו ממצאים רפואיים שמעידים על קשר בין ההריון והלידה לבין נזק בריאותי לאישה, אין להתיר הפלה.

קיזהסיבות להפלה – סיבות עובריות

קיחהגדרות

קיטנפל – עובר שלא יוכל לשרוד את ההריון או את הלידה, או שיחיה זמן קצר בלבד לאחר הלידה, עד שלושים יום, אינו בר חיות כלל.

קכטרפה – אדם או עובר שלא יוכל לחיות שנים עשר חודש מחמת מצבו הרפואי.

קכאנפל

קכבמד. יש שכתבו שאין איסור בהפלת נפל כיוון שאינו בר חיות, ואף לפי הפוסקים המחמירים, אין איסור להפילו. הבירור לגבי עובר כזה יכול להיות מורכב מאוד. לעתים אין הסכמה בין הרופאים לגבי הצורך בהפלה, וההתאמה בין ההגדרה הרפואית להלכה טעונה בדיקה מדוקדקת.

קכגמה. במקרה של נפל שבוודאי לא יחיה, יש מי שהורה שעדיף להתערב ולהפסיק את ההריון, מאשר להמתין בשב ואל תעשה עד שימות בעצמו, כדי למעט בייסורים של האישה ולחסוך ממנה את ההמתנה עד שהעובר ימות מאליו ברחם. אין להוסיף צער על צערה של האישה, ויש להסביר לה שהיא צריכה לבצע כעת את הפסקת ההריון, כיוון שבאופן כזה יש סיכון קטן יחסית לסיכון שילך ויגבר ככל שההריון יתקדם והעובר יגדל. ויש מי שכתב שאם כבר קרובים ללידה, דהיינו בחודש התשיעי, עדיף לחכות ללידה טבעית.

קכדמו. גם אם יש סיכוי שהעובר יוכל לחיות יותר משלושים יום לאחר שייוולד, אך חיים אלו יתאפשרו רק בעזרת סדרת ניתוחים כירורגיים מסובכים, עדיין הוא נחשב כמי שאינו בר חיות. כיוון שלא יוכל לחיות בלי הניתוחים הריהו מוגדר כנפל. יש לצרף לכך את הנתון שרוב הסיכויים הם שלא יוכל לחיות גם לאחר ביצוע הניתוחים, וגם את צער האם.

קכהעובר טרפה או בעל מום

קכוומאחר שאיכא איסור רציחה על עובר, פשוט שאף אם נדע בברור שהוא ולד כזה שיחיה רק זמן קצר וחולה כל העת ולא יהיה לו שום דעת, ויצטרכו לטרוח הרבה עמו יותר מכפי האפשר להאם, ואף שבשביל זה יש לחוש גם שתחלה אמו, לא שייך להתיר להרוג העובר, שיש גם בעובר זה איסור רציחה כמו לעובר בריא ושלם. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עא

קכז...ובכזאת, ויותר מזאת, צידד להתיר בהדיא בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק א, סימן מג), וכותב בלשון: "וגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול כל כמה דלא עקר אפילו אינו משום פקוח נפש אמו, אלא להציל לה מרעתו שגורם לה כאב גדול". הרי בהדיא שדבר הצעת ההיתר בזה של היעב"ץ הוא אפילו כשליכא בכאן שאלת פיקוח נפש של האם, והמדובר רק כדי להצילה מכאב גדול שיש לה בגללו, ושבכלל יש להקל בזה לצורך גדול. ואם כן הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע? ומתוסף לזה פיתולי היסורים והמכאובים של היילוד בעצמו שלא עלינו – כל מום בו. ולכן אם יש להתיר על פי ההלכה הפסקת הריון בגלל צורך גדול ובגלל כאבים ויסורים, נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים... ובפרט בכאלה שלפנינו, שבהרבה פעמים מביאים בתוצאותיהם לידי התקפות גופניות חמורות, מרוב הצער והיגון, כהתקף לב, מרה, כליות, שגעון וכדומה. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן קב

קכחמז. לפי שיטות הפוסקים הסוברים שעובר הוא נפש, ושיש בהפלתו משום איסור רציחה, אין כל הצדקה להפלתו, גם אם נדע שיחיה רק זמן קצר, וחולה כל העת, ולא יהיה בו שום דעת, ויצטרכו לטרוח עמו הרבה יותר מכפי יכולתה של האם. שכן גם בעובר כזה יש איסור רציחה, כמו בעובר בריא ושלם. ודינו במובן זה כמו יילוד שיש לו מחלות או מומים, שאין להתיר הריגתו. ויש מי שכתב שבמקרה של עובר שאינו נפל, אך ברור שיחיה זמן קצר בלבד, דהיינו שמוגדר כטרפה שתוחלת חייו פחות משנה, יש סברה להתיר הפלה אף לפי הדעות המחמירות. כיוון שלעובר מעולם לא הייתה חזקת חיים, ועובר כזה גם לא יגיע לכלל חזקת חיים בעתיד, ייתכן שדינו כנפל גמור.

קכטיש מי שכתב, שאף אם יש לחוש שתחלה אמו מחמת הידיעה שהיא נושאת בקרבה עובר פגום, לא שייך להתיר להרוג את העובר. ויש מי שכתב, שאם האֵם מגיבה תגובה נפשית קשה, יש לשקול את ההפלה מטעמי מחלה נפשית של האם.

קללפי שיטות הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא איסור חבלה ולא רציחה, או שהוא איסור דרבנן, התירו להפיל עוברים במצבים שונים של מחלות או מומים. יש להבדיל בין מומים ומחלות שיש הוכחה ברורה לגביהם, כגון בדיקת מי שפיר חד משמעית שמדגימה מחלה, לבין מצבים שבהם קיימת רק השערה שמבוססת על חישובים הסתברותיים למחלה או מום. כמו כן יש להבדיל בין מומים ומחלות שגורמים למוות תוך פרק זמן קצר, לבין הפרעות עובריות שגורמות לאיכות חיים ירודה, אך אינן ממיתות.

קלאלפי עקרונות ושיקולים אלה יש לדון בכל מקרה לגופו. בנוסף לכך יש לצרף לשיקולים הללו גם את יכולת ההורים בנוגע להמשך ההריון וללידה.

קלבדוגמאות מעשיות למומים ומחלות בעוברים

קלגכל שאלה של מום עוברי או מחלה עוברית שעלולה לגרום למוות או לפגיעה או נכות קשה, היא שאלה חמורה ביותר, וחלק מפוסקי זמננו נמנעו מלענות על שאלות כאלה עקב חומרתן.

קלדלהלן כמה דוגמאות נפוצות שנדונו בדברי הפוסקים, לפי סדר א-ב, שמתוכן אפשר ללמוד בזהירות הראויה עקרונות כלליים גם למקרים מקבילים. היות ומדובר בדיני נפשות, חובה לקבל פסיקה הלכתית אישית בכל מקרה. מטרתן של הדוגמאות היא לתת רקע ראשוני, רפואי וגם הלכתי, להבנת הנושא.

קלהאדמת (Rubella) – נגיף האדמת גורם למחלה קלה לאישה, אך הוא עלול לחדור לרקמות העובר ולגרום לו למומים רבים. ככל שההדבקה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההריון, הסיכון למומים בעובר גדול יותר. טווח המומים והפגיעות האפשריות נע בין פגיעות קלות יחסית, כגון דלקת ברשתית העין, ירוד בעין (קטרקט), ועד מומים חמורים, כגון חירשות, מומי לב, ראש קטן, פיגור שכלי ועוד. חלק מהפגיעות בעובר אינן ניתנות לאבחון טרום לידתי ודאי, והן נקבעות בהסתברות לפי גיל ההריון בזמן הידבקות האֵם, לאחר שהוכח בבדיקות מעבדה שהאֵם אמנם חלתה באדמת בעת ההריון והעובר נדבק ממנה. על פי הסטטיסטיקה, כאשר אדמת פוגעת באם בחודש הראשון להריונה, הסיכון של מומים בעובר עלול להגיע עד 50%; בחודש השני עד 25%, ובשלישי – 15%. גם בפגיעה אחרי החודש השלישי יש סיכון למומים עקב התפתחות הנגיף ביילוד. יש לציין שרובם של מומים אלו אינם חמורים כלל או שהם ניתנים לתיקון. כיום, בעקבות הכנסת החיסון לאדמת כחיסון שגרה לכל הילדים במדינת ישראל, לא דווחו מקרים של פגיעות בעוברים עקב מחלת אדמת של האם (אדֶמת מוּלדת) מאז שנת 1993 .

קלומח. אישה שחלתה באדמת בתחילת הריונה וחוששת מפגיעה בעובר, יש שהתירו הפלה במקרה כזה, ויש שאסרו, אפילו קודם ארבעים יום.

קלזאיידס (AIDS – Acquired Immune Deficiency Syndrome) – אישה שהיא נשאית לנגיף HIV, המחולל את מחלת האיידס, עלולה להעביר את הנגיף לעובר שלה. הסיכון העיקרי הוא בזמן הלידה. לכן אם היא מקבלת טיפול בזמן ההריון, ומבצעים ניתוח קיסרי כדי למנוע את הדבקת העובר במחלה, מורידים את הסיכון להדבקתו מכעשרה אחוזים לשני אחוזים. התייחסות לשאלה האם מותר לאישה כזאת להרות וכן נתונים מעודכנים של רמת הסיכון להדבקת העובר יובאו להלן בכרך הרביעי, פרק צב – 'איידס (AIDS) ומחלות מין', עמ' 150-148.

קלחמט. גם כאשר אין אפשרות לניתוח קיסרי, אין כל היתר להפיל עובר שאמו חולה באיידס.

קלטאנאנצפלוס (Anencephalus) – מדובר במום קשה ביותר במבנה המוח והגולגולת, עם חסר המוח הגדול וחלקים גדולים מעצמות הגולגולת. ליילודים כאלה אין בכלל תפקוד של קליפת המוח, והם מתפקדים רק באמצעות גזע המוח. אם הם נולדים חיים, הם עתידים למות בתוך כמה שעות, ימים או שבועות. הפגיעה ניתנת לאבחון ודאי בשלב העוברי. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך אנאנצפלוס.

קמנ. יש מי שהתיר לגרום זירוז לידה, שהוא בעצם סוג מסוים של הפלה, במקרה של עובר כזה, אפילו לפי שיטות הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא מן התורה מדין רציחה, כיוון שאין סיכויים לעובר כזה לחיות, ומצבו דומה ל'גולגלתו אטומה', שאין אימו טמאה טומאת לידה, כי אין הוא בגדר נפש. ויש מי שהתיר הפלה לפני החודש השביעי של כל עובר הסובל ממום או מפגם תורשתי כה חמור שאין לו תקווה לחיות. יש מי שלשיטתו יכולת הנשימה היא המגדירה חיים, כך בסוף החיים וכך בתחילתם, ולכן אסור בשום אופן להפיל עובר שגזע המוח שלו מתפקד, וכך גם באנאנצפלוס שגזע המוח חי.

קמאנא. לאחר שנולד תינוק כזה אסור להורגו, אפילו על ידי גרמא.

קמבהידרוצפלוס (Hydrocephalus) – מצב שבו יש כמות מים עודפת בחדרי המוח של העובר. לחץ ממושך ומתגבר על רקמת המוח עלול לגרום לנזק מוחי קבוע. שחרור הלחץ יכול לפתור את הבעיה. משך הלחץ ועוצמתו הם הקובעים את הנזק הסופי, אך נתונים אלו קשים מאוד לקביעה בעובר.

קמגעוברים שיש להם רק הידרוצפלוס, יש להם סיכוי טוב לחיות בעתיד ללא נזק מוחי, או עם נזק קל בלבד. לעומת זאת כאשר ההידרוצפלוס מלווה במומים אחרים, ובעיקר במומים קשים במוח ובחוט השדרה, קיים סיכון גבוה לנזק מוחי קשה.

קמדכאשר מתגלה הידרוצפלוס בעובר, רצוי ליילד אותו בניתוח קיסרי, ובשלב המוקדם ביותר מבחינת בשלותו, ובעיקר בשלות הריאות, על מנת למנוע לחץ נוסף על הראש בעת לידה רגילה, וכדי למנוע את המשך הלחץ התוך-גולגלתי ברחם. לידה מוקדמת מאפשרת טיפול מיידי הכולל החדרת דלף חדרי-צפקי שמאפשר ניקוז של הנוזל העודף במוח, משחרר את הלחץ על רקמת המוח, ומאפשר התפתחות טובה. ככל שהטיפול מתבצע מוקדם יותר, הסיכוי לתוצאה טובה גדול יותר. פירוט נוסף יובא באוצר המושגים, ערך הידרוצפלוס.

קמהלפני שפותחו טכניקות טיפוליות מתקדמות, הידרוצפלוס נחשב פגיעה חשוכת מרפא וקטלנית, וחלק מתשובות הפוסקים התייחסו למצב כזה.

קמונב. כיום אפשר לטפל מיד אחרי הלידה בתינוקות הסובלים מהידרוצפלוס, לכן אם האבחנה הרפואית היא כזאת שאפשר לטפל בוולד אחרי הלידה והסיכון לנזק מוחי נמוך, אסור להפילו.

קמזנג. אם מבחינה רפואית הסבירות לריפוי נמוכה, אין היתר להפיל עובר כזה, לפי הסוברים שהפלה היא איסור רציחה. ויש מי שכתב שאם יצטרכו ניתוח קיסרי כדי לחלץ את העובר בחיים, הרי במקרה שהעובר יחיה פחות מחודש, מותר להפילו כדי למנוע ניתוח קיסרי שיש בו קצת סכנה לאם, מפני שהעובר אינו נחשב בר חיים והוא בחזקת נפל; ואם יחיה יותר מחודש, אסור להפילו, אף על פי שיהיו בו מומים קשים. ומכל מקום, גם במקרה כזה מותר לאישה לסרב לעבור ניתוח קיסרי לשם הצלת עובר בעל מום קשה, אף על פי שהמשמעות היא שיצטרכו להפיל את העובר כדי שלא יסכן את אמו בלידה רגילה. לסוברים שאיסור הפלה הוא מדין חבלה וכדומה או שהוא איסור דרבנן, נראה שאפשר להתיר הפלה במקרה כזה.

קמחזיהום ויראלי – CMV

קמטרקע רפואי מפורט הובא לעיל, פרק ס – 'בדיקות בהריון', בפִּסקה 'בדיקת דם לגילוי CMV (Cytomegalovirus)', מעמ' 88 ואילך.

קנכשמגלים הדבקה ב-CMV בשלב מוקדם, יש חשש מסוים שיתפתחו מומים עובריים קשים ביותר במהלך ההריון. אמנם במרביתם המוחלטת של המקרים העובר לא ייפגע כלל, ואף במקרים שבהם ייפגע העובר, לעתים מדובר בפגיעות קלות יחסית. הבעיה היא שחלק מהפגיעות הקשות מתגלות רק בשלב מאוחר מאוד של ההריון, אפילו אחרי חודש שביעי.

קנאנד. לפי הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא מדין רציחה, בכל מקרה אין היתר להפלה. השאלה המתעוררת במצב כזה היא לפי הפוסקים שמקלים בהפלות של עובר בעל מום. האם יש להתיר הפלה לפני יום הארבעים (כשהעובר טרם התרקם), מחשש למום עתידי גדול, אף על פי שהחשש קטן יחסית, או שמא עדיף להמשיך את ההריון, כיוון שרוב הסיכויים הם שהעובר לא נפגע (וגם אם נפגע – הפגיעה עשויה להיות קלה יחסית, שלא מתירה הפלה), אך יש סיכון שהעובר פגוע פגיעה קשה, ואז תהיה שאלה סבוכה של הפלה בשלב מאוחר של ההריון.

קנבשאלות אלה קשות ביותר, בין השאר גם עקב אי ודאות וספקות רפואיים לגבי מצבו של העובר. אין מנוס משקלול זהיר, רגיש ומפורט של כל הגורמים הרפואיים, הנפשיים והמשפחתיים עם פוסק הלכה הבקי למעשה גם במונחים הרפואיים ובמשמעותם.

קנגנה. יש מי שהורה שבמצב כזה אין לפגוע בעובר קודם יום הארבעים, גם אם עלול להתגלות לאחר יום הארבעים שמצבו של העובר חמור ולכן מסתבר שיתירו אז הפסקת הריון, מפני ששב ואל תעשה עדיף.

קנדטיי-זקס (Tay-sachs) – היא מחלה תורשתית, קטלנית, אשר הנשאות לה מצויה בשכיחות גדולה במיוחד בקרב יהודים אשכנזים יוצאי צפון מזרח אירופה, וכן אצל יהודים יוצאי צפון אפריקה. המחלה נובעת מחוסר אנזים מסוים, אשר גורם להצטברות שומן מיוחד במוח, עם הרס מתקדם של תאי העצב. המחלה מתחילה לבוא לידי ביטוי קליני בסביבות גיל חצי שנה, וגורמת לנסיגה התפתחותית קשה, לעיוורון, לפרכוסים ולהתקשות השרירים, ומסתיימת במוות בסביבות גיל 3–4. מחלה זו ניתנת לאבחון ודאי בשלב העוברי. המחלה נחשבת כיום לחשוכת מרפא. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך מחלות תורשתיות.

קנההדיון ההלכתי ביחס למחלת טיי-זקס נכון גם לגבי הרבה מחלות מטבוליות דומות למחלה זו, אשר אפשר לאבחנן בוודאות בשלב העוברי, והן גורמות למוות או לנכות קשה.

קנונו. במקרה של עובר שאובחן בוודאות כחולה בטיי-זקס, יש מהפוסקים שאסרו הפלה, ויש שהתירו הפלה רק עד ארבעים יום מתחילת ההריון, ויש מי שהתיר הפלה במקרה כזה עד שבעה חודשי הריון.

קנזנז. כיום יש אפשרות להימנע מראש ממומים תורשתיים כאלה, ולכן אין להרות על דעת בדיקת העוברים, שאם יימצאו חולים – יפילו אותם. יש לבצע מראש הפריה חוץ גופית ואבחון גנטי טרום השרשתי למניעת עוברים חולים, כפי שהובא בכרך השני, פרק נ – 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות (PGD)', עמ' 367, הלכה ג.

קנחכליות ודרכי השתן – עובר שאובחנו אצלו היעדר כליות או חסימה של דרכי השתן נחשב לנפל, וגם אי אפשר לטפל בו על ידי דיאליזה. הסיבה לכך היא שמלבד חוסר התפקוד של הכליות, יש גם חוסר התפתחות של הריאות, ולכן לא רק שלא יוכל לנשום אלא גם לא יהיה אפשר להנשימו לכשייוולד. הסבר – העובר חי בתוך מי השפיר כדג המוקף מים ומוגן מלחצי הרחם במשך כל חודשי העיבור. בתחילת ההריון השִליה מייצרת ומפרישה מי שפיר, אך בסביבות השבוע האחד עשר הכליות מתחילות לתפקד, והעובר מטיל שתן לתוך מי השפיר, עד שרוב מי השפיר הינם השתן העוברי. בינתיים נוצרות הריאות, והעובר מתחיל "לנשום" מפעם לפעם בתוך מי השפיר, דהיינו – הוא שואב מי שפיר לתוך הסימפונות על ידי הרחבת בית החזה והריאות. תנועות אלו גורמות להתפתחות הריאות ולגדילת בית החזה וליכולת של הריאות להתרחב ולהתכווץ בהתאם לפעולות ה'נשימה'. כשאין שתן כלל בגלל שאין כליות או עקב חסימה מוחלטת של דרכי השתן, אין מספיק מי שפיר, ולא רק שאין התפתחות תפקודית של הריאות, אלא נוצרים עיוותים של מבנה בית החזה, בגלל הלחץ של כותלי הרחם על העובר, ולחצים חיצוניים על הריאות מונעים את אפשרותן להתכווץ ולהתרחב.

קנטנח. במצב של היעדר כליות בעובר או של חסימה מוחלטת של דרכי השתן, העובר נחשב נפל, ואם מצב זה הוכח ללא ספק, יש מהפוסקים המחמירים בהפלות שהתירו הפלה במקרה כזה.

קסלב – מומים חמורים – מומי לב חמורים עלולים לגרום למותו של העובר בתוך הרחם או במהלך הלידה, ואף אם ייוולד חי, לא יוכל לחיות יותר מכמה שבועות, אלא אם כן יטפלו בו טיפול אינטנסיבי. גם אם יטפלו בו, עדיין סיכוייו לחיות נמוכים, ולא צפוי שיחיה יותר מכמה שנים, ויסבול צער וייסורים קשים.

קסאנט. במקרה שבו עובר אובחן כסובל ממומי לב חמורים, יש מי שכתב שאפילו לסוברים שאיסור הפלה הוא מדין רציחה, יהיה מותר להפיל עובר כזה, שכן גם לאחר שייוולד יהא דינו כנפל, ולא יהיה חיוב לטפל בו. ההתפתחות הרפואית שיש כיום מאפשרת לתקן מומי לב רבים, שבעבר נחשבו לחסרי תקווה, לכן כל שאלה כזאת מחייבת כיום בירור רפואי ממצה ומקיף עוד בטרם הדיון ההלכתי.

קסבס. במקרה כזה של מום לב קשה, ולדעת הרופאים לידה רגילה תסכן אותו וניתוח קיסרי יוכל להאריך את חייו, האישה יכולה לסרב לניתוח קיסרי, כיוון שבין כה וכה יש ספק אם ולד כזה עתיד לחיות.

קסגמוח – נזק מוחי חמור – גורם לעובר למום קשה ויש סיכון שיהיה גם חסר דעה.

קסדסא. במקרה שיש חשש חמור לעובר בעל מום קשה ויש סיכון שיהיה גם חסר דעה, יש מי שהורה להתיר את הפלתו, לשיטתו שהפלת עובר אסורה מדין חבלה ולא מדין רציחה. ויש מי שכתב שכאשר זוהה בעובר בוודאות נזק מוחי חמור, והוא יהיה מפגר באופן קשה שלא יוכל לקיים מצוות, יש טעם נוסף לשקול את היתר הפלתו. הטעם – לדעת חלק מהראשונים איסור הריגת העובר הוא מפני שאם יהרגוהו לא יוכל לקיים שבתות הרבה, ולא משום רציחה, לפיכך, עובר שלא יהיה בר דעת, לכאורה אין איסור בהריגתו מטעם זה. ויש מי שכתב שנזק מוחי ניכר אינו סיבה מספקת להפלה, ובפרט כשמדובר בחשש לנזק כזה ולא בוודאות, כיוון שגם אם יהיה בעל מום גדול, יש בו צלם אלוקים ואין רשות להרגו.

קסהתאומי סיאם (Siamece Twins, Conjoined Twins) – רקע רפואי והסטורי ראה להלן באוצר המושגים, ערך תאומי סיאם.

קסומצב של תאומי סיאם, שמחוברים יחד, מחייב ניתוח או כמה ניתוחים קשים כדי להפרידם. לעתים אי אפשר להפרידם ואז יצטרכו לחיות מחוברים עד יום מותם.

קסזשאלה הלכתית שמתעוררת היא האם מותר להפילם עקב מום כה גדול או עקב הטרחה והסבל הגדול של הניתוחים העתידיים; או האם אסור להפילם, כיוון שאינם מסכנים את המעוברת, למעט הסיכון של כל הריון של תאומים לעומת הריון של עובר יחיד, ותוספת הסיכון שיש בניתוח קיסרי, כמובא להלן. וכן האם יש הבדל בהלכה לפני יום הארבעים או לאחריו?

קסחסב. אישה הרה שמתברר שהיא נושאת תאומי סיאם, נראה בבירור שאם החיבור הוא כזה שלא יוכלו לחיות אחרי לידתם, וגם אי אפשר להציל אפילו אחד מהם בניתוח, יש להם דין של נפלים ומותר להפילם, בדומה לעובר חסר מוח וחלק מהגולגולת (אנאנצפלוס). אם לדעת הרופאים שניהם בני קיימא ויוכלו לחיות על ידי ניתוח, או אפילו רק אחד מהם יוכל לחיות, יש מי שהסתפק האם מותר להפילם, ואם מותר – האם ההיתר דווקא קודם ארבעים יום. טעמיו – ייתכן שלמרות דברי הרופאים לא יחיו, ורק אחרי הלידה יהיה אפשר לדעת בבירור; גם אם אפשר לנתח, יש בניתוח סיכון גבוה; כדי להצילם יש צורך ליילד את האם בניתוח קיסרי שיש בו מעט סיכון לאם.

קסטתסמונת דאון (טריזומיה 21, Down Syndrome) – מחלה כרומוזומלית שנובעת מכרומוזום עודף מספר 21, ומכאן השם טריזומיה (Trisomy). המחלה באה לידי ביטוי חיצוני בתווי פנים וגוף אופייניים, ונלווים אליהם פיגור שכלי בדרגות שונות, מדרגת חומרה קלה עד בינונית, וכן מחלות ומומים נלווים בשכיחות גדולה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. המחלה ניתנת לאבחון ודאי בשלב העוברי.

קעאכן, בניגוד לדוגמא של תסמונת טיי-זקס, שבה לא רק האבחון ודאי אלא גם המהלך לאחר הלידה ברור וידוע, הרי בתסמונת דאון האבחנה ודאית, אך התחזית למהלך החיים אינה ודאית, שכן יש דרגות שונות של פיגור, ודרגות שונות של מחלות ומומים הכרוכים בתסמונת, וכל אלו אינם ידועים בצורה מוחלטת בשלב האבחנה הטרום לידתי. הדיון ההלכתי ביחס לתסמונת דאון נכון גם לגבי מחלות אחרות שדומות לה, אשר אפשר לאבחנן בוודאות בשלב העוברי, והן גורמות לנכות פיזית או נפשית בדרגות שונות.

קעאסג. כאשר מתברר בוודאות שהעובר לוקה בתסמונת דאון, יש מי שכתב שאף על פי שאין להורות בזה היתר כללי לביצוע הפלה, יש מקום לדון בהיתר להפלה לאחר שבני הזוג ילכו לרב מורה הוראה, שיתחקה היטב אחר מצבם הנפשי, ויראה אם אפשר להתיר הפלה. ויש מי שהורה שלכתחילה אין להורות על הפלה, כיוון שיש לילד כזה סיכוי לחיות את חייו כאדם, אמנם בעל נתונים שכליים למטה מבינוני, אך מבחינת איכות חייו ותוחלת חייו, ייתכן שיחיה חיים כמעט נורמליים. אם השפעה של לידת ילד כזה במשפחה מסוימת עלולה להיות קשה ביותר, ומצבה הנפשי של האם או של שאר בני המשפחה יתערער מאוד, וכן אם בעקבות הולדת ילד כזה בני הזוג עלולים להגיע לביטול המשך פרייה ורבייה כיוון שהאישה תחשוש להרות שוב – קיימת אפשרות להתיר הפלה כהוראת שעה. הטעם – חיי האישה קודמים לחיי העובר, ולפי ההלכה, פגיעה מנטלית ונפשית קשה באדם נידונה כסכנת נפשות. לשם קבלת החלטה חייבים להיעזר ברופאים מומחים, בפסיכיאטר וברב גדול בתורה שיוכל לפסוק את ההלכה. יש שהתירו הפלה במקרה כזה לפני ארבעים יום מתחילת ההריון. ויש שאסרו הפלה במקרה כזה.

קעבהתייחסות להריון תאומים שבו עובר בעל מום מסכן את התאום הבריא הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'הריון רב עוברי והפחתת עוברים', עמ' 54, הלכה מו.

קעגתרופות בהריון או חשיפה לקרני רנטגן

קעדיש תכשירים ותרופות שעלולים לפגוע באברים שונים של העובר או בתפקודו השכלי, אם ניטלו על ידי האם בעת ההריון, ובפרט בשלבים הראשונים של ההריון. גם קרינה עלולה לפגוע בעובר. לא כל פגיעה בעובר בגין תרופות ניתנת לאבחנה טרום לידתית ודאית, והיא נקבעת בעזרת חישובים הסתברותיים בהתאם לגיל ההריון, ובהתאם לסוג התרופה או הקרינה ולכמותם. חשוב להדגיש, שבדרך כלל אין ההקרנות, במידות המקובלות של צילומי רנטגן אבחנתיים, מסוכנות לעובר.

קעהבישראל קיימים כמה מרכזים לייעוץ טרטוגני. אפשר ורצוי לפנות למרכזים אלה בצירוף כל הפרטים הרפואיים, כדי לקבל מידע על רמת הסיכון.

קעומרכזים לייעוץ טרטולוגי, נכון ליום כתיבת שורות אלו – משרד הבריאות, רחוב ירמיהו 39, ירושלים – 02-5082825. פקס – 02-6474822. רמב"ם – 04-7771900. אסף הרופא – 'הריופון' – 08-9779309.

קעזסד. אם האישה נטלה תרופה או נחשפה לקרינה שעלולות לסכן את העובר, עליה לפנות לייעוץ טרטולוגי כדי לברר את מידת החשש לפגיעה. עם הנתונים עליה לפנות לרופא מומחה כדי שיסביר לה את המשמעות המלאה שלהם. אם מדובר בחשש ניכר למומים קשים בעובר, יש מי שהתיר הפלה ויש מי שאסר.

קעחעד כמה לבדוק אבחונים לא ברורים מתוך חשש למומים בעובר?

קעטרקע – לעתים מגלים מומים עובריים חמורים שמאפשרים מבחינה הלכתית הפלה בשלב מוקדם לפי חלק מהפוסקים. מחד גיסא, אפשר להמשיך ולבצע בדיקות נוספות כדי לאבחן מומים אלו ביתר דיוק וביתר ודאות. יש בכך יתרון מבחינה הלכתית וגם מבחינת בני הזוג שיוכלו להיות בטוחים שההיתר להפלה היה אמיתי וראוי. מאידך גיסא, המשך ההריון והבדיקות גורמים צער וייסורים לאישה, הן מעצם ההמתנה, ולעתים גם מהבדיקות עצמן. עיכוב בהפלה עלול גם לגרום לקושי גדול יותר לכשתבוצע ההפלה, כיוון שבינתיים העובר גדל, ולעתים במקום גרידה ההפלה מצריכה כעין לידה מוקדמת של עובר גדול יותר, הגורמת גם היא צער גדול יותר לאישה מבחינה גופנית ונפשית.

קפכמו כן, לעתים יש גם משמעויות הלכתיות לעיכוב כזה, כגון אם הבעיה התגלתה לפני שעברו שלושה חודשים מתחילת ההריון, והמתנה לבדיקות נוספות תעכב את ההפלה לאחר שלושה חודשים.

קפאהשאלה במצבים מורכבים כאלה היא עד כמה יש להמשיך ולבדוק מומים בהריון?

קפבהוו מתונים בדין. פרקי אבות, פרק א, א

קפגלמורים הוראות ולפוסקים הוראות ולפוסקים את הדין, אמרו לבל יסמכו במחשבה ראשונה, אך בהמתנה גדולה ובעיון הדק לבל יטעו בשיקול הדעת... רבנו יונה, שם

קפדסה. ככלל, לפני שמתירים לבצע הפלה חשוב מאוד לאבחן אבחון ודאי ככל האפשר, גם אם הדבר יגרום לעיכוב ההפלה. כפי שראינו לעיל, שאלת ההפלה המלאכותית עוסקת בדיני נפשות שמצריכים מתינות ושיקול דעת מעמיק. לעתים בני הזוג רואים בבדיקות נוספות טורח מיותר ומכביד. אולם בהסתכלות לטווח ארוך המאמץ הנוסף, שנדרש מבני הזוג למיצוי הבדיקות, תורם לרגיעה נפשית ולהבנה שעשו ובדקו ככל האפשר טרם קבלת החלטה וביצוע פעולה דרמטית ובלתי הפיכה. במקרים מסוימים, שבהם התמונה הכללית לכאורה ברורה וחד משמעית, יש לשקול האם אפשר לוותר על חלק מהבדיקות הנוספות שכרוכות במאמץ רב ובעיכוב ניכר, בתיאום עם הרופא המטפל.

קפהאישה מבוגרת שחוששת להרות

קפוסו. חלק מהפוסקים המקלים בהפלות במקרים של מומים קשים, הורו לנשים מבוגרות לא להימנע מלהרות עקב חשש ממומים עובריים. אם יימצאו במהלך ההריון מומים בעובר, ישאלו רב פוסק אם אפשר להתיר להן הפלה. לפי הפוסקים המחמירים בהפלות במקרים של מומים קשים, יש מי שכתב שאסור לאישה להרות מתוך כוונה לבדוק את מי השפיר, ואם יימצא עובר לא בריא – לבצע הפלה, אפילו במקרה שבו אם יתברר שהעובר חולה, תהיה בכך סכנת נפשות לאם, כיוון שאסור לאדם להכניס את עצמו למצב של סכנה ולדחות איסורים.

קפזסיבות אחרות להפלה

קפחעקב בעיות יוחסין

קפטסז. אם אישה הרתה לזנונים למי שהוא אסור לה באיסור כרת או מיתה, ועקב כך יש לעובר דין ממזר, יש מהפוסקים שהתירו לבצע הפלה. טעמם הוא שמדין תורה חייבת המעוברת מיתה, היא ועוברה עמה, ולפיכך העובר הוא בר קטילא. ויש שאסרו לבצע הפלה במקרה כזה.

קצסח. יש מי שהתיר הפלה לאשת איש שזינתה והרתה אפילו לגוי, שאז אין הוולד ממזר, אם חזרה בתשובה.

קצאסט. פנויה שהרתה, לכל הדעות אסור להפיל את העובר, שהרי העובר כשר לבוא בקהל. אכן, במקום פגם משפחה, ביזיון וחילול השם, יש מי שנטה להתיר. כמו כן יש מי שנטה להתיר ההפלה בעובר פחות מארבעים יום, אם המשך ההריון גורם לאישה משבר נפשי, ואי אפשר לשכנעה להמשיך את ההריון ולתת את הילד לאימוץ. בכל מקרה ששוקלים היתר כזה, הוא מותנה בשיקומה של האישה, ובליווי צמוד וקפדני של אדם שייקח על עצמו את כל האחריות כדי לסייע לה שלא תמעד שוב ושוב.

קצבע. פנויה שהרתה ועומדת להינשא, ובעלה המיועד מוכן לחפות עליה באופן שיאמרו לכולם וגם לילד שייוולד שהוא אבי הילד, עדיף כך מאשר להפיל את העובר ואפילו בתוך ארבעים יום לעיבורה.

קצגעא. אישה שנאנסה והרתה כתוצאה מכך, מותר לה לנקוט אמצעים למניעת השתרשות ההריון מיד לאחר האונס, מדובר בדרך כלל על הפסקה בשלב מוקדם, ואין בה הפלה אלא השחתת הזרע, דהיינו מניעת השתרשות הביצית המופרית בתוך הרחם, על ידי גלולה מיוחדת או על ידי התקן תוך רחמי.

קצדהסבר על שימוש בגלולה כזאת יובא להלן, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 376. דיון הלכתי על שימוש בגלולה כזאת יובא להלן, פרק עח – 'התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים', עמ' 395–394, הלכה יט.

קצהעב. ככלל, בת ישראל שנתעברה מגוי אסור לה לבצע הפלה. אבל אם מניעת ההפלה תגרום לה שלא תשוב לעמה ולאלוקיה, ובפרט אם מדובר לפני יום הארבעים לתחילת ההריון, יש מקום לעיון נוסף.

קצועג. אישה הרוצה שילדיה יהיו כשרים בתכלית הכשרות, ובכל זאת נכשלה ונתעברה באיסור נִדה, אסור לה לבצע הפלה.

קצזלצורך המשך הנקה

קצחעד. אישה שהרתה בזמן שהיא מניקה ילד קודם, אמנם יש שכתבו להתיר הפלה מפני חשש סכנה לתינוק היונק. ויש מי שהתיר דווקא בתינוק חלוש שלפי דעת הרופאים יסתכן אם לא יינק מחלב אמו, וצריך המורה להיות מתון בעניין חמור כזה. אך למעשה בוודאי כיום אין להתיר לבצע הפלה כזאת, וידאגו להזין את התינוק היונק בתחליפים ראויים ולחזקו כראוי.

קצטעקב בעיות סוציאליות, כלכליות וחברתיות

רמאן דיהיב חיי יהיב מזוני. מלבי"ם, שמות טז, ה

ראעה. אין כל היתר לבצע הפלה, גם לפני ארבעים יום של ההריון, מתוך מניעים כלכליים וחברתיים, לא רק לשיטת הפוסקים שיש בהפלה איסור תורה, אלא אפילו לדעת הפוסקים שאין בהפלה אלא איסור דרבנן. אמנם במקרה שבו המשך ההריון יפגע ככל הנראה פגיעה קשה בשלום בית, יש שהתירו הפסקת הריון לפני יום הארבעים.

רבסיוע לנשים ששוקלות לבצע הפלה מתוך מניעים כלכליים וחברתיים ניתן על ידי אגודת 'אפרת' בראשות ד"ר אלי יוסף שוסהיים, 02-5454500.

רגלרפא חולה בעזרת רקמות העובר או אבריו

רדב"ה תמוז תש"ס לכבוד הרב... שליט"א האם מותר לאשה להרות, במטרה להפיל את העובר במכוון, על מנת להשתמש ברקמותיו להציל את אביה ממחלת סוכרת או ממחלת פרקינסון והנטינגטון וכדומה? לתאים עובריים ארבע תכונות בסיסיות, המקנות להם יתרון לעומת רקמה מן הבוגר בשעת השתלה: היכולת לגדול ולהתרבות; היכולת לעבור התמיינות; היכולת לייצר גורמי גדילה; והתכונה של אנטיגניות מופחתת; לעומת רקמה מן הבוגר. ניסויים בבעלי חיים, הצביעו על כך שהשתלת רקמת עצב עוברית לחולי פרקינסון, עשויה לתת טיפול יעיל למחלה ניוונית זאת. ארבעה שלבים בתהליך: יצירת הריון, הפלתו, נטילת הרקמה מהעובר המומת והשתלתה בגופו של החולה. נשאלות השאלות: האם מותר להפיל את העובר הזה, אשר אמו הרתה אותו, אך ורק לקיים מצוות כיבוד אב? ולמצוות הצלת נפשות הדוחה כל האיסורים? עוברים שנפלו מעצמם, ולא זקוקים כרגע לרקמותיהם, האם מותר לשמר אותם בבנק, עד שיבוא החולה שזקוק להם מאד? ד"ר ע. אדמוני הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמז

רהעו. יש כיום טכניקות רפואיות לריפוי מחלות על ידי שימוש ברקמות עובריות ממשפחת החולה. מבחינה הלכתית אסור לבצע הפלה כדי להשתמש ברקמות העובריות לרפא חולה. האיסור הוא אפילו לדעת הסוברים שהפלה היא איסור דרבנן, וגם אם האישה הרתה במיוחד לשם כך, ואפילו בתוך ארבעים יום מתחילת ההריון. הטעמים: ההיתר ההלכתי שניתן לאישה להרות וללדת גם כשיש בהריון סכנה, נובע מן המצווה החשובה של פרייה ורבייה והוספת חיים לעולם כדרך כל הארץ. אין היתר לאישה להסתכן ולהרות שלא לצורך לידה. מלבד זה יש לזכור שאנו מאמינים כי הריון אנושי אינו הריון ביולוגי גרידא, כהריון של בעלי חיים, שהרי שלושה שותפים הם באדם – אביו ואמו והקדוש ברוך הוא.ריבונו של עולם הוא שותף בהריון, ויסוד החיים האנושיים הוא בנשמה האלוקית הניתנת באדם קמעא קמעא. על כן שימוש מתוכנן מראש באיברים של עובר שהיה יכול להתפתח לאדם שלם, אפילו שימוש לשם ריפוי, עלול להפקיע את הקדושה מהאדם ומיצירתו ולהפוך אותם לאירוע ביולוגי גרידא. אסור להפוך אדם, אפילו עובר זעיר, למאגר ביולוגי של תאים. יש לשמור על המושגים הרוחניים האלוהיים ביצירת האדם.

רועז. יתרה מכך, יש מי שכתב שמעוברת שנתקפה צירים, חייבת לקבל טיפול להשקיט את ציריה, ואין לה רשות להימנע מכך כדי שהעובר יפול ותוכל להשתמש ברקמותיו להצלת אביה החולה. כיוצא בזה, אישה היודעת שסופה להפיל, אם לא תטופל בתפירת צוואר הרחם וכדומה, חייבת לעשות את כל הדרוש כדי למנוע הפלה.

רזעח. אישה היודעת שאם תהרה תצטרך להפיל עקב סכנה לחייה שההריון יגרום, אסור לה להרות על מנת להפיל, וכדי שתוכל להשתמש ברקמותיו ואבריו של העובר להשתלה להציל אחרים ממוות.

רחעט. במקרה של הריון של עובר בעל מום, שברור ואין כל ספק שהעובר כלל לא יחיה, כגון אנאנצפלוס, יש מי שכתב שמותר להציע לאישה ללדת את עוברה, ולאחר מותו לתרום את אבריו להצלת ילד יהודי הנמצא לפנינו. אולם כל עוד הוא עדיין חי אסור להרגו כדי לקחת ממנו אברים להשתלה אף על פי שברור שימות תוך זמן קצר.

רטהתייחסות לשמירת רקמות של נפלים בבנק כדי להשתמש באבריהם לצורך ריפוי תובא להלן, פרק סג – 'אבדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', עמ' 178, הלכה יד.

ריהסכמת הבעל להפלה

ריאפ. גם כשיש היתר הלכתי לביצוע הפלה, יש צורך בהסכמת הבעל לכך, שכן דמי ולדות לבעל, ומכאן שיש לו שייכות להפלה. אלא אם כן נעשתה ההפלה לצורך פיקוח נפש של האישה.

ריבפא. אישה שביצעה הפלה, אפילו באיסור, וטוענת שלא ידעה את חומרת האיסור, יש מי שכתב שאם תקבל על עצמה שלא תנהג כך יותר, אין הבעל יכול לגרשה בעל כורחה עקב כך.

ריגרופא כהן

רידפב. יש מי שכתב שרופא כהן שמבצע הפלות בניגוד להלכה, אסור לו לישא כפיו, מפני שדינו כמו כהן שהרג את הנפש שאסור בנשיאת כפיים.

רטוהתייחסות להפחתת עוברים במקרה של הריון רב עוברי, הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'הריון רב עוברי והפחתת עוברים', מעמ' 50 ואילך.

רטזהתייחסות לדינים שונים לאחר הפלה מלאכותית, כגון טומאה וטהרה ומניעת הריון, הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', עמ' 124–122.

ריזכל בני ישראל מוזהרים באזהרה חמורה לא לנהוג קלות ראש בהפסקת ההריון, ואחריות גדולה מוטלת בזה הן על השואל והן על הנשאל. מלבד מה שיש בזה משום גידור פרצת הפרוצות והזונים אחריהם, שגם אומות העולם גדרו עצמם בזה, ותיקנו תקנות ועונשים חמורים על העוברים והמסייעים, וישראל קדושים המה. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג, סיכום התשובה